(המכתב נכתב על ידי הרב שלמה אבינר ולא על ידי יהונתן, כי הוא עניו מדי לעשות זאת...)
כבר 25 שנים אני בוכה, בתא החשוך שלי, בלי דמעות ובלי מילים.
כמו יוסף הצדיק נזרקתי לבור ונשכחתי.
אני מודה שמסרתי מידע סודי למדינת ישראל, אך לזכותי ייאמר שכמה שנים לפני כן, ארצות הברית התחייבו להעביר מידע זה למדינה. גיליתי מידע חיוני שסוריה, עיראק ואיראן, מפתחות נשק גרעיני ושאר נשק לא קונבנציונאלי נגד מדינת ישראל וכן פעולות טרור. פניתי לממוניי אך הם התעלמו. לבסוף חשתי חובה מוסרית אחראית להעביר בעצמי.
עשיתי כל זאת כמרגל רשמי של מדינת ישראל. קיבלתי על כך אישור בכתב של ראש הממשלה בשנת תשנ"ח: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת - לק"מ. לאור עובדה זו מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".
לצערי כל זה היה מס שפתיים, מאז עברו 12 שנים ואני עדיין כלוא כמו שהייתי ב-13 השנים הראשונות. אני זוכר היטב שאחיי הישראלים בארה"ב אמרו לי: אם יש בעיות, בוא לשגרירות שלנו, משם נשלח אותך לארץ ישראל. אך כשהגעתי, מסרו אותי למשטרה. למה? למה עוול כזה? למה שכחתם אותי אחים? התרוצצתי בשבילכם? מסרתי נפשי בשבילכם? ואתם, למה עזבתם אותי? בכל ההיסטוריה של ארצות הברית, נשפטו מרגלים עבור מדינה ידידותית ל- 4-2 שנות מאסר, ואני למאסר עולם בלי אפשרות ערעור. למה? אין חופש אין ילדים, אין אוכל כשר.
רק אשתי האמיצה אסתר מאירה את חשכת חיי.
כדי למנוע אי נעימות לשתי המדינות, הסכמתי לעסקת טיעון, מלאתי חלקי בעסקה אבל הן בגדו בי. למה שכחתם אותי? אחיי, עבדתי עבורכם בכל כחי, לא בשביל כסף ולא בשביל כבוד, ואתם השלכתם אותי.כנראה, אחיי היקרים אין לכם מושג מה עבר עליי, אלו ייסורים ואלו עינויים במשך 25 שנים.
בכלא לואיסברג הוחזקתי בעירום בבידוד בצינוק במרתף הכלא בטמפרטורה קפואה במשך שבועות ארוכים. לא קיבלתי שמיכות או מטה, לא הותר לי להחזיק דבר - ספרים או עיתון, נייר או עט או רדיו. כל פעולה נאסרה עליי מלבד לשבת בקור הנורא. מדי פעם הוכנסתי כבול בשלשלאות לתא מיוחד בו הומטרו עלי מי קרח במשך שעה. אז איפה ''ואהבת לרעך כמוך" שלכם אחיי?
הוכנסתי לבית כלא פסיכיאטרי בספרינגפילד, גם עירום לחלוטין בקור מקפיא, קיבלתי מכות חשמל במתח גבוה, שגרמו לי לאבד שליטה על צרכיי וגופי היה נע בעוויתות שלא ניתנות לעצור. אבל לא התחרטתי על מה שעשיתי: משפחתי הושמדה בשואה, וכיצד אתן למדינה אויבת לייצר אותו גז שהומתו בו במחנות ההשמדה כדי להשתמש נגדכם. אך כואב לי למה לא אכפת לכם ממני.
הוכנסתי לכלא מריאון, הכי שמור בארה"ב, ושהיתי ביחידה שבצינוק למשך שבע שנים. גם שם היו האסירים נכבלים עירומים למיטותיהם. רוססתי בריסוס כימי בתוך התא וסבלתי ייסורי תופת. בחסדי ד' יצאתי משם אבל זה לא בזכותכם, אחיי, אלא מפני שארגון 'אמנסטי' דרש את סגירת היחידה.
אז עתה תאמינו לי אם אספר לכם שמצבי הגופני הוא על סף סכנת נפשות:
אני סובל מגידולים בסינוסים, סחרחורות, בחילות, כאבי ראש, קשיי נשימה, לחץ דם גבוה, דלקת פרקים, גלוקמיה, בעיות גב, זיהומי נשימה. איני מבין איך אני חי אחרי 25 שנים בתנאים כאלה. איני יודע איך לא השתגעתי. אין ספק שזה נס מן השמיים.
למה אינכם נחלצים להצילני, כמו אברהם אבינו כאשר שמע כי נשבה אחיו, אף על פי שבאמת לא היה אחיו, אלא אדם רחוק ממנו. אבל אני באמת אחיכם, מסרתי נפשי עבורכם. הגידו לי, אתם באמת מרגישים שאני חלק מכם? אז למה אתם מפקירים פצוע בשטח, למה אינכם פודים שבוי ולמה אינכם מושיטים מזור לחולה אנוש? למה אינכם באים בדרישה מוחלטת לחון אותי כמו שדרש ראש הממשלה נתניהו לפני 11 שנה בוועידת וואי? יותר גרוע מזה, למה אתם משמיצים אותי כל הזמן, טופלים עלי האשמות שווא ומלבינים פניי ברבים? למה אתם משקרים לי כל הזמן? שיקרתם לי בדבר הבטחת מקלט בשגרירות, שיקרתם לי בעסקת הטיעון ואתם משקרים לי במשך 25 שנים באמירה שאתם עושים הכול למען שחרורי - אז למה אני עוד כאן?!
אנא פעלו למעני. אני רוצה לחיות איתכם בארצו, אחיי היקרים. אנא כתבו לי שאתם אוהבים אותי. מזה אני חי. גם אני מאוד אוהב אתכם, באהבת ישראל, יהונתן
מידע על יהונתן:
www.freepollard.net וכן:
www.pollardnow.org
English:
www.jonathanpollard.org
