פירסמתי את ההודעה הזו בשלושה פורומים. שנים פתוחים, עצכח ואגודה אחת
(למי שאינו מכיר, כדאי לעיין). ושלישי סגור. את הדברים הבאים אני מעתיק לכולם על
סמך מה שקראתי בכולם.
כפי שיכול לראות מי שקרא, העליתי רק ספקות. כי איני מכיר את המציאות
הספציפית בכולל שבו מדובר, ואילו לגבי הקשר בין ראש הכולל לבין האברכים נאמרו כמה
דעות.
אני מבקש לסכם ולהעלות רעיון.
שאלה שהוצגה במקומות רבים היא מה טיבו של החיוב שיש, אם יש, של ראש
הכולל לאברך. וכפי שהעלו, האם האברך זכאי לפיצויי פיטורין אם סוגרים את הכולל? אנו
יודעים שלא (לפחות לא שמעתי על כך עד היום).
השתמשתי בביטוי "מעסיק" מסיבה שאבאר מייד. אחרים טענו
שהאברך אינו עושה שום דבר עבור ראש הכולל ולכן אין כאן שם "מעסיק". ועוד
הוסיפו שראש הכולל מתחייב מדין "ערב".
יש לי תשובה פשוטה עוד יותר. לדעתי ראש הכולל מתחייב מגדר של
"שחוק לפני רקוד לפני". את ההגדרה המוצלחת ביותר של הרעיון הזה ראיתי
דווקא במחקר של תלמיד חכם מאוניברסיטת בר אילן כמדומני (אלא שאת שמו שכחתי). זוהי
שכירות. ושכירות חלה כל אימת שאדם עושה משהו לפי הוראת חברו על מנת שישלם לו.
וכפי שמצאנו בדוגמא זו עצמה בגמרא (קידושין), השירות יכול להיות בעל
שווי מינימלי.
לפי זה, לדעתי אם ראש הכולל מציע לאברך שישב וילמד אצלו, זה הריקוד
(ומתבקש לדרוש דרשות על המשל הזה, ורק שלא יהיו של דופי).
כמובן, כל מה שכתבתי חל רק אם ראש הכולל והאברך לא סיכמו ביניהם
ספציפית על תנאים אחרים.
ועוד, אם לא סיכמו בהדיא (=במלים מפורשות) יש לומר שהם נהגו על דעת
המנהג השכיח. אך מה הוא המנהג השכיח? לפי מה שכתבו כאן בשם הרב לוין, אב בית הדין,
נראה שהוא סבור שהמנהג שאין מחוייבות.
בעניותי, זה לא ברור לי. האם אברך יגיע לכולל לא על מנת לקבל את שכרו?
כל מה שיש לדון הוא עד כמה ראש הכולל מחוייב לארגן כסף כאשר נאנס ואין.
אבל לפני שאעבור להיבט זה, עוד הערה. אם ראש כולל סוגר את הכולל באמצע
הזמן, האם אין לאברכים ציפיה שישלם להם עד סוף הזמן, כי קודם לכן לא יוכלו למצוא
כולל אחר? כמדומה שכך נהגו, אבל איני יודע לצטט דוגמאות.
וכפי שהעיר אחד הכותבים מנסיונו שלו, ראש כולל גדול היה מתנה עם כל
אברך שהוא בא על מנת שאם יקבל, זה מגדרי מתנה (או צדקה) ואין חיוב על ראש הכולל
לספק את הכסף. ואם התנו התנו.
http://hydepark.hevre.co.il/includes/CuteEditor_Files/Images/anchor.gif); background-repeat: no-repeat no-repeat; ">אבל במקום שלא התנו במפורש, כמדומה שחלים דברי.
***
אני מסכם:
יש לברר מהו המנהג אם יש חיוב לשלם אם אין. ואם יש הסכם בין ראש הכולל
לאברך, ההסכם דוחה כל דבר אחר. אמנם אם אין מנהג ברור, ואין הסכם מיוחד, דעתי היא
שראש הכולל כן חייב לשלם, לפחות עד סוף הזמן הנוכחי שהם בו.
אמנם אם אין כסף, ואין מחמת האונס, זה משהו אחר. כי לא ברור שעל דעת
כן התחייב ראש הכולל.
כך נראה לי והסברתי מפני מה.
לפיכך אני שב לשאלתי: אם ראש הכולל קיוה באופן סביר לתרומות והן
נפסקו, זה אונס, ובמקרה כזה יש מקום לדון מה החיובים, אם יש. וכמסתבר זה גם כן תלוי
במנהג ובראש הכולל עצמו. שהרי יש שנוסעים להתרים ויש שלא.
עם זאת, נראה פשוט שאין ראש הכולל חייב לקחת גמ"חים כדי לממן את
התשלומים השוטפים. הרי אפילו לגבי שכר שכיר יש לומר שאינו חייב (אמנם נדמה לי שיש
בדבר מחלוקת).
יש עוד לומר שיש כאן כתב אישום נגד הנוהג לקחת חובות ולהחזיק כולל. זו
הנהגה רעה מאד, גם אם היא רווחה אצל ראשי ישיבות בעבר ובלי זה לא היו מוסדות תורה.
***
העלו כאן את השאלה שרציתי לברוח ממנה, על טיפוסים של ראשי כוללים.
שהרי יש ביניהם צדיקים ותלמידי חכמים, ויש שעושים כוללם קרדום לחפור בו. אמנם כלפי
הסוג האחרון יש לנו שאט נפש מוסרי, אבל שאט נפש מוסרי עדיין אינו חיוב כספי.
***
היה מי שטען שהדיון היה לגבי הכסף שנותן משרד הדתות, ולדבריו הכסף
מגיע לידי ראש הכולל והוא רשאי לעשות בו כפי שירצה. ואמנם אם זה כך הרי זה תמוה
ביותר. ויתכן שיש כאן יותר מאשר שאט נפש מוסרי ממי שקיבל כספים עבור האברכים
והשתמש בהם למשהו אחר, גם אם לפרוע חובות של הכולל, כלומר שלו. וכל מה שכתבתי לעיל
וכל מה שאכתוב לקמן אינו מדבר כלל על מצב כזה.
אולי רק אוסיף מה שיש להבהיר, כי אם ראש הכולל אכן מתנה עם האברכים
שגם כספי משרד הדתות יגיעו לידו והוא שיחליט אם ומתי להעבירם, גם אז לא ברור אם
יכולה להיות לו זכיה בכסף. האם משרד הדתות נותן את הכסף לפי מספר האברכים אך לא
עבורם? האם אין זה כמו שלמדנו במי שנתן כסף לחברו (או, ליתר דיוק), לאשה? לא ברור
לי הם התנו שהכסף יגיע היישר אליהם, אבל כמדומה שסברה פשוטה היא שגם אם האברך נאלץ
להסכים לדברי ראש הכולל שהכסף של משרד הדתות מגיע אליו, משרד הדתות עצמו מעביר את
הכסף עבור האברך. ולכן נוצר כאן מצב לא פשוט שצריך לנתחו, ואין לי תשובה זמינה.
אולי זה בכלל מגדרי "דבר שלא בא לעולם?" או שמא האברך ממנה את ראש הכולל
שיקבל עבורו את הכסף ממשרד הדתות והוא גם שליח וגם זוכה לעצמו מהסכמת האברך שניתנה
מראש?
בכל מקרה נראה לי שהאברך יכול לחזור בו מהסכמה כזו גם באמצע הזמן. אבל
אם לא חזר בו והודיע, מאי?
***
מכל התשובות שקראתי, החכמתי, ועתה אני מבין יותר את טענת אב בית הדין,
הרב לוין, שאין ראש הכולל חייב לאברכים את התשלומים. לא ברי לא שהייתי מסכים למה
שאמר, והדברים בוודאי ובוודאי תלויים בבירור המציאות שהיתה, אבל צד של קביעה כזו
אני יכול לראות, גם אם איני אוהב.
***
ומעל לכל עולה השאלה:
כמה כוללים נמצאים בחובות? לכמה כוללים יש לשלם לאברכים? וכמה מהם
בסכנת סגירה?
וכמה כוללים יש בכלל? וכמה אברכים?
הנקודה שלי היא שאם יש כה הרבה אברכים, ואין מספיק כוללים, ולא מספיק
כסף לכוללים, אז האם לא הגון וראוי ללמד את האברכים מקצוע, שיעבדו חלק מהיום
וילמדו חלק מהיום? (בלאו הכי זה מה שיקרה לחלקם... במקרה הטוב).
אבל אלו דברים שבקושי מותר לחשוב ואסור לומר וכל שכן לפרסם...
אבל גדולי תלמידי החכמים בכל אתר ואתר, יש עליהם חיוב לדאוג לשלום
הציבור. תלמיד חכם במתא, כל עניני המקום עליו. אז מדוע הרב לוין ואחרים שותקים
ואינם מוחים מפני הנהגת הכוללים הזו? האם זה בגלל שיש כסף? האם זה בגלל שהם סבורים
שמותר לסמוך על הנס בכהאי גוונא (=באופן הזה)? ואולי, מה שסביר לי, הם אומרים
לעצמם: אני נוהג כמו מורי ורבותי. מה הם שתקו ולא מחו ואף עודדו את התלמידים להפוך
לאברכים, אף אני כן.
וכבר יצאנו מן הענין הקודם לחדש. אלא שהענין החדש הוא כואב וחשוב
שבעתיים, ונוגע לכולנו, לנו ולבנינו ולנכדינו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
