למה כשאדם גדול נכשל זה כ"כ מבהיל?

ואם תרצה, הגמ' הזו היא הנגטיב של "מרעיבו שבע משביעו רעב"...  

עם כל הכבוד לנגטיב הזה,  במבחן המציאות בזמן  אמת 'הנגטיב' הזה לא הועיל לדוד המלך בנסיון היצר במעשה בת שבע

ויש לתהות אם פרשנותך אינה חוטאת בסילוף העובדות לאשורן בסיפור המובא על אביי

עד כמה שידוע לי, אביי לא יכול לעמוד בהגדרה של 'מרעיבו שבע', הרי הדברים מגיעים לידי כך שלא חשש לשאת אשה ש'קטלה' את שני הבעלים שהיו לה לפניו..( ראה כתובות ס"ה א

"יש לך לדעת, שעבירה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא כשגגה, ובזה מוצא היצר שער ליכנס לנפש, גם מקדים (היצר) להאדם כאומרו (בראשית ד ז) "לפתח חטאת רובץ"... גם מסביר לו פנים על מעשה הרע ויאמר לרע טוב, ואין לך אורב גדול מזה. ובזה מתגבר עליו. מה שאין כן קודם לכן (לפני החטא) שהיה כחוט השערה הלך בתוך האדם, ועל ידי החטא יתגבר ויקום עליו." ( אור החיים, דברים פרק יט פסוק יא

בחגווי,

כתבת: שלפי הכלל "מרעיבו - שבע", לאביי לא אמור היה להיות יצר חזק יותר...   

מאיפה לך לדעת מה היו הרגליו המיניים של אביי ? זה הרי בינו לבין קונו ! ואם היה צריך לאשתו כל יום הוא נחשב לחוטא  או עובר על דברי תורה ?  אתה תופס את מקומו של בוחן כליות ולב וקובע שלאביי לא אמור להיות יצר חזק ? הרי לפי הגמרא ב'ברכות' שהבאתי למעלה גם רבא ואביי הם בכלל 'בעלי תשובה'.

נ.ב, לגבי האו"ח הייתי צריכה לציין שהדברים היו ביחס לדברים של המגיב 'אשראי'.