כשהמזכירה דואגת לי, האם עלי להיות מודאג?

בחורה צעירה  התחילה לעבוד אצלנו במשרד. התרשמתי ממנה לטובה, בחורה מחונכת, נאה וחסודה.

מכיוון שהעבודה בצוותא מחייבת לפעמים שיחות ארוכות, אני משתדל לקיים את השיחות האלו תוך כדי הסטת עיני מהביט בה.

כצ'אלמר, יש לי את הזכות לעשות את זה, בלי עשיית רושם של מי שאיננו דובר אמת.
מזה היא הסיקה שאני צדיק גדול בשמירת העיניים.

אני עובד במשרד קטן, ואנחנו לא מקבלים קטלוגים של חברות כמו גרפיטי ואופיס דיפו.
בקשתי מחבר שיעביר לי את הקטלוגים האלו דרך המזכירה.

לפני כמה ימים מצאתי על השולחן שלי קטלוג כזה.
אני מדפדף בקטלוג, ומוצא מדבקות קטנות, בגודל של 2 על 3 ס"מ, מודבקות על התמונות של חלק מצגי המחשב.

ברגע שראיתי את זה התרתחתי.

כאילו היא אומרת לי, "אולי תרצה להציץ בתמונות אלו, אז אני כבר אדאג לך.
אמנם חסר לי 10-15 שנה להיות אבא שלה, אבל הייתי מצפה ממנה לקצת יותר דרך ארץ וטאקט.

אני ברשעותי, כי רב הוא, תכננתי שיחה איתה.

שיחה כזו כמובן לא היה נוח לא לי ולא לה.

מכיוון שלא רציתי להבריח אותה מהמשרד, לא אמרתי כלום.

אז הסיפור לטיפולכם הפרוידיאני. במסקנות שלי אשתף אותכם יותר מאוחר.

נ.ב. חוצפניאקית אמיצה, עכשיו את יודעת את הניק שלי, בלי להציץ במחשב שלי.

למתוקים ההריון ולידה הם סיפור מורכב יותר מרגיל. איחוליי ותפילותיי ששלום לכולם. בבוקר כתבתי את האשכול עם שיחה דמיונית שהיה לי עם הבחורה. בעי מחק אותו, אז צינזרתי אותו. אני עכשיו שלם עם מה שהיא עשתה. השאלה היא למה כעסתי לכתחילה בכלל.