על אודות בעל ה'לשם' ותלמידיו

הרב צ'צ'יק (הבחור עוד לא בן 30, אך ניחא) התפלמס בשעתו ארוכות גם עם ד"ר מאיר רפלד בהמעיין סביב התשובה הנודעת של הב"ח לר' ליבא מלובלין המסתורי.
לענייננו, פגשתי הבוקר את הרב צ'צ'יק הנזכר בשטיבל בבתי רנד והרציתי בפניו את הטענות כאן.
על מאמרו של ר' יצחק ישעיה וויס טען לפני כי מאמרו שלו נכתב על בסיס המקורות הקיימים בעוד הרב וויס מתבסס על כתב יד שגילה לאחרונה.
באשר ללשם פתח וענה ואני הק' רושם:

אכן ראוי להודות שהמאמר הביוגרפי שכתבתי על הלשם הוא ליקוט מהמקורות הידועים פחות או יותר, כנאמר בהערה הראשונה, בצירוף כמה מקורות ידועים פחות. אכן אין בו חידושים כלל, אבל עצם הדבר יש בו חידוש: ליקוט כל המקורות הידועים על הלשם וטווייתם לכדי יריעה שלמה. עליי גם להודות שצדק הרב טמירין במה שטען: "ניכר גם חוסר דברים על חידושו של הלשם לעומת מקובלים אחרים ואולי אין ביד הכותב הכלים המצטרכים לכך". יזכיני השי"ת ואוכל להשלים את ידיעותיי החסרות ואת הכלים החסרים.

הטענות של המבקר הנכבד מתחלקים לשניים:
א. רובם ידיעות שגויות שנטלתין בעיוורון מהמקורות עליהם הסתמכתי, וכפי שכתבתי בהערותי, כגון נוסח המצבה ושאר סיפורים שלדעת הכותב הנכבד לא ייתכנו, או טעויות בשמות ובהעתקות. ראוי אמנם לכותב לבדוק אחר מקורותיו עד אין קץ ולהשחית את הפנאי על דקדוקים אלו, ברם, יריעה דלה זו לא מתיימרת לשלמות זו ורוב המאמרים בישורון לוקים בדומה לזה, ובכך המערכת אשמה וכפי שרמז 'מירער'.
ב. מעוטם שגיאות מחוסר ידיעותי בחכמת הח"ן, וכפי שכתבתי.

לענין ההערה בעותק של גרשום שלום, אכן לא ידעתי של מי הכתב הזה, ואף שאלתי את פי החכם המובהק ר' דוד קמנצקי ואף הוא לא ידע להכריע. ודאי שלא חמדתי כאן לצון חס ושלום.

וכן טעה והטעה המבקר הנכבד כשהאשמני בלצון שצייתי את עובדת היות הרב מפוניבז' תלמידו בקבלה של הלשם. שקר ענה בי כאשר כתב: "מונה הכותב רשימה מוזרה הפותחת בר' ישראל סלאנטער ומסיים בר' אליהו לופיאן... (שבשעת פטירת ר' ישראל היה ילד כבן שבע...) ובהרב כהנמן (שבכלל לא נולד אז)". הכותב העלים מעיני הקורא שאת הרב מפוניבז' לא כללתי ברשימה מכובדת (ו"מוזרה") זו, אלא הוספתיו בהערה בלי ציון מקור, מתוך כוונה שהקורא הנבון יבין מעצמו שמדובר באגדה פורחת בלי בסיס.

אבל גם רשימה זו הסתמכה רק על המקורות שכתבתי בהערות על כל אחד ואחד שהופיע ברשימה, ולא עלי תלונותיו. כלום הכרתי את הלשם ושאלתיו מי היו תלמידיו?
 
גם איני מבין את טענתו שיש בכך "זלזול בחכמת הקבלה". וכי בכך שראשי ישיבות שרב חילם בתורת הנגלה רצו להציץ מעט בתורת הנסתר - יש בכך זלזול? בכך שיניק וחכים חשקה נפשו להסתופף בצילו של מקובל גדול? אתמהה.

אין לי אלא להסכים עם המבקר, ש"הרוצה לקרוא דברים נאמנים ומדויקים על איש האלהים בעל הלשם ילך למקורות שציין הכותב בתחילת דבריו", ובמאמרי זה לא עשיתי כי אם מלאכתי ליקוט מכל אותם מקורות ועוד הרבה שציינתים תמיד בהערות. ולא ראיתי את כל אותם "שיבושים הפרזות וחסרונות" שהוספתי במאמרי, שהכותב תולה בצווארי, שהרי טענתו שרוב השיבושים העתקתי כסומא בארובה דווקא מאותם מקורות!

סוף דבר. שנים הרבה עברו מאז פטירתו של הלשם, ועד עתה לא התעורר אפילו אחד לקבץ את כל הידיעות אודותיו לכדי יריעה ביוגרפית קלה ורציפה, ובודאי שהנסיון הראשון עשוי להיות בוסרי - בפרט כשנעשה בידי אחד שאינו מתמצא בתורת הקבלה. ולוואי שידקדקו בדברי קדשו של בעל הלשם כאשר דקדק המבקר בדברי.

ראוי לציין (וכבר הערתי על כך למערכת) שברוב חוצפתה שינתה המערכת את שם משפחתו של הרב הלשם 'עליאשאוו', כפי שנהג לחתום בעצמו ואף נכדו אחריו עד כניסתו לבית הדין, לצורה המודרנית 'אלישיב'. ואיני מבין את סיבת הדבר.

למה מי שאינו בקי בקבלה מתיימר לכתוב על מקובל? זה בעצמו מסמל משהו

איני מבין את הטענה על שינוי השם, הרי גם באומגרטן עשה כך, וכיון שכך מקובל כיום לכתוב, למה לא לכתוב כך? האם על רבי חיים עוזר חייבים לכתוב גראדזענסקי ולא גרודזנסקי. או על הסטייפלר יכתבו קאנייעבסקי כפי שכתב בראש ספרו הראשון? למה אלישיב זו צורה מודרנית?

סליחה, לא קאנייעבסקי, אלא קאנייעווסקי. נו, מישהו מכיר?

לגבי שינוי השם והתרעמותו של תכלת דומה על הגדרת השינוי כ'חוצפה', לענ"ד החוצפה היא עצם השינוי וההתערבות במאמר ובסגנונו בלי קבלת רשותו של הכותב. ולענין זה לא משנה מה המשמעות של השינוי. ברם, כאן כמדומה יש שינוי לא רק בצורת האיות אלא בביטוי השם. בצורה הארכאית אומרים המילה מסתיימת בשורוק, ובמודרנית - בחיריק. הדבר דומה למי שהיה כותב ביוגרפיה על הנצי"ב מוולוזין והיה מכנה אותו 'בר אילן', כי זה כמעט דומה.

בעצם אני רואה שבקישור שנתן 'מירער' ישנה התייחסות מפורשת להתערבות העורכים, וכנראה לזה היתה כוונתו. עכ"פ מצאתי תנא דמסייע לדברי 'שופטני' בדברי הביקורת המחכימים של נפתלי בן מנחם בספרו פותח שערים עמ' 220, על ספרו של מאיר וונדר 'מאיר עינים' - מפתח מואר למבחר מאמרים שהופיעו בכתבי עת תורניים. ואלו דבריו: "כתיב שמות המשפחה כפי המקובל בארץ. אך ספק גדול אם 'מקובל' זה שאינו מקובל כלל מתאים לעבודה ביבליוגראפית מסוג זה. הרי כמה דוגמות: ר' חיים דוב שבל. מי יכיר כאן את שמו הנכון של המחבר: ר' חיים דוב שעוועל? או שלמה שפיר. מי יכיר כאן את ר' שלמה שפייער. 'לשוננו' של האקדמיה ללשון העברית אינה מרשה לעצמה לשנות את הכתיב של שם המחבר ואילו בעל 'מאיר עינים' משנה אותו כך שאיש לא יכירו. רמח"ל ושד"ל כתבו בעקביות 'לוצאטו'; מאיר וונדר מוציא משום מה את האל"ף משמותיהם. אילמלי נתן לפחות בסוגריים השמות המקוריים לא הייתי מעיר על כך, אבל הוא מנע גם זאת. דומה שכאן חטא המחבר חטא גדול לא רק כלפי המחברים, שלא נתנו לו כל זכות לשנות את שמותיהם, אלא גם כלפי הביבליוגרפיה העברית, שעליה להעתיק שמות המחברים והמאמרים כפי שנדפסו".

קטלוג ביה"ס נוקט בשיטה דומה. למשל ר' יעקב עמדין נקרא שם 'אמדן'.

וקמאי נקרא קומיי (עד ששלחתי להם את התיקון, והכניסו את שמי הצורות).

בעמ' תשפז (הערה 16) כתב צציק בזה"ל:

בראיון שפורסם בספר 'מפיהם' (בני ברק תשס"ח), נכתב בשם ר' שריה דבלצקי: "ספריו הם שפרסמוהו. החפץ חיים ושאר הגדולים למדו בספריו". דברים אלו טעונים תיקון. ראשית, ר' שלמה התפרסם בעולם הרבה לפני שהדפיס את ספרו הראשון בשנת תרס"ט. ולעניין שבעל 'חפץ חיים' למד בספריו – דבר זה סותר את מה שכתב ר' אריה ליב בנו של ר' ישראל מאיר מראדין: "ספרי קבלה (היא) [היו] לו רק מהמחברים הקדמונים כמו ס' יצירה וספרא דצניעותא עם ביאורי הגר"א, כן ס' התמונה וספרי הזהר כן ס' הפרדס לקורדיווירו וספרי עץ חיים ופרי ע"ח כן ס' עבוה"ק להגבאי וספרי הר"י גיקוטליא ה"ה שערי אורה וגינת אגוז וס' שפע טל, זולתם לא" (דוגמא מדרכי אבי זצ"ל, אות נ).

אטו בגליצאים עסקינן?
כמדומה שגם נכדי הנצי"ב כיום מוכרים רק בשם בר אילן, ומה בכך? מה זאת אומרת "אינו מוכר"? זה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור, כמובן אם רק לא משכתבים את ההיסטוריה.