|
|
| נשלח ב-3/3/2010 11:57 |
 |
| |
| מתמצא כתב: |  | רבותיי. סילחו לי על כי לא קראתי בעיון את כל התגובות. ייתכן ואחזור על דברים שנאמרו כבר, עמכם הסליחה.
כמדומני שיש הרבה יותר מהשטחיות לבדוק את גדולינו ובמיוחד את הגר"א שמרן החזו"א אמר עליו כי מבחינתנו הגר"א נמצא במדרגת הראשונים בצורה של הצליח בתקנה פלונית או לא.
גדלות נבחנת בתורה, ועבודה. ואין כל חולק על מיקום מדריגת הגר"א בזה.
דומה הדבר למי שיטען על תנא או אמורא מסויים שנקבעה ההלכה שלא כמותו כי יש כאן איזה עדות על...
סביר להניח שעך דברים כאלה ניתן לומר עפ"ל.
|
|
מתמצא, ההנחה שלך היא שאין כל חולק על מיקום מדרגת הגר"א, אפתיע אותך שדוקא יש כן שחולקים, אם כי אינם להוטים להפיץ דעתם כפי שהנמשכים אחר הגר"א להוטים להגדיל שמו.
הינך יכול אולי לפרט אלו גדולים בדורו ובדור שאחריו החשיבוהו כתנא או למצער כאחד הראשונים? מי מלבד חוג תלמידיו וסביבתו המצומצם יחסית התחשב עם קביעותיו ופסיקותיו? האם ר' עקיבא איגר? (שהיה נסיון כושל להראות כאילו ר' עקיבא שלח לו שאלה), האם ר' חיים צאנזער? החתם סופר? מי?
ואמאי, אני מחכה לתשובתך הרחבה, ובינתיים כמובן לא אגיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 12:37 |
|
| |
מתמצא
אין אדם בעולם .לא בעבר ולא בהוה- החסין מביקרת!!!!
מעשיו יקרבהו ומעשיו ירחקהו כל אחד!
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 03/03/2010 12:54:35
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 16:26 |
|
| |
בהמשך לדברי שבח, כמובן שגם לגר"א היו הערכות שונות, החל מחסידים מוכשרים שניסו לתפוס אותו (כגון ה'סדרי טהרות' שלאורך כל חיבורו עוקץ את הגר"א על ההגהות המיותרות), וכלה בסתם יוצאי גרמניה, פולין, הונגריה, שלא חונכו על אלהיותו של הגר"א (כלשון ר"ש קצנלבוגן בהק' ספד"צ: 'מחציו ולמעלה אלהים').
בכל אופן לענין הרמח"ל, הריני מעתיק את לשון היעב"ץ בספרו תורת הקנאות דפוס ראשון דף מה. (בתוספת הערות / הבהרות בסוגריים):
"מקרה הכסיל משה חיים לוצאטו מלא רוח מינות ואפיקורסות וחוצפה כלפי שמיא (הזהר שני שחיבר רמח"ל) וכתבו שלוחי עה"ק חברון הבחור הנ"ל מפאדובה כבן עשרים שנה והוא לומד גמרא יודע ומבין ככל הבחורים הן חסר הן יתר ודברנו עמו באיזה דברי תורה באופן כי לא ריק הוא אמנם כל הני מילי לגלות רזי תורה לא חזינן בי' כי האי סימנא כלל לא מינה ולא מקצתה כו', [חלק מן החשש היה לא עצמי אלא שבדורות אחרים יחשיבו מאד ספריו כמבואר במכתב רבני ונציא שהביא שם אין ביד חכמי ישראל שבדור להניח הדבר בשתיקה כו' ולא יטעו הדורות הבאים אחרינו], ..הכביר דברים בלי דעת כו' זו חוצפה יתירה ועדות ברורה על רוחו הגסה דברי גוזמות כאלו שלא שמענו דוגמתם כו' זה הנער שוטה ירצה להתדמות לרשב"י כמעשה קוף בעלמא מגבב ומביא כו' ראוי הוא להתנדות, ורבני ונציא כתבו עליו איך ימלא כרסו מעדני התורה אם בלמודו חכמות חצוניות ויספיק ילדי נכרים היכן הם הטבילות והסגופים והיסורים כו' ואינו מגדל זקנו כו' הוא רצה לעשות חלוקה עם קרוביו וישנאו אותו והם נהפכו לו לזרים הוא התיר לאנשי ביתו לעבור על אלות וארורים בחלול ה' אשר אנשים ונשים היו מספרים ..לא תאר לא הדרים לא ענוה לא חסידות ולא ישרות כי אם גאה וגאון ודרך רע כאחד מן הריקים ופוחזים וקושרים כו' מצאנו לו ספר השבעות מכתב ידו כגנב הנמצא במחתרת ונתן אמתלאות טלולות [ונתפרש יותר באגרת השניה "נשבע בשבועות חמורות בה' אלקי ישראל כי שקר וכזב הדבר הזה אך כאשר מצאנו תוך ספריו התהלים הזה ויקם בו כחשו ובפניו יענה ונשתנו פניו דאזיל סומקא ואתי חיורא"] וגם דברי שקרים אלה פיהו מלא מרמות ותוך חמרים חמרים כו' הוא עשה קנ' מזמורים כו' וכשרבו הוכיחו נשבע לו בשם הויה שאין אלו אלא דברי משקרים ואח"כ רבו עצמו ושלשה ת"ח מצאו אותו (את חבור זה) בתיבת המגדל אשר לו (לרמח"ל) לעיני השרים כו' הסית והדיח אותם למשפחותם בית אבותם להונותם ולהטעותם ספריו ישרפו כספרי מינים ואפיקורסים אכן אם ישמעו לקולינו נחזור לקרותם אחים ורעים".
אגרת נוספת מתורת הקנאות עוסקת ברמח"ל:
"ובאגרת שאחריה: אמרנו אולי משגה הוא ולא ישוב לכסלה כי כן הבטיח בשבועות חמורות כו' אך מן היום אשר הבטיח ככלב שב על קיאו שב לאיתנו כבר הוחזק כפרו ונשבע על שקר.. הנה הוחלט לרשע גמור כו' עם מה שעיקר מינותו לא נראה עד הנה ולא הודיעוהו בכתב" [ועי"ש שהביא כי זקנו של רמח"ל רצח את זקנו של ר"י באסאן והיו שאמרו שלנקום ברמח"ל עושה ר"י באסאן כן].
והביא היעב"ץ עוד מכתב ר' יעקב האב"ד פפד"מ: "אמרתי לו זה משה האיש אשר שמעתי עליו מגידין דברים קשים כגידים שנשלח אליו מגיד ומחבר הרבה תקונים ומזמורי תהלים אז דברתי אתו קשות על חלומותיו ועל דבריו ובשמעו כן היה רוצה להיות כופר בכל ואמר תרוץ אויבים הוא דאפקוהו לקלא בישא האריך לדבר בזה בהתנצלותו עד שהראתי לו הכתבים של חכמי ונציא גם הכתבים שכתב הוא עצמו ניכרים דברי אמת שלא יכל להעיז פניו ולכפור עוד אז גערתי בו בנזיפה, והוסיף היעב"ץ בספור קורותיו ומסיים "והביא שם לדפוס שני חבורים מסלת ישרים ודרך תבונות לא מצאתי בהם דופי כו' ושחל"ח אך השאיר אחריו תלמידו קוסיל (כנוי ליקותיאל) הרופא הכסיל ששמש אותו בטומאה ישנה ואמר ההוא מינא שמה שאמרו חז"ל בסעודת לויתן כו' אינו אלא להגזים ולהפחיד ולטעות את ההמון והביא לו ראי' ממדרש הנעלם פ' חיי שרה וששכינה אינה עוד בגלות ואמר שאין לירא מן העברה והחטא ולמדו קבלה בחבורה והיה סימנם בכובע קטן שהיה מבגד סאמט שחור ומוליך עמו ס' כת"י עבה מאד שהוא מעשה ידי רבו לוצאטו בו מתפלל ומשתבח ועל פיו עושה מעשה שעושה ולומד זה עם תלמידים הרי נראה בברור שמינות גדולה היתה בלבו של לוצאטו, [וכאן כ' היעב"ץ בהוספות אחרי זה נתברר כשהיה כסיל קוסיל הנ"ל משולח בעיר בריסק רצה לאנוס אשה אחת אשת איש ונתברר שכל מה שאמרו בו הוא אמת].
עוד כתב יעב"ץ כי כתבי רמח"ל לקט בשכל אנושי מעץ הדעת ולא טעם מעץ החים (כתב על ספר אחר כן ואח"ז כתב שכתבי "רמח"ל שרצה קוסיל לעשותו משיח" ג"כ כזה) אח"ז מדבר על בעל שם אלי' אולינקוב "אשר משח ג"כ משה חיים לוצאטו וחשב להיות אליה משולח לפניו" אשר נמצא בבתי זונות ואוכל וזולל וסובא כו' ומיחה בחזן הכנסת באמסטרדם שלא יאמר יקום פורקן בשבת וכן נוהג רבו למנוע יקום פורקן כידוע לפי דבריו כבר נגאלו ישראל ולעוון גדול לבקש על הגאולה, עד כאן מתורת הקנאות.
כמובן שכל מי שמכיר קצת את כתבי הרמח"ל ואת נפשו היפה והגבוהה, גם אם אינו מקבל את תורותיו, לא יאמין לכל ההשמצות האלו שקנה אותם היעב"ץ בזול. בקשר לתלמידיו כמובן אין לדעת, אף שהרמח"ל באגרתו מלמד זכות על קוסיל הנ"ל.
אם מישהו מתעניין מה כתב הרמח"ל בזהר שני, הנה קטע נבחר: (מתורגם לעברית) "אשריך ואשרי חלקך אתה היית משען לשכינה בגלותה אתה עתה תכין לה כסא כבוד להוציאה משביה אתה תהיה מנהל לה אתה האירות לה באורך העליון בו תעלה מגלותה למועד הגאולה והיה לעת ערב יהיה אור אור שלך העם ההולכים בחשך ראו אור גדול הוא האור אשר יגלה בספרך אתה אשריך ואשרי חלקך רזי עולם נגלו לך והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע המשכילים שניים א' רשב"י בוצינא קדישא ואחד אתה חסידא קדישא כל אחד ואחד בזהר שלו זה ראשית וזה אחרית רשב"י הוא פתח שערי הרקיע זהרו הוא זהר הראשון הוא לא נשלך עתה יגלה זהר השני אשר בו תשלם הגאולה הזהר הראשון לפום הגלות נעשה הפעם הזאת לפי הגאולה".
היחס לרמח"ל, מחוץ לחוג תלמידי הגר"א המתרחב, לא היה מרנין. ראה למשל בספר "תולדות הפוסקים" ערך מסלת ישרים כתב: "מלאה לבו התפעלות.. ותתעהו מארח ההגיון הישר.. נתעה במחשבותיו ודרכי עיונו.. ובכח המדמה שמע את הקול מדבר אליו.. וכשפינוזה בשעתו..". אע"פ שבעל תולדות הפוסקים (ש"מ חאנעס) כתב במגמה משכילית פושרת, הוא היה מקובל בחוגי החרדים בליטא. כשהוציא לאור את ספר רב פעלים של ר"א בן הגר"א עם הגהותיו כתב הנצי"ב מכתב הסכמה על "הרב היקר מופלג ושנון" ובהסכמת בעל ערוך השלחן הוסיף "ירא אלקים מורינו הרב" וה"ר יצחק אלחנן כתב לו: "והערותיו המועילות הם כתפוחי זהב במשכיות כסף", ובהסכמת הרב חשק שלמה כ': "מה דהוסיף שפיר קא מוסיף כי נמצא בהם כמה מרגליות טובות ובקיאות נפלא" כו'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 17:00 |
|
| |
ואמאי,תודה על הדברים. פשוט מרתק לקרוא את הדברים במיוחד לאור הפרספקטיבה ההסטורית בה הרמח"ל הוא קונצנזוס גמור.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 18:09 |
|
| |
וואמי ,
כתבת: נלענ"ד דרבו של הגר"א בקבלה היה הרמח"ל, ובגלותו איתר כמה וכמה מכתבי הרמח"ל, שחלקם לא באו לידינו אלא מידי תלמידי הגר"א. ולולי הגר"א לא היה נחשב הרמח"ל לכלום אלא היה נזכר כאברהם אלבועפיה וכדו'.
האם גם אברהם אלבועפיה הוציא תחת ידו ספר כ'מסילת ישרים' שאינו נגוע בתכנים מיסטיים והזיות משיחיות ?
דומה שיותר משהתנגדו אליו בגלל היותו מגולח או שאר סיבות חיצוניות. הסיבה המרכזית היתה, שהכרה בלגטימיות חיבורים מסטיים, מותנת בבקיאות החכם ב'נגלה' קודם לכן, ואם כן מה הפלא שהשמיצו אותו ?
נ.ב. כל זה בהנחה שחיבר את מסילת ישרים אחרי שנחל אכזבה בתגובות על חיבוריו הקבליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 18:34 |
|
| |
איש ציפור,
כמו שהשגות היעב"ץ על המו"נ של הרמב"ם לא הורידו ולא העלו על היות "המשנה תורה" בקונצנזוס - כך גם ההשמצות על חיבוריו הקבליים של הרמח"ל, לא יערערו את הקונצנזוס על "מסילת ישרים".
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 18:37 |
|
| |
ציפור,
קשה לומר שהרמח"ל בקונסנזוס גמור. ממש לא.
בחוגי החסידים לא הזכירו את הרמח"ל ונמנעו מלהזכיר שמו בספריהם אם כי עיינו בו. ויש שאף יצאו נגדו בחריפות כבקאמרנא כידוע. מסופר שרבי בער ממזריץ' פעם הביט בקל"ח פתחי חכמה ומיד אח"ז אמר תורה מהבעש"ט והתבטא "יתרון האור מן החושך"...
לא ברור אם מצאו פסול בתכנים או רק בהנהגתו. או כלל לא מצאו פסול (חוץ מקומרנא) אלא לא רצו להכניס ראשם במחלוקת. לאידך המשכילים אוהדי הרמח"ל טענו שתורת החסידות השתמשה ברעיונות של הרמח"ל.
בין הדברים שנראו תמוהים בביוגרפיה שלו ויתכן שהיו הגורם לשתיקה אודותיו בחוגים חסידיים:
1. התנהגותו כסטודנט באוניברסיטת פאדבה.
2. גילוח זקנו.
3. רווקותו המאוחרת
4. המחזות הרומנטיים והחילוניים שכתב.
5. חבריו הנכרים והחילונים.
6. הכתובה שכתב בינו לבין התורה.
7. חתונתו המוזרה.
8. טענתו למגיד הדובר אליו
9. המנעותו מטבילה במקוה
10. חשד היעב"ץ לשבתאות בו
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 03/03/2010 18:43:53
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 20:03 |
|
| |
ואמאי, לאחר העיון נכוחותי כי זכרוני הטעני, ואכן פרשת העיבור הראשונה נגדו שככה סביבות שנת ת"ץ, ואילו ספרו חוקר ומקובל הדפיס ארבע שנים לאחר מכן, אמנם בזה לא טעיתי שאכן גם ספרו זה עורר סערה עזה נגדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 20:18 |
|
| |
איצ"פ
הרמח"ל בקונצנזוס כי הקבלה בקונצנזוס. זה נושא לעצמו. אבל בקשר לאישיותו מובן שהדעה השוררת היום היא הנכונה, וכל ההשמצות שהשמיצוהו היו שטויות. מלבד הנקודות שמנה אמרי בינה לעיל שאכן נכונות (בערך..) אבל לא גורעות מערכו. הוא לא גדל בפולין וגילח את זקנו, אלא גדל באיטליה בה היו החכמים הולכים עם קארה ובלי כיפה.
ולגוף טענות אמרי בינה, כל החסידישע מעיישס לא מעלות ולא מורידות, כי מי שעבורו הדברים רלבנטיים, דהיינו ציבור המתעניינים בקבלה, במוסר, קבוצות בעלי מחשבה, לא סופרים את כל ההסתייגויות של אדמורי"ם שונים. וכן, האמת ניתנת להיאמר, כי מי שמעונין בחכמת הקבלה ומקבל אותה, אזי הרמח"ל הוא דובר דגול ומעמיק מאד שלה, להבדיל מאחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 20:44 |
|
| |
מעניין שהקאמארנער שהאמין בכל שטות שסופרה במעשה-ביכלעך, מצא לנכון לתעל את כישרון הביקורת שלו נגד הרמח"ל (עי' בס' נתיב מצותיך נתיב היחוד שביל ב'). גם על עצמו הוא היה מדומיין בכל מיני דמיונות, עיין בהקדמתו למגילת סתרים בו הוא מספר מי הוא ומהו (רמז למשיח בן יוסף) - המון הבלים לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2010 23:08 |
|
| |
ולגבי הנקודות שהעלה אמרי בינה:
גם על הרמ"ע מפאנו סיפרה האגדה שהיה מגולח (חת"ס), וזה לא מנע מלחשבו כמקובל קדוש. טבילות וסיגופים לא היו מקובלים כלל בקרב הציבור באותם ימים, חשד השבתאות הוא קלון ליעב"ץ ולא לרמח"ל. מגידות היא ראויה לאדם בעל מעלה.
ענין הכתובה שכתב בינו לבין ה' לא ידוע לי ואולי התחלף במעשה מר' ישראל נג'ארה. לא כתב מחזות חילוניים, אלא תנכיי"ם, אם כי בסגנון פתוח, בכל אופן לא יותר פתוח משירים שונים של ריה"ל. עיסוקו בחכמות אינו פוסל אותו כמו שהגר"א לא נפסל משום עיסוקים כאלו ועוד חכמים רבים מאד, בפרט באיטליה של זמנו.
הרמח"ל היה אדם נעלה בעל נפש גבוהה ועדינה, פילוסוף, אמן, גאון, חוקר, ומקובל. ואם יש משהו בחכמת הקבלה, המשהו הזה עובר דרכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2010 00:28 |
|
| |
ואמאי,
אני מצטרף לאמירתך " הרמח"ל היה אדם נעלה בעל נפש גבוהה ועדינה, פילוסוף, אמן, גאון, חוקר, ומקובל ".
אך האמירה " ואם יש משהו בחכמת הקבלה, המשהו הזה עובר דרכו" יותר ממוזרה ואין לה על מה לסמוך. חכמת הקבלה עשירה ומגוונת. ויש בה המון. קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י וגוריו (יותר ויטאל ופחות סרוק) הן למעשה משנות סדורות בעלות ערך עצום גם ברמה הפילוסופית. והספרים הקדומים כהזהר, התיקונים והאידרות כמו גם ספר הבהיר וספר היצירה הם אוצר בלום של חשיבה אבסטרקטית.
אמנם גם לרמח"ל שמור מקום מסויים מאד בפיתוח החשיבה הקבלית (ואיני מתכוון לזהר תניינא שלו ולתיקונים החדשים שחיבר) אך תרומתו יחסית צנועה, ובקרב חוגי לומדי הקבלה רק חוג אחד רואה בתפיסתו משהו מרכזי. רק חסידיו המושבעים מחוג זה ראו בו צינור בלעדי להבנת הקבלה.
(אם כי יתכן שברמה המיסטית אכן היה בחינת משה רבינו-רשב"י-משיח, מעניק זהר הגאולה לעומת זהר הגלות דרשב"י, כי שטען במרומז ובמפורש בתיקונים חדשים. אך זאת ידע רק מי שעסק לו בנסתרות).
דא"ג. המחזה "מגדל עוז" אינו תנכי כלל אלא עלילה רומנטית סוערת בסגנון איטלקי התואמת לתרבות דורו. ויש שיאמרו כי הכל משל לייחוד ישראל ושכינתיה. על כל פנים בזכות יצירה זו הכתיר ביאליק את ה"הבחור מפדובה" כלשונו, לאלוף נעוריו. כמו"כ הימנעותו מטבילת עזרא וטבילת ערב חג ויה"כ כנהוג בזמנו אינה קשורה לנושא התעניות וסיגופים.
יש לשער כי לו חי בזמנינו לא היה נחשב לחרדי. אם את הרב עדין שטיינזלץ סקלו על כתבו שרבי עקיבה אהב את רחל אישתו, מעניין מה היו עושים קנאי בני ברק לרמח"ל לו חי בדורינו. אולם מבחינתי הדבר אינו גורע כהוא זה מגדולתו ואולי להפך...
לולא מסתפינא הייתי אף אומר כי לו הכיר הגר"א הקנאי והשמרני את הרמח"ל אישית לא היה כה מתלהב מכמה דברים... ובנוסף אין ספק שהפער התרבותי בין השניים ענק... אך בסופו של דבר הרי הגר"א נתוודע אל כתביו ומשנתו רק דרך התיווך הסלקטיבי והמצונזר של יקותיאל גורדון שהיה לכל הדעות חסיד מושבע של הרמח"ל ובעל אינטרס ברור. והשידוך יצא לפועל...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2010 09:36 |
|
| |
אמרי, חלק גדול מהדברים קל לומר על ריה"ל ועל ר' מנשה מאיליא , נראה לי שאתה לחלוטין לא מבין את קו החשיבה של הגר"א (גם אני לא מתיימר לכך, אבל חלקית דומני שהוא ברור לי) ולכן תולה בו בוקי סירקי , הגר"א מדד דברים לפי תוכן (לפי איך שהוא הבין ועיבד את התוכן כמובן) לכן זה שריה"ל והרמח"ל כתבו שירי אהבה מחזות וכד'. לא עשה עליו רושם גדול בטח שלא לרעה (בהנחה שמדובר ביצירות איכותיות כמובן) בסופו של דבר גם משה דבורה ודוד כתבו שירה והגר"א היה מקושר למקרא באופן יסודי מאוד (בניגוד למקובל בתקופתו ובתקופתינו ברוב הציבור שומר תורה ומצוות) באותה מידה נראה שהזקן הטבילות וכו' של גדולי החסידות לא עשה עליו רושם, למרות שגם לו היה זקן והקפיד על טבילת עזרא וכד'. קוראים לזה הבחנה בין עיקר לטפל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2010 11:07 |
|
| |
ציפור,
באשר לגר"א יתכן ואתה צודק. חומר למחשבה.
דא"ג. איני מכיר שירי אהבה מריה"ל, אשמח אם תפנה אותי למקורות. אני מכיר שירי אהבה מדהימים מרבי ישראל נאג'ארה.
|
|
|
|
|
