| נשלח ב-10/2/2010 15:52 |
|
| |
שמתם לב???
בביטוי הנ"ל והטיותיו משתמשים ברוב הפעמים כשמדובר במקום שצריך התבוננות מעמיקה יותר על דבר שלא נראה במבט ראשוני ע"פ השטח.
שים לב לתמרור שלפניך!
שמתי לב שהיית חסר אתמול
תשומת ליבי נתונה כעת למשהו אחר
ועוד כהנה וכהנה בהרבה אפשרויות והשתמשויות משתמשים עם הביטוי הזה.
ואני שואל הרי יכול היה יותר להתאים אם היו משתמשים בביטוי של התבוננות, ראיה ממוקדת, ואם שים לב אז אולי כבר שים שכל או שים מח יותר מתאים, האם שמתם לב לזה? האם יש כאן גילוי או שימוש חדש בתפקיד של הלב?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2010 23:30 |
|
| |
המקור לזה בלה'ק הוא בשמות ט כא וזה בגלל שבתורה תמיד מחשבה וחכמה תלויות בלב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 09:23 |
|
| |
נראה לי -
שמתי לב זה פחות הבנצתי התעמקתי התבוננתי - זה יותר ניתבתי את הריכוז שלי לשם, את הענין שלי לשם. וענין אישי אינדווידואלי נמצא בלב.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 11:36 |
|
| |
זו תגובתי הראשונה בפורום. מגיע לי מזל טוב.
עמדת על נקודה מעניינת. יש לבחון את הנושא משני היבטים משלימים. האחד הוא השימוש במונח "תשומת לב" בלשון העברית, והשני הוא עצם המשמעות והמקור למושג הזה.
בכל הלשונות הביטויים המרכיבים את אותה הלשון נובעים מכוח ההסכמיות הקולקטיבית של הפרטים הנמנים על דוברי אותה לשון. (מקור ההנחה הזו בא לידי ביטוי בדברי הר"ן ריש מסכת נדרים, ע"ש). עצם הגדרת המושגים המשותפים לדוברי אותה שפה, נובע באופן עקיף מהמצע התרבותי של אותה אומה, כמו גם ממאפיינים פסיכולוגים-תכונתיים. כהערת אגב אפשר לציין את דבריו שלר' שלמה לוויזון (לעוויזאהן) במאמר אודות דיקדוק לשון המשנה המופיע בהקדמה למשניות, שם הוא כותב שיתכנו שינויים בין בני לשונות שונים בהגדרת המושג ע"פ משיגים שונים, ולמשל נפילת מים ממקום גבוה למקום נמוך מכונה בלשון הנביא "משק" (ישעיה לג, ד'), שנגזר משמיעת נפילת המים ע"י המשיג "אוזן", בעוד בלשונות אשכנז הוא מכונה "ווססער פאלל" (Water Fall ממנו נגזרה המילה העברית המחודשת "מפל"), שנגזר מראיית נפילת המים (ע"ש בדוגמאות הנוספות). בלשון הקודש (המופיעה במקרא ובמקומות מסויימים בדברי חז"ל), בשונה מלשונות אחרות הסכמיות אחרות (שאף שיתכן שמקורן לא הסכמי, עיקר ההתפתחות שלהן היא כלשונות הסכמיות), ההגדרות צריכות להיות נוגעות לעצם כל דבר ודבר בבחינת המושג, ללא תלות ביכולת המשיג.
אחרי ההקדמה הקצרה הזו אפשר לבוא לדיון למה בלשון הקודש התייחד ה"לב" במידת ההתבוננות, וממנה למושג "תשומת לב". אך, אם נתחיל לסקור את כל המקומות בהם מופיע הלב כמקור התבונה, יכלה הזמן והם לא יכלו, החל מיצר 'לב' האדם, דרך גניבת לב לבן הארמי, ולב פרעה, עדי "כל חכם 'לב'" שיופיע בפרשיות הבאות עלינו לטובה. ועוד כמה ידות בדברי הנביאים והכתובים...
הלב כ"מבין" מופיע בדברי חז"ל בפירוש במסכת ברכות דף ס"א ע"א ורש"י מביא שהמקור הוא בדברי הנביא ישעיה (ו, י'): השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
לגבי עצם המושג "תשומת לב". במקרא המושג מוכר כ"שם על לב". בתורה מצינו את מה שאנחנו אומרים בוקר וערב, ג' פעמים ביממה, "ושמתם את דברי אלה על לבבכם". עוד מצאתי שני איזכורים בנביא: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק: (ישעיהו פרק נז א) שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב: (ירמיהו פרק יב יא)
ידוע (נדמה לי בשם הגר"י סלנטר זצ"ל) להסביר ש"ושמתם את דברי אלה על לבבכם" ולא "בתוך לבבכם", כי להפוך את הלב ממידה אחת לאחרת הוא קשה מאוד, על כן מצווה התורה "לשים על הלב", כלומר להניח עליו את דברי המוסר, כאשר אם הזמן וגודל המעמסה, יכנסו ללב עצמו.
עם דבריו אלה אפשר להסביר שבדברי התורה נטבע המושג "שם על לב", להורות על הפניית התבוננות האדם לדבר מסויים. תשומת הלב פירושו אם כן העמדת הדבר אל מול הכוח המבין באדם (שעל המצאותו בלב יש להאריך רבות).
ומעתה הגיוניי, לגבי עצם שאלתך, כיוון שמשכן התבונה הוא בלב, ובלשון הקודש הביטוי הוא כפי המהות האמיתית של הדבר (גם אם אינו נתפס בעיני המשיג), על כן מכונה ההתבוננות "שימת לב"..
ובנותן טעם: מקור התבונה והרגש הוא אחד. על האישה נאמר שה' חנן אותה ב"בינה יתירה". אישה כפועל יוצא של בינתה "שמה לב" לפרטים קטנים, והוא הוא המקור לרגשותיה. הסבר מסויים לדבר (אם כי לא עמוק - ויש להאריך) נמצא בכך שמה שהאדם מרגיש זיקה כלפיו התענינותו בו תהיה גדולה יותר, וככל שתגדל האכפתיות כך תגדל "שימת הלב".
אני מבקש סליחה אם יש בדברי דברים שאינם ברורים. מקוצר הזמן וממהירות הכתיבה הדברים לא עברו הגהה כל שהיא. וכן אתנצל על הקיצור הנמרץ בדברים אודות תבונת הלב, כמו שאמרתי, יכלה הזמן והם לא יכלו (אוכל לציין בעתיד מעט מראה מקומות, אך כמובן אפשר לפתוח כל ספר מוסר).
תן לחכם ויחכם עוד.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2010 18:09 |
|
| |
| תן_לחכם כתב: |  | זו תגובתי הראשונה בפורום. מגיע לי מזל טוב. |
|
מזל טוב, מאמר יפה מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 00:04 |
|
| |
אינסופית, הביטוי שימת לב משמש כמו שהביא הגיוניי גם במקומות כמו תמרורים בלי קשר לעניין אישי או ריכוז מיוחד. לבד מזאת מה הקשר בין עניין הריכוז והעניין האישי?, גם לא ברור היא גופא למה הלב הוא המקור של העניין האישי יותר מאשר המוח. וכמו הצורך להבין את התייחסות הלב לחכמה הרי היא במוח, אותו שאלה גם לעניין רגשות האדם והעניין האישי מדוע הלב מוגדר כמקומם. תן לחכם, מזל טוב. יפה כתבת. רק בסיכום דבריך עולה כמו שכתב בקיצור ובעניין זחלץ קליח שהתורה מתייחסת ללב כמקום החכמה וההבנה וממילא לשים לב זה להתבונן. בעניין הנותן טעם, לא הבנתי את כוונת דבריך שמקור התבונה והרגש אחד, הן אמת שכדי שהאדם יתבונן בדבר הוא צריך לעניין אותו קודם, ומזה נובעות רוב הסטיות מן האמת בגלל שהאדם רוצה עוד לפני שחושב. אמנם קשה להגדיר את הרצון כמקור הרגש. וא"כ עולה שלפעמים ההפך וככל שהאדם יותר יש לו זיקה לדבר הוא פחות ישים לב ויותר ירצה את הדבר. גם בהגדרת הבינה שהגדרת כירידה לפרטים הקטנים יל"ע כי במהר"ל מצינו ביאור אחר למושג בינה, עי"ש. לגוף העניין אפשר לעיין ברמב"ם מורה נבוכים ח"א פ' ל"ט שמביא את רוב השימושים בשם 'לב'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 05:21 |
|
| |
תן לחכם, ברוך הבא, בהחלט כניסה אימפוזנטית, תגובה יפה ומקיפה אבל, וכאן אני שואל גם את זחלץ קליח, אז באמת מה שרגילים לייחס את התבונה למח ולאינטליגנציה שכלית זה טעות מוחלטת? באמת מקור התבונה הוא בלב? כשמבקשים חכמה בינה ודעת אז הבינה היא יוצאת דופן? כשאמרו שבינה היא הבנת דבר מתוך דבר אז ג"כ המקור הוא בלב? אני דוקא מאד מזדהה עם מה שכתבה אינסופית ששימת לב פירושה לנתב את הריכוז ולמקד אותו בדבר מסוים. זה יכול להיות מדובר במיקוד של שכל, רגש או אפילו ראיה או שמיעה פשוטים. האור בקצה, מה שכתבת על דברי אינסופית שצריך להבין את התייחסות הלב לחכמה שהרי היא במח, א. ההבנה הזאת שצריך להבין היא הבנה שבמח או שבלב?... ב. יתכן שאין הכרח לומר שהחכמה היא במח. יש חכמת לב ויש חכמת שכל שהם שני דברים שונים שהמכנה המשותף שלהם שיש בו עומק והוא לא שטחי אם זה עומק ברגש או בשכל, ככה נראה לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 08:29 |
|
| |
הגיוניי, השאלות שאתה מעלה הן שאלות מקיפות ויסודיות שקשה להקיפם בכמה שורות. ברור לך מבחינה פיזיולוגית שהחכמה והרגשות נמצאים במוח, לב אפשר להשתיל לאדם, מוח לא. א"כ עולה השאלה מדוע התורה מתיחסת רק ללב. בגמ' יבמות ט. מצינו כן התיחסות 'אין לו מוח בקדקדו', במדרש משלי, א מצינו מח' בנושא "דרש ר' תנחום בר חנילאי: 'והחכמה מאין תמצא" (איוב, כח) - מלמד שהיה שלמה מחפש מהיכן החכמה מצויה? ר' אליעזר אומר בראש, ר' -יהושע אומר בלב, ואתיא כדעת ר' יהושע, דאומר החכמה היא בלב". גם הרגשות אף שבכל מקום התיחסותם בלב ברור שהמיקום שלהם הוא במוח. כך שהשאלה נשאלת מדוע באמת הכול נקרא בשם לב. הנה כמה מקורות הרמב"ם במו"נ ח"א פל"ט "הלב... האיבר אשר בו מוצא חיות כל בעל לב... והוא גם שם המחשבה... והוא שם הדעה... והוא שם הרצון... והוא שם השכל". אמנם רבינו בחיי בחובות הלבבות שער הבחינה כתב "והמוח משכן הכוחות הרוחניים ומבועה הרגש ושורש העצבים". כך שיש ויכוח בדבר.לכאורה. מה שבמציאות אין אפשרות לויכוח. אמנם בזמן הרמב"ם לא היה מושג של השתלת לב. הדבר הזה הוא ביסודו מח'. עי' אב"ע פר' משפטים. כוזרי מאמר ד' פכ"ה וכן במספיק לעובדי ה' ועוד ועוד. ותן לחכם ויחכם עוד. ושורש העניין מה מוגדר נפש ומה נשמה והיכן המיקום הרוחני שלהם בגוף, ובהקשר לכך התיחסות הכול ללב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2010 10:17 |
|
| |
| הגיוניי כתב: |  | בביטוי הנ"ל והטיותיו משתמשים ברוב הפעמים כשמדובר במקום שצריך התבוננות מעמיקה יותר על דבר שלא נראה במבט ראשוני ע"פ השטח.
שים לב לתמרור שלפניך!
שמתי לב שהיית חסר אתמול
תשומת ליבי נתונה כעת למשהו אחר
ועוד כהנה וכהנה בהרבה אפשרויות והשתמשויות משתמשים עם הביטוי הזה.
ואני שואל הרי יכול היה יותר להתאים אם היו משתמשים בביטוי של התבוננות, ראיה ממוקדת, ואם שים לב אז אולי כבר שים שכל או שים מח יותר מתאים, האם שמתם לב לזה? האם יש כאן גילוי או שימוש חדש בתפקיד של הלב? |
|
אני חושב שזה מילה מושאלת,
כי אם נאמר מוח\שכל אז מה ? הרי המוח\לב\שכל הוא רק המכונה, כמו שלא תגיד תודה למכונית\גלגלים,
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2010 12:11 |
|
| |
כולם טוענים 'עבודה שבלב זוהי תפילה' כך שבתפילה צריך בעיקר את הלב דהיינו להתרגש. ולדעתי הכוונה ההפך לגמרי! וז"ל הרמב"ם (מו"נ א,לט) "וכפי העניין הזה הושאל לה' בכל מקום, כלומר: שהוא מורה על השכל, זולתי במקומות בודדים שיש שהוא מורה בו על הרצון, כל מקום כפי עניינו ........ אבל אמרו: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך הרי פירושו לדעתי בכל כוחות לבך, כלומר: כל כוחות הגוף, כי מוצא הכל מן הלב, והכוונה שתשים תכלית כל מעשיך השגתו כמו שבארנו בפירוש המשנה ובמשנה תורה" כך שבד"כ לב מתיחס לשכל.
ובח"ג פנ"א כתב בעניין התפילה "וכבר ביארנו פעמים מספר כי האהבה כפי ערך ההשגה, ואחר האהבה אותה העבודה אשר כבר העירו ז"ל גם עליה ואמרו, זו עבודה שבלב, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון, וההתייחדות לכך כפי היכולת ." נראה לי ברור, 'עבודה שבלב זוהי תפילה' הכוונה שצריך שכל לא רגש.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 13:01 |
|
| |
| האור_בקצה כתב: |  | .
ובח"ג פנ"א כתב בעניין התפילה "וכבר ביארנו פעמים מספר כי האהבה כפי ערך ההשגה, ואחר האהבה אותה העבודה אשר כבר העירו ז"ל גם עליה ואמרו, זו עבודה שבלב, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון, וההתייחדות לכך כפי היכולת ."
נראה לי ברור, 'עבודה שבלב זוהי תפילה' הכוונה שצריך שכל לא רגש. |
|
אם אתה מתכוין להוכיח שעבודה שבלב הכונה לשכל מזה שהרמב"ם כותב שעבודה שבלב זה הפעלת המחשבה, אז אין לנו הוכחה כי מנין שהפעלת המחשבה זה השכל הרי יש גם מחשבה שבלב כידוע מהמקורות (וגם פה הוזכר בעבר) אז אולי עבודה שבלב הכונה להפעלת המחשבה שבלב.
תוקן על ידי חזןגדול ב- 02/04/2010 13:01:51
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 14:44 |
|
| |
יש לזה משמעות בסמנטיקה והיא: "מטאפורה" - ז"א הרחבת המשמעות של המילה ע"י העברה של מילים/צירופים מתחום חיים אחד לתחום חיים אחר, המטאפורה משתרשת בשפה וכך מילים מטאפוריות הופכות לביטויים מקובלים. קחו לדוגמא את המילה "ראש"- המילא ראש משמשת בהרבה ביטויים מטאפורים כגו': ראש הר, ראש עיר, ראש ממשלה, וכדו' הרי להר אין ראש וגם לא לעיר (ראש במובן המופשט כלומר החלק העליון והחשוב גוף) כאן המילה עברה מתחום אחד לתחום אחר ובאה לציין דברים חשובים ועליונים של הדבר.
ואם כבר מדברים על המילה לב, מאיפה הביטוי הזה "לב ים", הרי הלב הוא אינו החלק המרכזי בגוף האדם????
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2010 15:15 |
|
| |
חזן גדול, לכך הבאתי את דברי הרמב"ם בפרק ל"ט שמציין שבכל מקום לב זה שכל לולי מקומות בודדים. אתה יכול לקרוא לזה מחשבת לב אבל זה לא משנה לא הכוונה לרגש (כמו למשל בואהבת ששם מציין הרמב"ם שזה רגש בביטוי 'בכל כוחות גופך') כך שמחשבה ברור שמתכוון לשכל.
מונצ'יק, גם על זה כותב הרמב"ם שם וכן נמצא בהרבה מקורות שכיוון שהלב הוא אמצע הגוף (לא רק במיקום אלא כדבר שמסביבו סובב בכול) לכן הוא מושאל למקומות שהכוונה 'אמצע' או 'עיקר' וז"ל הרמב"ם:"וכיון שהאבר הזה באמצע הגוף הושאל לאמצע כל דבר: 'עד לב השמים' 'לבת אש'"
|
|
|
|
|