מאמר ביקורתי שפורסם בסמינר חרדי

[כתבת: הייתי יכול להגיב אחד אחד לדבריך...]

אני מניח שכן, שהרי אם על הגדולי ישראל חולקים, ק"ו שעלי אפשר...

[כתבת: אין לנשים להלין על כך שמתייחסים אליהן כסוג ב' שאינו כשיר לחשיבה ולקבלת החלטות, שכן הגברים במצב לא הרבה יותר טוב].

אמת, היהדות לא אינני מכיר את ערך העל "חופש הביטוי". כמי שאמון אך ורק על חוקי התורה אני יודע שהתורה לא נותנת חופש ביטוי... עיין בהקדמה של הרמב"ם לפרק חלק שמאריך לבאר מיהו האפיקורס שאין לו חלק בכלל ישראל...

[כתבת: למרבה הצער, פורום זה מורכב ברובו מאנשים שבחרו למרבה הפלא לחשוב בעצמם, ולכן תירוצים כמו "לכל דור יש את המנהיגים שלו" לא עושה עליהם יותר מדי רושם]

אני יודע שהיו עוד כמה כאלה בהיסטוריה: צדוק, בייתוס, יש"ו, ענן הקראי, אברהם גייגר ודוד פרידלנדר וכדו'... מי הם אלו שמנחילים את התורה האמיתית אם לא חכמי ישראל המנהיגים?

[כתבת: אם אתה יכול להסביר כיצד יכול אדם (גדול דור כשכיר יום) למצוא את אותו הגבול החמקמק אשמח לשמוע...]

 אם היית גדול הדור מן הסתם שהיית יודע... אני מציע לך לקרוא את ספריו של הרב שלמה לורינץ זצ"ל: "במחיצתם", שתי כרכים (קראתי את שניהם במלואם), ואז אולי תקבל מושגים... אבל עד אז תמשיך לקבל חיזוק מח"ח, והידע שהוא מספק לך...

[כתבת: במקרה או שלא במקרה, זכיתי להכיר אישית את הר' שלמה לורנץ ועוד כמה וכמה מ"בני ביתם של גדולי ישראל", ולא תצליח לעקור מליבי את המושגים שקיבלתי...].

* כאשר הפניתי לספריו של הרב לורינץ, התכוונתי לעדויות האישיות שהוא מביא שם בקשר להתנהלותם של חכמי ישראל לנוכח בעיות השעה, ובקשר לראיית הבדולח שלהם שהיא בבחינת: איזהו חכם הרואה את הנולד.

* אינני יודע איזה מושגים קיבלת, ולכן לא ניסיתי לעקור כלום.

[כתבת: בכל מקרה, אשכול זה לא נועד לעסוק באמונת חכמים, לכן נעזוב את הנושא].

נכון, האשכול הזה עוסק במעמד האשה. ואם כבר הזכרנו את הרב לורינץ, וכבר הזכרנו את חכמי ישראל שהם המנהיגים של הדור ואנו מצווים ללכת בדרכיהם, אזי ראיתי להביא ציטוט מספרו של הרב לורינץ, שהוא בעצם סיפור עדות על צורת היחסים של מרן החזון איש ואשתו. (דרך אגב אמשלום, את מוזמנת להפסיק שוב פעם לרגע קט ממלאכת הטוויה על מנת לקרוא את הסיפור, אולי תקבלי מושגים על איך בעל צריך להתנהג לאשתו, ועל כבודה של האשה ביהדות). וכך מספר הרב לורינץ:

"ערב נישואי בשנת תש"ה, באתי למרן [החזו"א] לבשרו על כך ולהזמינו לחתונה. מרן נתן לי את ברכתו לחתונה, וכשנפרדנו ביקשני שבצאתי את ביתו, אתעכב מתחת לחלון חדרו.

הדברים היו לפלא בעיני, אבל הפיתרון לא איחר לבוא. עמדתי מתחת לחלון, החלון נפתח ומרן הושיט לי את ספרו על מסכת זבחים, עם הקדשה וחתימתו. לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותו מדוע לא נתן לי את הספר כשנפרדנו, בעת שהייתי בחדרו.

הסביר לי מרן: "הרבנית מקפידה שלא אתן את הספרים שלי במתנה, זוהי ההכנסה היחידה שלנו, וכיוון שהיא הדואגת לפרנסתנו – היא מקפידה על זה. לא רציתי לצער אותה וחששתי שמא בראותה אותך יוצא עם הספר, היא תבין שנתתיו לך במתנה לכבוד חתונתך, ולכן אני מוסרו לך דרך החלון".

אגב, כאשר ישבתי אצל מרן, נכנסה הרבנית כדי לאחל לי ברכת מזל טוב. היא שמעה שבקשתי ממרן ברכה להצלחה בתורה, והגיבה: "אם תלמד ותעמול בכל כוחך בתורה כמו 'אברהם ישעיה' תהיה גדול כמוהו"... היא תיארה בהרחבה כיצד מרן התמסר כולו לתורה, ועול הפרנסה היה מוטל רק עליה, ועד כמה קשה היה לה להשיג פרנסה מינימלית, אולם היא עשתה הכל באהבה ומתוך סיפוק רוחני, משום שידעה שעי"ז החזו"א יצמח לגדול הדור". (הרב שלמה לורינץ, במחיצתם של גדולי התורה, ח"א, עמ' 118 – 119).    

והדברים מדברים בעד עצמם.          

על הסיפור ההיסטורי שהבאת: ובכן, הוא רעוע – שמעתי בשם מישהו ששמע, שכך היה... (ובכלל לא הבנתי מאי נפקא מינה?). הבאתי לך עדות ראשונה במעלה על היחסים שבין אשה לבעלה כפי שמשתקפים מתוך המציאות של גדול הדור לכל הדעות. תתבונן ותיקח מוסר.