| נשלח ב-5/2/2010 12:01 |
|
| |
איש הד' אמות
כל כך נטוע, כל כך מכאיב, איש הד' אמות שעל ידי, הוא לא טוב בכלום, ועוקף אותי בהרבה, משאיר אותי מאחור מבלי שאוכל להדביק את הפער, בלי שאוכל לשכוח שאני בעצם 'אמור להיות' עוד מלפניו. יש שקוראים לכל זה 'קנאה', הוי הוי, זו מילה חיוורת, כזו שמשברת את המיוחד שבאדם, את הגוון שבכל פרט, היא גם לא מדוייקת, אינני רוצה להיות כמו... ואינני שואל למה הוא... ואני...? הנני ניצב כשכל מורכבתי בידי, שכל פיתולי החשיבה לנגד עיני, אל מול איש הד' אמות, איש החיוך המאופק, איש הבהירות הנינוח, וחש דקירה עזה, כאב חד מפלח את כל כולי, כולי שבעבר וכולי שבהווה, מאיים על כל כולי שבעתיד. הוא מביט בי לרגע, וחוזר אל עצמו, אל הספר הפתוח, ורגשות הזרות מתגברים, לבי כאן וראשי הסחרחר לוחש בקול גדול, לא, לך מכאן, לך מארצך. כבר זר אנוכי, סבורים אנשי הד' אמות, כבר אינני שייך, אני יודע. אבל, הוא לא מפסיק להכאיב לי, סוג של תמימות מודעת, שיודעת הכל ולא יודעת כלום, בוקעת מעיניו, הוא רצה לומר לי משהו, הוא לא יודע בדיוק מה, וגם אם הוא היה יודע מה, הוא ודאי לא היה יודע איך? פתאום, אני חש כל כך קרוב, כאילו שלכמה שניות הפכתי גם אני להיות איש הד' אמות, הוי הוי, כל כך טוב שם, כל כך מסודר, ומה שלא, מחביאים ושכחים בכלל מקיומו. ושוב, ראשי דופק בדלת לבי, הגיע הזמן לצאת, תם זמן הביקור. שלום לך איש הד' אמות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2010 15:07 |
|
| |
לשאול
ברוך הבא אל הפורום!
איקון ירוק (ביטוי של הערכה במקומותינו).
האם צריך להבין, מה שאולי מובן מעצמו, שאיש הד' אמות, שמאמין שהכל ברור, הוא בעצם כלוא, וכנראה בבית חולי רוח?
ואני משער כי הוא נקרא על שם מה שאמרו כי "מי שאין לו אלא ד' אמות של תורה, אפילו זה אין לו"?
אם צדקתי, דבריך מזכירים לי דיון שהיה אמור להיות כאן פעם, על משל בן המלך שחשב שהוא תרנגול הודו, מאת רבנו נחמן. ועל פירושו של פנחס שדה לנ"ל. בקצרה: הנסיך האמין שהוא תרנגול הודו, ולכן רצה לפרוש מהעולם. החכם לימד אותו שאפשר להיות תרנגול הודו, אבל גם אדם. וכפי שמעיר פנחס שדה, הנסיך לא הפסיק להאמין שהוא תרנגול הודו, הוא רק הבין שזה לא הכל. שיש יותר מזה.
ואם צדקתי, איש הד' אמות אינו כלוא ממש, לא בבית עם קירות, אלא בתוך מערכת האמונות שלו ובתוך פחדו מהתמודדות.
אני ממתין לעוד פירות ממקלדתך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2010 16:10 |
|
| |
מיימוני,
( שמא תאלפנו בינה איה מקומו של מאמרם ז"ל "כל האומר אין לי" וכו', בלשון זה שהבאת ? )
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2010 16:24 |
|
| |
ספרן
בעדינותך, אתה כותב תוכחה בלשון שאלה...
אך איני יודע כיצד נעלם ממך מקור זה, שאני עצמי זקוק הייתי לפרוייקט השות כדי למצאו.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קט עמוד ב
דתניא, רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה - אין לו תורה; פשיטא! אלא כל האומר אין לו אלא תורה - אין לו אלא תורה; הא נמי פשיטא! אלא דאפילו תורה אין לו.
והשינוי שהכנסתי בלשון וקיויתי שלא בתוכן, הוא איזכור ד' אמות של תורה, וזה בעקבות מדרש אחר, שדווקא בא לשבח את התורה וקיומה, שהקב"ה אומר שאין לו אלא ד' אמות של תורה בעולם הזה.
אלא ששימושי ברעיון זה כאן אפשר שאינו הולם לחלוטין את המשך הגמרא שם.
מאי טעמא? אמר רב פפא, אמר קרא: +דברים ה'+ ולמדתם... ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה.
אמנם, אם נבין את "עשיה" במובן רחב יותר, פירוש שכמדומה הולם את דרך הרמב"ם כאן ובמקומות אחרים, אזי גם ההמשך מתאים לשימוש שהרשיתי לעצמי לעשות בציטוט זה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2010 16:33 |
|
| |
(בודאי שלא נעלם מאמר זה הדומה והשגור בפיותיהם של תשב"ר. השאלה היתה רק על הלשון אותה עיטרת במרכאות להורות שמדובר במובאה מדוייקת. ולא היא.)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2010 18:47 |
|
| |
יהיה מעניין מאד (בעיני) לראות איך כל אחדמ חברי הפורום הבין את סיפורו של לשאול.
אני כלל לא תפסתי את האיש הזה כתפיסתו של מיימוני מפני שלי היה מוכר הביטוי"ד' אמות של הלכה" ולא ד' אמות של תורה ולכן הציטוט שהביא מיימוני לא נראה לי שייך.
"לכל אדם יש ד' אמות ממקומו ברשות הרבים, שבהן מותר לו לטלטל. (כ- 180 ס"מ) ד' אמות אלו הן מכל נקודה שבה עומד אדם ברשות הרבים "
לי נראה מתאים יותר לסיפור כולו ד' אמות של שטח שיש לאדם ממקומו ברשות הרבים.
במילים אחרות איש הד' אמות הוא איש מצומצם.
"הנני ניצב כשכל מורכבתי בידי, שכל פיתולי החשיבה לנגד עיני, אל מול איש הד' אמות, איש החיוך המאופק, איש הבהירות הנינוח, וחש דקירה עזה, כאב חד מפלח את כל כולי, כולי שבעבר וכולי שבהווה, מאיים על כל כולי שבעתיד "
לעומת מורכבות החשיבה של המחבר ,לעומת פיתולי החשיבה הארוכים -עומד איש הד' אמות שאינו מעוניין לחשוב.הוא חי בתוך הד' אמות של הלכה,בתוך שטח הד' אמות שלו והוא כמובן מאושר כי אין לו שאלות.
"פתאום, אני חש כל כך קרוב, כאילו שלכמה שניות הפכתי גם אני להיות איש הד' אמות, הוי הוי, כל כך טוב שם, כל כך מסודר, ומה שלא, מחביאים ושכחים בכלל מקיומו."
המחבר מתפתה להשאר יחד עם איש הד' אמות כי להתלבט ולחשוב זה קשה .אבל ההכרעה הגיעה והוא בחר בקושי כי איננו יכול אחרת הוא בנוי אחרת.
"ושוב, ראשי דופק בדלת לבי, הגיע הזמן לצאת, תם זמן הביקור.
שלום לך איש הד' אמות. "
והשאלה המסקרנת שלי אל הניק המכונה לשאול:
האם היציאה שלך היא יציאה לשאלה?
(את זה הסקתי מהשם שבחרת לניק שלך וגם מן הביטו:"הגיע הזמן לצאת")
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2010 20:49 |
|
| |
שלום חברים,
אינני רואה את עצמי בעלים לפרש את אשר יצא מתחת אצבעותי יותר מאחרים, במילותי הבאות אביע את הערכתי לפרשנויות שהועלו כאן, ואומר את אשר הביא אותי לכתוב את אשר כתבתי, ואת הלך הרוח אשר הייתי שרוי בו, אך אין אני מתכוון בזה לשלול את דברי האחרים.
הביטוי 'איש הד' אמות' לקוח דווקא מהגמ' בברכות שרמזה אליה צנערנע שמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, משם לקחתי את הביטוי והשלכתי אותו ליושבי בית המדרש, ואכן התכוונתי לקונטציה הפשוטה שיוצר שם זה, כלומר, המיצאות במקום קטן ומצומצם מחד, ונוכחות חזקה בו מאידך.
כבחור ישיבה, ששייך לכאן ולשם, כלומר מחובר בכל נימי רוחו ונפשו להוויות דאביי ורבא, ותוך כדי כך מבחין ומבין כי האומר אין לו תורה אפילו תורה אין לו, [תודה,מיימוני!] כתבתי קטע זה, ביושבי בפינת בית המדרש רחב הידים, ושחבריי הטובים לשעבר עסוקים בתלמודם, ובהווה אני כבר ריחוק מסויים מהם.
בתיאורי,איש הד' אמות', הוא אינו ה'איש הד' אמות' הקלאסי לגמרי, למי שמבחין היטב, אני רומז לכך שהוא מודע שישנם קשיים, אך בוחר לדלג עליהם, מה שאני רואה לגבי עצמי כבלתי אפשרי, יש לו 'בהירות נינוחה', 'חיוך מאופק' אך בפירוש לא 'בהירות מרשימה' או 'חיוך רחב', ובהמשך 'יודע הכל' ו'לא יודע כלום'.
אם אבחר לעשות אינטרוספקציה לעצמי אוכל להסביר, שגם בזמן בו אני מתאר את 'איש הד' אמות' אני מתאר את האדם השני שבי, [ואני לא סכיזופרן] אינני מתאר אדם שהוא אינני אני בשום פנים ואופן, אלא להיפך, אני מתאר את האפשרות האחרת שיש לי, כלומר, להיות איש ד' אמות, שמודע לקשיים ובוחר איכשהו לשהות רק בד' אמות, באותו מרחב נינוח, זו הסיבה שאני רואה באיש הד' אמות, לא עיוורון מוחלט אלא עיוורון מדעת, סוג של 'במכוסה ממך אל תדרוש'.
לגבי שאלתה האישית של צענערענע, לעת עתה לא הכרעתי מאומה, וגם אינני סבור שאני אכריע מן הזן שרמזת עליו שאלתך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 11:17 |
|
| |
| לשאול כתב: |  | כבחור ישיבה, ששייך לכאן ולשם, כלומר מחובר בכל נימי רוחו ונפשו להוויות דאביי ורבא, ותוך כדי כך מבחין ומבין כי האומר אין לו תורה אפילו תורה אין לו, [תודה,מיימוני!] כתבתי קטע זה, ביושבי בפינת בית המדרש רחב הידים, ושחבריי הטובים לשעבר עסוקים בתלמודם, ובהווה אני כבר ריחוק מסויים מהם.
בתיאורי,איש הד' אמות', הוא אינו ה'איש הד' אמות' הקלאסי לגמרי, למי שמבחין היטב, אני רומז לכך שהוא מודע שישנם קשיים, אך בוחר לדלג עליהם, מה שאני רואה לגבי עצמי כבלתי אפשרי, יש לו 'בהירות נינוחה', 'חיוך מאופק' אך בפירוש לא 'בהירות מרשימה' או 'חיוך רחב', ובהמשך 'יודע הכל' ו'לא יודע כלום'.
אם אבחר לעשות אינטרוספקציה לעצמי אוכל להסביר, שגם בזמן בו אני מתאר את 'איש הד' אמות' אני מתאר את האדם השני שבי, [ואני לא סכיזופרן] אינני מתאר אדם שהוא אינני אני בשום פנים ואופן, אלא להיפך, אני מתאר את האפשרות האחרת שיש לי, כלומר, להיות איש ד' אמות, שמודע לקשיים ובוחר איכשהו לשהות רק בד' אמות, באותו מרחב נינוח, זו הסיבה שאני רואה באיש הד' אמות, לא עיוורון מוחלט אלא עיוורון מדעת, סוג של 'במכוסה ממך אל תדרוש'.
|
|
אם הבנתי את דבריך, אתה אדם המורכב מגוף ונשמה (ככולנו) המושכים אותך לכיוונים מנוגדים. משום מה הנך סבור שלא ניתן להגיע למצב של 'שלום' בין הגשם והרוח שבאדם, ומכאן נובע תסכולך.
הציטוט הבא הוא מספר "אמונה ובטחון" לבעל החזו"א:
"ואמנם תקון הלב אין לו מזור זולת המעשים המתוקנים הנעשים בראשונה בכח מכריח בהסכם קדום, וברב המעשים הטובים הנעשים במלחמה ובאמץ נגד הרצון החפשי מתהפך רצון הלב מרע לטוב, ובדרך זה הולך האדם וקונה את הטוב על ידי ההרגל להתגבר כפעם בפעם על התאוה החמרית ועל נטיות הנפשיות ולעשות מעשה ע״פ הוראת השכל וחובת התורה, ולאט לאט הוא מתרגל אל הטוב בנטיה עצמית וחפשית, וזו הדרך הישרה לקנין הטוב ע״פ ההרגל. וגם קנין הטוב ע״פ הלימוד הוא בראשונה במלחמה לענות ולהכריע את החפש התאוני, כי על הרוב לא ימצא חפץ בשקידה בספרים המגנים את חמדת התענוגים והמטים אל הצניעות והפרישות ומחזיקים את הנער ברסן נגד השובבות, ומן ההכרח להשתמש בהסכם קדום לשקוד בספר על פי כפיה נמרצה על הטבע הדמיונית." (אמונה ובטחון ג, ו)
אני מתנצל באם טעיתי בהבנת דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 12:06 |
|
| |
לשאול
לאחר שהוסר מעטה המיסתורין מתברר שאתה פשוט בשלבים הראשונים של עצכ"חיות וההבדל בינך לבין (רוב)שאר הגולשים הוא רק במידת הוותק .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 12:18 |
|
| |
ולפני שחרב בית המקדש?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 13:12 |
|
| |
אני דוקא נהנה לפגוש כאן רבים שלבטח נראים כלפי חוץ כאנשי ד' אמות - כהגדרתו של לשאול - ולמרות כך אינם כאלה, הם שומעים ורואים וחוקרים ודורשים ופתוחים לכל טענה ומוכנים לכל מענה. ההנחה שהישיבישע והחסידישע הם זנבות העדר, היא הנחה מופרכת כאשר גולשים בפורומים השונים דוגמת עכצ"ח. לא שלא קיים חשיבה מקורית בלעדי הפורומים הללו, אלא שהפורומים משמשים כעין דוגמה להלך המחשבות החרדי - עובדה שלא היתה ידועה לנו כי אם על ידי הפורומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 13:31 |
|
| |
אי הכי
אדם המורכב מגוף ונשמה (ככולנו) המושכים אותך לכיוונים
איני חושב שהגוף והנשמה יכולים למשוך לכיוונים שונים, הם יחידה אחת ואין לאחד קיום בלי משנהו. בעולם העשיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 21:39 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | לאחר שהוסר מעטה המיסתורין מתברר שאתה פשוט בשלבים הראשונים של עצכ"חיות וההבדל בינך לבין (רוב)שאר הגולשים הוא רק במידת הוותק . |
|
נראה כי את שרויה בד' אמות של שבח גרונם, הסובר כי לולי פורום זה או אחר לא היינו מוצאים אנשים בעלי דעת בציבור החרדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2010 21:51 |
|
| |
מוזר, אולי אני חי באיזה עולם מנותק, אבל כשהייתי בישיבה היו לא מעט אנשים חושבים מחוץ לתלם. אמנם במבט שני לאחר 30 שנה לא נותר כח לחשוב..., אנשים "מתרגלים" לקבעון
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2010 00:44 |
|
| |
לואמאי
"נראה כי את שרויה בד' אמות של שבח גרונם, הסובר כי לולי פורום זה או אחר לא היינו מוצאים אנשים בעלי דעת בציבור החרדי."
כך כתבת.
אולי לא שמת לב אבל אני הפניתי את דברי לניק המכונה לשאול והגדרתי בדיוק מה שהבנתי לאחר שהוסר מעטה המסתורין.
מאחר שהוא כתב בעצכ"ח ולא פרסם פשקוויל בחוצות העיר התייחסתי לגולשים פה שהביעו בפה מלא את ספקותיהם והתלבטויותיהם..
ובאשר לשבח גרונם:
לשבחו של שבח גרונם ייאמר שהוא דווקא כן כלל את החושבים מחוץ לפורום. הנה ציטוט מדבריו:
"לא שלא קיים חשיבה מקורית בלעדי הפורומים הללו, אלא שהפורומים משמשים כעין דוגמה להלך המחשבות החרדי - עובדה שלא היתה ידועה לנו כי אם על ידי הפורומים "
כלומר הוא לא סבר שלולי פורום זה או אחר לא היינו מוצאים אנשים בעלי דעת בציבור החרדי (כפי שכתבת בטעות)אלא שהפורום הזה מהווה השתקפות להלך המחשבות בציבור החרדי.
יתכן ששבח גרונם מכיר אישית רק אנשי ד' אמות ולכן לא פלא שהוסיף את המשפט האחרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2010 15:19 |
|
| |
עצם המונח "שלבים של עצכחיות" משתמע כאילו ישנה איזו אליטה שהיא עצכחית, מן הסוג של זקני הפורום דפה דייקא, וזה סוג של תהליך אותו אמור כל אדם חושב לעבור במהלך התפתחותו לאדם חושב..
|
|
|
|
|