* פרשת שבוע - משפטים - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

בס"ד

הפטרת השבוע משפטים  לשבת "שקלים"  ל"ספרדים"

הנה  לפניכם  הפטרת השבת "שקלים" 

ואח"כ ב"ה  בסוף  ההפטרה יש את  פירוש  חז"ל  ע"ה ...

מלכים  ב'  - פרק י"א -  פס' -  י"- כ'

 יז וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם.  יח וַיָּבֹאוּ כָל-עַם הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-מִזְבְּחֹתָו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל-בֵּית יְהוָה.  יט וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים.  כ וַיִּשְׂמַח כָּל-עַם-הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית מלך (הַמֶּלֶךְ). 

מלכים  ב' -  פרק  י"ב  -  פס' -  א'  י"ז

ה"אשכנזים"  מתחילים  מכאן ...

והספרדים  ממשיכים לקרוא  גם פרק זה ...

א בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ.  {פ}

ב בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע.  ג וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל-יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן.  ד רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ  עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת.  ה וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ  כָּל-כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְהוָה.  ו יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק.  {פ}

ז וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ  לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת.  ח וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ.  ט וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת.  י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין) בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה.  יא וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי-רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה.  יב וְנָתְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית יְהוָה.  יג וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת לְחָזְקָה.  יד אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל-כְּלִי זָהָב וּכְלִי-כָסֶף מִן-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה.  טו כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ-בוֹ אֶת-בֵּית יְהוָה.  טז וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה  כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים.  יז כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה  לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ. 



עד  כאן  ההפטרה לשבת "שקלים"

ומכאן  ב"ה  פירוש  הרד"ק  ע"ה  להפטרת השבת ...


מלכים ב' - פרק  י"א - פס' -  י"ז - כ'


[יא, יז]
בין ה' ובין המלך -
מתחלה כרת ברית בין ה' והמלך והעם שיהיו כלם לעבודת ה' ולהסיר הבעלים ואחר כך כרת ברית בין המלך והעם.

[יא, יח]
ואת מתן -
כהן הבעל היה שמו מתן.

וישם הכהן פקדות -
תרגם יונתן:
<*>ומני כהנא מטרן,
ר"ל המשמרות אשר היו מתוקנות מתחילה, כן הושיבם עתה כי נראה כי מפני שהיו עובדים הבעל המלכים אשר היו לפני זה, לא נשאר דבר בבית ה' על מכונו ועל סדורו.
וכן כתוב בדברי הימים: וישם יהוידע פקדות בית ה' ביד הכהנים הלוים אשר חלק דוד על בית ה' להעלות עולות וגו'.

[יא, כ]
בית מלך -
כן כתיב וקרי המלך ואחד הוא, אלא שבכתוב חסרון הידיעה.



מכאן  פירוש  הרד"ק  למלכים ב' -  פרק י"ב -    פס'  -  א' - י"ז


[יב, ג]
כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן -
לא כל ימיו כי אחרי מות יהוידע עשה הרע בעיני ה' כמו שכתוב בדברי הימים, אלא פירושו כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, כלומר כל זמן שיהוידע היה חי.
וכן כתוב בדברי הימים: כל ימי יהוידע הכהן.

[יב, ה]
כל כסף הקדשים -
אומר בדברי הימים ויהי אחר כן היה עם לב יואש לחדש את בית ה' כי היה צריך חזוק, כי שם אומר הטעם כי עתליהו המרשעת ובניה פרצו את בית האלהים, לפיכך היה צריך חזוק כי לולי זה היה עדיין קיים הבנין, כי מיום שנבנה הבית עד שבדקו יואש לא היה אלא מאה וחמשים וחמש שנה, ובנין חזק כאותו בנין היה עומד יותר ויותר לולא שפרצוהו עתליהו ובניה, הם שהיו לה מאיש אחר ולפי שעשו בו פירצות, שם יואש על לבו לתקנם והיה צריך לקבץ קדשי ישראל שיקדישו שקלים או קדשי נדבות וההקדשות שהיו בבית ה', אומר בדברי הימים כי עתליהו ובניה עשו אותם לבעלים הרוב, ומה שנשאר לא רצה יהואש להוציאו בבנין כדי שלא ישאר אוצר ה' ריק וחשב שיעשהו מקדשי החוץ, ואמר לכהנים שיקבצו כל כסף המובא בית ה' וגם הכריז על השקלים שיביאו אותם, כמו שאומר בדברי הימים: ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא בית ה' משאת משה עבד האלהים, ומשאת משה הוא כסף שקלים קראו משאת על שם: כי תשא את ראש בני ישראל.

ושלשה כספים זכר הנה, כסף עובר –
הוא מחצית השקל כמו שנאמר כל העובר על הפקודים.

איש כסף נפשות ערכו -
הוא האומר: ערכי עלי או ערך פלוני עלי כל כסף אשר יעלה על לב איש הוא המתנדב לבדק הבית.

וכן תרגם יונתן הפסוק:
<*>כל כסף קודשיא דמיתעל לבית מקדשא דה' וגו' כבעמוד.

ואם תאמר כיון שנתנו השקלים לבדק הבית, ממה היה להם התמידים באותה שנה, שהיו לוקחין אותן בכל שנה מתרומת השקלים?
ונראה כי נתרשלו מלהביא אותה תרומה אותן השנים שמלכה עתליהו והיה לבם ועבודתם לבעלים ולא לבית ה' ולא היו מעלים עולות תמיד, כמו שאומר בדברי הימים והיו מעלים עולות תמיד בבית ה' כל ימי יהוידע, נראה כי קודם לכן לא היו מעלים תמיד ומפני זה הוצרך יהואש להחזירם ולהעביר קול ולהביא משאת ה' והטובים שבהם שבו אל ה' בכל לבם הביאו מה שהם חייבין מהשנים שעברו, והספיק לזה ולזה.

[יב, ו]
איש מאת מכרו -
כל איש ואיש מאת הכהנים יקח הכסף מאת ישראל המכיר אותו והרגיל אצלו שנותן לו מתנותיו, ויקחו הכהנים מעט מעט כמו שבא לידם ויהיה עליהם לחזק את בדק הבית.

פירוש בדק הבית –
מקום השבר וההריסה, ונקרא בדק, לפי שצריך לבדקו ולעמוד עליו מה יצטרך.

[יב, ח]
מדוע אינכם מחזקים -
נראה שיהיו הכהנים שומרים עד שיהיה הכסף רב בידם ואחר יחזקו את בדק הבית, והמלך חשד אותם שהיו לוקחים הכסף לעצמם, לפיכך אמר להם שלא יקחו הכסף לעצמם, אלא מיד שיבא לידם יתנוהו לבדק הבית.

[יב, ט]
ויאתו הכהנים -
בזה וישר בעיניהם שלא יקחוהו כלל, כדי שלא יהיו נחשדים בזה הדבר וכיון שלא יקחו הם, לא יהיה מוטל עליהם לחזק את הבית וזהו שאמר: לבלתי חזק את בדק הבית, לפיכך לקח יהוידע הארון ונתנו במבוא הבית שישימו אותו הכהנים שם, תכף שיבא לידם.

[יב, י]
ארון אחד -
ארון איש אחד.

בימין -
כתיב מימין קרי והוא אחד בענין.

שומרי הסף -
שומרי כלי הבית וסף הוא שם כלל לכלי השרת.

ויונתן תרגם:
<*>אמרכליא,
והם הגזברים הגדולים אשר ממונים אחרים תחתיהם.

כמו שתרגם אונקלוס:
<*>ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן - ואמרכליא דממנא על רברבי ליואי.
ואמרכליא דממנא על רברבי ליואי.
[יב, יא]
ויהי כראותם -
יום יום כשהיו רואים שהארון מלא היו מערים אותו ומשיבים אותו למקומו.
וכן כתוב בדברי הימים: ויערו את הארון וישאוהו ויביאוהו אל מקומו כה עשו ליום ביום.

ויצורו וימנו -
היו מונין תחילה ואחר כך היו משימין אותו בצרורות כסף, שהיה מטבע צרור לבדו ואשר לא היה מטבע צרור לבדו והיו נותנין הכסף המתוכן והוא שהיה עשוי מטבע, היו נותנין אותו על ידי עושי המלאכה והיו מוציאין אותו לחרשים, ואשר לא היה מטבע, היו עושין אותו מטבע או צורפין אותו במטבע, כי בהוצאה לא יוציא אדם אלא המטבע לשכר האומנין ולקנות עצים ואבנים.
ופירושו: המתוכן מתוקן בצורה שהיה נשלם בצורתו ותבניתו.

ויש לפרש ויצורו –
מענין צורה, כי הכסף שלא היה מטבע עשו אותו מטבע.

[יב, יב]
על יד -
כן כתיב וקרי ידי ואחד הוא בענין.

הפקדים -
כן כתיב וקרי המופקדים והכתוב הוא תואר כמו חכם חכמים והקרי הוא מהפעלים ואחד הוא.

לחרשי העץ -
הם כורתי העצים בלבנון ועושין אותם במקצועות.

ולבונים -
שבונים העצים בבית.

[יב, יג]
ולגודרים -
הבונים קירות האבנים.

ולחוצבי האבן -
שחוצבין האבנים בהר.

ולקנות עצים ואבני מחצב -
היו להם פוסלים בלבנון ובהר והיו קונין גם כן מאחרים שהיו להם עצים כרותים ואבני מחצב, כלומר אבנים חצובות מחצב שם בשקל משען.

ויונתן תרגם:
<*>ולבונים ולארד כליא,
והם אומני האבן הגדולים אשר תחתיהם אומנים אחרים.

ותרגם:
<*>ולגודריא ולארגובליא,
הם אומני האבן הגדולים בוני הקירות.

[יב, יד]
אך לא יעשה בית ה' ספות כסף -
ובדברי הימים אומר: ויעשו כלים לבית ה' כלי שרת.

ורז"ל הקשו אלה הפסוקים ותרצו כאן:
שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו, והוא שאמר וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע, כי לפני כלות המלאכה לא היו עושים כלים, כמו שאומר: הנה אך לא יעשה בית ה' ספות כסף כי לעושי המלאכה יתנוהו, שעדיין לא נעשתה המלאכה אך כאשר נעשתה המלאכה כמו שאומר שם: ויעמידו בית האלהים על מתכונתו וגו' ובכלותם עשו הנותר כלי שרת.

[יב, טז]
ולא יחשבו את האנשים -
מכאן אמרו רז"ל:
<*>שאין מחשבין עם גבאי צדקה,
כי כשממנין אנשים על הצדקה אנשים נאותין ממנין ואין מחשבין עמהם, שאין חושדין בכשרים.

כי באמונה הם עושים -
ידועים היו כי אנשים נאמנים היו.

[יב, יז]
כסף אשם -
פירוש רז"ל:
<*>המפריש מעות לחטאתו או לאשמו ולקח הבהמה לחטאת או לאשם והותיר מן המעות המותר לא יובא בית ה' לבדק הבית אלא לכהנים יהיה אותו הכסף והם לוקחין מהם עולות לקיץ המזבח.

אמרו: זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם הוא לה' אשם הוא לכהן להביא כל דבר הבא ממותר חטאת ואשם, ילקח בדמיו עולות הבשר לה' ועורות לכהנים.



והמשכילים  יזהירו ...

כן יהי  רצון ...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה' ...

ואתם  הדבקים  ב -   ה'   חיים  כולכם  היום ...

שבת  שלום  ומבורך ...


לנו  ולכל  עמו  ישראל  בכל  אשר  הם