אני לאא חושבת שצריך לחשוף שום דבר, במיוחד כשזה נחלת העבר - מנסיון, שום גבר לא יאהב לשמוע שאהבת פעם משיהו (האמת שגם אישה לא תאהב כ"כ!) עדיף לחסוך את זה מהבנזוג.
מה שלא יודעים - לא כואב!
_________________
ואתה לבד מתגלגל בדרכך אתה לא לבד אחרים לבד איתך
אני בעד וגם בעד מה שאמרה מתשתוקקת.
מי אמר שכל דבר צריך לספר?. גם לי פעם היה את השיגעון הזה שהוא ידע עלי ה כ ל! סתם טעות!
ובאמת אחרי החתונה זה הופך לנחלת העבר ואז "אהבו..."
נשלח ב-4/2/2010 17:29
אני בעד לספר... אממ אני סיפרתי ותאמינו לי זה היה לטובתי!!..
נשלח ב-4/2/2010 17:49
ליטאי613 כתב:
קודם צריך לדעת מה זה אהבה
נשלח ב-4/2/2010 17:53
בנישואין בכלל ובתקופת האירוסין בפרט, צריך לדאוג לא ליצור משבר מניות אצל הבנזוג כלפיך, ולספר את מה שרצית גורם למשבר כזה.
נשלח ב-5/2/2010 02:36
תודה לכולכם על התגובות
א.דעתי נוטה לא לספר ולו מהטעם שלא תדאג, אולי אני עדין אוהב מישהי אחרת
ושלא תשאל אותי כל הזדמנות אם אני עדין זוכר את "ההיא"
ובמקרה הכי גרוע שלא תחשוב בינה לבין עצמה "הוא זוכר אותה עוד" ולא תשתף אותי בתחושות שלה כיון שלא תרצה להיראות כקנאית
אבל....
ב.איך אני אמור להסתובב עם הרגשה שאני מסתיר ממנה משהו שהיא צריכה/רוצה
לדעת? ונניח שאני יספר לה עוד שנה, היא לא תשאל למה לא סיפרת לי עד היום?
ואם זה יגיע אליה ממישהו אחר? הנזק לא יהיה יותר גדול?
תוקן על ידי חרדינאמן ב- 05/02/2010 02:45:42
נשלח ב-5/2/2010 03:07
אני יכולה לומר לך רק מה אמר לי האקס בשיחת ה"מגיע-לי מזלט-זאת -השיחה-האחרונה-שלנו" (כן היה אחג כזה ואני לא גאה בזה בכלל אז לא לסקול אותי טוב?):
שקשה לו, והורס אותו, שהוא לא יכול לומר לה הכל. שהוא לא יכול לומר לה שהוא לא הרגיש ככה בחיים. והוא צריך לברור את המינלים שלו איתה בלי להיות ספונטני. מאוד קשה. אזקשה. מה לעשות. זה חלק מלקחת אחריות על דברים שבחרת לעשות (אוקי, או לאממש בחרת.. אני יודעת).
ברור שאני לא מדברת על בחורה שהיו לה פנטזיות חתונה עם הבחור הד"ל שמעבר לדלת, אבל כל מי שחושב שאם יתחילו לתחקר אותו הוא קצת יגמגם שיחשוב 3 פעמים. אם תספר לה עוד שנה היא לא תתעצבן אם היא תהיה חכמה. וברצינות תחשוב אם זה באמת יוודע לה מישהו אחר או שזה סתם תירוץ רחוק. בשידוכים אתה לא פוחד פי אלף שזה יוודע לה?
המון הבצלחה.
נשלח ב-5/2/2010 05:07
אוקי אולי התגובה לא מתאימה ממש לך... סורי.
נשלח ב-5/2/2010 13:23
אינסופית כתב:
אוקי אולי התגובה לא מתאימה ממש לך... סורי.
לא,לא מתאים לי....
אבל טוב שפרקת את זה
נשלח ב-5/2/2010 14:05
Nיכלי כתב:
חרדינאמן אצל בנות לומר שלבחור היה קשר נפשי חזק זה יותר מלחיץ כי בנות שמות את עיקר הדגש במקום הזה אם אתה מרגיש שיש עם זה בעיה, אז כנראה שיש עם זה איזה משהו איתך.. אולי אתה עוד קצת מרגיש את החסר מאז, אבל תוך תקופה כשתכיר יותר את הבחורה שלך ותקשרו יותר וזה זמן, אז תרגיש יותר טוב עם זה.. סיפור כזה במצב הבריא שלו צריך להיות לספר , לקבל תגובה מקשיבה ולהמשיך הלאה.. אבל אולי הסיפור הזה עוד מטריד אותך ואם זה כך, אז זה ילחיץ אותה... בכל מקרה אם אתה מרגיש שמהו לא טוב עם זה, כנראה יש איזה בסיס להרגשה הזו כי במצב הבריא זה היה עובר.. אז רק תנהג בחכמה. אתה הרי רוצה לבנות.. אז תתרכז בזה.. סתם זרקתי
בואי נעמיד דברים על דיוקם, אבל לפני כן...
זה יותר מלחיץ בנות אם אני אומר קשר "נפשי חזק" במקום אהבה" ? למה? על זה בנוי אהבה על קשר נפשי (נראה לי)
עכשיו נדיק בפרטים..
נכון להיום אין לי שום תחושות כלפי "ההיא" אבל אני חושב שאם לא הינו חרדים יכולנו להיות ידידים מאוד טובים
נשלח ב-9/2/2010 00:08
ח"ן, אתה בסדר אתה....
ולהתאהב במשודכת זה קוריוז, לא יותר. דווקא זה יראה על גילוי לב אם תשפוך את זה והיא תתלהב.
אבל הכל בהתאם לזמן ולמצב ולדינמיקה הספציפית, תדע יותר מאיתנו כשתהיה שם. ואם לא - טריי אנד ארור אנד ארור אגיין....
נשלח ב-9/2/2010 01:10
אינסופית כתב:
אני יכולה לומר לך רק מה אמר לי האקס בשיחת ה"מגיע-לי מזלט-זאת -השיחה-האחרונה-שלנו" (כן היה אחג כזה ואני לא גאה בזה בכלל אז לא לסקול אותי טוב?):
שקשה לו, והורס אותו, שהוא לא יכול לומר לה הכל. שהוא לא יכול לומר לה שהוא לא הרגיש ככה בחיים. והוא צריך לברור את המינלים שלו איתה בלי להיות ספונטני. מאוד קשה. אזקשה. מה לעשות. זה חלק מלקחת אחריות על דברים שבחרת לעשות (אוקי, או לאממש בחרת.. אני יודעת).
ברור שאני לא מדברת על בחורה שהיו לה פנטזיות חתונה עם הבחור הד"ל שמעבר לדלת, אבל כל מי שחושב שאם יתחילו לתחקר אותו הוא קצת יגמגם שיחשוב 3 פעמים. אם תספר לה עוד שנה היא לא תתעצבן אם היא תהיה חכמה. וברצינות תחשוב אם זה באמת יוודע לה מישהו אחר או שזה סתם תירוץ רחוק. בשידוכים אתה לא פוחד פי אלף שזה יוודע לה?
המון הבצלחה.
את תספרי לאחד שלך על זה?
נשלח ב-9/2/2010 01:25
נבר אבר. מכל הסיבות הנ"ל. ואני ארגיש כ"כ....מסורסת? אבל מה לעשות. מי שהחזיק אותי והחיה אותי עד היום (בכל החדשים שאחרי הפרידה גם כשממש לא רציתי) ימשיך לעשות את זה הלאה. אתגרים, רבותי אתגרים. או, אם תרצו, כל אחד אוכל את הזבל שהוא בישל לעצמו.
(באמת יש שם אחד בסוף, נכון? רק בדקתי שאני באגדה הנכונה)
נשלח ב-9/2/2010 01:55
יש גם יש
את יודעת מה...
שווה לעבור בשבילה/ו הכול....
נ.ב
לא אנחנו מבשלים לעצמינו לפעמים זה פשוט קורה מה שנקרא "פגיעה הקפית"