אלמלא הקב"ה עזורו אין יכול לו

מיכי,

אם נקח לדוגמא את מאמרם באבות "הווה עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים" - הם התכוונו לכך שכדי לעשות פעולה שבה אדם נדרש להיות "גבור כארי" או "קל כצבי", לא יספיקו הכוחות הרגילים שלו, ומלבד כוח הרצון הוא יצטרך לעזרה מיוחדת מהקב"ה ?

_________________

הכותבים כולם חוטאים כאן ב'יהדות מילולית'. וסליחה על היהירות.

מיכי,

שאלתי היתה רטורית, הבאתי את מאמרם זה ב'אבות' בעקבות הדברים שכתבת :

"אך יש פעולות שהאדם בכוחות שקיבל מהקב"ה אינו יכול לעשות, אלא אם הוא מקבל עזרה מיוחדת לפעולה זו, מעבר לכוחות הרגילים שלו. וזו משמעותו הפשוטה של הביטוי הנ"ל."

איזה פעולות אדם לא יכול לעשות בכוחות שקבל מהקב"ה, אם פעולות כמו להיות "גבור כארי" או "קל כצבי" מספיקים לו כדי לעשותם? יש פעולות שהן יותר חורגות מהטבע האנושי מאשר להיות גבור כארי או קל כצבי?

בהחלט. החל בלעוף באויר, וכלה בעשיית תשובה, התגברות על היצר ותיקון המידות.

מיכי,

אתה קורא את גבור כארי או קל כצבי כאילו שאני מדברת על תחרות אוליפית (?) ובמנותק מזה שזה למען עשיית רצונו ? הרי דבריך הם בכלל דבריהם, ואין פעולות שהן חורגות מהטבע האנושי יותר מאשר להידמות למשהו שהוא אינו אנושי !

מרן הרב מיכאל,
אנסה להסביר את כוונתי הפשוטה במילותי הדלות, כעבדא קמיה מריה וכתלמיד הדן לפני רבו בקרקע. אין להצמד לכל דברי חז"ל במובנם הכי מילולי. יש גם רטוריקה, לשון הגזמה והפלגה. על שירה שמעת? דיברה תורה בלשון הבאי, וקל וחומר לדברי סופרים. כוונתם היתה להדגיש את הקושי שבהתמודדות עם היצר, ולא בהמצאת הגדרות מדודות. זו היתה הנקודה החשובה בדבריהם, וכך כנראה הובנו הדברים במשך כל הדורות, עד שהפסיקו לחפש משמעויות והחלו לחטט ברמה המילולית הכי פשוטה של הדברים, נוסח מהר"ל מפראג (אין צורך לומר שהוא עצמו חטא בזה, וכנראה מצא משמעות ורוח חיים בדרך זו, אבל הוא סימן את הדרך).
לכשתמצי לומר, כעין דרשנות יש כאן. ובטויים כאלה תמצא למכביר בחז"לינו, המתעקש יתעקש והבוחר יבחר.
החטא הוא לסלק את המשמעות ואת התוכן ולתפוס את המילה הכתובה. בל נשכח, מקסימום זה תורה ש'בעל פה'...
ושוב אני מתנצל על היהירות.

ברור שזה ניסוח שרק בא להמחיש כמה זה קשה..