תורה ועבודה - בשולי פרשת הרב אלון

צענע,

יש להפריד בין נזק שהסטייה יכולה לגרום במישור הציבורי ובין טיפול קונקרטי בסטייה.

נכון שאם הנ"ל היה עובד במפעל פלדה לא היה נגרם נזק ציבורי גדול כ"כ, אך האם הבעיה האישית שיכולה גם להזיק באופן פחות זועק הייתה נפתרת אם מקצועו היה במפעל פלדה?

השיטה להרחיק את האדם מן העבירה ואת העבירה מן האדם מובאת בחז"ל ובהלכה פעמים רבות, אך כל זה באנשים רגילים עם תאוות ברמה סבירה. הפתרון לקלפטומן אינו רק להרחיקו מהבנק או הסופר, אלא הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי ואולי אף תרופתי כדי כדי למנוע ממנו לשוב ולגנוב. כ"כ אדם שלא יכול לכבוש את יצרו לעריות זקוק לטיפול קליני שיעזור לו להתמודד, הרי לא מדובר בעוד אדם בעל תשוקה טבעית מרוסנת.

האפשרות לטיפול אמיתי היא לטפל בבעיה ולא להרחיק את הבעיה (אלא אם את נועלת כל אדם עם בעיה בצינוק וחסל).



תלמיד ט',

הבנתי מדברי נדב שהוא לא מייחס חשיבות למחלה, אלא שכל אדם שיש לו נטיה הו"ס צריך לדאוג לעצמו למקצוע חלופי שמא לא יצליח להתגבר על כך.

לפי דברי נדב כל אדם צריך להכין לעצמו מקצוע חלופי בד' אמות סגורים ללא אפשרות לראות אנשים, רכוש או כל דבר שאילו הוא לא יצליח להתגבר על נטיותיו (ואפילו הטבעיות, מה ההבדל בין הו"ס להט"ס, שניהם עם יצרים) ולרסנן לרמת המותר.

אגב, אני גם לא בקיא בפרטי המעשה ואני בטוח שהדיון כאן הוא עקרוני. אני מסכים עם מה שכתבת ואף יותר. סבורני שאם אדם עוסק בחינוך דתי לא צריך שבאופן עקבי לא יכבוש את יצרו בעניינים אלו, אפילו פעם אחת מספיקה כדי להעבירו מתפקידו.

_________________

מ. זוהר

לכל מי שיש תלונות על פורום תקנה.
נא הצעותיכם האלטרנטיביות.

הצעות טובות יועברו לפורום לצורך טיפול נבון יותר במקרים עתידיים.

לירוחם

תגובותיך באשכול זה המעוררות תמיהה אצל כולם,אצלי לא מעוררות תמיהה.

כאשר כתבת את השורות הבאות:

"אדם חכם אם עולמו יחרב עליו יבנה לעצמו עולם חדש, יש לו את הכלים לכך,

החטא הוא חלק אינטגרלי ממהותו של האדם, אלוקים הכניס בו את זה יחד עם נשמתו בבריאתו,

האדם העדיף לאכול מהעץ האסור, ולדעת להבחין בין טוב ורע, ולא להיות בור וצדיק בגן העדן.

לשאלתך, אני בהחלט אעדיף להיות חכם- ולפעמים גם בלית ברירה לחטוא, כי הרי זה הוא מתכונות האדם והאנושות שברצוני להמשיך להשתייך אליה"

עניתי לך שתגובתך מדאיגה.

תגובתך מוכיחה את יחסך הסלחני לחטא,ודאגתך המופרזת ל"שפיכת הדם" של החוטא.

גם אם מדובר בדחף בלתי נשלט עדיין יש כאן חטא חמור : חטא של חוסר התחשבות בקרבנות.

ולכן,אין בלבי שום כאב על גורלו המר של החוטא. זה מחיר קטן שהוא משלם.(ואני לא מדברת על המקרה הספציפי).

יש בליבי כאב על גורל הקרבנות התמימים ובני משפחתם.

ובאשר להצעתך המוזרה שהרבנים צריכים לתת לו עצות איך להיפטר מהדחף:

הרב אילון איננו ילד.

הוא לא זקוק לעצות מסוג זה או אחר.

הרבנים יכולים לעשות דבר אחד:להרחיק אותו מכל תפקיד.

מה שאכן חמור בעיני בטיפול בפרשה  הוא האיחור בטיפול..

רק כאשר כל החומר היה בידי עיתונאי מהעיתון "מעריב".החליטו הרבנים לפרסם ובכך להפסיק את מסכת ההתעללויות..