משלוח מנות לסוכרתיים-מרן הגר"ע יוסף שליט"א

שאלה: השולח לחבירו מיני מתיקה כמשלוח מנות, וחבירו אינו אוכל מהם מכיון שהוא חולה סוכרת והוא מנוע מאכילת מאכלים שיש בהם סוכר, האם יוצא השולח ידי חובת משלוח מנות?

תשובה: הנה הגאון רבי יוסף כהן ז"ל (שהיה חבר בית הדין יחד עם יבלטו"א מרן הרב שליט"א) כתב להסתפק בנדון זה של השאלה, שאפילו אם נאמר שיוצא אדם ידי חובת משלוח מנות במשלוח בשר חי שאינו מבושל, (וכמו שפוסק להלכה מרן הרב שליט"א), מכל מקום שם הבשר עוד ראוי לזה שנשלח אליו הבשר שיוכל להכין ממנו מטעמים לסעודת פורים, אבל מאכלים שיש בהם סוכר שידוע שזה שנשלחו אליו מנות אלו לא יוכל לאכלם, אף שהן מנות ראויות למשלוח מנות מצד עצמן מכל מקום יש לצדד שלא יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות.

וכן דעת הרה"ג רבי יהושע נויבירט שליט"א (מחבר ספר שמירת שבת כהלכתה), שלא יוצאים ידי חובת משלוח מנות במנות כאלו שאין המקבל יוכל לאכול מהן. שהרי עיקר הטעם של מצות משלוח מנות היא לשמחת מריעים, שיוכלו לשמוח במנות בסעודת פורים, וכאן, אין המקבל יכול לאכול מהן כלום.

אולם מובא בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך ז"ל, שאמר שיוצאים ידי חובה במשלוח מנות אלו, וראיה לדבר, שהרי אין ספק שיוצאים ידי חובת משלוח מנות במאכלי חלב, גם כאשר ידוע שהמקבל אכל בשר בסעודת פורים ואם כן לא יוכל לאכול עוד ממאכלי החלב עד הלילה, ומכל מקום אין ספק שיוצאים בזה ידי חובה. ואם כן נלמד מזה שכל ששלח מנות ראויות לאכילה, לא איכפת לנו אם אותו אדם יוכל לאכול מהן אם לאו, שכל שהן נקראות מנות וראויות לאכילה לרוב בני אדם, יוצאים בנתינתן ידי חובה.

ומרן רבינו הגדול שליט"א כתב, שאף שיש לחלק בין הנושאים, שהרי לענין מאכלי חלב, סוף כל סוף לאחר זמן יוכל המקבל לטעום מהן, ואם כן יש לו שמחה בלבו בקבלת המנות, ומרבים בזה אהבה ביניהם, מה שאין כן במשלוח מנות של דבר שלא יוכל לאכלו לעולם, אין בזה שמחה כל כך.

ומכל מקום הסיק מרן הרב שליט"א, שמכיון שבמשלוח מנות אלו יש כאן מחווה של אהבה וחיבה, וגם שאר בני ביתו של המקבל יוכלו לאכול מהן, ומאחר שפשט המנהג לשלוח מיני מתיקה בתורת משלוח מנות להראות חיבה ואהבה, לכן גם בנדון דידן יש לומר שיוצאים בזה ידי חובה אף שהמקבל עצמו לא יוכל לטעום מהן.