שמתם לב???

אינסופית, הביטוי שימת לב משמש כמו שהביא הגיוניי גם במקומות כמו תמרורים בלי קשר לעניין אישי או ריכוז מיוחד. לבד מזאת מה הקשר בין עניין הריכוז והעניין האישי?, גם לא ברור היא גופא למה הלב הוא המקור של העניין האישי יותר מאשר המוח. וכמו הצורך להבין את התייחסות הלב לחכמה הרי היא במוח, אותו שאלה גם לעניין רגשות האדם והעניין האישי מדוע הלב מוגדר כמקומם.
תן לחכם, מזל טוב. יפה כתבת. רק בסיכום דבריך עולה כמו שכתב בקיצור ובעניין זחלץ קליח שהתורה מתייחסת ללב כמקום החכמה וההבנה וממילא לשים לב זה להתבונן.
בעניין הנותן טעם, לא הבנתי את כוונת דבריך שמקור התבונה והרגש אחד, הן אמת שכדי שהאדם יתבונן בדבר הוא צריך לעניין אותו קודם, ומזה נובעות רוב הסטיות מן האמת בגלל שהאדם רוצה עוד לפני שחושב. אמנם קשה להגדיר את הרצון כמקור הרגש. וא"כ עולה שלפעמים ההפך וככל שהאדם יותר יש לו זיקה לדבר הוא פחות ישים לב ויותר ירצה את הדבר. גם בהגדרת הבינה שהגדרת כירידה לפרטים הקטנים יל"ע כי במהר"ל מצינו ביאור אחר למושג בינה, עי"ש.
לגוף העניין אפשר לעיין ברמב"ם מורה נבוכים ח"א פ' ל"ט שמביא את רוב השימושים בשם 'לב'.

תן לחכם, ברוך הבא, בהחלט כניסה אימפוזנטית, תגובה יפה ומקיפה  אבל, וכאן אני שואל גם את זחלץ קליח, אז באמת מה שרגילים לייחס את התבונה למח ולאינטליגנציה שכלית זה טעות מוחלטת? באמת מקור התבונה הוא בלב?
כשמבקשים חכמה בינה ודעת אז הבינה היא יוצאת דופן?
כשאמרו שבינה היא הבנת דבר מתוך דבר אז ג"כ המקור הוא בלב?
אני דוקא מאד מזדהה עם מה שכתבה אינסופית ששימת לב פירושה לנתב את הריכוז ולמקד אותו בדבר מסוים. זה יכול להיות מדובר במיקוד של שכל, רגש או אפילו ראיה או שמיעה פשוטים. 
האור בקצה, מה שכתבת על דברי אינסופית שצריך להבין את התייחסות הלב לחכמה שהרי היא במח, א. ההבנה הזאת שצריך להבין היא הבנה שבמח או שבלב?... ב. יתכן שאין הכרח לומר שהחכמה היא במח. יש חכמת לב ויש חכמת שכל שהם שני דברים שונים שהמכנה המשותף שלהם שיש בו עומק והוא לא שטחי אם זה עומק ברגש או בשכל, ככה נראה לי.   

הגיוניי, השאלות שאתה מעלה הן שאלות מקיפות ויסודיות שקשה להקיפם בכמה שורות.
ברור לך מבחינה פיזיולוגית שהחכמה והרגשות נמצאים במוח, לב אפשר להשתיל לאדם, מוח לא. א"כ עולה השאלה מדוע התורה מתיחסת רק ללב.
בגמ' יבמות ט. מצינו כן התיחסות 'אין לו מוח בקדקדו', במדרש משלי, א מצינו מח' בנושא "דרש ר' תנחום בר חנילאי: 'והחכמה מאין תמצא" (איוב, כח) - מלמד שהיה שלמה מחפש מהיכן החכמה מצויה? ר' אליעזר אומר בראש, ר' -יהושע אומר בלב, ואתיא כדעת ר' יהושע, דאומר החכמה היא בלב".
גם הרגשות אף שבכל מקום התיחסותם בלב ברור שהמיקום שלהם הוא במוח. כך שהשאלה נשאלת מדוע באמת הכול נקרא בשם לב.
הנה כמה מקורות הרמב"ם במו"נ ח"א פל"ט "הלב... האיבר אשר בו מוצא חיות כל בעל לב... והוא גם שם המחשבה... והוא שם הדעה... והוא שם הרצון... והוא שם השכל".
אמנם רבינו בחיי בחובות הלבבות שער הבחינה כתב "והמוח משכן הכוחות הרוחניים ומבועה הרגש ושורש העצבים".
כך שיש ויכוח בדבר.לכאורה. מה שבמציאות אין אפשרות לויכוח. אמנם בזמן הרמב"ם לא היה מושג של השתלת לב. הדבר הזה הוא ביסודו מח'. עי' אב"ע פר' משפטים. כוזרי מאמר ד' פכ"ה וכן במספיק לעובדי ה' ועוד ועוד.
 ותן לחכם ויחכם עוד. ושורש העניין מה מוגדר נפש ומה נשמה והיכן המיקום הרוחני שלהם בגוף, ובהקשר לכך התיחסות הכול ללב.

כולם טוענים 'עבודה שבלב זוהי תפילה' כך שבתפילה צריך בעיקר את הלב דהיינו להתרגש.
ולדעתי הכוונה ההפך לגמרי!
וז"ל הרמב"ם (מו"נ א,לט) "וכפי העניין הזה הושאל לה' בכל מקום, כלומר: שהוא מורה על השכל, זולתי במקומות בודדים שיש שהוא מורה בו על הרצון, כל מקום כפי עניינו ........ אבל אמרו: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך הרי פירושו לדעתי בכל כוחות לבך, כלומר: כל כוחות הגוף, כי מוצא הכל מן הלב, והכוונה שתשים תכלית כל מעשיך השגתו כמו שבארנו בפירוש המשנה ובמשנה תורה" כך שבד"כ לב מתיחס לשכל.

ובח"ג פנ"א כתב בעניין התפילה "וכבר ביארנו פעמים מספר כי האהבה כפי ערך ההשגה, ואחר האהבה אותה העבודה אשר כבר העירו ז"ל גם עליה ואמרו, זו עבודה שבלב, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון, וההתייחדות לכך כפי היכולת ."
נראה לי ברור, 'עבודה שבלב זוהי תפילה' הכוונה שצריך שכל לא רגש.

חזן גדול, לכך הבאתי את דברי הרמב"ם בפרק ל"ט שמציין שבכל מקום לב זה שכל לולי מקומות בודדים.
אתה יכול לקרוא לזה מחשבת לב אבל זה לא משנה לא הכוונה לרגש (כמו למשל בואהבת ששם מציין הרמב"ם שזה רגש בביטוי 'בכל כוחות גופך') כך שמחשבה ברור שמתכוון לשכל.

מונצ'יק, גם על זה כותב הרמב"ם שם וכן נמצא בהרבה מקורות שכיוון שהלב הוא אמצע הגוף (לא רק במיקום אלא כדבר שמסביבו סובב בכול) לכן הוא מושאל למקומות שהכוונה 'אמצע' או 'עיקר' וז"ל הרמב"ם:"וכיון שהאבר הזה באמצע הגוף הושאל לאמצע כל דבר: 'עד לב השמים' 'לבת אש'"