|
|
| נשלח ב-9/2/2010 14:35 |
|
| |
לכולל אברכים באזור המרכז
דרוש
שמאי מומחה
למטרת בירור שווי הנאתו של ראש כולל פוטנציאלי
מריבוי ספסלי בית מדרשו
ו\או מהשדרוג במעמד החברתי
(כולל חלוקא-דרבנן)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2010 14:35 |
|
| |
נישט ראה ב"מ סוף פרק חמישי <אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפילו אנא נמי שלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי >
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2010 15:11 |
|
| |
צענע
זה היה בהומור מוחלט. סליחה שלא שמתי אייקון.
ואמאי
יש ראשי כולל שחובותיהם רק גדלים. כל אחד יכול לאסוף לעצמו. למה צריך לאסוף בתור לומד? ניתן פשוט לפשוט יד. אתה בטוח שיש הבדל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2010 15:32 |
|
| |
אי הכי, ברור שיש גם את הענין של הכבוד. אבל כשהכולל כבר קיים, ומקבלים עוד אברך, לא תמיד זה נמדד ב"עוד שטיקל'ע כבוד", לפעמים זה פשוט ענין אנושי, יש אפשרות לפרנס את האדם שילמד תורה, מנסיון, יש כזה דבר.
הרב י"מ, ההבדל הוא פרקטי, כפי שהסברתי, 1) אנשים סומכים על אדם מוסמך, 2) מכיון שאוסף לרבים מקבל סכומים גדולים בב"א. אם אדם אחד מפרנס 20 אברכים (במקרה המועט) ועוד מצליח לשבת בכולל וללמוד, כנראה שזה יותר יעיל מאנשים שיכתתו את רגליהם מביכנ"ס לביכנ"ס במקום לשתות קפה וללמוד בנחת..
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2010 12:08 |
|
| |
בעל
ידעתי.
ראה שו"ת יביע אומר חלק ז - חו"מ סימן ז, אודות מה שנהגו כמה מיראי ה' להלוות מעות לחבריהם בלי עדים, ואם יש להם על מה שיסמוכו.
נראה לי שישנו הבדל בין הלואה ללא עדים לתנאי פועלים, שבהלוואה ללא עדים הלווה עלול לשכוח על ההלוואה או להכחישה, בעוד שב"כולל", העובדה היא שהם בכולל שלו, והשאלה אינה אלא, מה היו התנאים שעליהם הוסכם, ולמה לא תהיה ההלכה כפי שהיא בדיני שבירות פועלים?
האם אותו דיין או ראש כולל עובדים בחינם?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 10/02/2010 12:39:09
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2010 19:25 |
|
| |
תמיהני, רבותי!
ביה"ד לממונות של הרב לוין הוא בית דין חרדי יחיד המפרסם נימוקים לפסיקותיו.
במקום 'לברבר' - עדיף שמישהו יעלה את הפסק, או לכשיפורסמו נימוקיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2010 20:12 |
|
| |
ה'פסק' שראש כולל איננו מחוייב, בקושי משל היה...
לאחר שלושה ימים שמתרוצצים כזבים בעניין פסק ביה"ד של הרב א"ד לוין שראש כולל איננו מחוייב לאברכיו, התחלתי לברר העניין.
ובכן: כמעט "לא-היה-ולא-נברא".
ראשית, בפסיקה עצמה מפורש שהיא נוגעת אך-ורק לעניין הנדון - ושאין להקיש ממנה על כל נושא דומה או דומה-דדומה.
שנית, מדובר בקבוצת אברכים ש'ראש הכולל' היה אחד מן החבורה וניסה לדאוג להם.
שלישית, מדובר בהלשנות שלהם על ראש הכולל לשוטנשטיין (המממן), בנוגע לכל מיני דברים...
רביעית, הם עיקלו את דירתו ולא את חשבון הבנק שלו!
חמישית, ששית, שביעית ושמינית יפורסם, בע"ה ובל"נ, כאשר ה'פסק' במלואו יגיע לידי.
אזכיר עובדה ידועה: ביה"ד הזה הוא היחיד מבתי הדין החרדיים שמפרסם פסיקות מנומקות. מראש תמוה היה ש'בחדרי חרדים' לא הביא ולו שורה אחת מפסק הדין האמור.
גליוי נאות: אין גילוי נאות. לא ידעתי על הנדון ואינני שייך לשום צד בו. פניתי ליודע דת ודין ע"מ שיבהיר לי -- ומפיו שמעתי את הדברים דלעיל. מסמכים בדרך.
(מכיוון שאינני מורשה כתיבה בפורום המרכזי, אודה למי שיעלה את עיקרי הודעתי לשם. אני מבטיח, בל"נ, לעדכן באופן מלא)
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 10/02/2010 22:24:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 08:57 |
|
| |
בחגוי
ברוך הבא אל הפורום ותודה! אם אוכל, אעביר את דבריך לשם בעצמי. בל"נ וכפי שיאפשרו הדפדפנים בחסדם (סמיילי ציני של לאחר אכזבות).
מאיר
לשאלתך, אכן אני סבור וכך הבנתי תמיד כי מי שיבקש ממני לנענע באוזני שבע פעמים ואסכם איתו על מחיר, יש כאן שכירות. גילוי נאות: אני יודע לנפנף באזנים רק באמצעות האצבעות.
וכמובן יש הבדל בין שחוק של רגע אחד, כמה זמן לוקח לנפנף באוזן, לבין חודש של לבוא יום יום לשבת בכולל.
ונראו לי דברי הכותבים שהאברך אינו בא בחינם. כמובן, הכל מבינים שמתן כסף תלוי באספקה של תרומות, אבל כפי שהוסיפו, יש תקופות ויש תקופות. אם מדובר באונס, אזי רחמנא פטריה (האונס מהווה פטור), אבל בלא זה, יש מקום לומר כפי שטענו שהכסף מתנה, ויש מקום לומר שיש כאן הסכם.
ולהערתה החשובה של צענע: זו בדיוק הנקודה, שלא נעשה שום הסכם במפורש מעולם ובוודאי לא בכתב. אילו היו הסכמים מפורשים על כל פרט שיתרחש בעתיד, האם היו דיני תורה?
אוסיף מה שכתב תלמיד חכם ותיק בפורום אחר: הוא סיפר שלמד בכולל ידוע מאד ושם התנה איתו מראש ראש הכולל שכל מה שיקבל ממנו הוא בגדר צדקה ומתנה ואין לו שום התחייבות. ואכן, בתנאי מפורש אין מקום להרהר ולערער, כי סבר וקיבל. והכא במאי עסקינן, שהדברים נותרו לא מוגדרים מספיק.
ולענין הדין הספציפי, עלינו להמתין לחגוי הסלע.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 18:24 |
|
| |
אני כותב 'מגילה' בשנית - עקב נפילות האתר.
השגתי את פסה"ד האמור. אינני בעסקי סריקות והעלאות, ע"כ אכתוב בנוסחי ולפי הבנתי, מקווה שאכן צמוד למקור.
העובדות:
משך זמן ארוך, אברכי כולל הסיתו את התורם נגד רה"כ.
שבוע לאחר תחילת חודש סיוון הודיעו כמה שלא ישתתפו מעתה ואילך בתפילות מנחה. בתגובה אמר להם רה"כ "תחפשו מקום אחר".
למרות זאת שילם להם את משכורות הקיץ, לא כולל חודש אב - ועל כך התביעה.
האברכים עיקלו ששה צ'קים של הכולל שהיו בידי צד ג'.
תביעות האברכים ונימוקיהן:
בכך ששולמו להם חודשי הקיץ, גילה רה"כ דעתו שחזר בו מאמירתו שימצאו מקום אחר - והוא חייב להם גם עבור חודש אב.
ככלל, אין רה"כ רשאי לפטרם באמצע ה'זמן'.
דל מהכא דיני עבודה - רה"כ משועבד להשיג עבורם מילגות, כמו שנתחייב.
תביעות רה"כ ונימוקיהן:
האברכים גרמו לו הפסדים מצד התורם - ועליהם לפצותו.
השיקים שעוקלו משועבדים היו לשכר אברכים אחרים - ויש להשיבם.
למה שנתן להם מכיסו וודאי לא השתעבד וע"כ רוצה הוא שישיבו לו סכומים אלו.
ככלל, אין הוא מחוייב לאברכים כ'מעסיק' ורשאי הוא לפטרם.
הכרעות ביה"ד ונימוקיהן:
אין רה"כ יכול להוכיח הפסדים שנגרמו לו מצד התורם - ואף עדות התורם לא מהניא בזה. תביעתו זו נדחית.
רה"כ אינו יכול לתבוע מה ששילם כבר, דלכה"פ התכוון לקנות בזה 'שקט'. גם תביעה זו נדחית.
לפחות לצי"ש, חייבים האברכים המעקלים למשוך את ידיהם מששת הצ'קים. ובזה תביעתו מתקבלת.
ולנושא המעניין יותר:
כמה מפוסקי זמננו, כמו "עיונים במשפט, ו"חוקת משפט", צידדו לכאן ולכאן אם לדון ר"כ כ'מעסיק' ואברך כ'פועל'. אחד המקורות הוא מח' קצה"ח והתה"מ סי' פא במי שאמר לחתנו 'תלמד עם בנך ואשלם לך' (שהוא מחוייב בזה ממילא) - אם נעשה לו כפועל.
בנוסף, הכל מודו שאברך איננו נחשב 'פועל' לרוב העניינים הסוציאליים (פיצויי פיטורין, שכר מינימום, דמי הבראה, תאונת עבודה, ועוד).
ובנוסף, במקרה הנדון רה"כ איננו מתפרנס מתפקידו זה ופחות יש להחשיבו כבהע"ב. נוסיף לזה את העובדה שהאברכים אינם 'מייצרים' דבר, מה שלא נותן להם לחלוטין שם 'פועל'.
גם התחייבות רה"כ לגייס עבורם כספים, מסתברא שלא הייתה ע"ד שימרדו בו וימררו את חייו.
מכל הנך טעמי, בתוספת העובדה שהאברכים נהגו לכל אורך הדרך בהצקה ובבריונות, דן ביה"ד לקולא ופסק שבמקרה זה לא נחוש להמחמירים ואין לחייב את רה"כ בתשלום עבור חודש אב.
ערכתי העניין כהבנתי. אם מישהו רוצה בפקס (גם בכדי להעלות לפורום) יכתוב לי ב'פרטי'.
ושוב אזכיר, אינני 'מורשה כתיבה' בפורום המרכזי. אם מישהו יעלה את המידע לשם - יעשה בזה חסד לאמת.
תוקן על ידי בחגוויהסל ב- 11/02/2010 18:34:09
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 18:29 |
|
| |
מיימוני
כמו כולם, אני כותב זאת בשנית.
א. חידוש גדול אתה מחדש. בסוגיה יוצא שניתן לקצוץ על כל פעולה שיש בה משום הענקת שירות. לומר זאת גם על גחמה שאין בה כלום, יש להביא ראיה.
גילוי נאות: אני יודע לנפנף באזניים בלי עזרת האצבעות. אם תרצה ללמוד זאת, יש בזה בהחלט כדי לקצוץ גם לדעתי. פרטים באישי.
ב. אם אתה צודק ויש בזה שכר פועל, איך נכנס לכאן פטור אונס? כלום הלווה שנאנס פטור?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 07:07 |
|
| |
הכולל כדרך חיים / הרב שטיינמן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2015 11:38 |
|
| |
בכולל אחד לאחר חודשים ארוכים שבהם לא שילם ראש הכולל משכורת לאברכים, הודיע ראש הכולל שזהו נגמר הןא לא יכול לשלם יותר לא את החוב אחורה ולא להבא. אמר אחד האברכים לחברו- ידעתי כבר מזמן שזה המצב, ובאמת כבר לפני חצי שנה הפסקתי ללמוד סתם ישבתי פה ושתיתי קפה. מה חשב ראש הכוילל שאני הפראייר שלו? אלמד בחינם?
|
|
|
|
|