לענ"ד, גם היום, מי שאין ריחיים על צווארו, ראוי שיעסוק בתורה במסגרת ישיבתית. (לפחות כהוראה כללית. תמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל לעזוב את הישיבה, זה משהו שצריך להתייעץ עליו בצורה אינדיווידואלית)
אני לא יודעת מי המציא את זה, שאדם שהתחייב לפרנס אשה וילדים, חייב ללמוד ולא לעבוד. (ועוד כהוראה גורפת לכלל הציבור....) אני לא מאמינה שהחזו"א אמר את זה, לא ל40 שנה, ולא עד היום.
אם למישהו יש ציטוט אשמח לקבל, אם לא, קל מאד להגיד דברים בשם מי שנפטר לפני יותר מ40 שנה.....
וסתם כך, למען הדיוק ההיסטורי, הנהירה ההמונית לכוללים התחילה כאשר בניהם של ניצולי השואה נישאו, ולא מייד אחרי השואה. כמעט כל ניצולי השואה התפרנסו מעבודה קשה!
אני שומעת לא פעם את הטענה שיש הרבה בחורים שמתבטלים או שלא מבינים מה רוצים מהם. מצב כזה הוא בעיה אמיתית. (ובמחילת כבוד, גם תעודת עניות לראשי ישיבתם ולהם או להוריהם, תלוי בני כמה הם.)
בעיה כזו אפשר לפתור במעבר לישיבה יותר מתאימה או ע"י פיתוח תחום אינדיווידואלי בנוסף על הלימוד בישיבה. עכ"פ מדובר בשנים מועטות החשובות עד מאד לבניין האישיות והן לא תחזורנה. חשוב לנצלן היטב ולא לאבדן בגלל אמירות לא אחראיות כאלו.
 |
|
|
