ראיה מפתיעה מפרשת השבוע , לנבואת משה -רש"ר הירש

ולגבי פירוש האבן עזרא, עיין כאן בדברי הרב נויגרשל, הוא התייחס לפירושו:

http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=89784

תראה, חז"ל אמרו שמשה מלך "ויגדל הנער" – שמינהו על ביתו. לא נראה לי שהם התכוונו רק "להדריך תבונה בנערים", אלא לתאר לנו מציאות היסטורית, וזו אכן מציאות היסטורית. אני לא יכול להכריח אותך לקבל, אבל להשתמש באבן עזרא, או ברשב"ם לחלוק על קבלת חז"ל, זה נראה לי אבסורדי, מה גם שלא נראה לי שהם חולקים על זה.

נ.ב – הרב נויגרשל לא אמר את זה מעצמו, אלא ציטט את דברי ר' צדוק-. ונראה לי שכולם יסכימו שאין לקבל את דבריו במקום שזה סותר את קבלת חז"ל. 

על טענתך ראיתי תשובה יפה של הגרי"מ לאו שליט"א, וז"ל: "המצוות ושאר מצוות ליל הסדר, הן העדות, הן מעידות ומנציחות בכל הדורות את ניסי ה' ונפלאותיו. ומשום כך יש לספר ביציאת מצרים דווקא "בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך", כדי שתהיה העדות על יציאת מצרים שלמה ומוכחת. וזו גם הסיבה לעובדה שגם האפיקורסים הגדולים ביותר אינם מסוגלים להכחיש את סיפור יציאת מצרים. הם מחפשים הסברים טבעיים, נלעגים ככל שיהיו על יציאת מצרים ונס קריעת ים סוף (כמו למשל ההסבר הנלעג שמדובר בגיאות ושפל, כאשר מדובר בסך הכול בכמה עשרות סנטימטרים, וכאילו משה רבנו הוא שידע את הסוד וכל המצריים עם המלך בראשם לא ידעו זאת? הרי זה עלבון לאינטליגנציה) - אך אינם יכולים להכריז "לא היו דברים מעולם". כשהסבא הזקן בא מבית הכנסת בליל ראשון של פסח ומתחיל לסדר את השולחן את המצבות שלו: את החרוסת, את שלוש המצות, את הזרוע, את הביצה, ואת כוסו של אליהו - שום נכד לא יכול לשבת ליד שולחן כזה ולומר: "לא היה ולא נברא". באותו רגע, גם גדול הכופרים, אם אבן הוא - נימוח. העדות ההיסטורית הזו חזקה מכל!  (הגדת הרב לאו, עמ' 30).

יש מנהגים שונים בשיטת הקיטל. להני דסברי דקיטל יש בו משום "אל תיטוש תורת אמך [אביך]", נראה להם דפשוט שצריך להמשיך במנהג, ומלבד זאת דמצינו להני אחרונים כמלאכים שהלכו עמו דיש להם מסורת על הדבר מבית אבא. וכבר העיד ניצול השואה המפורסם אלי ויזל, שראה תמונה נדירה של סבו על הרמפה של מחנות ההשמדה, וידע שהוא הולך למות על קידוש ה', לכן לבש את הקיטל שהיה לובש בחגים, ואותו תכנן לשים בשעת בואו של המשיח (על מנת לקבלו בלבוש נאה ומכובד), רק שלא זכה להקדים פני משיח צדקנו אבל זכה למות על קידוש ה'. ובדבר הקיטל יש בו קצת משום מה שאמרו חז"ל הווה מכבדו בכסות נקייה, שיש עניין בה גם בחג (דהוא שבת ג"כ, וכידוע).

אבל, הספרדים מעולם לא נהגו בקיטל, אבל כן נהגו לכבד את החג בכסות נקייה, וכמבואר בפוסקים דצריך.

ומר כאתריה ומר כאתריה. והנח להם לישראל, שכן אם אינם נביאים הם, בני נביאים הם.    

* בנושא 'דת מדע' - פרופ' נתן אביעזר בפתח ספרו "אמונה בעידן המדע" כותב, שעד לפני כ – 50 שנה לא היה מוסד אקדמאי אחד בארה"ב שמציע קורס בנושא 'דת ומדע', כיום יש יותר מאלף (!) מוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב שמציעים קורסים בנושאי 'דת ומדע'. בשער של הגיליון רב התפוצה ניוזוויק הופיעה הכותרת: 'המדע פוגש את אלוקים'. בגיליון של סיינטיפיק אמריקן (ספטמבר 1999) כתב העת המדעי היוקרתי הופיע מאמר 'מדענים ודת בארה"ב' ושנה לפני כן הופיעה, באותו מגזין,  כתבה רחבת היקף שכותרתה 'מדענים ידועי שם דנים בקיומו של אלוקים'. הכתבה תיארה כנס בנושא זה שנערך באוניברסיטת ברקלי, מוסד אקדמאי שנודע בעבר כמעוז של אתיאיזם. פרופ' ג'ראלד שרודר (מדען נודע, ומחבר ספרים בנושאי 'תורה ומדע') אמר פעם על ההתאמה המפליאה בין ששת ימי הבריאה במקרא, לבין המחקר והמדע: "הם כל כך מתאימים שזה מעביר לך צמרמורת בחוט השידרה". מדהים למתבונן!

* בנושא ארכיאולוגיה:

- ד"ר יוחנן אהרוני, מי שהיה מן הארכיאולוגים הבולטים ביותר בישראל בתחום הארכיאולוגיה המקראית, כותב: "התגליות החדשות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא, הם רואים בו עתה מקור היסטורי ממדרגה ראשונה... גישת החוקרים השתנתה לא רק משום שבינתיים נמצאו מקורות מקבילים המתארים את ההתרחשויות המסופרות במקרא מנקודת ראותם של המצרים, האשורים או הכנענים הקדמונים... גישת החוקרים השתנתה, משום שתיאורי המקרא אינם שרויים עוד בחלל ריק, היום אנו מכירים את התמונה היישובית והמדינית של העולם, ושל הארצות שבתוכם התרחשו, את המנהגים והחוקים המתוארים במקרא, את שמות האנשים והמקומות הנזכרים, וכל אלה מתאימים אך ורק לתקופה הנידונה... שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים אחר התרחשותם, אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אומנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור". (ד"ר יוחנן אהרוני, 'ארץ ישראל הכנענית המאוחרת', עמ' 2 – 5, הוצ' מטכ"ל).

- פרופ' ויליאם פוקסוול אולברייט, שהיה אחד מחשובי החוקרים של הארכיאולוגיה המקראית ונחשב לבר סמכא בנושא, כותב: "המסורת העברית הלאומית עולה על כל המסורות הלאומיות האחרות, בתמונתה הבהירה על יסודות שבטיים ומשפחתיים. במצרים בבל, באשור ובפיניקיה ביוון וברומא נחפש לשווא אחרי תופעה דומה. בניגוד לעמים אחרים אלה, שמרו בני ישראל על תמונה בהירה באופן יוצא מגדר הרגיל".the biblical) (period.

ובמקום אחר הוא כותב: "דברי ימי האבות בארץ, עד כדי כך מרובים כאן הפרטים שנתאמתו ע"י התגליות בשנים האחרונות, שרוב החוקרים סלקו את ידם מן התיאוריה הישנה של ביקורת המקרא". (פרופ' ו.פ. אולברייט: מתקופת האבן עד הנצרות, עמ' 143).  

- פרופ' בנימין מזר, שנחשב לאחד מאבות הענף הישראלי של הארכיאולוגיה המקראית, כתוב כך: "בסיכום, אפשר לומר, שהממצאים הארכיאולוגים בארץ, לא זו בלבד שאינם עומדים בסתירה למסורת המקרא, אלא אדרבה משמשים הם חומר רב ערך וחשיבות להארתו של המקרא, להכרת רקעו ההיסטורי והבנת יתר של חיי העם והארץ מתקופת האבות ועד שיבת ציון". (מחניים לא', עמ' 21).

 ויש עוד נושאים של הוכחה רבים בכל תחומי הדת. ממש כיף להיות יהודי במאה ה – 21.