זעקה: מי לה' אלי

לא הבנתי כתוב בכתבה שבקרוב גם בחדרי יוכשר

אני  נמצא בימים אלו בניו יורק המשולגת, הזעיקו אותי חברים להכנס, מאחר ולאור ההתרחשויות האחרונות ופתיחתו של אתר אתרוג מחדש, פתיחה שאני מברך עליה. עולות כל מיני ספקולציות בהקשר לחזרתי.

מצאתי לנכון לכתוב לכם חברים יקרים, שורות אלו:

באותה עת כאשר פעמוני היומונים צלצלו והיכו, היכו וצלצלו כנגד עצם קיומו של אתר אינטרנטי באשר הוא, אפילו כדוגמת 'קול הלשון' שכל כולו קודש קודשים. מאחר והוא נמצא בפלטפורמת אינטרנט הידוע לשמצה ובסכנותיו הרבים. ורבים כבר הפיל האינטרנט,  אמרו וצדקו וזאת כולנו ידועים  ומכירים בדרך זו או אחרת.

אין ספק כי טוב היה אילו לא היה בא לעולם דבר שנקרא אינטרנט, כמו גם מכוניות שגובות מחיר דמים של בין 500 ל 600 הרוגים בכל שנה ושנה. לקדמה יש מחיר כבד, שלעיתים ברור לכל, שטוב היה לחזור לתקופת האבן, ולחיות כפי שחיו אבותנו.

אך עם זאת, נראה כי יש הבדל  מהותי בין רצוי למצוי, עובדה היא, שאף אחד לא שב לנהוג בחמורים או במרכבות סוסים ועוד וכיוב'.

למרות שאני משוכנע בדברי אלו, ועוד ימים יגידו, למרות שלא צריך לחכות לימים, העובדה שאתר אתרוג עלה, בטרם יבש הדיו על איסורו, אומר הכל. עדיין אנו מחויבים לקיים ולציית לדברי רבותנו, גם אם הדברים לא ברורים לנו ואפילו אם הם נראים כסותרים.

באותם ימים של תחילת המערכה, יצא לי להבין ולפרש רעיון בפרה"ש שהיה תמוה בעייני,רעיון  שעשוי לתת אור למהלכים מסוג זה.

נאמר כי פרעה פקד על המיילדות 'כל בן הילוד היאורה תשליכון', ולא שמעו המיילדות ולא המיתו את הילדים, ואז פרעה שואל אותם מדוע לא עשיתם כאשר דיברתי, עונות לו המיילדות, לא כנשים המצריות הנשים העבריות.

פסוק לאחר מכן כתוב: ויאמר פרעה לכל בני עמו, 'כל הבן הילוד היאורה תשליכון.

מדוע גזר פרעה על בני עמו, כאשר היה ברור שמשה יצא מבנ"י?

הקצות אומר, כבר נפסק בשו"ע חו"מ, כי דינא דמלכותא דינא, ויש לציית לכל דין דמלכות, אך במגבלה אחת, שהדין הוא דין ששווה לכל נפש, דהיינו שאין הבדל בין דם לדם. לכן כאשר בא פרעה למיילדות בטענה כי הן אינם נשמעות לו, אנו לו המיילדות, אין אלימה  בין ההוראה שלך לעבריות ולמצריות - לא כנשים המצריות העבריות. לכן גזר פרעה ויאמר לכל בני עמו - 'כל הבן הילוד היאורה תשליכון'.

הדבר קשה הוא מאד, הרי כל בר דעת מבין כי השלכת תינוקות ליאור, הוא מעשה נפשע ביותר, איך ניתן להכשיר מעשה שכזה, ואף יותר מכך, לצוות לנו בדין תורה לבצע מעשה שכזה, הברור לכל כי הוא מעשה נפשע?
אז מה אם הציווי הוא לכל בלי הפליה, האם זה הופך את המעשה ללגיטימי?


נראה לי כי התשובה, ברור שהמעשה הוא נפשע ופסול, אך הציווי בדבר דינא דמלכותא דינא, הוא ציווי קיומי ממדרגה ראשונה. פגיעה בציווי שכזה עלול להמיט עלינו אסון חלילה. א"כ גם אם במקרים מסוימים ביצוע הדינא דמלכותא יהיה לוטה בערפל, ואולי אף שקוע בעוול משווע, עדיין טוב וראוי לקיימו ולא לסכן את עצם קיומנו בכך שכל אחד יקבע מתי 'דינא דמלכותא' מתאים לו ומתי לא.

אין יותר קשה מלהשליך ילד ליאור בידיעה שהמשעה הוא עוול משווע, והתועלת היא שמירה על כללי יסוד חברתיים. אפילו כללים שנקבעו על ידי תורתנו הקדושה.

לסיכום דברי, אין ספק כי נפל דבר בישראל, נראה כי כשם שקבלנו שכר על הדרישה וקבלנו שכר על הפרישה.

מתוך ציות לגדולי ישראל, היינו ראשונים לפרוש. וכמצוותם אם יורונו נחזור.

לונגען, שתי נקודות: