פי' מילת מוסתקי

אגב
חידושי הר"ן ב"מ י"ב: כתב "דבריו דברי קבלה" על הרי"ף.
(וזה כבר מגוגל...)

כדאי לזכור שיש קבוצה של גאונים-רי"ף-ר"ח-רמב"ם-מאירי ועוד, שזו אסכולה שונה מהראשונים הצרפתיים והספרדיים.

ועכשיו הזכרת לי שהנצי"ב בס' העמק דבר - הקדמתו לפירוש השאלתות - טוען שאסכולת הראשונים הספרדים הקדומים קיבלה את תורתה בקבלה מהגאונים שקיבלוה מהאמוראים, בשונה מראשוני אשכנז שלא היתה להם קבלה ולכן נאלצו לייצר את הפלפול. אותו הדבר הוא טוען על תלמוד ירושלמי (קבלה) לעומת תלמוד בבלי (פלפול).

למי מותר להחליט מהם דברי קבלה?
אני מבין שהרא"ש מוסמך לקבוע. אבל זה תקף עד היום, או שרק עד זמן מסוים היו כאלה שיכולים לקבוע מה דברי קבלה, ומאותו הזמן יש את אלה שיכולים לקבוע מי היו יכולים לקבוע?

מה הכוונה קיבל את דבריו? רוב דברי הראשונים הם לא המצאה אישית של האומר, אלא הפירוש שהם למדו מרבותיהם. האם כל דבר כזה נקרא דברי קבלה או שצריך שהקבלה תהיה ממשה רבנו?

מדברים על קבלה בפירוש דברי הגמרא (ואולי גם המשנה).
בשביל זה אפשר מקסימום קבלה לאמוראים או התנאים.

נו, ואתה יודע על מישהו שיש לו קבלה מהאמוראים?
אגב, לאמוראים הייתה קבלה בכל דבר מהתנאים? הרבה פעמים הם נחלקים בפירוש דבריהם בסברה.

אני כשלעצמי לא יודע כלום, אבל הרא"ש כנראה סבר שהיה לר"ח קבלה מהאמוראים.

לגבי הנקודה השנייה, בוודאי שיש הרבה מקומות שיש מחלוקות בסברא, זה לא אומר שלא היו דברים אחרים שהיה בהם קבלה. ברור שבדורות הקרובים היה קבלה (הרי אין ספק שהיו תלמידים ורבותיהם), השאלה עד כמה היא החזיקה.

ברור שהיו דברים שהייתה בהם קבלה, אבל הקביעה שדברי ר"ח הם קבלה היא קביעה כללית.
לגבי הרא"ש, אני בדיוק שאלתי למה לקבל את דבריו - האם יש לנו קבלה שהרא"ש באמת ידע משהו על ר"ח?

לגבי הרא"ש:
השאלה היא ההתרשמות הכללית שלך מכתביו של הרא"ש ומכתבי חבריו.
איזו רמה של וודאות הוא דרש לפני שכתב כזה דבר.

לפי ההתרשמות שלי, רבים מהראשונים והאחרונים היו כותבים כזה דבר אם הוא היה מקובל בתקופתם, גם אם לא שמעו איש מפי איש בצמוד למגילת יוחסין...
כמובן שזה בגלל שהם לא ייחסו לקביעות כאלו חשיבות רבה כל כך שמצריכה ידיעה חזקה כל כך.