| נשלח ב-17/2/2010 01:01 |
 |
| |
מה שאמרו חכמים אל תאמן בעצמך וכו' הוא אכן החידוש עצמו, ואין הדבר הופך להיות פשוט ומובן מאליו לאחר שאמרוהו. ואכן זאת היתה הכוונה וההתפעלות, בדיוק כמו שאנו מתפעלים ונבהלים מכשלון של אדם גדול.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 01:11 |
|
| |
כמובן שמנגנון ה"בהלה" אינו קשור לסיכויים הסטטיסטיים שאדם גדול יחטא. מנגנון ה"בהלה" נובע מהאמון שהאנשים נותנים בו, ומכך שהוא מהווה דמות לחיקוי, ומקור להשראה. ברגע אחד להמוני אנשים אבדה דמות אב משמעותית מאד בחייהם.
בנוסף לכך, לרבנים מקובל ליחס כוחות שהם מעל לכוחות הטבע הרגילים (לאו דווקא ניסים, מספיק שיגידו שקפידא של הרב זה יותר גרוע משל כל אדם), ולכןן אנשים מתקשים לראות איך חוקי הגרביטציה חלים פתאום על הרב.
האם לאדם שמשקיע את כוחותיו בהפצת תורה, ומקפיד להדר ביום תורה ומצוות, יש סיכוי פחות, יותר או שווה לכל אדם אחר לחטוא בכזה סוג של חטא? זה נושא למחקר בפני עצמו. לא נראה לי שניתן לדעת את זה מתוך תחושות בטן, מכיוון שדברים אלו נעשים בחדרי חדרים, ואין יכולת לדעת את האמת. בנוסף החשיפה התקשורתית למקרים של אנשים כאלו שנופלים הוא לא באותה מידה לאדם רגיל ולכן תחושות הבטן שלנו בעיניינים כגון דא קצת חלשות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 08:27 |
|
| |
<הרי לכאורה בשכל אדם יודע ש 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך' זה כלל נכון. מה שורש הדבר שגורם לעוצמות רגשיות כה חזקות? >סיפורו של חסיד, המובא בתלמוד בירושלמי שלפנינו בשבת פרק א ה"ג אינו בירושלמי כת"י ליידן, וייתכן שמקורו בויק"ר. ( ש' ספראי, "משנת חסידים בספרות התנאים", הערה 30, בתוך ש' ספראי, ארץ ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשמ"ד). "תמן תנינן אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני? אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה, אמרה ליה לא תצוק רוח אנא אזיל ואישתוי לחבריך".
תרגום:
למדנו שם: אל תאמין בעצמך עד יום זקנותך, מעשה בחסיד אחד שכשהיה יושב ושונה, "אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך", חשב לעצמו, דברים אלה אינם "מכוונים" אלי, ובאה שדה אחת ו"ניסתה" אותו, לאחר מעשה כשהתחרט על חטאו, חזרה אליו אותה השידה ואמרה לו: אל תצטער, שידה אני, דע לך שאינך שונה מהאחרים.
השידה שהתייחסה ל"חסיד" כאל אדם, התירה לעצמה לומר לו שאינך מיוחד, אולם היום כשמתייחסים לרבנים וראשי ישיבות כאל משהו ספיישל, מתעוררת השאלה: איך הוא עשה את זה?
הם אולי לא "בני אדם", אך הם אנשים ככולם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 17/02/2010 09:00:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 08:43 |
|
| |
חטא חד פעמי הינו טבעי ונסבל
אבל "דרך חטאים", כאירוע חוזר ונשנה, זה כבר משהו שונה
ולפעמים אולי דרך חטאים מורה שהאדם אינו גדול כפי שחשבנו
ואין כוונתי למשהו אקטואלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 08:50 |
|
| |
תלמיד טועה
"כיון שאדם עבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר". (יומא דף פו עמוד ב).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 17/02/2010 09:21:12
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 09:34 |
|
| |
תלמיד
יש אנשים חכמים- יש אנשים תלמידי חכמים יש אנשים גיבורים , וכ'
אבל אין אנשים גדולים,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 09:57 |
|
| |
"שאלה:
מאמר הגמרא 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו' פרושו שיש לגדול אותן תאוות של אנשים פשוטים בעוצמה חזקה יותר (כמשתמע מן הסיפור), דבר שקשה לקבל שלצדיקים ופרושים יהיו כאלה תאוות כשהם נשמרים בקדושת מחשבה וראיה, או שירצו יותר לגנוב בגלל פרישותם ממון, או שיש להם ברמות שלהם התמודדויות אחרות בעוצמות חזקות מאוד אבל לא התמודדויות של תאוות של בינוניים?
תשובה: הסיפור בגמרא אומר שבתנאים המסופרים שם (הטיול ביער), היה יצרו מתגבר. אבל בעלמא לא הביא עצמו לידי נסיון, ולכן לא שלט בו יצרו. "
(מתוך אתר שאל את הרב)
ולגבי שאלת פותח האשכול התשובה ברורה:
גם ריב של אשת ראש ממשלה עם עוזרת הבית שלה מעורר יותר עניין מריב של אישה אלמונית עם עוזרת הבית שלה.
ולא לחינם נאמר "שנא את הרבנות".
מבחינת הבהלה- כאשר הורשעו מורים אחרים ,פחות ידועים,הבהלה של ציבור ההורים לא היתה פחותה מפני שריבוי המקרים ,מטבע הדברים,מכניס חשש כבד ללב ההורים .
תוקן על ידי צענערענע ב- 17/02/2010 09:59:06
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 11:41 |
|
| |
הלל צייטלין כתב בספרו על גבול שני עולמות על הבינוני ""ילך באמצע ? יט מן הקצוות ? הרי לא יידע באמת לא את העולם, לא את האדם, לא את העונג, לא יכיר את האלוקים ולא את השטן, לא יכיר אף 'דרך של שלג', לא ידע אף את המנוחה והרוממות שבפרישות. כל ימי חייו יהיה שבע וזהיר וירא, ומכווץ בתוך קליפה קטנה ונהנה מעולם קטן, עני וצר, שמח בהנאות שאינן שוות פרוטה..." (העתקתי מ http://www.yba.org.il/show.asp?id=29786).
לעומתו הוא מתאר (ואני כותב מהזכרון) שאדם גדול נמצא עם רגל אחת בגיהנום ורגל שניה בגן עדן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 11:55 |
|
| |
התורה מצילה ומגינה מן החטא, ובוודאי מדרך זדון של עריות באופן קבוע.
ואם היא לא הגנה עליו מותר להניח שהיתה תורה מן השפה ולחוץ.
וזה יותר מפחיד מהכל, לגלות שהתורה שלנו אולי מן השפה ולחוץ.
וכולנו צבועים. מתפארים במתת שווא. ואין חסינות לאיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:08 |
|
| |
לבעלבעמיו
הבינוני והגדול שצייטלין מדבר עליהם אינם שייכים לאשכול זה כלל.
כאן מדובר על ה"גדוילים" כלומר גדולי הדור.(יותר נכון הנחשבים כגדולי הדור)
צייטלין מדבר על כל אדם באשר הוא שהבחירה בידיו להיות גדול-ואז לחוות את העולם הרחב ולטעום מהכל,מגן העדן ומהגהנום ולעומתו הבינוני שעולמו צר כעולם נמלה.(שים לב שכותרת האשכול שם:"החינוך לפתיחות)"
(בכל בחירה כזאת יש מחיר והמחיר שהלל צייטלין מציין לגבי הבינוני-אינו מקובל עלי כלל אבל זה נושא בפני עצמו שאינו שייך לאשכול זה )
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:10 |
|
| |
ר' חיים זוננפלד נשאל. מדוע הוא איש הקצוות מדוע הוא לא הולך בדרך האמצעה?
השיב- באמצעה הרחוב הולכים החמורים והסוסים, האנשים הולכים בצדדים.
מי יגלה עפר מעייני החכמים- תיקנו- רק שלא יתיחד אדם עם אשה.
תלמיד חכם ישאר חכם אפילו שנכשל, בור וטיפש לא יחכים אפילו -שלא נכשל
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:10 |
|
| |
חייל רגיל מקבל רק רובה = אחריות מינמלית = יכול להרוג כמה ?
טייס קרב = יותר אחריות = יכול להרוג הרבה יותר,
וכו' וכו'
אבל הרמטכ"ל = אחריות גם על נשק גרעיני = ויכול להרוג את כולם,
אדם רגיל חוטא רק לעצמו, ואם נשוי ? חוטא גם לאשתו, ואם יש לו ילדים ? וכו' וכו'
אבל אדם גדול שיש לו אחריות כלפי כל הקהילה והוא חוטא ????
למעשה הוא הרג את כולנו,
עונש מוות לא יספיק לאדם כזה,
אדם גדול שחוטא ? אי אפשר בכלל להשוות לאדם רגיל,
כי אדם רגיל עושה חשבון שהוא בעצם לא מזיק הרבה,
מה שאין כן אדם גדול, אם הוא לא לקח בחשבון את גודל הנזק שהוא גורם ?? נבילה יותר שווה ממנו,
שחז"ל אמרו הגדול מחבירו יצרו וכו' כוונתם שאין לו פת בסלו,
כלומר אין לו את הפריווילגיה לחטאו בגלל האחריות הגדולה שיש לו, (אבל ברגע שהוא כבר חוטא ? היצר שלו רגיל,)
מה שאין כן אדם רגיל יש לו את הפריווילגיה, ולכן כביכול יש לו את הפת בסלו,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:29 |
|
| |
לירוחם
"תלמיד חכם ישאר חכם אפילו שנכשל, בור וטיפש לא יחכים אפילו -שלא נכשל"
ההשקפה שאתה מבטא במשפט זה מדאיגה.
האם החכמה היא חזות הכל.?
תשווה את האושר של הבור שלא חטא עם יסורי התופת שעובר חכם שנכשל.
מה תועיל לו חכמתו כשעולמו חרב עליו?
תוקן על ידי צענערענע ב- 17/02/2010 12:31:13
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 13:25 |
|
| |
צענע
אין דבר כזה חזות הכל!
אדם חכם אם עולמו יחרב עליו יבנה לעצמו עולם חדש, יש לו את הכלים לכך,
החטא הוא חלק אינטגרלי ממהותו של האדם, אלוקים הכניס בו את זה יחד עם נשמתו בבריאתו,
האדם העדיף לאכול מהעץ האסור, ולדעת להבחין בין טוב ורע, ולא להיות בור וצדיק בגן העדן.
לשאלתך, אני בהחלט אעדיף להיות חכם- ולפעמים גם בלית ברירה לחטוא, כי הרי זה הוא מתכונות האדם והאנושות שברצוני להמשיך להשתייך אליה.
יש כלבי בית שחייהם טובים יותר מחיי הרבה אנשים- האם האדם ירצה להיות כלב?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 13:39 |
|
| |
קודם כל עצם ההשוואה לכלבים מקוממת.
ובאשר לבחירה שלך- בעיני היא מדאיגה.
העובדה שחז"ל קבעו ,בניגוד לנאמר לכאורה בפשט הפסוקים,שדוד המלך לא חטא מוכיחה שחז"ל לא יכלו בשום אופן לקבל את העמדה שלך.
|
|
|
|
|
