המייחל10 אני מתאפק כבר יומיים... אתה פשוט מכריח אותי לחדש משהו... לקמן קונטרס שנכתב על-ידי בשבוע שעבר ופשוט התאים ל-"משבצת" ולרוח המקום, גם לאור ההתייחסות ל"עצת השם היא תקום"
מה קודם למה - הגאולה או התשובה?
ידוע הוא שהחילוק ה'פשוט' הינו בין גאולה בעיתה לאחישנה, כפי שהבאת. עם זאת, ראיתי לפרש באופן אחר, כך:
בקדושת כתר אנו אומרים "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית" ומצפים שלעתיד לבוא, כאשר ניגאל, גם פסוק זה ייכנס, ע"י חידוש הנבואה, לתנ"ך; בפסוק אחר (משלי יט) נאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום"; בפרקי אבות נאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", וכך ראיתי לפרש את הקשר בין שלושת הפסוקים הללו:
רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום - מחשבות של האדם מנוקדות חטף פתח תחת ה-ח' ואילו מחשבות של הבורא מנוקדות בשווע. מדוע? ללמדנו, שמחשבותינו הינם בבחינת פתח - היינו רוצים אנו לפתוח את הפתח - את המחיצה-מסך בין העולמות, אלא שאם איננו ראויים לכך אז באה מידת הדין ו'חוטפת' את מחשבותינוו ולא נותנת לאותה מחשבה / אותו רצון להגיע למקומו.
לעומת זאת, אצל הקב"ה מחשבה הינה רצון פשוט היורד בסדר הדרגתי כאור פשוט, כפי הניקוד שווע.
ראיתי בפסוק הנ"ל במשלי כמסביר את סדר הגאולה על-פי מחשבת הבורא באופן הבא: רבות מחשבות בלב איש - היינו בני-אדם מחשבים את הקיצים ומנסים להיגאל בזכות אמונה שאם יפעלו כ'דין' - יזכו. דורות על-גבי דורות, ענקים שבענקים, ניסו ולא הצליחו, ודווקא אנו, הדור היתום, הוא שנאמר עליו שהוא הדור שיזכה. הכיצד? במה נבדלנו ו/או זכינו יותר מדורות קודמים? ראיתי פירוש אחד שמביא שכיוון שרק דור המדבר זכה להיכנס לא"י וכל יתר הדורות לא, אזי הדור של היום הינו גלגול ניצוצות של אותו דור; אולם פירושי מגיע מכיוון אחר, כך: שורש פורה ולענה, שהוא יסוד הרע בעולם, הוא האמונה ב"כוחי ועוצם ידי עשה לי זאת", אותה קללה שקולל עשיו "על חרבך תחיה". האמונה הבסיסית והפנימית של האדם הינה שהגאולה כן תלויה במעשיו, אלא שנראה לי שאמונה זו הינה רק מצד הדין, מה רוצה לומר? שבורא עולם דורש מאיתנו לפעול פעולות בדין לצורך תיקון הנשמה / עבודת הנשמה בעולם, ואולם ע"פ האמת הפשוטה, אותה נגלה כולנו בסופו של דבר, הינה שכל המציאות של 'דין' אינה אלא שנדע להכיר טובה לבורא עולם שהוא רב חסד; אותו דבר לגבי שכר המצוות - אנו יודעים שלכל מצווה יש שכר, כפי שמובא שהנשמה נוטלת את שכרה בדין, ומצד שני אנו מתפללים: "תן שכר לכל הבוטחים בשמך באמת" (ומכוונים בה את ספירת היסוד, היינו מי אשר י[ודע]-סוד זה, סוד השכר והעונש, ששכר אותיות כשר, כלומר כשרות הכלי לקבל את מירב ומיטב אור הא"ס ב"ה שהוא בחינת הדוכרא של השכר, ואילו הכבוד הוא בחינת הנוקבא של השכר, בקצרה); הגאולה אותו דבר: דורות על-גבי דורות ניסו להביא את הגאולה בבחינת הזכר ולא הצליחו, וכל ה'כישלון' היה חלק מה'דין', כדי ששורש הפורה ולענה של 'על חרבך תחיה' יטול את שכרו.
אולם באמת הגאולה ,להבנתי, תגיע באופן הבא: רבות מחשבות בל איש [להחיש את הגאולה] ועצת השם [עצת - מרמזת על האילן הקדוש] היא תקום. מה זה היא תקום? היא מרמזת שקודם תהיה התעוררות של הנקבה בבחינת "ה' איש מלחמה ה' שמו". ראיתי שמובא בזוהר (החדש כמדומני) מהו ה' איש מלחמה? כאשר ה' מתגלה בהנהגת הנקבה - מוחין דקטנות, כפי שהיה בתחילה בגאולת מצרים.בשלב הבא מגיעים ל"תקום", היינו חיבור זכר ונקבה, כאשר בשלב זה עם ישראל מקבל עול מלכות שמיים (נעשה ונשמע - כפי שהיה בגאולה הראשונה) , כך גם בגאולה האחרונה (אחרית כראשית) בשלב הראשון מוכרחה להיות התעוררות של הנקבה, ללא קשר לפעולה מצידנו, בבחינת ה' איש מלחמה, שמתוך ההתעוררות של הנהגת הנקבה, או אז עם ישראל יעשה תשובה, וכך ניגאל, אחרית כראשית.
משמע, שסדר הגאולה בעיתה / אחישנה אף הוא חלק מאותו 'דין' שעלינו לעבור, אך בשכל הפשוט של בורא עולם אין מחשבות אלא בשווע, היינו שהגאולה הייתה מוכרחת להגיע ב'דין' - בעיתה, כדי שנצטער על בהחישנה, לא כי לא זכינו לכך, אלא צער שהוא חלק מהתיקון, שנדע שבורא עולם, בכל אופן, הינו הטוב והמטיב, ומחשבותיו 'פשוטות', וכך שנראה זאת עין בעין גם נזכה להאמין בכך, והתיקון יושלם. ע"כ.
 |
|
|
