יש קטע מאוד מעניין וחריג בספר "גבורת יהודה" של הרב יהודה שפירא ז"ל שרלוונטי לדיון כאן, אבל רלוונטי עוד יותר לפורום באופן כללי, בגלל ההצעה המהפכנית שבו (למי שמכיר את הסוגיא) והשמרנות שבסופו )חילקתי לקטעים(:
)והנה לפירוש הראשונים ז"ל קשה הא דאמר כי תניא ההיא במוסתקי והול"ל כי תנן דכן אמר במתני', ותניא הוא לישנא על ברייתא, וכן לישנא "ההיא" לא ניחא דהא מיירי במתני',
ולו"ד הראשונים הי' נראה דכי תניא ההיא קאי אברייתא דלא יקטמנו להריח בו, וכדאמר לעיל על האי ברייתא כי תניא ההיא בקשין, דמוסתקי עצי בשמים כפירש"י וכ"ה בשו"ע או"ח סי' רט"ז ס"ג. והרי"ף והרא"ש ספי"ד דשבת הביאו תוספתא אין לועסים מוסתקי בשבת (ברא"ש איתא מצטכי והיינו הך דאותיות אלו מתחלפים תמיד, וברשב"א בסוגין כתב לפעמים מוסתכי עיי"ש, וכן פירשו המפרשים בשו"ע שם דמוסתקי מין שרץ ועושין ממנו זפת והוא ע"פ פירוש רש"י בביצה, ומבואר דמוסתקי דהתם ודהכא חדא הוא אף לפירש"י, וכ"ה בר"ן שם מצטכי מין שרץ וכך שמו בלשון ערבי, ועי' בערוך ערך מסטיכי דמבואר כמש"כ, ובן בביאור הגר"א סי' רט"ז דמוסתקי ומצטכי חדא עיי"ש),
ומסיים בתוספתא ברי"ף ורא"ש שם אימתי בזמן שמתכוין לרפואה ואם מפני ריח הפה מותר, ומבואר דהוא מין עצי בשמים העומד לריח ולרפואה, וכ"ה בברייתא דביצה דקתני שלא יקטמנו, רישא קתני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה, ומבואר דהני בשמים לרפואה, וכן משמע רהיטת ברייתא דקמ"ל דשרי טלטול לרפואה.
והנה אף דהתירו להריח לרפואה כיון דעומדין נמי להריח לבריאין כדאיתא בתוספתא ברי"ף, אסרו הקטימה בהן משום שחיקת סממנין, דקטימה כשחיקא וכדתניא שבת קכ"ח א' ויקטום ביד אבל לא בכלי ופירש"י משום טחינה וכ"ה בר"מ, וכן בדין דיהא אסור קטימה לרפואה, ואפילו לענין מילה ביו"ט תניא שבת קל"ד א' שוחקין לה כמון ומפרש בגמ' משום דחזי לקדירה, אבל מוסתקי דעביד לרפואה לא אמרינן בה הואיל וחזי לריח, ועוד דאפשר בלא קטימה להריח וכדאמר שם קל"ה א' הכא בעי ליכא, (ואפשר דאפילו לבריא אסור כיון דעיקרו לרפואה) ומיהו ברכין שרי דחזי לבהמה,
אלא דק"ק הא דלא אמר אלא אר"א דהוי משמע דחזר מאוקימתא קמייתא, מיהו י"ל דדברי ר"א לא איתמר אדראב"י אלא לתרץ ברייתא לר"י דאמר אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי, וגמ' סדיר לה לבסוף דהוא מסקנא דשמעתא, וכן מצינו כמה דוכתי דאפי' לא נאמר אלא, איכא חזרה, ועוד דעיקר החילוק בין רכין לקשין קיים גם למסקנא ואפילו מוסתקי רכין שרי והיינו ברייתא דלעיל דמוקים לה בד"א ברכין אבל בקשין לא.
כ"נ לפרש הגמ', ע"פ הסוגיות שכתבנו, אבל אין לחדש דבר נגד הראשונים ז"ל(.
הדברים מתוקים מדבש למעיינים.
השאלה שעולה מאליה לאחר הקריאה, היא כמובן על המשפט שבסוף הקטע: "אבל אין לחדש דבר נגד הראשונים ז"ל".
האם לא יכול להיות שהראשונים במקומות בודדים בתלמוד לא עלו על הפירוש האמיתי למרות שהוא בהיר כל כך?
מצד שני, יש באמת משקל גדול למאות אנשים בקיאים ומעיינים במשך עשרות דורות שאף אחד מהם לא העלה את הפירוש הזה. הלא דבר הוא.
אגב, ראוי לציין שעצם העלאת הפירוש עלי גיליון בצורה מנומקת וארוכה כזו, יש בה אמירה מסוימת בחברה החרדית. נדמה לי שהגרי"ז, הרב שך וגם חלק מתלמידי החזון איש (רנ"ק רח"ג רח"ק ועוד) לא היו כותבים כך.
