| נשלח ב-1/3/2010 23:35 |
 |
| |
עשר טעויות הגר"א
ואולי יותר מדוייק לקרא לאשכול 10 כשלונות הגר"א ותהיות על דרכו
1. קבע ברכת כהנים בכל יום בחו"ל וחזר בו.
2. רצה להתיר חדר"ג לשאת אשה שניה ונכשל.
3. רצה לברא גולם ולא עלתה בידו.
4. החרים את החסידות ולא נתקבל הדבר בדורות הבאים.
5. קבע את ביאת המשיח בשנת הת"ר ולא בא.
6. נסע לעלות ארצה וחזר טרם הגיעו.
7. רצה להנהיג דרך לימוד ולא קיבלוה עליהם תלמידיו לדורות.
8. טען שהצימצום כפשוטו ולא נתקבלה דעתו אף לא על בחיר תלמידיו.
9. רצה להנהיג לימודי חול לרבנים ובכך עודד את תנועת ההשכלה.
10. טען שבשורש נשמתו הוא משיח בן יוסף. ולא מובן על סמך מה.
נמצא כי רוב מפעליו ורעיונותיו נחלו כשלון חרוץ. האם ניתן להסיק מכאן שאף גאון גדול המעמיד דברים על דעת עצמו סביר שיטעה, או שמא יש הסבר אחר לכשלונות וטעויות אלו דוקא של אדם שלכל הדעות היה בעל יכולות אינטלקטואליות נדירות. נ.ב. באשר לסתירות וקושיות מגמרות מפורשות על הגהותיו נמנעתי מלהכליל נושא זה. שכן כזאת תמצא אצל כל מחבר פורה. אפילו לב"י מחבר השו"ע נתחלף בשר בחלב כידוע.
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 02/03/2010 00:25:24
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 00:09 |
|
| |
זה נראה שהכרחת את עצמך להגיע לעשר טעויות (עשרת הדברות?) וכך כללת טעויות עם דברים שלא נתקבלו (איך זו טעות?) ע"י אחרים וענינים טכניים של הצלחה להגיע ארצה יחד העיקר שתכריז שהגאון טעה.ולא היה די לך בבליל שיצרת אלא אף כללת משהו שאינך מבין איך הוא הגיע לזה, כטעות. מופת של הגיון!
בקושי טעות אחת יש שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 00:15 |
|
| |
1. מקורות בבקשה.
2. הערה כללית, יש להבדיל בין טעויות לכשלונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 00:29 |
|
| |
זוהי אחת ההודעות היותר תמוהות שקראתי. אתה מערבב מין בשאינו מינו, ולא מעלה שום נקודה מהותית ורלוונטית לדיון.
על כן אבוא כאן רק בקצירת האומר:
1. הוא חזר בו, ומצינו כן גם לגדולי האמוראים. זהו סימן מובהק לגדלות.
2. לא הצליח אין פירושו שטעה.
3. "
4. יש רגליים להנחה שלולא החרם שלו על החסידות היו יוצאים ממנה דברים רעים מאד (גם כך יצאו כל מיני מרעין בישין, ואכ"מ). ומה שלא התקבל בדורות הבאים הוא מפני שהחסידות בדורות אלו כבר אינה חסידות. צא וראה, שהחסידויות שהן באמת חסידות (חב"ד וברסלב) אכן קרובות לחרמות ובעיות גם כיום. השאר הן אגודות לאכילת קוגעל ולבישת קפטן עם גרטעל ושטריימל, ותו לא מידי.
5. באשר לעתידנות שלו אכן יש מקום רב לתמיהות גם על עצם הגישה. אבל יש ניבויים שלו שהיו מוצלחים יותר, כמו תש"ח וכדו'. בפשטות מדובר על שלבים שונים. אך לגבי חלק מהניבויים אלו אכן תירוצים דחוקים.
6. ראה 2-3.
7. ראה 2-3.
8. לא נכון. בחיר תלמידיו כן מסכים עמו, אף שהטעות בדעת הגר"ח אכן נפוצה. הוא מדבר על 'מבחינתו' ו'מבחינתנו' ולא על כפשוטו או לא. ולא קרב זה אל זה. הצמצום הוא כפשוטו, אך מבחינתנו. ועוד, שגם אם הגר"ח לא קיבל זאת, אין זה אומר שהגר"א טעה.
9. לצערי רצונו מרחיק הראות הזה לא צלח, ואת הפירות הבאושים של אי הצלחתו אנחנו אוכלים עד ימינו. אבל זה כשלון של תלמידיו והצלחה ברורה שלו. אם היו מקבלים את עמדתו סיכוי טוב שמצבנו כיום היה אחר. ההשכלה עשתה שמות בגלל גישת תלמידיו שלא קיבלו את גישתו ולא בגללו. ושוב, הרי לך שאי הצלחה אינה בהכרח טעות. כאן זוהי דוגמא לסתור.
10. ראה 5. אמנם לגבי הסופרלטיבים של ר"נ מברסלב על עצמו יש להאריך כאן יותר. על כן הבעייה הזו קיימת גם בצד השני של המתרס.
נמצא שצירוף כל הסעיפים הללו לרשימה אחת הוא מגמתי ואינו ממין העניין, ובודאי לא מלמד מאומה על הגר"א, וספק אם מלמד על משהו בכלל.
אולי כן אפשר ללמוד מכך שאדם גדול אחת דינו להיכשל כי תלמידיו והסובבים אותו אינם בדרגתו, ולכן לא מצליחים/רוצים ליישם את משנתו.
ובכלל, דומני שכשתמנה נקודות כאלה אצל כל אדם גדול תגלה שאף אחד לא ממש הצליח לפי הקריטריונים הללו.
(משה רבנו ניסה להיכנס לארץ ולא הצליח. ניסה להתחמק מהשליחות של הקב"ה ונכשל. חטא בחטא ההכאה על הסלע. הרג את המצרי בהסתר והתגלה וברח. תלמידיו לא ירדו לסוף דעתו, ולא חדלו להיכשל ולחטוא, הוא תיזז את ישראל 40 שנה במדבר, אף שהתכנית היתה 11 יום, וכו' וכו'.)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 01:11 |
|
| |
ד"ר אברהם, איני מסכים כמעט עם אף אחת מהערותיך, חלקם תרוץ דחוק ולא מספק, חלקם לענ"ד קביעות לא מדוייקות וניכר כי נובעות מעצבנות וסלידה מהחסידות. אך עצם תגובתך מעוררת אותי לנסח את כוונתי גם אחרת, כדי להציג את השאלה על התופעה בסגנון אחר,
כותרת אלטרנטיבית לאשכול יכלה להיות: מדוע זה לא הצליח הגר"א להטביע חותם של קיימא בעם ישראל למרות גדולתו. הוא יזם מגמות ושינויים נועזים אך כמעט אף אחד מהם לא התממש ולא התקבל בתפוצות ישראל. (למשל, אפילו בחוגי הליטאים אין זכר לדרכו בלימוד הנגלה או בדרישתו להתעסק בלימוד הנסתר).
דהיינו, הפלא הוא כי על אף היותו נערץ על שדרות רחבות בעם וזוכה הוא לאגדות והתבטאויות סופרלטיביות לא פחות מאדמו"ר מלוב"ן, בכל זאת בשטח לא נחל הצלחה מעשית בהשוואה לתדמיתו כדמות הסטורית ייחודית. (אם כי דור תלמידיו היה משמעותי, אך כיום קיים רק חוג זעיר ובודדים המנסים ליישם דרכו, והצלחתם אינה עומדת בשום פרופורציה לגודל המיוחס לאישיותו)
לעומתו, למשל, המהרי"ל, האר"י, הבעש"ט, החת"ס, בעל התניא, רבי נחמן מברסלב הרש"ר הירש, הרבנים מוהליבר\ריינס ודומיהם (סתם רשימה אקראית), שכמוהו ניסו לעצב שיטה ודרך, משנה ואסכולה, תקנות ונוהגים, אמונות ודעות. הדבר עלה בידם והקימו חוג גדול וניכר בעם ההולך בדרכם לאורך מאות שנים. ובעקיפין השפיעו על הכלל בחשיבה ובמעש. (אם כי גם מתנגדים לא חסרו להם).
האם ייתכן כי האיש היה גאון גדול אבל לא ממש פרקטי, די מנותק מהעם ומהמציאות, נטה להעמיד דברים על דעת עצמו וטעה וגם הוטעה לא מעט?
או שמא מישהו יכול להאיר עיני ע"ד חידוש ותקנה של הגאון שנשתרשה בעם ישראל או לפחות בקרב חוגי הליטאים.
(נאמר משהו שווה ומקביל להצלחת התפשטות מנהגי המהרי"ל, או של החשיבה של האר"י, או תורת\תנועת החסידות של הבעש"ט, או שו"ע בעל התניא ומשנתו כמו גם תקנותיו ע"ד סכינים מלוטשים מקוואות מחוממות. או התפשטות תנועת המזרחי של הרבנים מוהליבר וריינס. חוגי החת"ס או תורה ודרך ארץ של הרש"ר הירש וכדומה).
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 02/03/2010 01:48:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 07:00 |
|
| |
אמרי בינה
כתבת שהגר"א "קבע את ביאת המשיח בשנת הת"ר ולא בא". אתה מערבב ברשימה שלך בין עובדות לבין תיאוריות של חוקרים משיחיים והזויים (כגון אריה מורגנשטרן). אין שום תיעוד בכתבי הגר"א ותלמידיו שהגר"א אמר שמשיח יבא בת"ר. (אם כבר אתה מחפש מי שטעה בזה, אתה יכול לציין את ה"חתם סופר" שכתב כך במפורש בהגהותיו לשו"ע).
כמו כן כתבת ש"טען שבשורש נשמתו הוא משיח בן יוסף. ולא מובן על סמך מה". לא מובן על מה אתה סמכת, מדובר באותו דמיון של החוקרים הנ"ל, ושל הספר המזויף "קול התור". המקור היחיד לענין הוא רבי יצחק כהנא דור רביעי לתלמידי הגר"א, שטוען כך מעצמו על הגר"א, ואינו טוען שכך טען הגר"א על עצמו.
ובענין המאבק של הגר"א בחסידות, בודאי שלא מדובר בכשלון. הרי עצם זה שעד היום בעיניים חרדיות ישנם שני ציבורים נפרדים, "ציבור חסידי" ו"ציבור שאינו חסידי", היא הצלחה שלו. כלומר, זה שלהיות חסיד פירושו להיות שייך לקהילה אחרת ולציבור אחר, אומר שהוא הצליח להפריד ולהראות שיש כאן שתי דרכים שונות. אחרת היה ציבור אחד מעורב של חסידים וכאלו שאינם או שפחות חסידיים, כדוגמת חב"ד המעורבת ממשיחיים ושאינם משיחיים (עכ"פ בגלוי).
הרשימה שלך היא יותר רשימה של מין בשאינו מינו, ולמעשה רשימה לשם התרסה ולא נסיון לבירור היסטורי אמיתי, וחבל...
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 08:58 |
|
| |
אמרי בינה
הליטאים נוהגים לומר שהצלחה אינה הלכה.
כמדומני שרק על אדם אחד יש קריטריון של עשה והצליח.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 09:20 |
|
| |
וזה לא האדמור מהמשיל"ו........
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 10:37 |
|
| |
מיקלארי,
אני משתתף מדי פעם גם בפורום "בחדרי חדרים" שם הנוהג להתנצח אמוציונאלית מתוך עמדה מוחלטת, בדרך כלל לפי ההשתייכות הסקטוראלית, משהו כמו ח"כ מייצג בכנסת, כך שגם אם הנך בתוך תוכך חש שבר פלוגתתך צודק בפרט מסויים אתה חייב להמשיך ולייצג רטורית בגאון את קהלך, ולשם כך המשתתפים משתמשים בסיבובי לשון ועניין ואף בעקיצות, העיקר כדי לצאת "וידך על העליונה" באיזו שהיא צורה, ואמיתות הענין רק משנית.
אני מאמין כי מעל במה זו - עצכ"ח, הנוהג, האוירה והרעיון שמאחורי הפורום מאפשר לנו את העונג והמותרות, לשבת נינוחים ללא מתח רגשי, לשכוח לרגע על ההשתייכות המגזרית, ולנסות להבין ולנתח דברים, מתוך ראיה עניינית-עיונית בלבד ללא התלהמות. ללמוד וללמד, להסכים ולהתווכח, להווכח בטעות ולהוכיח בטעויות, והכל מתוך מגמה נינוחה של חשיבה אינטלקטואלית גרידא בלי לקחת ללב ברמה האישית.
אם כי אין ספק, שאם אדם חי ונוהג בדרך מוסיימת הוא בדרך כלל אישש אותה גם ברמה האינטלקטואלית-רציונאלית ולכן ההגיון מחייב כי בדרך כלל שכלו יסכים לדרכו ויראה בדמויות הנערצות במשפחתו-קהילתו, לא רק מתוך הטיה ונגיעה, אלא בעיקר מתוך השכל ודעת את הטוב והנכון, שאם לא כן יש לשער שרובינו לא יהססו לשנות משנת חשיבה ואפילו אורח חיים.
אך בכל זאת בפרטים, פה ושם, לא רק שלא קשה אלא אדרבה סביר שלא כל האמת וכל ההצלחה בידי חוג או אסכולה מסויימת, על כן נעים, לעשות מאמץ לללבן דברים לגופו של ענין ולהיות פתוחים להגיע לביקורת עצמית ומסקנות דיפרנציאליות ולהכיר בחולשות אורחי או תורת רבותיי ולאידך להנות מתובנות מעשירות של בתי מדרש אחרים. ולשם כך אני פה.
לכן, יאמין לי כבודו שהנ"ל נכתב ע"י מתוך הבנתי ההסטורית ולא כדי להתקוטט פה עם דרדקי בני ברק שאולי חשים פגועים (למרות שכל קשר בין רבותיהם לגר"א הוא "שבטי" בלבד, אין דבר אחד מרוחו ומשנתו שתמצא היום בסימטאות בני ברק, מה להם לכתבי האריז"ל, מה להם ולהערצת מוזיקה טובה ומיסטיקה או אלגברה מהפכנית, מה להם ולציונות - משיחית במובן היפה של המושג הגר"אי וכו' וכו').
בעיני הגר"א מהפכן נועז וענק, בעל כישורים אינטלקטואליים המופיעים רק כמדי מאה שנה. כשלונותיו שנמנו לעייל הם בעיני יותר תמיהה מאשר ביקורת, ואולי אישוש שגדלות רוחנית-אינטלקטואלית אינה תמיד מתכון להצלחה מעשית.
ועתה לעצם דבריך:
ספר קול התור שהובא לדפוס ע"י בני משפחת ריבלין נכדי תלמידו המובהק רבי הלל משקלוב כותבים כי רבי הלל כתב את הספר תוך כדי הקפדה לכתוב רק את אשר שמע מפורשות מפי רבו המובהק הגר"א וכל אות בו קבלה מהגאון היא. דבר זה כולל גם את הקץ בשנת הת"ר וגם את היות הגאון משיח בן יוסף.
הרב קוסמן ופרופסור שוחט כבר הוכיחו כי כל נושא המובא בספר יש לו מקבילות מרומזות גם בספרי הגר"א עצמו (נא לעיין במחקרם, תקצר היריעה כאן מלמנות כרוכל כל ראיותיהם). מובן כי חלק מהדברים לא נעמו לחוגי הקנאים וטבעי שהרב שטרנבוך, דיין בעדה"ח יטען שרבי הלל או יוצאי חלציו זייפו את דברי הגאון. אך הדעת אינה נוטה להאמין לכך, בפרט שהדבר תואם ביותר את כל החשיבה בקלויז הוילנאי כפי שהנושא מוכר ממקורות אחרים.
באשר להצלחת החרם על החסידים. טיעון כי עצם הדבר שיש קהל חסידי וקהל שאינו הוא סוג של הצלחה תמוה בעיני.
הרי גם בלי חרם יהודים ספרדיים, ייקים ותלמידי החת"ס אינם חסידים, איש במסילתו יעלה. לשם כך לא נצרכו איגרות רושפות אש וקללות בנוסח קליפת בעל פעור שורש פורה ראש ולענה ימח שמם וזכרם וכדומה. העובדה הפשוטה היא כי החרם התפוגג מיד אחרי פטירתו ולא הצליח, ובעקיפין אף הוכר כטעות או הטעיה שכן אל"כ אין התר הלכתי להפירו אף בימינו אנו, ועדיין לא פגשתי ברב ליטאי המתרחק ד' אמות ואינו לוחץ יד לחסיד המצהיר שמאמין בדרך ותורת הבעש"ט.
(מטפחת, לא ילדותי מצידך?)
ושוב יאמין לי כב', שהייתי שמח להודות לכב' על שהעיר עיני אם הייתי מוצא בדבריו מענה ומזור לשאלתי. אך האמת השכלית שלי ממש לא יכולה לקבל את טיעוניו. וסהדי במרומים שלא באתי עם רשימת התרסה, אלא עם רצון להבין למה נכשל גאון ענק זה כמעט בכל מיזם ויוזמה שנקט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 10:41 |
|
| |
צירוף כל הסעיפים הללו לרשימה אחת מעיד על כותבו שמעולם לא קרא ולא שנה את החומר הרלוונטי (על הגר"א והקשר עם ההשכלה עיין כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2290286&forum_id=1364), ואינו אלא תלמידם של יוסף יצחק שניאורסון ויהושע מונדשיין ששנאתם לגר"א מעבירה אותם על שפיותם ואין יכולת לדון עמהם בעניינים אלו, על כן כל אשר רוח בקרבו ימשוך ידו מזה הענין. בשורות הבאות לא באתי אלא לעורר על טעות בדבריו שלא עמדו עליה.
הוא טוען שהגר"א לא הצליח להטביע חותם מעשי בעם, בהשוואה לתדמיתו כדמות הסטורית ייחודית, לעומת רשימה של מנהיגים, "שכמוהו ניסו לעצב שיטה ודרך", ועל כך הוא תמה.
התשובה לכך היא פשוטה, והיא נעוצה בהנחה שגויה של מי שאינו יודע לשאול. הגר"א מעולם לא ניסה להנהיג משהו, לא דרך ולא שיטה, לא אסכולה ולא חסידות. מלבד החרמת החסידים שהיתה בנפשו ובענין זה יצא מגדרו ומארבע אמותיו ופעל מעט לפי דרכו. ואכן כבר העיר micklary בחכמתו הפשוטה שהצלחה גדולה עד ימינו טמונה בה.
כל מי שקרא פעם את עליות אליהו ידוע עד כמה הגר"א היה סגור ומסוגר בחדרו, ורק מתי מעט זכו לראותו, והם נקראו בדור שאחריו "מרואי פני הגר"א", על שם נדירותם. גם במעשה רב מופיעים דברים רבים שהנהיג לעצמו באשר סבר שכך הלכה היא, ולמרות כן לא נהגו כן אף בקלויז הפרטי שלו! כגון אמירת 'ושמרו' בערבית של שבת.
הגר"א היתה לו שיטה מובהקת בפסיקת הלכה שהיא חזרה למקורות הראשוניים, וזו שיטה שהלכה והתבססה אחריו כשיטת לימוד, ורבים כיום לומדים בצורה זו ואינם עוסקים באפולוגטיקה. לעומת זאת, הגר"א כשאר גאוני ישראל במשך אלפי שנים לא ביקש להנהיג משהו חדש, אלא להמשיך את הקיים, וזו הסיבה להחרמת החסידים, ויותר מזה, הוא לא ראה את עצמו מנהיג ולא רב ולא משרת בקודש, ודברים מסוימים ובודדים שביקש להנהיג - לעצמו ביקש, ואף בעירו לא נהגו כמותו (כגון מה שמביא במעשה רב בענין מכירת עליות בקלויז שלו!), כי לא "חסידות" היתה שם.
ובענין שיטתו בקבלה, שאיני ראוי לדון עליה מחמת בורותי בענין, זאת אדע שישנם תלמידים באסכולה זו יותר מכל אסכולה אחרת בקבלה.
תוקן על ידי הרב_גורן ב- 02/03/2010 11:08:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 10:45 |
|
| |
שתי הערות,1. עולם הישיבות הליטאי כולו הושפע ישירות מהשראת הגר"א , ועי"ז בעצם עולם התורה כולו. 2. חלק גדול מתפיסת הגר"א היתה מה שיכונה בימינו שמרנות תוך היצמדות לדברי חז"ל במשנה ובגמרא (תוך דילוג לעתים על מנהגים נפוצים בזמנו) מה שבהחלט יכול להסביר למה עולם הישיבות לא שונה מן הקצה אל הקצה בעקבותיו, אדרבה נראה שהגר"א חשש משינויים קיצוניים בכלל ובעולם התורה בפרט. 3. הגר"א הפריד באופן מובהק בין הלכה לקבלה , כדיסיצפלינות שכלפי חוץ אינן קשורות זו לזו, ורק ב"מעבדה" של החכם/פוסק ראוי לדעת שהשרש של שניהם אחד, ושצריכה להיות התאמה מליאה בינהם, לטעמי במיוחד בעקבות שיטת האר"י שחיברה בין השניים גם בפועל הנגלה ועי"ז נתנה לכאלו שלא הגיעו למדריגה נאותה (שבתאות , פרנקיזם ועוד) את היכולת והכח לגרום למהפכות מסוכנות, אפשר לראות בזה אמירה שהיא קודם כל נכונה ואחראית מאוד מבחינה מנהיגותית, ולענ"ד גם נכונה מאוד עקרונית (כי קבלה היא חכמה שברגע שהיא נמסרת להמון וללא "מסננים" והכנות מתאימות ובמיוחד ללא הבחנה בין הציורים המושכלים לבין מציאות העוה"ז בו אנו חיים, קל לטעות בה ולחשוב שגם כשאנו בגלותינו אם רק ננהג באופנים מסוימים כפי שיכול להשתמע מהקבלה מיד ניגאל, ואין להאריך בזה.)
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 11:22 |
|
| |
[quote]שתי הערות, 1. עולם הישיבות הליטאי כולו הושפע ישירות מהשראת הגר"א ,
-ממש לא כן הדברים, עולם הישיבות עסוק בפילפולים, מהם הגאון סלד ונגדם נלחם. שיטת הלימוד וסדר הלימוד שחפץ להנהיג שונה ב180 מעלות מהנהוג בחוגי הליטאים. נא לעיין.
ועי"ז בעצם עולם התורה כולו.
-נו נו, חמוד מצידך, נשמע כמו ילד בן 15 בסאטמר שחושב שמתן תורה היה במונרו.
2. חלק גדול מתפיסת הגר"א היתה מה שיכונה בימינו שמרנות תוך היצמדות לדברי חז"ל במשנה ובגמרא
- תוך כדי תיקון, מחיקת והוספת כל מה שלא תואם את הבנתו.
(תוך דילוג לעתים על מנהגים נפוצים בזמנו)
- בזה מסכים איתך, הצליח לעקור כמה מנהגים ונוסחאות שנראו לו זרים ובדבר זה הנחיל מורשת שהתקבלה.
מה שבהחלט יכול להסביר למה עולם הישיבות לא שונה מן הקצה אל הקצה בעקבותיו, אדרבה נראה שהגר"א חשש משינויים קיצוניים בכלל ובעולם התורה בפרט.
- ממש לא כך העובדות ההיסטוריות, כלל לא נרתע מלשנות. הנהיג בקלויז שלו שינויים מהפכניים וקיצוניים ביותר. תלמידיו האמיתיים שדבקו בו שינו כמעט בכל דבר מדרך אבותיהם.
3. הגר"א הפריד באופן מובהק בין הלכה לקבלה , כדיסיצפלינות שכלפי חוץ אינן קשורות זו לזו, ורק ב"מעבדה" של החכם/פוסק ראוי לדעת שהשרש של שניהם אחד, ושצריכה להיות התאמה מליאה בינהם, לטעמי במיוחד בעקבות שיטת האר"י שחיברה בין השניים גם בפועל הנגלה ועי"ז נתנה לכאלו שלא הגיעו למדריגה נאותה (שבתאות , פרנקיזם ועוד) את היכולת והכח לגרום למהפכות מסוכנות, אפשר לראות בזה אמירה שהיא קודם כל נכונה ואחראית מאוד מבחינה מנהיגותית, ולענ"ד גם נכונה מאוד עקרונית (כי קבלה היא חכמה שברגע שהיא נמסרת להמון וללא "מסננים" והכנות מתאימות ובמיוחד ללא הבחנה בין הציורים המושכלים לבין מציאות העוה"ז בו אנו חיים, קל לטעות בה ולחשוב שגם כשאנו בגלותינו אם רק ננהג באופנים מסוימים כפי שיכול להשתמע מהקבלה מיד ניגאל, ואין להאריך בזה.)
- לא ידעתי על הקפדה זו, אשמח לשמוע יותר על כך. הרי היה חסיד נלהב של האר"י ותפיסתו, כמו"כ הרי היה מעריץ של הרמח"ל (שניהם הרמח"ל והגר"א הרי נחשדו ע"י יעב"ץ בשבתאות עקב השילובים הקבליים). מעניין ללמוד יותר ולקבל ציטוטים מתוך טקסטים על תובנה זו במשנתו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 11:50 |
|
| |
הגר"א טען שאין (ולא תיתכן) סתירה בין תורת הנגלה לנסתר (ולכן דבק במנהגי אשכנז בניגוד למקובל אצל מקובלים בזמנו) יתכן ופרדוקסלית זה מסביר את מיעוט ההסתמכות על הקבלה אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 12:03 |
|
| |
אמרי,1. ראשיתישלדייקבלשוניכתבתי"עולםהישיבותהליטאיכולוהושפעישירות מהשראת הגר"א" (הוספתידגש) לאטענתישסדריהלימודבישיבותהונהגועפ"יובהתאםלתפיסתו.אםכילענ"דקללראותאתהשפעתו(העקיפה)עלישיבתוולוז'ין,עלגדוליראשיהישיבותשלהמאהה19,ועודשלאנקטובשיטתהפלפול.(גםאםברורשלאלמדוכפישהגר"אלמד...) 2. איןמחלוקתמהותיתביננו. זהששינהאצלתלמידיוהקרוביםזהברור,כהנהגההואלאקרהלאחריםלנהוגכן.(מלבדבעניניםהמפורסמיםשאתחלקםהזכרת) 3.זהפשוטומפורסםשלמדאתכתביהאר"יז"לוהחזיקממנואךלאנקטכפסקיושודאישלאכנגדמסורתההלכה,דוגמאבולטתבנוגעללחםמשנהשפירשאתדבריהזהרעליב"חשלפיהאר"ימשמעוי"בחלות(וכךנשמעפשוטמהזוהר)כי"בחצאין,והתאימולשיטתהרשב"אבעניןלחםמשנה,שישלבצועבכלסעודהעלשתיחלותסה"כי"בחצאין. בכלמקרהדומנישעיקרישיטתולאנכתבוולאבמקרה,וטובשכך,וכפישרמזתילמעלה.
_________________
תוקןעלידיאישציפורב-02/03/201012:38:16
תוקן על ידי אישציפור ב- 02/03/2010 12:39:52
|
|
|
|
|
