| נשלח ב-20/2/2010 21:02 |
|
| |
חטא ועונשו: היחס לחטאי מין מול חטאי אמונות ודעות
בתחושת חורבן הבית ושבירת הלוחות, אחר מיטתו של מורה מורנו הרב אלון, הרבה מחשבות משמשות בעירבוביה ואינן מניחות להיגיון להשליט את ממשלתו. הרבה מאוד נושאים נגזרים מהאירועים שקרו ביעף, וספק אם הפורום הנוכחי הוא המדוכה הנכונה להיתדיינות עליהם. אך ענין אחד דורש וזוקק ליבון, והוא היחס לחטאים מיניים מול חטאי אמונות ודיעות.
תולדות ישראל רצופים הוצאת אישים מן המחנה בבחינת 'עליהם נאמר שם רשעים ירקב'. המכנה המשותף לכולם הוא חטא של 'דעות הרעות' - הבעת עמדה שאינה עולה בקנה אחד עם מסורת חז"ל או עם ההסכמה הרבנית הרחבה בת הזמן. כבר בתקופת חז"ל התעצבה היהדות הרבנית ברוח דברי ר' עקיבא לפפוס המובאים במכילתא ביחס לארבע דרשות שלא נשאו חן בעיני חכמי דור יבנה: 'אמר לו ר' עקיבא - דייך פפוס'!. ה'דייך' הזה ידע לבושים וצורות שונות, החל מהשתקה, הוצאה מבית המדרש, נידוי ועד העונש הכבד ביותר המושת על החוטא: הצגתו כ'אחר', סימונו בתווית 'קוצץ בנטיעות' והוצאתו מן הלגיטימציה של האומה גופה.
חששם הגדול של מעצבי המחשבה הרבנית בכל הזמנים הייתה מ'שועלים מחבלי כרמים', מסיגי גבול תרבותיים ומייבאי דיעות כוזבות אל הבית פנימה. מעולם לא שמענו על אישיות רבנית שסרחה בחטאים אחרים שאינן ענייני אמונות ודיעות ושבעקבותיה נפלה שערה אחת מראשה ארצה. הסלחנות לחטאים מיניים, למשל, היא מן המפורסמות, אך גם בחס לחטאים אחרים של בין אדם לחבירו אימצו חז"ל את עמדת ברוריה כי 'יתמו חטאים ולא חוטאים', והוכיחו את גדולתם להכיל את הטבע האנושי ההפכפך, הבוגדני והבלתי ניתן לשלטון מוחלט. כך בתקופת חז"ל, כך לאורך ימי הביניים והעת החדשה. העבירות המיניות של שבתי צבי לא היוו עילה למשבר הרוחני הגדול בהיסטוריה, אלא עמדות מתעתעות שסיכנו את יציבות הקהילות.
ובהקשר לאירועים, ציטוט אחד מתוך 'מחברות אביתר' לאהרן מגד:
"יוצר גדול הוא מי שאראלים ומצוקים נלחמים בו, ותמיד יגלו בו פנים לכאן ופנים לכאן. אילו היה אמן גאון כדוסטוייבסקי נידון רק על-פי עדויות בני דורו המקורבים אליו, אפשר שהיה יורש גיהנום, אבל אנו יודעים שזכה לחיי עולם. זיגמונד פרויד במסתו הנודעת על ליאונרדו דה וינצ'י, כותב שהביוגראפים העושים מעשי אידיאליזיציה מגיבורם, מוחקים בדיוקנו את עקבות מאבק חייו מלגו ומלבר, ומעלימים את חולשותיו - משווים לו דמות קרה וזרה ומחמיצים את שעת הכושר שנזדמנה להם לחדור לסודות המופלאים ביותר של טבע האדם. גדלותו של איש גדול לא תתקפח על ידי גילוי סתירות - ואפילו הן מדומות - באישיותו, שהרי סתירות אלו הן מטבע הדיאלקטיקה של מעשה היצירה. בסופו של דבר יעמוד האיש למשפט הדורות כשספריו מדברים בעדו, אם לזכות ואם לחובה. לא לנו המלאכה לגמור ואין אנו בני חורין ליבטל ממנה".
שגיאות מקלדת ואורך כותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 21/02/2010 18:20:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 22:11 |
|
| |
נראה היה שהכבוד הנאורות היה במחשבתם ולא כבוד האלוקים,
אמר הקב"ה על כבודי לא מחיתם בפסל מיכה ועל כבוד בשר ודם בפלגש בגבעה מחיתם
תוקן על ידי maxmen ב- 20/02/2010 22:14:19
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:27 |
|
| |
<היחס לחטאים מיניים מול חטאי אמונות ודיעות>
האם היו חטאים מיניים בעבר?
הגישה בעבר היתה, שכל זמן שהדבר אינו אסור מבחינת ההלכה הוא אינו נגד המוסר ואינו עבירה.
כל אותם המעשים שבימינו הם נחשבים לעבירות מיניות, לא היו בעבר שכאלה.
בעילת קטינה לא נחשבה בעילה, אם הקטינה לא היתה מעל גיל שלוש, בעילת קטינה מגיל אפס היתה אסורה, רק אם היא היתה נשואה לאחר, מעשים מגונים לא נחשבו לעבירה מינית, ל"שחק" עם ילדים או מבוגרים לא היתה עבירה,
בתנאים כאלה מה הוא הפלא שלא ידוע על עבירות מיניות בעבר?
ואילו היום כשהכל אסור, גם נסיעה באוטובות "לא מהדרין" בפרהסיה היא עבירה מינית.
ייתכן שהוצאת אלישע בן אבויה מן המחנה לא היתה בגלל דעותיו, אלא בגלל מעשיו - שיתוף פעולה עם הרומאים וגרימת מוות של חכמים רבים, וכפי שהוא בירושלמי.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/02/2010 23:30:49
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2010 23:31 |
|
| |
לפי המסופר בגמרא אלישע בן אבויה לא חטא רק בדיעותיו אלא גם במעשיו (בסיפור הידוע עם ר' מאיר רכב על הסוס בשבת מעבר לתחום שבת), הגמ' רק אומרת שדיעותיו הביאו אותו לכך. בשבי לאשש את התזה שלך צריך להביא דוגמה לאדם ששמר תורה ומצוות וחינך לכך ורק דעותיו היו שונות מהמקובל והוצא מחוץ למחנה בשל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 00:12 |
|
| |
מנדלסון הוא דוגמא טובה. הוא שמר תורה ומצוות וחינך לכך. גם מיכל פינס הוא דוגמא טובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 00:17 |
|
| |
| הרב_גורן כתב: |  | | מנדלסון הוא דוגמא טובה. הוא שמר תורה ומצוות וחינך לכך. גם מיכל פינס הוא דוגמא טובה. |
|
מנדלסון נפסל (בצדק או שלא בצדק) על רקע מה שקרה ליהדות גרמניה לאחר מותו (שמד ורפורמה) בדעותיו לבד לא היה כדי לפסול אותו.
תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 21/02/2010 00:18:46
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 00:18 |
|
| |
באילו חטאים מדבר הרמב"ם במקומות הבאים: אכילת טריפות? חילול שבת?
פ"ז מתלמוד תורה ה"א: חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב בית דין שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו, אבל כשחטא מלקין אותו בצנעא, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, אע"פ שחטא כסהו כלילה, ואומרים לו הכבד ושב בביתך.
פי"ז מסנהדרין ה"ט אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין.
בהרבה מקומות בלשון חכמים מצינו שסתם חטא הוא איסור ערווה. ובברכות (יט:) "אם ראית ת"ח שחטא בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה", באיזה חטא מדובר? ומעצם ההתייחסות אפשר ללמוד שהיו דברים מעולם.
ומפני שפתחתי בלשון הרמב"ם אסיים בלשון הרמב"ם:
פ"ג מסוטה הי"ז: באותה שעה שתמות היא ימות הנואף שהשקה על ידו בכל מקום שהוא ויארע לו מאורעות שאירעו לה לצבות בטן ולנפיל ירך, וכל הדברים האלו בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם בעל בעילה של איסור אין המים בודקין את אשתו כמו שביארנו.
גם כאן: סתם חטא - איסור ערווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 00:19 |
|
| |
השאלה מה תפקידו של היצר בשני סוגי החטאים הללו? יש בדעות מה שאין בחטאים מיניים שאלו באים בעקבות יצרים ואלו לא. ויש בחטאים מיניים שאין בדעות, שהללו חטא גם לדעתו של החוטא ואילו הדעות הרי האדם שמחזיק בהן באמת מאמין בהן. הסלחנות לחטאים מיניים (איפה רואים זאת?) היא אם האדם שביצע זאת חזר בתשובה. האם יש סלחנות כלפי חוטא מתמיד? ובדעות אם האדם יחזור בו מהן גם הוא יתקבל בסלחנות. לכן ההשוואה הזו היא בעייתית מאד, ובודאי אם לא מנסים לרדת לשורשיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 00:54 |
|
| |
"אם ראית תלמיד חכם שחטא בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה"
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 01:17 |
|
| |
ייתכן שההבדל ביניהם אינו החטא, אלא ההשפעה שיש לאותו מעשה על הציבור וההיסטוריה, כשהחטא הוא נגד האלוקים, הבעיה היא שלו, גם חטא מיני ללא עבירה, נחשב לעבירה נגד היחיד, מזכרוני, ה"יראים" מונה את האונס לעבירה בין אדם לאדם.
מחלל השבת שדינו כעכו"ם לכמה הלכות, אינו מי שמחלל את השבת בצינעה, אלא רק מי שמחלל את השבת בפרהסיה.
היחס השלילי למי שדעותיו פסולות, הוא רק למי שלדעותיו ישנה השפעה על הציבור, וכפי שכבר כתב מטפחת ספרים בהודעתו לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 01:34 |
|
| |
התשובה איננה ברורה?
חטא הוא מעשה בודד. גם רצף של חטאים, הוא רצף של מעשים בודדים.
"קיצוץ בנטיעה" עוקר את הנטיעה כולה... 'חטא הדעות' הוא פתח לכל החטאים כולם. ודבר זה איננו צריך לראיה.
וברובד אחר לגמרי: ב'חטאים מיניים' חוטא כל מי שאיננו יעקב אבינו. ברור, שחטאים מיניים שיש בהם גם פגיעה באחר הם חמורים יותר. אבל היחס בין ה'קיסם' וה'קורה' והאיזון בין ה"קשוט עצמך" ל'"קשוט אחרים" - נעשים בלתי-אפשריים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 01:40 |
|
| |
יש בשו"תים הסבר למה בחטא של שאול המלך הוא הפסיד את המלוכה ?
ודוד המלך לא הפסיד את המלוכה,
התשובה שם היא ששאול חטא בחטא של מלכות\ציבורי,
מה שאין כן דוד המלך שחטא חטא פרטי
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 02:16 |
|
| |
שורה תחתונה, הבן אדם הזה חטא חטאים חמורים. אסור לו להיות בקרבת גברים זכרים שהוא יוכל לנצל.
אם אנשים רוצים לשמוע מכזה אדם שיעור, שיבושם להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 07:30 |
|
| |
[הערת אגב עקרונית -
אונס וניצול (למשל כמו בהטרדות מיניות או ביחסי מין מתוך יחסי מרות) קשורים מעט מאוד ליצר המין והרבה מאוד ליצר הגאוה ויצר הכוח, שהאדם הנכנע להם מביא עצמו למחשבה ולתחושה שהוא מרכז העולם והכל מגיע לו - גם גופם של אחרים, גם כאשר הם מסרבים. בהרבה מקרים, האדם עצמו אינו מרגיש שעשה מעשה אסור, כיוון שלא עולה על דעתו שיש מישהו שיסרב לו, ולכן הנחת המוצא שלו היא שהסירוב הוא שקרי. במקרים מסויימים, האדם עצמו אינו חש כי עשה מעשה אסור, כיוון שברור לו שהפעלת כוח ואלימות היא חלק בלתי נפרד של כל מערכת יחסים (מינית).
בכל מקרה חשוב לדעת כי לאנסים אין יצר מיני מוגבר אלא יצר כוחנות מוגבר, ומה שמוביל מישהו לאנוס (או להטריד או לקיים מערכות יחסים בתוך מערכת של יחסי מרות) הוא הצורך להיות בשליטה ולהפעיל כוח (פיזי או נפשי או שניהם) על האדם השני.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 21/02/2010 07:33:13
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 08:13 |
|
| |
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 21/02/2010 08:49:46
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2010 08:33 |
|
| |
אמא, מדוע זה קשור לדיון כאן?  האם לא טעית באשכול?
|
|
|
|
|