נהניתי מהמאמר. לא כ"כ אוהבת את המילה כפיה.. איך שלא מסתכלים על זה יש לזה קונוטציות לא נעימות כ"כ. מעניין לדעת למה הרב פרידמן קורא חומרי הדברה יעילים נגד היתושים..
נשלח ב-18/2/2010 08:22
כפיה ישמעאלית, אכן לא מעודדת יותר.
זה רק היה משל, שלכל בעיה יש טיפול ענייני.
אבל אם כבר שאלת, אחד מחומרי ההדברה היעילים זה של חברת 'סנו', ובנמשל מה שסנו עליך אל תעשה וכו'
וזה יעיל לכמה בעיות חברתיות ואישיות...
נשלח ב-24/2/2010 13:26
תעשיית "כסף"
נשלח ב-24/2/2010 13:32
מה תעשיית כסף
נשלח ב-24/2/2010 21:42
היום הביזנס הכי טוב זה למצוא מחלות לכל דבר בכדי שלמטפלים יהיה הרבה כסף, יעשו טיפול ארוך שלא פוטר שום בעיה, במקום לגעת בנקודות האמיתיות שלהן לוקח שעת ייעוץ אחת שמספיקה. וזה נגמר... כל האבחונים למיניהם זה "אישור" לאי לקיחת אחריות על החיים - וזריקת האחריות על האחרים כגון: מחלות, ההורים אשמים, ולפעמים אפילו מאשימים את הקב"ה ל"ע.
נשלח ב-24/2/2010 21:49
אבל היום יש לאנשים יותר בעיות, אנשים פחות רצויים מחייהם מפעם.
נשלח ב-25/2/2010 00:53
משכיל לדוד, אני לא כ"כ מבינה את מה שכתבת
לדעתי אם מזהים בעיה- זוהי כבר חצי הדרך לפיתרון. אבחון- זהו בעצם זהוי הבעיה. מי קבע שזוהי אי לקיחת אחריות על הדברים? ואם אתה תומך בשיחת יעוץ כתחליף... הרי גם שיחת יעוץ קצרה- כדאי שתהיה ממוקדת מטרה. וכדי לדעת להתמקד בדבר הנכון= עליך לערוך איזשהו אבחון של הבעיה, לא?
נשלח ב-25/2/2010 00:53
משכיל לדוד, אני לא כ"כ מבינה את מה שכתבת
לדעתי אם מזהים בעיה- זוהי כבר חצי הדרך לפיתרון. אבחון- זהו בעצם זהוי הבעיה. מי קבע שזוהי אי לקיחת אחריות על הדברים? ואם אתה תומך בשיחת יעוץ כתחליף... הרי גם שיחת יעוץ קצרה- כדאי שתהיה ממוקדת מטרה. וכדי לדעת להתמקד בדבר הנכון= עליך לערוך איזשהו אבחון של הבעיה, לא?
נשלח ב-25/2/2010 09:07
תשובה לדוניאם
ישבתי עם אחד מגדולי הדור - שאמר על כל האיבחונים "היום יושבים ומחפשים בעיות - ומייצרים אותם"
איבחון = עין רעה בכדי להצמיח את ה"טוב" בילד/בתלמיד יש להתייחס אל הטוב מתייחסים אל הרע על מנת להמעיט ונמצא שמעצימים אותו. הדברים נאמרים מתוך ידיעה עמוקה בתוך הנעשה במוסדותינו. ישבתי לאחרונה עם 2 מפקחים רציניים ומנהל חיידר שהם הודו לאחר ניסיון רב עם האבחונים שכל האבחונים הם בהתאם ל"רבה" באותה שנה של התלמיד - ברגע שיש רבה שמתייחס אל הילד רגיל ולא נותן לו שוב "תואר" הילד נהיה ילד "רגיל לחלוטין" - לאחרונה גם נתקלתי באחת ממנהלות בית יעקב בירושלים שהיא על סף התפוצצות מכל המורות המקדמות, הבית ספר הולך ומידרדר בכתה ב' השנה הגיעו 17 בנות מאובחנות למעלה מחצי כיתה, לאיפה הגענו? ובשנה זו המורה הודיעה שהוא לא נותנת להוציא שום ילדה מהכיתה א"א לנהל כך שיעור מבחינתה כולם אותו דבר, והפלא ופלא כל הילדות נהדרות, וזה אחת הפרשיות שמפוצצות את המנהלת.
אמרה מורה חילונית שלימדה 40 שנה ואף פעם לא היה לה בעיות בכיתה, היא אמרה האמנתי בטוב של הילדים והילדים מאמינים לך למה שאתה מסתכל עליהם ולכן כולם היו אצלי טובים.
נשלח ב-25/2/2010 09:13
היום לאנשים יש יותר בעיות - כי אנשים היום יותר מפונקים ולא לוקחים אחריות על החיים. ועושים זאת מצויין בדרך של חיפוש "מחלות" ולכן אנחנו נראים היום במצב כל כך קשה. שימו לב כמה ישיבות טיפוליות נפתחות כל הזמן היו צריכים לפתור את הבעיה לא להרחיב אותה. אם לפני 20 שנה היה בעיה עם בחור שנה שנתיים והיה נגמר .... היום זה לא נגמר ולכאורה פלא היום הרי "מטפלים" מה קורה? אני עדה למחנכים גדולים הובילו ממש ילדים להידרדרות נוראית - מתוך כוונה טובה, ושההורים הגיעו בניסים לייעוץ נורמלי הבעיה נפתרה הבחור למשל חזר לישיבה ונהיה בחור רגיל לחלוטין. זה נקרא לפתור בעיה.
נשלח ב-25/2/2010 10:19
היום איכשר דרא שמכשירים אנשים לדעת להתמודד ולטפל בבעיות שבדורות הקודמים לא ידעו להתמודד איתם ואנשים נשאו על גבם את בעיותיהם במשך שנים .
נשלח ב-25/2/2010 21:37
וגם היום ממשיכים לשאת את הבעיות - הבעיות לא נפתרות אלא "מטופלות" ו"מטופחות"
נשלח ב-25/2/2010 21:48
מסכימה עם הנאמר למעלה בקשר ללהאמין בטוב שבכל אחד- אני רק לא מבינה איך זה סותר את נושא האבחונים. אם ילד עבר אבחון פסיכודידקטי והתברר שיש לו דיסלקציה, למשל, והוא אינו מסוגל לרכוש את הקריאה כילד אחר. האם זה הופך אותו לפחות טוב??? איך בדיוק זה יוצר את הבעיה- הרי הבעיה כבר קיימת- הילד לא מצליח לקרוא... תשאלי את אותה מורה -שלימדה 40 שנה ואף פעם לא היו לה בעיות בכתה- אם לכל התלמידים שלה היא נתנה יחס שווה תמיד? ואם כולם נחשבו אצלה אותו דבר... לדעתי זו טעות. בני האדם הם לא שווים ולא דומים אחד לשני בשום דבר. לכן לא ראוי לקחת איזושהי דוגמא של "ילד מלאך" כזה ולצפות שכל הילדים בכיתה יהיו כאלה. חייבים לאהוב את כל הסוגים- אבל דווקא מתוך אותה אהבה ואמונה ביכולת של הילד צריך להיות עם עינים פקוחות לאתר בעיות בזמן. מה זה ילד "רגיל" בעיניך? הרי לכל אחד יש את דמות הילד האידיאלי שלו?ומתי את מחליטה שהילד כבר לא רגיל, ובכלל, מי אמר שילד מאובחן עם הפרעת קשב ורכוז הוא לא ילד רגיל? מה החוכמה בלעצום עינים? הרי קשיים לא נפתרים ברגע שלא מסתכלים עליהם. אומנם יחסי מורה -תלמיד תלויים בהמון משתנים. אבל אין מצב שילד דיסלקטי יצליח לקרוא אצל רב אחד, ואצל מלמד אחר יכשל- הוא פשוט יכשל אצל כולם עד שילמדו אותו בשיטה מתאימה לו! ילד היפראקטיבי יכול לטפח מערכת יחסים טובה עם חלק מאנשי הצות וגרועה מאד עם אחרים- אבל גם אצל אלו שאיתם מערכת היחסים יחסית בסדר, עדין הוא נופל בגלל ההיפראקטיביות והאימפולסיביות שלו. (רק שהאנשים מהצד השני, מודעים לכך שיש לו בעיה ומתייחסים אליו ש-ו-נ-ה. וזוהי הוגנות אמיתית!)
נשלח ב-25/2/2010 21:58
grayta
אם היית מרגישה שיש לך בעיה בריאותית כל שהיא, שמציקה ומפריעה לך בתפקוד היום יומי שלך, לא היית הולכת באיזשהו שלב לרופא, לבדוק מה קורה איתך? לא היית מחכה קצת בלחץ לתוצאות הבדיקות? ואם היית מגלה איזושהי דלקת שצריכה טיפול- לא היית מטפלת בבעיה?! ודרך אגב, מתי היית יותר רגועה- לפני שידעת שיש לך דלקת מסוג זה או אחר, ופשוט הרגשת ש"משהו לא בסדר" או אחרי שידעת מה קורה איתך ואיך ניתן לטפל בדלקת הספציפית?
מה ההבדל??? ילדים שלא מצליחים להתמודד עם מטלות ביה"ס מבחינה לימודית/חברתית עלולים לפתח עוד כ"כ הרבה בעיות בגלל שלא מבררים מה המקור.. הם יסבלו מרגשי נחיתות, מבטחון עצמי נמוך, הם לא יבינו למה כולם מצליחים והם לא... לאחר מכן הם יאבדו כל מוטיבציה- כי במילא הם לא מצליחים וינסו למצוא מקומות אחרים לפרוק את התסכולים שלהם. בדרך כלל בהתנהגות חצופה/תוקפנית פיזית או מלולית. ומכאן הדרך למעגל קסמים של בעיות בכל התמודדות שתבוא בחיים בהמשך, גם מחוץ לכתלי ביה"ס. אז ב"ה אין לו שום אבחון ברקע והוא לא מטופל. אבל הוא סובל, וקשה לו! ומי שאמור לדאוג לו- הורים בד"כ עוצמים עינים ומתעלמים מהקושי של הילד- כי כך הם מתגברים על הקושי שלהם בהודאה בכך שמשהו לא מושלם בבן היקר שלהם
נשלח ב-25/2/2010 22:28
לדוניאם שלום, ראשית אני מודה לה על תגובתך, ואני מאוד מאוד מבינה את המבט שלך, גם אני הייתי במקום הזה. אני לומדת המון, כל מיני שיטות, ודרכים והאחרונה שתשב בחיבוק ידיים כאשר אני אראה איזה שהיא בעיה. הענין הוא שמתוך הנסיון המקצועי שלי האבחונים אינם הפתרונות. כן יש פתרונות אחרים. ישנם בעלי מקצוע שעובדים בצורה אחרת לגמרי ואני צמודה להם ואני רואה את ההבדלים העצומים. אתן לך דוגמא אישית שאראה לי עם הבן שלי כאשר קראו לי ואמרו לי שהילד לא יודע לקרוא והם חושבים שיש לו בעיה מסויימת והם רוצים לשלוח אותו ל"איבחון" הנס שלי שאני בדיוק הייתי בהנחיית הורים שהצילה את הבן שלי כי אחרת הייתי נופלת עמוק לצרות. מה שאני יכולה לספר לך שלקח להם בערך שבועיים שהם לקחו אותו ללא ידיעתי למישהו במיוחד שילמד אותו ויאבחן אותו ורק לאחר מכן פנו אלי, באותם שבועיים ראיתי בעצמי התדרדרות אצל הבן שלי הוא התחיל לדבר מוזר ולא להגות את האותיות כפי שצריך. הסיפור ארוך מלכתוב אותו פה, אבל הסוף הוא שהילד היום קורא מצויין, ורק כל ההתנהגות שלו השתנתה מילד שקט כאילו חסר בטחון נהפך לילד חברמן ושיודע לקרוא מצוין, אני יכולה לומר לך שהחיידר רואים אותו כנס והבדיחה היא שהם מסבירים שנתתי לו "טיפול רגשי" מכיון שהם לא יבינו על מה אני מדברת אני לא אומרת להם מילה. אבל שום טיפול רגשי הוא לא קיבל. בשיטה שאני עובדת הכל פועל סביב הדינמיקה בין האמא לילד ועשיתי עבודה בדינמיקה הזו. השינוי היה אצלי. אם את רוצה קצת להתחיל להבין על מה מדובר יש אתר באינטרנט בשם "גישת שפר" ושם ניתן קצת להתחיל לקרוא על כך, למרות שאני אומרת מבלי להגיע לחוג הורים אי אפשר להבין את הדברים. אבל הם עושים תהפוכות. בהצלחה
