על הספסל בתל אביב
אין בין זקנים לצעירים אלא הזמן. צעירים הרי הם זקנים שטרם הבשילו. זקנים הרי הם צעירים שנערותם עטופה בשנים הרבה. דברים שרואים זקנים רואים גם צעירים. צעירים רואים דבר וחושבים בו איך שיהיה בעוד שנים הרבה. זקנים רואים דבר מהרהרים בו איך היה הוא לפני שנים הרבה.
זקנים שאני מדבר בהם יושבים היו אותו היום על ספסל אחד, שהיה בגן שבתל אביב. תל אביב, עיר של צעירים ושל זקנים היא, ואי אתה יודע מי צעיר בה ומי זקן. עיר זקנה היא תל אביב, למעלה ממאה שנים, ויש בה זקנים שדרים בה עוד מימים ששלטו בה התורכים. ואין לך עיר יותר צעירה מתל אביב, שמרובין בה מועדונים וקניונים ומקומות שצעירים באים, ומתוך שבאים לבלות בה את זמנם באים לדור בה, ונמצא בנין שהוא בן ששים שנה, יש בו זקנים ממנו בשלושים שנה, ויש בו צעירים ממנו בשלושים שנה, וזו היא תל אביב.
גם צעירים שאני מדבר בהם יושבים היו אותו היום על ספסל שהיה בגן שבתל אביב. לא על אותו ספסל כמו הזקנים, אלא בסמוך. ימים של אדר, ימים של תקוה הם בתל אביב. ריח של גשם, צבע ירוק של דשא, קולן של ציפורים, טוהרו הרך של אויר וטעם של אביב. ימים של אדר, ימים שכל חושיו של אדם מרגישים בהם באותם ימים. יצא אדם מחודש שבט, יודע שהתחיל האביב, ועוד טעמן של פירות ארץ ישראל על לשונו, מעורבין בחלב ובדבש. רואה תינוקות של בית רבן שהן מחופשים בהליכתן לבית הספר, ומרגיש עליצות של פורים. מרים עיניו וצופה בחודש ניסן ומרגיש בן חורין, ומתרווח על הספסל שבגן. אשריו ואשרי חלקו, שאני מתקנא בו על שיכול ליהנות כך מזיו עולמו של הקדוש ברוך הוא.
אין אני רואה בעין יפה אדם שמטה אוזנו לשיחתו של חברו. מה אעשה, ואותם צעירים מדברים היו בקול רם, והגיעו הדברים עד זקנים שבסמוך, ושמעו. שמא לא איכפת להם לצעירים שיגיעו דבריהם לאותם זקנים.
במה מדברים היו צעיר וצעירה, שישבו על ספסל שבגן, וסביבם האביב. בשנים שיבואו היו מדברים. אמר הצעיר, עתה איננו יכולים אלא לשבת בגן זה. בעתיד לבוא נבנה לנו בית גדול, ויהיה שם גן שהוא שלנו, ושם נשב על ספסל וילדים ישחקו סביבנו. שיח של שושנים אדומות יהיה בגן, ובכל יום אקטוף לך שושן אדום שתתחבי בשערך. ועוד היה מספר כל שיעשו יחד, ויוסיפו עוד על מה שיהיה להם. ובכל פעם שעלה קולו היה הבית גדול יותר והשושנה אדומה יותר. מעט היתה הצעירה שמחה שכל זה מזומן לה לעתיד לבוא, מעט היתה עצובה שאין לה עוד מכל אלה מאומה, והיא יושבת עם אותו צעיר על ספסל שבגן כאותם זקנים.
אמרה הזקנה לזקן. זוכר אתה שהיית חולם כמות שצעירים חולמים. שמחה אני שאותן חלומות שחלמנו, חלמנו יחד. עתה אין אני רוצה אלא שתשב עימי כמות שאנחנו על ספסל שבגן, ואין אני מבקשת אלא שושנה אחת ממה שנטעה העיריה בגן, ודי לי בה.
_________________
תוקן על ידי השכן ב- 19/02/2010 15:55:32
אוי לשכן
ואוי לשכנו
