| נשלח ב-2/3/2010 10:08 |
|
| |
כי תשא - ברי עוז
בס"ד פרשת כִּי תִשָּׂא
"וַיְהִי-שָׁם עִם ה', אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים(לד,כח)."
משה לאחר חטא העגל עולה שוב להר סיני ל 40 ימי רצון ויורד ביום הכיפורים עם הלוחות השניים לאחר שנשברו הלוחות הראשונים. ברגע שהתגלה למשה מראה העגל, האותיות "פרחו" מלוחות הברית ונשארו רק הלוחות שנשמטו מידי משה רבנו ונשברו, לאחר תפילות ותחינות רבות זוכה משה רבנו לעלות שוב להר סיני ולקבל את הלוחות מחדש.
פרק זמן לא קצר היה בשמיים משה רבנו בזמן קבלת התורה , איך הוא ידע מה הם זמני היום ? ומה הוא אכל ? המדרש תנחומא מסביר שבזמן שמשה למד תורה שבכתב מבורא עולם הוא ידע שזה היום ובזמן שהוא למד תורה שבע"פ , משנה ותלמוד היה יודע שזה לילה, השמש הייתה משתחווה לבורא עולם לאחר סיום תפקידה וכך משה היה יודע שהגיע לילה, כשהמזלות והכוכבים היו משתחווים לבורא עולם משה רבנו ידע שהגיע היום.
עסק התורה נתן למשה רבנו יכולת להתקיים יותר מ 40 יום ללא אכילה, וכל זה היה בזכות מסירות נפשו של משה רבנו כי הרי אדם לא יכול להתקיים זמן רב ללא מזון. מובא במסכת נדרים טו שמי שנשבע שלא יאכל שבוע ולא ישן 3 ימים מלקין אותו, לעומת זאת משה רבנו היו לו את הכוחות לעמוד 40 יום בתענית מחמת חביבות התורה עליו. לכן התורה נקראת תורת משה והיא מיוחסת רק אליו ולא לאדם אחר כי הוא מסר את נפשו למען עסק התורה, ורק שאדם מוסר את נפשו למען קיום התורה תורתו מתקיימת.
הרב שך זצו"קל מסביר שהתורה היא אינה כחפץ הנקנה ע"י "מעשה קנין" ואחר המעשה החפץ שייך לאותו אדם לתמיד, אלא בכל יום אדם צריך לעשות את מעשה הקניין מחדש במסירות הנפש שלו למען התורה ולימוד קבוע מידי יום.
יהודי יכול להחליט שהוא מוציא רישיון על משאית דרגה 13 המאפשרת נסיעה במשאית מעל 15 טון , הוא ייגש וישלם למורה נהיגה עבור השיעורים כעבור פרק זמן הוא ייגש למבחן (טסט) ולאחר שהוא יעבור אותו הוא יקבל ממשרד התחבורה את הרישיון המיוחל . אותו יהודי יכול יום לאחר קבלת הרישיון לנסוע במשאית ולעבוד בתחום, הוא גם יכול שלא לנסוע בכלל שום נסיעה ואחרי 10 שנים הוא יקבל מכתב ממשרד הרישוי שהוא צריך לשלם אגרת רישוי לחידוש רישיון כך שהרישיון שלו לנהיגה במשאית יהיה בתוקף, לאחר התשלום של האגרה הרישיון יחודש והוא יוכל להמשיך לנסוע במשאית מתי שהוא חפץ למרות שהוא לא נסע בכלל כל השנים, ולאף שוטר אין זכות לשלול לו את הרישיון , למרות שאם לאחר 20 שנה הוא יחליט לנסוע הדבר יהווה סכנה לציבור, אבל יש דברים שאדם צובר בחיים ולא ניתן לקחת לו אותם לעומת זאת עסק התורה אמור להיות יום יומי. חז"ל בשם "מגילת סתרים": "אם יום תעזבני - יומיים אעזבך" (ספרי, דברים). התורה היא זו שמדברת אל האדם ואומרת לו: אם תעזוב אותי יום אחד, אעזוב אותך יומיים! אי אפשר לזכות לתורה בלי קשר רציף אליה. מי שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו להתבטל במשך שנתיים ואחר כך יצליח להתחבר מחדש ללימוד תורה - משלה את עצמו. כמובן, אין זה כלל מוחלט. יש יוצאי דופן, שלמרות תקופה של ארוכה של בטלנות, מצליחים להתעשת תוך זמן קצר, ולצלול לתוך ים התורה, כאילו נבראו מחדש בעת שעברו את סף פתח הישיבה. אבל, ההצלחה של יחידים איננה ערובה לכך שדרך זו היא בהישג יד כולם. רבים הִשלוּ את עצמם שיצליחו להפוך את עורם בבת אחת, והתבדוּ. ההרגל לבטלנוּת נעשה כ"טבע שני", ולא בקלוּת ניתן להשתחרר ממנו.
ישנם רבים שחוזרים בתשובה ולומדים בהתחלה תורה בצורה קבועה ולאחר זמן פחות קובעים עיתים לתורה , וכך אתה רואה אדם שהיה בפסגות גבוהות נופל נפילות רוחניות.
כל יהודי חייב לקבוע עיתים לתורה בכל יום , כי זה מה שמקיים אותו ונותן לו את הכוחות להמשיך בחיי היום יום, הפסקה בלימוד התורה יכולה לגרום למצב שיהודי יפסיק לקיים מצוות רבות עד למצב של ניתוק ח"ו והתנהגות שנוגדת את רוח ההלכה.
לימוד יום יומי , תוך הקפדה על לימוד הלכה והבנת הדברים זה מה שיגרום לאדם להתקדם בחיים , ולהגיע למצב של סיפוק גשמי ורוחני וחיים שלווים. שבת שלום! לעילוי נשמת עדינה בת שפרה ז"ל , רוננה בת אהובה ז"ל, משה בן עליזה ז"ל, יורם בן קלרה ז"ל ,רחל ברכה בת יצחק, רחל בת זאב צבי יזהר בן חווה ז"ל, לבריאות ולהצלחת מנחם יעקובי וכל אשר לו, אלברט בן עליזה וכל אשר לו, שושנה בת עדינה והילדים ,זיווג הגון לאהרון רן בן שושנה, שלומי יעקובי בן עדינה,עוזי בן חנה, פרי בן לגנית בת ניצה, רונית בת גילה. לבריאות והצלחה ופרנסה טובה לאסף בן ורדה, ויוסף בן שיפרה, רפואה שלמה במהרה לחנה בת יונה.
לתגובות להערות ולהארות ולקבלת העלון במייל ללא תשלום לזיכויי הרבים [email protected]
רפואה שלמה במהרה לרונית בת שמחה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 10:59 |
|
| |
בס"ד
יישר כ"ח גדול ידידי היקר ...
לדבריך ...
"לכן התורה נקראת תורת משה והיא מיוחסת רק אליו ולא לאדם אחר כי הוא מסר את נפשו למען עסק התורה, ורק שאדם מוסר את נפשו למען קיום התורה תורתו מתקיימת.
הרב שך זצו"קל מסביר שהתורה היא אינה כחפץ הנקנה ע"י "מעשה קנין" ואחר המעשה החפץ שייך לאותו אדם לתמיד, אלא בכל יום אדם צריך לעשות את מעשה הקניין מחדש במסירות הנפש שלו למען התורה ולימוד קבוע מידי יום"...
לענ"ד אכן כך הדבר ....
שנאמר בשיר השירים:
דמה לך דודי לצבי או לעופר האיילים = (כבר פירשתי בעבר פסוק זה משיעורו של הרב הגאון בן ציון מוצאפי ...)
ועוד נאמר בתהילים: אם אתן שנת לעיני תנומה לעפעפיי ... עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ ...
ועוד נאמר: אם למדת תורה אל תחזיק הרבה טובה לעצמך כי לשם כך נוצרת ...
בסוד הכתוב: "ואל תעשה בה "קרדום" לחפור בה" ...
וד"ל ...
אשריך ...
ומכאן פירוש חז"ל ע"ה לפרשת "כי תשא"
מתוך: מדרש רבא ...
כי תשא
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(שיר ז) שררך אגן הסהר וגו', וכל הפתוחות כולן כענין הכתוב בפרשיות.
ועוד אמר לו הקב"ה: משה! חייבין לי ישראל מה שלוו הימני, שנאמר: כי תשא.
כמה דתימא: (דברים כד) כי תשה ברעך.
אמור להם: שיפרעו מה שהם חייבים לי. הוי, כי תשא,, ואשלמה להם, שנאמר: (הושע ב)
והיה מספר בני ישראל כחול הים:
וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.
צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה.
ומה כתיב אחריו?
(שם) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה,ואין אדם אלא ישראל, שנאמר: (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
אז ראה ויספרה, בסיני.
הכינה, באהל מועד.
וגם חקרה, בערבות מואב באלה הדברים.
דבר אחר:
אז ראה ויספרה
אמרו רבנן:אמרו רבנן:
צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר: הואיל שאני יודע ביפה כשאכנס לדרוש אני אומר.
אמר רבי אחא:
מן האלהים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו, עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה,ואח"כ ויאמר לאדם.
וכן (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ואח"כ לאמר לישראל.
אמרו רבנן:
ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא, אמר לו: עמוד וקרא בתורה.
אמר להם: לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים.
הוי, אז ראה ויספרה.
אמר ר' הושעיא:
כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום.
כל נגר שאין בידו ארגליא שלו, אינו נגר.
למה?
שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר: (ישעיה לג) יראת ה' היא אוצרו.
אמר רבי יוחנן:
כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם, אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר: (איוב כח)ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'.
אמר רבי חייא בר אבא:
מהו הן יראת ה' וגו'?
אמר האלהים: אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר.
ומה שכר תורה, שנאמר:ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה.
ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה.
מהיכן אתה למד?
מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב: (שמות א) ותיראן המילדות את האלהים.
אמר רבי ברכיה, בשם ר' חייא בר אבא:
שכר היראה תורה שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר: (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי.
וכתיב: (דברים לג)תורה צוה לנו משה.
מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל, וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד: ראה קראתי בשם בצלאל.
וכתיב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת.
ב [בצלאל נקרא לעשות את המשכן]
דבר אחר:
קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן, אלא ראה קראתי. אתה מוצא כשעלה משה למרום, הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן, ואמר לו: כך וכך עשה, ועשית מנורת ועשית שלחן ועשית מזבח, כך כל מעשה המשכן.
בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה, אמר לו: משה! מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין ולא אמר לו למי יאמר.
אמר משה: למי אומר?
אמר לו: אני מראה לך.
ומה עשה הקב"ה?
הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים דור ודור ומלכיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ונביאיו.
אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל.
דבר אחר:
ראה קראתי בשם בצלאל
הה"ד (קהלת ז) מה שהיה כבר נקרא שמו.
אמר הקב"ה: מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן, כבר קראתי לו שם.
מהו ונודע אשר הוא אדם?
עד שאדה"ר מוטל גולם, הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין.
ותדע לך, בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה, ואמר: (איוב כג)מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט.
הקב"ה משיבו: אתה מבקש להתוכח עמי, (שם לח) איפה הייתי ביסדי ארץ.
מהו איפה?
אמר רבי שמעון בן לקיש:
אמר לו הקב"ה: איוב! אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו, או במצחו, או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך, אתה מתוכח עמי?! הוי, איפה היית.
הראה לו הקב"ה לאברהם, ע"י שאמר דבר אחד, בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים.
הראה אותו למשה עומד וגואלם.
הראה לו ליוסף, זן את השבטים.
הראה לו למשה מושח נביאים.
הראה לו לשמואל מושח מלכים.
ליהושע מכניס ישראל לארץ.
לדוד מייסד הבית.
לשלמה בונהו.
לעתליה אם אחזיה ובניה, מנתקין את מסמרות הזהב של בהמ"ק.
יהוידע מתקן.
אמון עושה עבודת כוכבים.
יאשיה מבערה.
נבוכדנצר מחריב הבית.
דריוש בונה אותו.
והראהו לבצלאל עושה המשכן.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל.
ד [שמותיו של בצלאל]
דבר אחר:
ראה קראתי בשם
זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות.
יש שנקראו לו ארבעה,
זה אליהו,
בצלאל ו',
ויהושע ו',
ומשה ז',
מרדכי ב',
דניאל ה',
חנניה מישאל ועזריה ד',
אליהו ד'.
אמר רבי אלעזר בן פדת:
אליהו ירושלמי היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו.
חמישה בבנימין, שנאמר: (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים.
שלושה ביהודה, שנאמר: צנה וחדשה ומגדל גד.
אמר רבי חנינא בר פפא:
צנן, שהיא צנה.
וחדשה, שהקב"ה מחדשה לעתיד לבא.
ומגדל גד, שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו.
ונקראו לו לאליהו ד' שמות, שכן כתיב: (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם.
למה נקרא שמו כן?
אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות, ואלהים מרחם על עולמו.
ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה, שנאמר: (שם ד) ובני יהודה: פרץ, וחצרון, וכרמי, וחור, ושובל, וראיה וגו'.
ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה, שנאמר: (בראשית מו) ויהיו בני פרץ חצרון וחמול.
וכתיב:ואחר מות חצרון בכלב אפרתה.
וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב?!
אמר ריש לקיש:
מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו'?
משמת חצרון בא כלב אל אפרת זו מרים, שהיה שמה אפרת.
ולמה נקרא שמה כן?
שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה.
ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל, וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי, ואת להד.
בצלאל, מה שקרא לו אומתו שלו, והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן, ראיה, שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל, ואמר להם: מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן.
ושובל, שהעמיד שובך לאלהים, זה המשכן, שהיה עומד כשובך.
אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
העמיד הקב"ה משכן כשובך.
יחת, שנתן חתיתו על ישראל.
אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא, ועשאן כאחים למקום.
דבר אחר:
אחומי, שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל.
להד, שנתן הוד והדר על ישראל, שהיה המשכן הדרן.
דבר אחר:
להד
אמר רבי אבא בר חייא:
שהדל שבשבטים מדבק לו.
אמר רבי חנינא בן פזי:
אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחינות.
ומה כתיב בו?
(בראשית מו) ובני דן חושים.
אמר הקב"ה: יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום.
בצלאל,משל יהודה, ואהליאב, מדן, והוא מזדווג לו.
אמר ר' חנינא:
הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בְּצֵרוֹ המשכן, בשני שבטים אלו נעשה.
וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם.
(מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי.
אמר הקב"ה: אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם, אף אתם אל תניחו אותו, דכתיב: (איוב כב) והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך, שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם, שנאמר: (תהלים צא) עמו אנכי בצרה.
דבר אחר:
בצריך, שאם באו שונאים אֱהֵא כנגדן, שנאמר: והיה שדי בצריך.
דבר אחר:
שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה, כמה דאת אמר: (ישעיה כה) ומבצר משגב חומותיך. אמר הקב"ה: בעוה"ז אני חומה לכם, וכן לעתיד לבא כשיבנה ציון, אני נעשה לה חומה, שנאמר: (זכריה ב)ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וכן קראתי בשמך לי אתה.
פרשה מא: התורה ניתנה לישראל
ויתן אל משה ככלותו
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
מהו כן?
אמר רבי נחמיה:
אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו מעשים שלנו, ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין בזרוע, אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו, שנאמר: (דברים כז) כי תכלה לעשר.
מה כתיב בסוף?
השקיפה ממעון קדשך מן השמים.
אמר רבי אלכסנדרי:
גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה.
אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה: השקיפה, לשון צער הוא, כמה דאת אמר: (שמות יד)
וישקף ה' אל מחנה מצרים.
וכן בסדום, שנאמר: (בראשית יט)וישקף ה' על פני סדום, חוץ מזו.
אמר רבי אלכסנדרי:
גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארורה לברכה, שנאמר:השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך.
אמר ר' נחמיה:
אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים.
כיצד הוא הדבר?
אלא בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר: (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו הפירות שלו והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם והוא משמרם והוא עושה כל דבר.
אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה, מעשר אחד מחמשים תרומה.
הוי: (דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
רבי יהודה אומר:
לנו בושת הפנים ושלך הצדקה ישראל עוברים בים וכספו של פסל מיכה עובר בים, שנאמר: (זכריה י) ועבר בים צרה. והיה הים נקרע לפניהם.
הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
אמר ר' שמואל בר נחמן:
נאה היה לאבותינו לקבל את התורה, ולומר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה היה להם לומר: אלה אלהיך ישראל אתמהא?!
אותה שעה היה משה יורד מלמעלן.
אמר לו יהושע: קול מלחמה במחנה.
אמר לו משה: אין קול ענות גבורה.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, אין קול ענות חלושה, ויחלוש יהושע.
מהו קול ענות אנכי שומע?
קול חירופין וגידופין אני שומע.
אנשי כנסת הגדולה עמדו ופרשו אותה (נחמיה ט).
אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים, חסר כלום?!
מהו ויעשו נאצות גדולות?
חירופין וגידופין שהיו שם ואחר כל מה שעשו, לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב (שם) ומנך לא מנעת מפיהם.
הוי (דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
אמר רבי יהודה ב"ר שלום:
ודייך עד כאן ולא עוד?!
אלא שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני עבודת כוכבים, שנאמר: (יחזקאל טז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, וחוזר ויורד ביום האחר.
הוי, לך ה' הצדקה.
דבר אחר:
לך ה' הצדקה
אמר רבי לוי:אמר רבי לוי:
ישראל עומדין למטה וחוקקים עבודת כוכבים להכעיס ליוצרם, כדכתיב: (שמות לב) ויקח מידם ויצר אותו בחרט, והקב"ה יושב למעלן וחוקק להם לוחות לתת להם חיים, שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.
הוי, לך ה' הצדקה.
דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (משלי יח)מתן אדם ירחיב לו.
מתנה שאדם נותן משלו, ירחיב לו.
מעשה באבין רמאה וכו' (כמו שכתוב במגילת אסתר במדרש), עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלם, לקיים: מתן אדם ירחיב לו.
דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר המלכים יצא מלך סדום לקראתו.
אמר לו (בראשית יד) תן לי הנפש והרכוש קח לך.
אמר אברהם: הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל.
אמר לו הקב"ה: אתה אומר: אם מחוט, חייך! בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר: (שיר ד) כחוט השני שפתותיך.
אתה אמרת: עד שרוך נעל, בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר: (שם ז) מה יפו פעמיך בנעלים.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.
דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל, בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן, מה כתיב? (שמות לו)והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.
אמר רבי יוחנן:
לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן.
מה זכו להרחיב הקב"ה את גבולן?
שנאמר: (דברים יב) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, של כל אחד ואחד.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.
ר' יונתן אומר:
ג' דברים נתנו מתנה:
הגשמים,
והמאורות,
והתורה.
הגשמים, והמאורות, והתורה.
גשמים מנין?
שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם.
מאורות מנין?
דכתיב (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.
תורה מנין?
שנאמר: ויתן אל משה.
ור' עזריה בשם רבי שמעון אומר:
אף שלום, שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ.
דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (משלי ב) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה, הוי. כי ה' יתן חכמה.
אבל למי שהוא אוהב, מפיו דעת ותבונה.
ר' יצחק ור' לוי
חד מנהון אמר:
למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו בן. בא בנו מבית הספר. מצא תמחוי לפני אביו.
נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו.
מה עשה בנו?
אמר לו: איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך.
מה עשה?
נתנו לו.
ולמה?
על שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו. הוי, כי ה' יתן חכמה, וכל מי שהוא מחבבו יותר, מפיו דעת ותבונה.
והא' אומר:
משל לעשיר, שהיה לו בן בא מבית הספר ונתן לו מנה.
אמר לו בנו: איני מבקש, אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך.
נטל ונתן לו מתוך פיו.
הוי, כי ה' יתן חכמה, אלא מפיו דעת ותבונה.
דבר אחר:
כי ה' יתן חכמה
אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
שני דברים שאלו ישראל מן הקב"ה:
לראות דמותו,
ולשמוע מפיו הדברות, כמו שכתוב (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
שומעין לשוטה מה שהוא מבקש?!
אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקב"ה, שעתידין ישראל אחר מ' יום לעשות העגל.
אמר הקב"ה: אם איני שומע להם עתידין הם לומר: לא תבענו ביד משה אלא שיראנו הקב"ה דמותו וידבר עמנו!
אמר הקב"ה: שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו, לפיכך עשינו לנו אלהים, אלא מה אעשה?
הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה, כמה דאת אמר: (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. הוי, כי ה' יתן חכמה ויתן אל משה. הוי,מפיו דעת ותבונה, שנתנה להם תורה מפיו של הקב"ה.
דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך, מדבר בישראל שהם בוטחים בהקב"ה והוא מגן להם, כדכתיב: (שם) מגן הוא לכל החוסים בו.
וימינך תסעדני, זו תורה, דכתיב: (דברים לג)מימינו אש דת למו.
וענותך תרבני
וכי יש ענין גדול מן הקב"ה?!
אמר רבי אבא בר אחא:
בנוהג שבעולם התלמיד יושב לפני רבו ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב: יגעתיך וכל הענין כמו שכתוב בבראשית רבה, עד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים יש עניו גדול מזה?!
הוי, וענותך תרבני.
אמר ר' סימון:
בא וראה מה כתיב?
(בראשית יח) ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום וגו', לא היה צריך לומר, אלא וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תקון סופרים הוא.
הוי, וענותך תרבני.
דבר אחר:
וענותך תרבני
אמר בן עזאי:אמר בן עזאי:
בא וראה ענוה שביד הקב"ה ב"ו.. (חסר).
דבר אחר:
וענותך תרבני
בנוהג שבעולם מלך ב"ו כל הימים שהבריות מושלמים לו, הוא נזקק ליתן להם דונטיבא, לחלק להם אנונות והוא זקוק לחייהם אבל אם מרדו בו ח"ו אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם, אלא פוסק אנונות שלהם.
למה?
שכפרו במלכותו.
והקב"ה אינו כן, אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה, והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה, שכולה חיים. הוי, ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה?! הוי, וענותך תרבני.
דבר אחר:
ויתן אל משה
רבנין אמרי:
אלו עשו ישראל אותו מעשה עד שלא ניתנו הלוחות למשה, לא היו יורדין בידו.
ר' לוי אמר:
משעשו אותו מעשה נתן הקב"ה למשה את הלוחות, כמו שכתוב: ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מהו לדבר אתו?
משל לתלמיד, שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו, היה הרב אומר והוא עונה אחריו.
משלמד אותו אומר לו רבו: בא ונאמר אני ואתה.
כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה כשלמדה אמר: בא ונאמרה אני ואתה. הוי, לדבר אתו.
מהו ככלותו?
אר' שמעון בן לקיש:
כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן.
למה?
שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה, שהיא חביבה על בן זוגה.
מנין?
שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.
אמר רבי לוי, אמר רבי שמעון בן לקיש:
מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים.
ככלותו
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מה כלה זו, כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי.
כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה.
הוי, ויתן אל משה ככלותו.
דבר אחר:
ויתן אל משה
אמר ר' אבהו:
כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח.
אמר לו: רבון העולם! יש לי מ' יום ואיני יודע דבר.
מה עשה הקב"ה?
משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה, שנאמר: ויתן אל משה.
וכי כל התורה למד משה?!
כתיב בתורה: (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולארבעים יום למדה משה?!
אלא כללים למדהו הקב"ה למשה.
הוי, ככלותו לדבר אתו.
שני לוחות העדות
מהו שני לוחות?
כנגד שמים וארץ,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שני שושבינין,
כנגד העולם הזה והעוה"ב.
שני לוחות העדות
אמר רבי חנינא:
לחת כתיב, לא זו גדולה מזו.
לוחות אבן
ולמה של אבן?
שרובן של עונשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר: לחות אבן.
דבר אחר:
לוחות אבן
בזכות יעקב שנקרא אבן, שנאמר: (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל.
דבר אחר:
לוחות אבן
דבר אחר:כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזו, אינו זוכה לתורה.
עד כאן חלק מפירושי חז"ל ע"ה על פרשת "כי תשא"
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 11:29 |
|
| |
בס"ד
פרשת והפטרת השבוע השבוע היא פרשת - הפטרת - "פרה"
הנה לפניכם כמה הלכות לפרשת "פרה"
ובהמשך אשים את הפרק של פרשת "פרה" - וההפטרה לפרשת "פרה"
ולאחריה את פירושי חז"ל ע"ה
ולקורא היקר ינעם ...
מתוך קיצור ש"ע ילקוט יוסף החדש ...
פרשת פרה
*--$!* א כשחל פורים בשבת, מפסיקים מקריאת ד' פרשיות, ובשבת כ''ב אדר קוראים בספר תורה שני פרשת פרה, וכשחל פורים באמצע השבוע, בשבת שאחר הפורים, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון פרשת השבוע, ובשני פרשת פרה. וקוראים עד ''והנפש הנוגעת תטמא עד הערב''. ולדעת הרבה פוסקים אף קריאת פרשת פרה היא מצות עשה מן התורה. ואף על פי שיש חולקים על זה, יש להחמיר כדברי האומרים שהיא מן התורה. [כן הוא בתוס' ר''י החסיד (ברכות יג.). ובתוס' הרא''ש וברשב''א (שם). ובתוס' שאנץ (סוטה לג.). ובריטב''א (מגילה יז:). ובתרומת הדשן (סי' קח). ובש''ע סי' קמו ס''ב). ובספר ילקוט הגרשוני (סי' תרפה סק''א), הביא בשם הארצות החיים, דהוא מפני שכתוב זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך וכו', וכיון שפרשת העגל היא גנאי לישראל תקנו לקרות פרשת פרה שבאה לכפר על מעשה העגל, תבא האם ותקנח צואת בנה. וכמ''ש רש''י בר''פ חקת בשם ר' משה הדרשן. ע''כ]. ויקראוה בספר תורה היותר כשר. והשליח צבור והקהל יכוונו לצאת ידי חובה מן התורה כפי שנתבאר לעיל לענין פרשת זכור. ומפטירים ביחזקאל (פרק ל''ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסד. חזון עובדיה על פורים עמוד טז]
*--$!* ב אחר קריאת פרשת פרה מפטירים ביחזקאל ל''ו בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. [ילקו''י מועדים עמ' רסה. חזו''ע פורים עמו' יח]
*--$!* ג אם טעה הקורא בתורה וסיים פרשת פרה בפסוק ''ולגר הגר בתוכם לחקת עולם'' לא יצאו ידי חובתם, ואפילו כבר קראו גם ההפטרה בברכותיה, חוזר ופותח הספר תורה ומתחיל לקרות (בברכות שלפני הספר תורה ולאחריה), מראש הפרשה עד ''והנפש הנוגעת תטמא עד הערב'', הפסוקים שהחסיר. ואפילו הפסיק בפסוק ''מים חיים אל כלי'', גם כן לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא כאמור. ומכל מקום אם כבר בירך על ההפטרה לפניה ולאחריה ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה כשמפטיר שנית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כו].
*--$!* ד המפטיר המברך עונה אמן אחר ברכת מקדש השבת. ומצוה להדר לקרוא ההפטרות מספר הכתוב על קלף ובכתב יד, אפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות ולא נביא שלם. ואם אין ספר כזה, נכון יותר שיקראו מנביא שלם. ומנהג קדמון לקרוא ההפטרה מתוך החומש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כה]
*--$!* ה צבור ששכחו ולא קראו פרשת פרה, יקראוה בשבת החודש, באופן שלאחר קריאת הפרשיות יקראו בספר שני פרשת פרה בברכותיה, ובספר השלישי יקראו פרשת החודש, ויפטירו הפטרת פרשת החודש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כד]
עד כאן הלכות לפרשת "פרה"
ומכאן מתחיל הפרק של פרשת "פרה"
א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר:
ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָֹה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ עֹל:
ג וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
ד וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
ה וְשָׂרַף אֶת-הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ עַל-פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף:
ו וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:
ז וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד-הָעָרֶב:
ח וְהַשּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב:
ט וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא:
י וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה אֶת-בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם:
יא הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים:
יב הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם-לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר:
יג כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָֹה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
יד זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל-הַבָּא אֶל-הָאֹהֶל וְכָל-אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
טו וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין-צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא:
טז וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל-חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ-בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
יז וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל-כֶּלִי:
יח וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם וְעַל-הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:
יט וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:
כ וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת-מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא:
כא וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי-הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד-הָעָרֶב:
כב וְכֹל אֲשֶׁר-יִגַּע-בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד-הָעָרֶב:
מכאן פירושי חז"ל ע"ה לפרשת "פרה"
זאת חקת
זה שאמר הכתוב: (איוב יד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון:
אברהם, מתרח,
חזקיה, מאחז,
יאשיה, מאמון,
מרדכי, משמעי,
ישראל, מעובדי כוכבים.
העולם הבא מעולם הזה.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן:
<*>בהרת כגריס באדם טמא פרחה בכולו טהור.
*>מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן:
<*>האשה שמת ולדה במעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד המת בבית הבית טהור יצא מתוכו הרי הוא טמא.
*>מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן:
<*>העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים.
אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי!
*>ב [דברה תורה בלשון נקיה]
זאת חקת התורה
(תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות
אר' יהושע בן לוי:אר' יהושע בן לוי:
מצינו שעיקם הקב"ה שנים וג' תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו.
(בראשית ו) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה.
ומן הבהמה אשר לא טהורה היא
אמר רבי יודן:
אף כשבא ליפתח בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בסימני בהמה טהורה. (ויקרא יא) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא.
ואת הארנבת, כי לא מפרסת פרסה אין כתיב כאן, אלא כי מעלת גרה היא.
ואת החזיר, כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מפריס פרסה הוא.
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר:
תינוקות שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל עליהם, ואומר: (תהלים יב) אתה ה' תשמרם, נטר אורייתהון בלבהון, תנצרם מן הדור זו לעולם.
ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין ע"י שהיה בהן דילטורין, הוא שדוד אמר: (שם נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים.
נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה.
אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע.
ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, שנאמר: (שם נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול.
באותה שעה, אמר דוד (שם נז) רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מבינותם.
אבל דורו של אחאב, כולו עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהם דילטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו (מלכים א יח) הלא הגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' ואחביאם ואכלכלם לחם ומים.
אם לחם, למה מים?
אלא מלמד, שהיו המים קשים להביא לו יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל: אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא.
אמר ר' שמואל בר נחמני:
אמרו לו לנחש: מפני מה אתה מצוי בין הגדרות?
אמר: אני פרצתי גדרו של עולם.
ומפני מה אתה הולך ולשונך שותת?
אמר: הוא גרם לי.
ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית?
אמר להם: (קהלת י) אם ישך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון, אפשר דאנא עביד כלום, דלא מתאמר לי מן עליותא?!
ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האיברים מרגישין?
אמר להם: ולי אתם אומרים, אמרו לבעל הלשון שהוא כאן והורג ברומי!
ולמה נקרא שלישי?
שהוא הורג שלשה:
האומרו,
והמקבלו,
והנאמר עליו.
האומרו, והמקבלו, והנאמר עליו. ובימי שאול הרג ד':
הרג את דואג שאמרו,
ושאול שקבלו.
אחימלך שנאמר: עליו,
ואבנר בן נר.
הרג את דואג שאמרו, ושאול שקבלו. אחימלך שנאמר: עליו, ואבנר בן נר.
למה נהרג?
ר' יהושע בן לוי אמר:
על שהקדים שמו לשמו של דוד, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב ג) וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתב מן אבנר לדוד.
וריש לקיש אמר:
ע"י שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר: (שם ב ב) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
ורבנן אמרי:
על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מן דוד, שנאמר: (שם א כד) ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך.
אמר לו לאבנר: מה את בעי מן גלימוי דידך בסירא הועדת כד אתון למעגל.
אמר לו: הלא תענה אבנר בכנף אמרת בסירא הועדת, חנית וצפחת בסירא הועדת?!
ויש אומרים:
על שהיה בידו למחות על נוב ולא מיחה.
ר' חנן בן פזי פתר קרא בפ' פרה, שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות שבע שריפות שבע הזיות שבע כיבוסין שבעה טמאים שבעה טהורים שבעה כהנים.
ואם יאמר לך אדם חמשה הן, אמור לו: משה ואהרן בכלל, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה.
זאת חקת התורה וגו'
רבי יצחק פתח:
(קהלת ז) כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
כתיב: (מלכים א ד) ויתן אלהים חכמה לשלמה.
מהו כחול?
רבנן אמרי:
נתן לו חכמה כנגד כל ישראל, שנאמר: ויהי מספר בני ישראל כחול הים וגו'.
אמר רבי לוי:
מה חול גדר לים כך הייתה חכמה גדורה לשלמה.
מתלא אמרין:
<*>דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת.
*>(משלי כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו.
(מלכים א ד) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.
מה הייתה חכמתן של בני קדם?
שהיו יודעים וערומין בטייר.
אמר רבי שמעון בן גמליאל:
בג' דברים וכו'.
ומכל חכמת מצרים.
מה הייתה חכמת מצרים?
את מוצא כשביקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה.
אמר לו: שלח לי אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש.
מה עשה?
כנס כל אצטרלוגין שלו, צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה ושלחן לו. כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים. באותה שנה נתן להם תכריכיהן ושלחן אצלו.
שלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך הרי לך הן ותכריכיהן.
ויחכם מכל האדם
אדה"ר מה הייתה חכמתו?
את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת.
אמר להם: (בראשית ב) נעשה אדם בצלמנו.
אמרו לפניו: (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו.
א"ל: אדם שאני רוצה לבראות חכמתו מרובה משלכם.
מה עשה?
כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם.
א"ל: מה שמותן של אלו?
לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו.
אמר לו: מה שמותן של אלו?
אמר: לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר, שנאמר: (בראשית ב) ויקרא האדם שמות.
א"ל: ואתה מה שמך?
אמר לו: אדם.
למה?
שנבראתי מן האדמה.
א"ל הקב"ה: אני מה שמי?
אמר ליה: ה'.
למה?
שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב: אני ה' הוא שמי.
הוא שמי, שקרא לי אדה"ר.
הוא שמי, שהתניתי ביני לבין עצמי.
הוא שמי,שהתניתי ביני לבין בריותי.
מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר: (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי.
הימן, זה משה, שנאמר: לא כן עבדי משה וגו'.
וכלכל, זה יוסף, שנאמר: (בראשית מז) ויכלכל יוסף וגו'.
אמרו המצריים: כלום מלך עלינו עבד זה?!
אלא בחכמתו.
מה עשו לו?
הביאו ע' פתקין וכתבו עליהם שבעים לשון והיו משליכין אותן לפניו וקורא כל אחד ואחד בלשונו.
ולא עוד, אלא שהיה מדבר בלה"ק שלא היה בהן כח לשמוע, שנאמר: (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע.
דרדע, זה דור המדבר, שהיה בהן דעה.
בני מחול, שמחל להם הקדוש ברוך הוא, במעשה העגל.
(מלכים א ד) וידבר שלשת אלפים משל
אמר ר' שמואל בר נחמני:
חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים!
אלא מלמד, שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים ושלשה טעמים, כמה דאת אמר: (משלי כה) נזם זהב וחלי כתם.
ורבנן אמרי:
שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. שיריו אין כתיב כאן אלא שירו, שירו של משל.
(מ"א ד) וידבר על העצים.
וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?
אלא אמר שלמה: מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ובאזוב?
ע"י שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא על ידי אזוב.
וידבר על הבהמה ועל העוף
וכי אפשר לאדם לדבר על בהמה ועוף?
אלא אמר: מפני מה בהמה ניתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד על שהבהמה נבראת מן היבשה ועוף כתוב אחד אומר מן האדמה, דכתיב: (בראשית א) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.
וכתוב אחד אומר: (שם) ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.
בר קפרא אומר:
מרקק שבים נבראו.
ר' אבין, בשם רבי שמואל אמר:
אף על פי כן רגלוהי דתרנגולא דמיין לחספניתא דנונא.
ועל הרמש
וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש?
אלא אמר שלמה: מפני מה שמונה שרצים שכתוב בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור?
מפני שיש להן עורות.
ועל הדגים
וכי אפשר לומר כן?
אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה?
וכי אפשר לומר כן? אלא מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה ודגים אין טעונין שחיטה? אלא מהדין קרא: הצאן ובקר ישחט להם וגו'.
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על הדגים, שטעונין שחיטה.
ושמע ר' חגי שלח ואייתיה, אמר ליה: מנן הורית?
אמר לו: מהכא, ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.
מה עוף טעון שחיטה, אף דגים טוענין שחיטה.
אמר להו: ארבעוניה דילקי.
אמר: בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי?!
אמר ליה: לא הורית טב.
אמר ליה: מנן?
א"ל: מהכא: (במדבר יא) הצאן ובקר ישחט להם ואם את כל דגי הים יאסף להם.
אלו טעונין שחיטה, ואלו טעונין אסיפה.
אמר: חבוט חביטך דהוא טבא בקילטא.
הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנמול בשבת. שמע רבי חגי, שלח ואייתיה.
אמר ליה: מנא הא לך?
אמר ליה: דכתיב: (שם א) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם.
אמר להו: ארבעוניה דילקי.
אמר ליה: בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי?!
אמר לו: לא הורית טב.
אמר ליה: מנן את מודע לי?
א"ל: אי אתי לגבך בר עממיא, ואמר: בעינא למהוי יהודאי, על מנת דמגזריניה ביומא דשבתא, או ביומא דכיפוריא, מחללין עליו את השבת או לא?
והלא אין מחללין עליו את השב, אלא על בנה של בת ישראל בלבד.
אמר לו: ומנא לך הא?
א"ל כתיב: (עזרא י) ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'.
א"ל: מן הקבלה את מלקני?!
א"ל: כתיב: (שם) וכתורה יעשה.
אמר לו: ומאי זו תורה?
א"ל: מדאמר רבי יוחנן בשם רשב"י:
כתיב: (דברים ו) ולא תתחתן בם.
למה?
(שם) כי יסיר את בנך מאחרי.
בנך, הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכושית קרוי בנך אלא בנה.
אמר לו: חבוט חביטך, דהוא טבא בקילטא.
אמר שלמה: על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי: (קהלת ז) אמרתי, אחכמה והיא רחוקה ממני.
(שם) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר.
מי כהחכם, זה הקב"ה, שכתוב בו: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ.
ומי יודע פשר דבר, זה הקדוש ברוך הוא שפירש את התורה למשה.
(קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו.
אמר רבי יודן:
גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורה של מעלה לצורת אדם, שנאמר: (דניאל ח) ואשמע קול אדם בין אולי.
ורבי יהודה ברבי סימון אמר:
מהכא: (יחזקאל א) ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
(קהלת ח) ועז פניו ישונא, שהוא משתנה ממידת הדין למדת רחמים לישראל.
אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי:
על כל דבר ודבר שהיה אומר הקב"ה למשה, אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לו משה: ריבונו של עולם! אם נטמא זה במה תהא טהרתו?
לא השיבו.
באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר לו הקדוש ברוך הוא, באותה שעה שאמרתי לך: אמור אל הכהנים ואמרת לי: אם נטמא במה תהא טהרתו, לא השבתיך, זו טהרתו, ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת.
רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמר:
ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהן, דכתיב בהן חקה.
אשת אח,
וכלאים,
ושעיר המשתלח,
ופרה אדומה.
אשת אח,אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה אדומה. אשת אח, דכתיב: (ויקרא יח) ערות אשת אחיך וגו'.
ובלא בנים, יבמה יבא עליה.
וכתיב: בערות אשת אח: (שם יט) ושמרתם את כל חקתי.
וכלאים: (דברים כב) לא תלבש שעטנז. וסדין בציצית מותר.
וכתיב: ביה: חוקה, את חקותי תשמרו.
שעיר המשתלח דכתיב: (ויקרא טז) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו והוא עצמו מכפר על האחרים.
וכתיב: ביה: והיתה זאת לכם לחקת עולם.
פרה מנין?
דתנן:
<*>כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת בגדים.
*>וכתיב: בה חקה , זאת חקת התורה.
ויקחו אליך פרה אדומה
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר חקה.
דאמר רב הונא:
כתיב: (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט.
וכתיב: (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון.
יקפאון כתיב, דברים המכוסין מכם בעולם הזה, עתידים להיות צופים לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב: (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו.
וכתיב: (שם) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים.
אעשה אין כתיב כאן, אלא עשיתים, שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו, דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחבריו.
(איוב כח) וכל יקר ראתה עינו, זה רבי עקיבא וחבריו.
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת.
ר' אחא בשם ר' חנינא אמר:
בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה.
ר' אליעזר אומר:
עגלה בת שנתה ופרה בת שתים.
אמר לפניו: ריבון העולמים! יהי רצון שיהא מחלצי.
אמר לו: חייך שהוא מחלציך, הה"ד (שמות יח) ושם האחד אליעזר, שם אותו המיוחד.
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי:
אילין עובדייא דאתון עבדין, נראין כמין כשפים, אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו: טהרת?!
אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
אמר לו: לאו!
ראית אדם, שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן!
א"ל: ומה אתם עושין לו?
אמר לו: מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת.
א"ל: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך!
כך הרוח הזו רוח טומאה, דכתיב: (זכריה יג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. מזין עליו מי נדה והוא בורח.
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבנו, לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם! לא המת מטמא ולא המים מטהרי, אלא אמר הקב"ה: חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: זאת חוקת התורה.
ומפני מה כל הקורבנות זכרים וזו נקבה?
ומפני מה כל הקורבנות זכרים וזו נקבה? אמר רבי איבו:
משל לבן שפחה, שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.
עד כאן הפירוש לפרשת "פרה"
(מתוך מדרש רבא)
מכאן ההפטרה לפרשת "פרה"
יחזקאל ל"ו - פס' - ט"ז - ל"ח
טז וַיְהִי דְבַר-יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
יז בֶּן-אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי:
יח וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ:
יט וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:
כ וַיָּבוֹא אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
כא וָאֶחְמֹל עַל-שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁמָּה:
כב לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם:
כג וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
כד וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם:
כה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
כו וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
כז וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
כח וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
כט וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
ל וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:
לא וּזְכַרְתֶּם אֶת-דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבֹתֵיכֶם:
לב לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי-עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
לג כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת-הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת:
לד וְהָאָרֶץ הַנְשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר:
לה וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:
לו וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְשַׁמָּה אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:
לז כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית-יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם:
לח כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהֹוָה:
מכאן פירושי חז"ל ע"ה - להפטרת "פרה"
מתוך: פירוש הרד"ק ע"ה
מתוך יחזקאל ל"ו
[לו, יז]
ויהי, בן אדם, כטומאת הנדה -
לפי שעל דרך משל נקראת כנסת ישראל אשה לאל יתברך והוא לה לבעל, המשילה בעת חטאתיה לנדה שהבעל מרחיקה כל ימי נדותה ומקרבה אחרי טהרתה, וכן הרחיק האל יתברך ישראל והגלם לארצות העמים מפני חטאתם ועתיד להחזירם אחרי שישובו אליו ויטהרו מעונותיהם.
[לו, יח]
ואשפוך -
מבואר הוא.
[לו, יט]
ואפיץ -
מבואר הוא.
[לו, כ]
ויבא -
לשון יחיד דרך כלל.
ובדרש:
<*>על דרך: בכל צרתם לו צר.
*>
ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו -
זהו חלול הש"י שאומרים העמים על ישראל עם ה', אלה כבר נקראו עם ה' אלה ויצאו מארצו והניחם בגלות זה כמה והנה כאילו הם מחללים אותו בהמשך גלותם זה כמה בעונותיהם והגוים אומרים מבלתי יכולת ה' להוציאם, יאמרו איך בחר בהם ואחר כך נאצם והשליכם מעל פניו.
ויונתן תרגם:
<*>ועלו לביני עממיא דאתגליאו לתמן על דאחילו ית שמא דקודשי בדאמרין להון אם עמא דה' אילין ואיכדין מארע בית שכנתיה גלו.
*>
[לו, כא]
ואחמול -
מבואר הוא.
[לו, כב]
לכן -
מבואר הוא.
[לו, כג]
וקדשתי -
מבואר הוא.
[לו, כד]
ולקחתי -
מבואר הוא.
[לו, כה]
וזרקתי -
דרך משל כמו שהטמא נטהר במים שטובל בהם ובהזאת מי חטאת, כן הטמא מעונות נטהר בכפרה.
ויונתן תרגם:
<*>ואשבוק לחוביכון כמה דמדכן במי אדיותא ובקטם תורתא דחטאתא ותדכון מכל אבתכון ומכל טעותכון אדכי יתכון.
*>
[לו, כו]
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם -
החדוש הוא שיהיה להם לב שומע ורוח נכונה לקבל דברי האל יתברך באהבה.
וכן תרגם יונתן:
<*>לב דחיל ורוח דחילא וכן לב האבן תרגם ליבא רשיעא דהוא תקיף כאבנא.
*> לב בשר -
לב רך ונכון לקבל הטוב.
ויונתן תרגם:
<*>לב דחיל קדמי למעבד רעותי.
*>
[לו, כז]
ואת רוחי -
וית רוח קדשי.
[לו, כח]
וישבתם -
מבואר הוא.
[לו, כט]
והושעתי, וקראתי -
כאלו אני קורא אליו שירבה בהמטירי עליו, ושמרי אותו מן השדפון והירקון ושאר הפגעים.
[לו, ל]
והרבתי -
לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים כי א"י צריכה לגשמים יותר מן הארצות האחרות, לפיכך הרעב מצוי בה יותר משאר ארצות והעד אברהם יצחק ואבימלך וכשאדם יוצא מארצו לארץ אחרת בעבור הרעב הוא חרפה.
[לו, לא]
וזכרתם, ונקטתם בפניכם -
תהיו נכרתים בעיני עצמכם כשתזכרו עונותיכם תאמרו: בדין הכריתנו האל יתברך והגלנו מארצנו.
ויונתן תרגם:
<*>ותדנקון ותהון חזן.
*>
[לו, לב]
לא למענכם, בושו והכלמו -
דין הוא שתבושו ותכלמו כי דרכיכם רעים ואני אוציא אתכם מן העמים ואביא אתכם אל ארצכם.
ומה שאמר: לא למענכם - מראה שלא יצאו מהגלות אלא על ידי תשובה וכבר הארכנו בזה הענין בספר ישעיהו בפסוק וירא כי אין איש.
[לו, לג]
כה אמר ה', ונבנו החרבות -
הה"א בסגול והחי"ת בקמץ חטף והרי"ש בקמץ.
[לו, לד]
והארץ -
מבואר הוא.
[לו, לה]
ואמרו -
בעודה שממה היו אומרים העוברים כן.
ויונתן תרגם:
כי אחר שתשוב לישיבה יאמרו כן:
<*>וימרון ארעא דנן דישראל דהות צדיא תבת למיהוי כגנתא דעדן וקרויא חרבתא וצדיתא ומפגרתא כריכן תקיפין יתיבו.
*> והערים החרבות -
בצרי הרי"ש.
[לו, לו]
וידעו, אשר ישארו סביבותיכם -
וראוה בחורבנה ויראוה בישובה במעט זמן, ידעו כי לא היה יכול להיות דבר זה אלא מהאל יתברך.
אני ה' דברתי ועשיתי -
דברתי זה על ידי הנביא וכן עשיתי כמו שדברתי.
[לו, לז]
כה אמר ה', עוד זאת אדרש -
עוד אהיה נדרש להם בזאת הברכה שארבה אותם.
כצאן אדם -
אדם הם ישראל שהם אדם כמו שפירשנו למעלה, אדם אתם, יהיו רבים כצאן.
ואמר כצאן עם כ"ף הידיעה ופירש אחר כן כצאן קדשים.
ויונתן תרגם:
<*>כצאן אדם - אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא.
*> אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא.
[לו, לח]
כצאן קדשים -
ופירש אח"כ כצאן ירושלם במועדיה וזהו הקדשים שהיו מביאים ישראל לירושלם שלוש פעמים בשנה שהיו רבים.
הערים החרבות -
בא בצרי הרי"ש.
ויונתן תרגם:
<*>כעמא קדישא כעמא דמדכן ואתן לירושלם בזמן מועדי פסחא כן יהון קרוי ארעא דישראל די הואה חרבן יהון מליין אנשא דעמא בית ישראל וידעון ארי אנא ה'. אמר בזמן מועדי פסחא,
*>רוצה לומר כי אז היה הצאן מרובה בירושלם, כי כל הבאים לירושלם היו מביאים כל אחד את פסחו לשחטו שם ולאוכלו שם כמו שכתוב בתורה.
עד כאן לבינתיים ...
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חזק חזק וניתחזק ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
בברכת שבת שלום ומבורך ....
לנו ולכלל עמו ישראל באשר ה"ן ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2010 19:06 |
|
| |
בס"ד
פרשת השבוע "כי תשא" בסוד הקבלה
מתוך: "תפארת ישראל"
ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם (לב, י)
אהבת ה' לעמו על אף היותם חוטאים
אומר המדרש (שיר השירים רבה א, נה) ''לבבתני באחת מעיניך'' - אומר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל: משכת אותי במתן תורה - לאהבך, אף על פי שהסתכלת עלי באחת מעיניך בלבד, ואלו בעין שניה הסתכלת בעגל, נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה בדעתם לפרש מהתורה, אף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך הקרבה בעין אחת.
נסיון האמונה קשה הוא מאד, והוא יתברך ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, ולא זז מחבבנו אף שבעין אחת פזלנו על העגל
בכך יש לנו ללמד ב' נקדות חשובות מאד. א). כמה אהבת ה' לעמו, בשביל קצת הטוב שיש בהם, והסבה לכך כי מלמד הוא עלינו זכות ורואה רק את הטוב שבנו, ושמח בכל התגברות ונצחון שמנצחים אנו את יצרנו, ובשביל זה כבר כדאי לו להתיחד שמו עלינו ולהשתבח בנו - מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ - שזהו הכתוב בתפלין של הקדוש ברוך הוא כמובא בגמרא ברכות. ב). נקדה שניה וחשובה עד למאד יש לנו ללמד מכאן, שכשם שהקדוש ברוך הוא לא מואס בנו בכל מצב ובכל מקרה וכדעת ר' מאיר שגם כשאינם עושים רצונו של מקום נקראים עם ישראל ''בנים'', כמו כן אין לנו למאס את עצמנו ולהתיאש במקרה של נפילה, אלא שוב לקום ולהתחזק באמונה שלמה שאהובים אנו לה' יתברך ומצפה ומחכה הוא לשיבתנו אליו
וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ומובא ברש''י במקום) על הפסוק ''ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם'' וגו', וכי היה משה מתפלל שהקדוש ברוך הוא אומר לו ''הניחה לי'', והלא עוד לא התחיל בכלל להתפלל, אלא פתח לו הקדוש ברוך הוא פתח למשה והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם - לא יכלם ראיה ברורה לנו שאין הקדוש ברוך הוא מואס מעשה ידיו לעולם שהרי מודיע לו הקדוש ברוך הוא, שאין ברצונו לכלותם, ואף שמציע כביכול לכלותם, נותן את אפשרות ההצלה בידיו של משה - רעיא מהימנא - שודאי יעשה מלאכתו באמונה ויציל את עם ישראל בתפלתו.
ואגב, יש מכאן לראות מעלת התפלה, שהרי הקדוש ברוך הוא רוצה לבטל את הגזרה מעמו ואין רצונו לכלותו, אלא שמדת הדין מקטרגת, ולכן מתחנן כביכול הקדוש ברוך הוא שנעתיר לפניו בתפלה ובתשובה לבטל הגזרה, כי מצדו יתברך כביכול אוהבנו הוא בכל מצב, אלא מדת הדין למען הצדק והמשפט היא תובעת את שלה, וכנגדה דרושה תפלה כדי להמתיקה.
וכמה עידוד יכול האדם לשאב מכך שהגם שירד ונפל לאן שנפל ואפלו עד כדי עבודה זרה, מכל מקום ידע ויאמין - הקדוש ברוך הוא רוצה ומודיע שרצונו שתתפלל לפניו ותבקש רחמים והוא יושיעך, ואין רצונו שתאבד שום נשמה חלילה. אולם כח המפתה והמיאש שבאדם אינו אומר לו כן אלא מתחסד עליו לאמר: הקדוש ברוך הוא מאסך מלהיות לו לבן, ולעולם לא יקבלך בתשובה, ומאוס הנך בעיניו, ואין תקנה לנשמ ת ך.
חלילה מלהאמין לו, חיבים להאמין שאמנם החוטא מאוס ומשקץ, ועושה מצוות וטורפין לו בפניו כלשון הרמב''ם, אבל זהו מצד מדת הדין התובעת צדק ומשפט, אבל האהבה שבינינו לבין בוראנו אין מי שיוכל לנתקה.
וכנאמר בשיר השירים:
''מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה'', ופרשו המפרשים: פסוק זה אומרו הקדוש ברוך הוא בעצמו - ''מים רבים'' - אלו אמות העולם המתקנאים בנו על אהבתו יתברך אלינו, - ''לא יוכלו לכבות את האהבה'' שיש לי אליכם ''ונהרות'' - אלו שריהם ומלכיהם, לעולם לא יוכלו לשטף את אהבתי מכם, וגם ''אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה'' לפני להמיר אהבתי אליכם, גם אם יתרפסו ויתרצו אמות העולם בכל מיני מעשים טובים ותחנונים להמיר אהבתי מכם, בוז אבוז להם ואלעג לדבריהם מלהמיר אהבתי מאליכם.
והסבה לכך פשוטה, אהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו אינה חיצונית בלבד אלא פנימית ביותר מצד נשמותינו שהנם חלק אלק ממעל, ואם כן שאנו מנפיחתו ומאן דנפח מדיליה נפח, ולכך קשר אדוק בינינו לבין בוראנו בל ימוט.
העולה לנו מהנאמר למעלה:
כשאדם מועד ממדרגתו - הרי שחשך ואפלה מסביבו, אינו זוכר את הימים היפים שהאיר לו הקדוש ברוך הוא פנים, הימים של התעלות, של תורה ותפלה נפלאים שזכה בהם, לרב נשכחים ממנו כאלו לא היו מעולם, ואינו רואה בראיתו הקצרה אלא את העכשו שלו, ימים של חשך והסתרה, וממילא תכף חושב לעצמו בחפזו שנזרק הוא מאת ה', ואין לאלקים חפץ בו, והפר מעמו את ברית האמונים, אולם הקדוש ברוך הוא הסתכלותו הפוכה לגמרי, כשאדם חוטא ויורד מאגרא רמא לבירא עמיקתא זוכר לו הקדוש ברוך הוא את הימים היפים, וממשיך לחבבו, וממתין לו שיחזר לאותם ימים, וכנאמר: ''לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל'', ומי כמוהו ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו.
וראיה נפלאה יש לנו מפרשה זו על כך, ישראל נופלים מאגרא רמה של קבלת התורה עד שהגיעו למדרגת נביאים - ''פנים בפנים דבר ה' עמכם'', ונפלו לחטא העגל ועריות וכנאמר: ''ויקומו לצחק'', ותכף לאחר מכן בא אליהם מעשה המשכן על כל כליו והשראת שכינתו בתוכם, כבנים החביבים שלא חטאו מעולם.
מעשה העגל
רבים ישאלו והמונים יתמהו, הכיצד ואיך נפלו עם מקבלי התורה חוזי פנים בפנים את ה' אלקיהם לבירא עמיקתא בעוון העגל?
בב' שורות מתרצת לנו זאת הגמרא בסנהדרין (סג) ''יודעין ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא בקשו לעבד עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא''.
חלילה מלחשב שעם ישראל נתערער אצלם האמונה בעצם. חלילה מלחשב שעלו בלבם ספקות על עצם האמת, אלא השחד עורם וסלף את בינתם, ומהו השחד? שחד התאוה - להתיר להם עריות בפרהסיא, בפרהסיא - דוקא ללא נקיפת מצפון, מתוך שלוה ורגע. וכיצד עושים זאת שהמצפון לא ינקף בשעת הנאת העברה? מטמטמים את המח בכח ומסלפים בדרכים מעותות את האמת והמטרה להגיע לתאוה בהנאה ובשויון נפש.
והדברים יבארו יפה על פי דברי רבי אלחנן ווסרמן זצוק''ל הי''ד:
כיון דהאמונה מכלל המצוות אשר כל ישראל חיבין בה תכף משהגיעו לכלל גדלות, דהינו, תינוק בן י''ג שנה ותינקת בת י''ב שנה, והנה ידוע כי בענין האמונה נכשלו בה הפילוסופים הגדולים ביותר כמו אריסטו אשר הרמב''ם העיד עליו ששכלו הוא למטה מנבואה. ורוצה לומר שמלבד הנבואה ורוח הקדש לא היה חכם גדול כמותו בעולם, ומכל מקום חכמתו לא עמדה לו להשיג אמונה אמתית, ואם כן איך אפשר שתורתנו הקדושה תחיב את כל התינוקות שישיגו בדעתם הפעוטה יותר מאריסטו? וידוע שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו וכו'. וכן הקשה עוד, בן נח שמצוה גם הוא בשבע מצוות, הלא יטען: עובד אדמה הייתי כל ימי, איך יהיה לבי שלם במצוות אלו? אבל כאשר נתבונן בזה נמצא כי האמונה בהקדוש ברוך הוא שברא את העולם היא מכרחת לכל בן דעת, אם רק יצא מכלל שוטה. ואין צרך לשום פילוסופיה להשיג ידיעה זו.
וזה לשון ''חובת הלבבות'' בשער היחוד פרק ו':
ויש בני אדם שאמרו שהעולם וכו'. ותמה בעיני, איך תעלה בדעת מחשבה זאת, ואלו אמר אדם בגלגל של מים המתגלגל להשקות שדה, כי זה נתקן מבלי כונת אמן, היינו חושבים את האומר לסכל ומשתגע וכו'. וידוע, כי הדברים אשר הם בלי כונת מכון לא ימצאו בהם סימני חכמה. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו פתאום על ניר חלק, אי אפשר שיצטיר ממנו כתב מסדר. ואלו בא לפנינו כתב מסדר ואחד אומר כי נשפך הדיו על הניר מעצמו ונעשתה צורת הכתב הינו מכזיבים אותו.
ואיך אפשר לומר על הבריאה כלה שנעשית מאליה אחרי שאנו רואים על כל דבר סימני חכמה עמקה בלי תכלית, וכמה חכמה נפלאה יש במבנה גוף האדם ובסדור אבריו וכחותיו כאשר יעידו כל הרופאים. וכדברי רבי עקיבא שענה לאותו מין: כשם שהטלית מעידה על האורג והדלת מעידה על הנגר וכו', כך העולם מעיד על הקדוש ברוך הוא שבראו.
אם כן הדבר, תמוה ונפלא מאד איך נלאו הפילוסופים הגדולים לטעות בדבר פשוט כל כך?
ופתרון החידה מצינו בתורה שנאמר: ''ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים''.
ושעור שחד על פי דברי תורה הוא אפלו שוה פרוטה. וה''לא תעשה'' נאמרה על כל אדם וכו', אפלו על כמשה רבנו עליו השלום, שאם יציר שיקח שחד פרוטה יתעורו עיני שכלו ולא יוכל לדון דין צדק. ובהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה לומר על משה ואהרן שבשביל הנאה כל דהיא נשתנית דעתם ודנו דין שקר, אבל הרי התורה העידה לנו שכן, ועדות ה' נאמנה.
על כן צריך לומר שהוא חק הטבע בכחות נפש האדם, כי הרצון ישפיע על השכל וכו'. והשתא נחזי אנן: אם רבותינו זכרונם לברכה שהיו כמלאכים ברחב דעתם ובמדותיהם הקדושות, פעלה עליהם קבלת הנאה כל שהיא להטות דין (כמובא בגמרא פרק שני דייני גזרות), כל שכן אנשים המשקעים בתאוות עולם הזה, אשר היצר משחד אותם ואומר להם: הרי לפניך עולם של הפקר ועשה מה שלבך חפץ, עד כמה יש בנגיעה הגסה הזאת לעור עיני שכלם.
היוצא מזה, כי יסודי האמונה מצד עצמם הם פשוטים ומכרחים לכל אדם שאינו בכלל שוטה, אשר אי אפשר להסתפק באמתותם, אמנם רק בתנאי שלא יהא האדם משחד, הינו שיהיה האדם חפשי מתאוות עולם הזה ומרצונותיו. ואם כן סבת המינות והכפירה אין מקורה בקלקול השכל מצד עצמו, כי אם מפני רצונותיו לתאוותיו. עד כאן לשונו.
ובדרך נוספת אפשר לבאר את התמוה - חטא העגל - לאחר ראית הנסים והמופתים, על פי דברי הסבא מקלם: אין דבר רוחני שנקנה בנקל, קנין רוחני שנקנה בנקל - נפסד הוא בנקל. לרכישת דבר רוחני צריך עמל רב ויגיעה. עד עתה רכשו ישראל אמונה, לא בדרך עבודה עצמית, אלא בנקל - בדרך נסים ומופתים שראו - וכבולעו כן פולטו, כשם שרכשוה בנקל - פלטוה בנקל; אמונה הבאה באקראי על ידי מופת, זו אמונה המפעילה התפעלות בלב האדם, ומטרתה להוות קרש קפיצה לעבודה על האמונה, אבל לא שיסתפק האדם בהתפעלות זו גרידא, כיון שבכך עדין לא נכנסה האמונה לעצמותיו של האדם, להיות בבחינת ''כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'', אלא הנה התפעלות חיצונית גרידא, והתפעלות שלילית הבאה אחריה, או חשקים ויצרים זרים, יש בכחם לבטל את אותה התפעלות חיצונית חיובית שקדמה.
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
בברכת שבת שלום ומבורך ...
לנו ולכלל עמו ישראל בכל אשר ה"ן ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2010 10:53 |
|
| |
בס"ד
לחברי וצופי הפורום היקרים ...
הבאתי הנה ידיעה חשובה לזיכוי הרבים בכדי להינצל מכוחות "האופל" היצר הרע וכת דילה (ס"א) רחמנא ליצלן ...
הצלם/פסל/ אליל של מיכה, מה ידוע לך עליו ?
היום קראתי בפרשת "כי תשא" מתוך הפירוש במדרש רבא - פמ"א - ל"א - י"ח
ומתוך הפירוש ב"עץ יוסף" שבמדרש נאמר בקצרה ולסיכום (כפי הבנתי):
שמיכה לקח את טס הכסף בסתר וללא ידיעת משה רבינו ע"ה ...
כאשר לפני שלח את טס הכסף "המקודש" משה רבינו ע"ה כתב עליו את ה"שם הקדוש" להוצאת עצמות יוסף מן היאור ...
ונאמר במדרש שמיכה שמר אצלו את טס הכסף עם השם הקדוש ועבר עם טס הכסף (המקודש) שהשתמש בו משה רבינו ע"ה להוצאת עצמות יוסף מהיאור, בחציית ים סוף, כאשר את הצלם של מיכה הכינו בימי השופטים מתוך השם הקדוש שהי'ה על טס הכסף "המקודש" ...
ולפני פסל מיכה, שהיה בימי השופטים,
כאשר בזמן שעלה משה רבינו ע"ה לקבל את התורה בהר סיני ...
אז השתמשו השבט של מיכה בטס הכסף "המקודש" ל"בריאת" עגל הזהב רחמנא ליצלן ...
ובהמשך בזמן ימי השופטים, השתמשו אנשיו של מיכה ומקורבי מיכה בשם הקדוש שמשה רבינו ע"ה כתב על טס (מגש =פחית) הכסף וממנו עשו את הצלם שנקרא על שם מיכה = "צלם מיכה"
בדומה לצלם מיכה כך לצערי גם היום משתמשים בשמות קדושים כמו השבעת מלאכים וכתיבת שמות קודש בקמיעות וכן בסגולות למיניהם כמו שרשראות ותכשיטי זהב וכסף ונחושת למיניהם וכדומה וכו' ....
שכתובים עליהם כל מיני פסוקים או אותיות כדי להגביר את האמונה של האנשים באותו קמיע או סגולה וכדומה וכו' ... רחמנא ליצלן ...
במקום לקוות ולצפות רק לישועת הקב"ה לבדו,
מתוך תפילה בכוונה מלאה שיוצאת מהמתפלל מתוך הצער והעצבות בכדי שהקב"ה יתברך יצילינו ויושיענו ...
שנאמר בתהילים:
"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" = כלומר תפילה לקב"ה שבאה מתוך עוני ו/או ייסורים ואז האדם המדוכא או המיוסר שופך את השיחה שלו ובקשותיו לקב"ה למען שיושיעו ויצילו ממידת הדין ששורה על האדם רחמנא ליצלן ...
ועוד נאמר:
"השלך אל ה' יהבך והוא יכלכלך" = והפירוש לפסוק דומה לפירוש של הפסוק הקודם שאומר לבטוח רק בקב"ה לבדו ולא לבטוח בשום אדם אחר ואפילו לא לבטוח "במלאך" כי הם לרוב באים מצד הדין ומעוררים את הדין גם על המבקש את עזרתם וגם על המבוקש (האדם שמטילים עליו קללה או קטרוג וקילקול) רחמנא ליצלן ...
שנאמר: אין לנו על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמים ומלא כל הארץ כבודו ....
וד"ל ...
והמשכילים יזהירו ...
כן יהי רצון ...
חזק חזק וניתחזק ...
קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה' ...
כי ב - ה' נעשה חיל והוא יבוס צרינו ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|