כִּאשר ירים משה ידו.../מאת בעל הסולם ובנו הרב"ש-"כי תישא"/נמסר לרגלא"ט

בס"ד

מאמר -"סוד הצל"/מתוך :שמעתי גאולה/רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרגלא"ט בצינור הנבואה.

ומה זה הנאמר "ונסו הצללים",ורוצה להגיד יש צלילים/רחשי מחשבות,מקורם מצד הנחש דשפע שלילי,והוא נשלח מטעם ההשגחה העליונה,להעמיד בנסיון את עובדי ה",לבוחנם העובדים לשמה של התורה,או לשם ההדרת שמם ח"ו,וזה עניין ונס"ו,להראות צריכים פה גילוי נס, בכדי להנצל מהנחש הארור סמא"ל,וכנודע ללומדי ח"ן ,הבינה העליונה מטעם ישוב הדעת והברכה נקראת נ"ס,

והעובד האמיתי את ה",צריך לבקש בתפילתו בכל יום מהבורא יתעלה, יעשה לו נ"ס ויקרע למענו ים סוף,אותם רגשות מטעם השפע השלילי,הנפש הבהמתית,הסוחפים לב עובד ה" במערבולות המחשבה המקולקלת,וצריך אני להרחיב מעט בכדי שהנקודה תובן היטב בלב הקוראים,בשפת המקובלים יש עניין הנקרא צלם,וזה כח הנשמה שהינו מל"ץ,

בחינת מליץ יושר ומגן על עובדי ה" באמת,אך כאשר השפע השלילי מגלה מומים וחסרונות בלב הנברא,אז לכאורה נוטל מילת צלם, והנחש מבצע מחטף ולוקח האות מ,ומשאיר ביד ישראל ח"ו רק צל בהיפוך ל"ץ בעבודת ה",לשון עצלנות,מצב שאין הנברא מבקש לתת יגיעה ,מעל הדעת ולהתגבר על ייצריו ,בעת נסיון מופיע בקרבו/קרביו,וזה עבודה לא לשמה,אלא העבודה לשמה,בכל שם/השגחה שהבורא יתברך ,מתגלה לנבראיו,בכל צורת השגחה,אז האיש/ה היהודי/ה צריכים עומדים במסירות נפש,ומבצעים בכח הייסורים הנשלחים לעברם מטעם עתיק יומין , לחימה כנגד הנחש,הוא השפע התחתון,

להראות שבעבודה אמיתית של הנברא, תמיד יד הנחש תהיה תחתונה ויכנע בעל כורחו,"ונסו הצללים",פה עניין שיש לאיש/ה היהודי/ה ,לזמר את תפילתם,כמשל לצלילים פנימיים בלב,הנוגדים את הצלילים מצד הסטרא אחרא,ובעת ח"ו יש התעוררות שפע שלילי בנפש הנברא,סגולה לישראל להנצל,לאמור תפילתם בלחש ובניגון ,הנוגד גילוי הצליל דרוח רעה סמא"ל,

מכיוון האדם מישראל ,בכח התמדתו בקיום מצוות מעשיות בפועל,הינו עושה פירות,הכוונה על ידי מצוות בפועל ,נעשים בירורים בעולמות עשייה,אך מנגד הנחש הטמא עליו נאמר בזה"ק כתוב "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי",והכוונה תמיד מצד הטומאה ,בחינת השפע השלילי,מבקשים לשבר חשיבות המצוות ועשייתם בפועל,מכיוון צלם ישראל,מהוה המלבוש למוחין העליון ,הנבנה בכח המצוות בפועל,ומקויים רוח עליון דבינה,וזה ברצון הלב והכוונה ,

אך רוח תחתונה דמלכות שורה על ישראל, רק במלבושי מצווה פשוטו כמשמעו,וזה הנחש תמיד מסית הנבראים לפרוק עול מלכות שמים,ולא לעשות פירות,לשון להפרות ולהשפיע חסדים, מטעם השפע החיובי,אלא להשאר בשפע השלילי,לשלול הנתינה בחברה,ולהשאיר הנתינה רק בחיק הנברא מלא ההתניה,כאילו ר"ל היה היחיד בעולם,וזה הנחש הארור,המבקש לשלוט על נפש ישראל,

והדרך לשברו בכח צללים דקדושה,נוטריקון צ" מילים,להראות יש סגולה גדולה לשמוע תפילה /עיצה, מרב צדיק אמיתי,וזה הרב בכח קדושתו מחזיר הבינה ,מצד נקודת הקדושה לצל הנברא ,הנפגע ר"ל מצד הנחש,ובכך ישראל משתלמים בכח הצדיקים ,שוב במדרגת צלם, בהיפוך מל"ץ יושר,ומבוטל מאיתם קטרוג הנחש,

ואז מתקיים בהם "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי",זה מדבר על גילוי השפע החיובי לאחר בכח הייסורים, מטעם עתיק יומין ,הינם מלבוש לרדל"א,יש לישראל למסור נפש , ולכאורה לחמוד אותם באופן מקודש,לשון לאסוף בכוחות נפשם כלי חמדה,וזה "וישבתי ופריו",בכך יזכו ליישוב דעת, ולעשות פירות,בבחינת להפרות באופן מתוקן בתפיסתם ,את העבודה אשר הבורא יתעלה דורש מאיתם,"מתוק לחיכי",

והבא להטהר מזוהמת השפע השלילי דנחש,אז מהעליונים יוסיפו לאיש/ה היהודי/ה תגבורות כח מיתוק ובישום הדינים,ובכך יזכה לשרות האדם העובד ה" באמת,תמיד "בצלו" של הקב"ה יתעלה שמו,ויינצל האיש/ה היהודי/ה מהשפע השלילי דנקודת סמא"ל עניינו ה"צלוב" ,זה יש"וע י"מח ש"מו ו"זכרו ע"ולמים,תודעת חיצוניות העולמות דנפש בהמתי,כח הגוי בנברא מישראל הרחמן יצילנו מאיתו.


מאמר - "סוד הצל"/מתוך :שמעתי גאולה/רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרגלא"ט בצינור הנבואה.

בס"ד

מאמר -"סוד השפעת הדעת"/מתוך :שמעתי גאולה/רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרגלא"ט בצינור הנבואה.

וזה מה חז"ל אמרו, "ג' דברים מרחיבים דעתו של אדם, והם אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים,ואני צריך להשמיעך פה הרבה נסתרות ,אז שים ליבך,ג" דברים מדבר על השפע החיובי מטעם בינה,נקודת יישוב הדעת,והשפע השלילי מנקודת החורבן והשממה,ועוד כח הייסורים הנשלח מטעם עתיק יומין לשבר את השפע השלילי, ולהביא לגילוי השפע החיובי ,בעובדי ה" באמת,וזה "מרחיבים דעתו של אדם",ורוצה להגידך,השפע השלילי הזה דנחש הארור,יוצר חקיקה ותחושת חיסרון,

עקב השפעות שליליות שנוטע בלב האיש/ה היהודי/ה,והנחש הזה בעצמו מעורר צינור השפע החיובי ,המגולה בעת כח הייסורים דעתיק ,משבר השפע דנחש,אז מכל זה יוצא, הנחש הזה הוא טוב מאד,ראשית הנחש הנקרא מאד בא לכדי גילוי,אך הוא מביא לגילוי הטוב,וזה בודאי ג" דברים מרחיבים דעתו של אדם,ממש מטעם הנחש הזה מאד,הוא השפע השלילי ,בא לכדי גילוי ההשפעה דאדם חיובי,

וכבר נאמר מרבה דעת מרבה מכאוב,זה עקב יש בכח הייסורים דעתיק ,לשבר את הקושיות דנחש,וכגודל הדעת, סוד השפע דמשה, המבקשים ישראל להביא לגילוי,אז לא פחות ולא יותר ,הקב"ה משלח מידת הייסורים והמכאובים דעתיק,בכדי להבריח את הנחש דסמא"ל,ויוצא מרבה דעת מרבה מכאוב,יש לשמוח בריבוי הייסורים מעתיק יומין,עקב כך האיש/ה מישראל, יודעים עדיין מושכים חכמה דקדושה,ממטה למעלה, ולא חכמה אסורה ממעלה למטה ח"ו,כלומר ישראל מבררים החיצוניות, ומעלים את כללות המידות הקלוקלות, לעבר האלוקות דנקודת ישראל,

ואומות העולם הרחמן יצילנו מאיתם,מושכים האור האלוהי ,רק לתועלת נפש הבהמית,סוד ממעלה למטה,מטים ומבלבלים כל המעלות הטובות הרשעים הללו,בעבור תאוות נפשם,וכח הייסורים דשפע עתיק יומין,מהווה כפרגוד שומר בעבור עובד האמת הרוצה וחושק לעבוד הבורא,ומסייע בעבורו הבורא יתברך תמיד לשרות בנקודת הקדושה ,ולא לסטות לא ימינה ולא שמאלה,אלא תמיד בקו אמצע,

והכונה לא לתת לשפע השלילי דנחש לקרב ר"ל את עובד ה" בישראל, בכח שפע חיובי דסטרא אחרא,אורות חסד דסטרא אחרא,ולא לתת לנחש הטמא ,בכח השמאל, להרחיק עובד ה" בכח הדינים המעוררם ח"ו,אלא תמיד עובד האמת בקו אמצע,כח הדעת המשפיע כצינור השפע מטעם אבא ואמא/י"ה,סוד ישוב דעת,

וזה עניין אשה נאה,יש לנברא מישראל לדמות עצמו כ-ש"ה/עולה,ובכך זוכה לשפע הארות מטעם אות א",וזה גילוי א"ש/ השפעה דנשמה דקדושה,השורה בכלים דנפש הנברא מישראל סוד אות ה",וזה בכח הייסורים דעתיק יומין הנקראים הא"ש,באמצעותם האיש/ה יהודי/ה בונים לעצמם בפנימיות נפשם "דירה נאה",הקב"ה שוכן בקרבם,מה שלא אצל הרשעים הם נועדו לגלות "הדיראון" לעולם,וכל ההטבה הזאת שהקב"ה יתברך חפץ להעניק לישראל,לא נעשית ח"ו בכפייה,אלא הקב"ה חפץ ישראל ישיגו עימו השוואת צורה מתוך רצונם,ולכן העניק עבורם כלים נאים,המצוות המעשיות בפועל,הם כלים,יש באפשרותם להכיל אור נאה,

אך הרשעים הינם לא מבקשים לייטול על עצמם עול מלכות שמים,ועליהם נאמר: אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד,בודאי הקב"ה יתברך ויתעלה,אין בו תפיסא כלל,אך ברצונו ללא רצון ,חפץ לגלות לישראל מלבוש אורותיו,אז האורות מיועדים לאותם מישראל המכינים דירה לבורא יתעלה, שיוכל להשכין רוח הקודש בישראל,וזה מצוות,לשון צבת המושך ומעורר ההשפעות דחיובי משערי מעלה,

והמצוות פשוטו כמשמעו ,משנים את האדם,ומעדנים מידותיו הגסות,ויוצא לא המדרש העיקר אלא המעשה,הרי המעשה בזכותו ישראל זוכים לגלות הדעת, הנקראת רקיע בשפת הקבלה,כיוון לקיים מצוות בפועל קשה לאין שיעור, מאשר לעסוק בלימוד תורה באופן העיוני,וזה עקב במעשה בפועל ,מבקשים למשוך השפעה מהלימוד אל תוך המציאות,ואז הנחש הוא השפע השלילי/גופני מסרב לעבוד ולברר ניצוצות לרומם מתוך הכלים ניצוצות קדושה,מכיוון יודע הכלי גופני/נחש,

המצוות בפועל מביאות מיתה לנחש,הכוונה ביטול דנקודת הגלות,וזה צריך לשברו על ידי עתיק יומין,כח הייסורים בעל כורחו כובל את הנבל הזה סמא"ל/כח הגופני בהמתי,ובמידה והנברא לא מקיים מצוות,אז אין לו דירה מעשית/מצוות מעשיות,שרוח הבורא יכולה לשכון במחיצתו,ובמידה ומרבה האיש מישראל ללמוד אך לא מקיים ח"ו מצוות בפועל,אז הוא בגדר "גוי של שבת",

משכין אורות קדושות דשפע חיובי,ונותן יניקה לנחש הוא השפע השלילי/גוי,ואז אין הבורא יכול לתת לאדם הזה לערבב הנקודות דישראל/קדושה, באומות העולם/טומאה ר"ל,עד גמר תיקון,ולכן הקב"ה יתברך מסלק שכינתו,אך מי שעובד את ה" בג" דברים/מדרגות,בסוד מחשבה דיבור ומעשה,אז בגלות הקב"ה משרה השכינה,וזה "הרחבת הדעת",למרות מצב גלות,העובד מישראל זוכה לדעת המציאות אמת העליונה.


תם ונשלם-מאמר -"סוד השפעת הדעת"/מתוך :שמעתי גאולה/רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרגלא"ט בצינור הנבואה.

בס"ד

פרשת - ויקרא-מאמר סיום/שפע חיובי-שלילי:עבודת תיקון הנפש/מאת בעל הסולם ובנו הרב"ש-רבי ברוך שלום אשלג/נמסר בנבואה לרבי גל טופז לבית איפרגן-הרגלא"ט

ופה אני משמיעך דברים ,שלא אכפול בהם הסבריי,כיוון המלאכה הזאת דלימוד פנימיות התורה,יש לעמול ולטרוח בערב שבת,בכדי לאכול בשבת,והטירחה הזאת ,מדבר על יכולת לסבול הייסורים מטעם עתיק, המשתלשלים לעבר יומין,זה המים דהשפעה המולידים/מגלים ,הצירוף יה,בבחינת חכמה ובינה,ומאיתם מנצנץ כח הדעת דשמות מפורשים,המפרשים ומפרישים ,השפע למלכות,

וכל הטוב הזה האיש/ה יהודי/ה זוכים במידה ויטרחו ,להשיג נקודת שבת,סוד הבינה מצד יישוב הדעת,ואז יאכלו בערב שבת בנחת,הכוונה בערב שבת ,מתענגים על אור דחסדים,ללא בירורים מצד הנחש ח"ו,עקב המשוייכים לשפע החיובי זוכים לשפע ,מטעם עולם הבא,להבדיל מהערב רב , המשוייך לנקודת אומות העולם,חיצוניות העולמות,היונק ביום שבת ר"ל השפע מטעם כוכב מאדים/הדמים דתאוות,צד הבהמי דנפש,

ועל זה נאמר ויקרא אל משה,והכוונה משה מהוה בנפש הנברא היכולת לנצחון/ספירת נצח,בעת קריאתו בתורה , היה מבקש מהקב"ה לחוש כח הייסורים, מטעם עתיק יומין,ולזה ב" סיבות,אחד:כח הייסורים מהוה כח מגן ותיקון גדול, המונע מהאיש/ה מישראל לכנוס לגאוה וגסות רוח ח"ו ומשמר באיש/ה היהודי/ה מידת הענוה,ודבר ב":משה ידע בעת כח הייסורים דעתיק מאיר בנפשו,הרי יש ביכולתו לעלות על גבי הייסורים, ולהתאחד באורות גבוהים מעל מקום זמן תנועה,כיוון הייסורים אומנם חשים הנבראים אותם בכלים,אך מקורם מעל מימד החיים והמות,וההוכחה:בעת אדם ר"ל נפטר הרי חווה חיבוט הקבר/ייסורים,וגם בחייו חווה הייסורים,

והעניין הנפש משפיע לנברא הייסורים, בכדי למרקו ולבשמו,ולכן כגודל הייסורים שאדם מוכן ללכת באמונה מעל הדעת, ולקבץ ההשפעות באהבה,כך כבר נוטל על עצמו תיקונים , שיוצרך לבצע בעת יציאתו מכלי גופו,ועקב משה ידע סוד הייסורים ,הינם אורות המכים בכלי הגופני/סמא"ל ,ומטהרים כלי הגוף מזוהמת הנחש,בסוד עתיד זה סמא"ל הארור להיות מלאך קדוש,

והכוונה בכח הייסורים המגלים יראת ה" בנבראים, יזכו הגופים לחזור לדרך המוטב,והקב"ה בעת חזה במשה ,שהיה חושש דכלי גופני יבצע כנגדו לחימה ח"ו,אז ויקרא אל משה,בודאי הבורא בכח שם א"ל המלמד על מידת החסדים,היה קורא למשה לבוא לגלות שפע דעתיק,והכוונה בשם א"ל, להזכיר לישראל תמיד שהייסורים מטעם מידת החסדים ,וזה עתיק יומין,

נעתק מבינתנו איך המכאוביים הללו ,הינם בעצם פנינים/אורות ,הבולמים ומניסים את כח הנחש דשפע שלילי,וזה הנאמר בפסוק: הנה ראיתי רשעים קצרי ימים ושבעי רוגז,ומביא לידיעת ישראל שאין לראות את הרשעים היונקים משפע השלילי בעיני השכל,מכיוון העינים דשפע שלילי/שכל משקרות,וזה סוד "ניאוף דעיני שכל",העינים מצד נקודת השפע השלילי דשכל אומות העולם,בעת מביטות לעבר הרשעים נואפות ,עקב מבקשות את תאוות כלי הגופני ר"ל,

ולכן יש לישראל צדיקים לשמור על עינהם ולהביט בתודעות המפתחות הראייה דשפע חיובי,וזה "קצרי ימים",לא להביט בעינים לעבר תודעת זמן מקום תנועה,אלא לבקש בכל עניין גשמי ,לחפש את הכח הנצחי המחייה את הייקום,ולהביט בכח הגשמי מהנקודה השורשית/רוחנית ,אל עבר היווצרתוו בבריאה,כמשל להתבוננות באדם ,בעל מלבושים,יש להביט לעבר יום מיתתו ,ובכך מפשיטים מאיתו תודעת הנח"ש, המבקש לפתות ר"ל לב ישראל,

ותמיד לזכור "ושבעי רוגז",להראות מטעם השפע השלילי, בזיעת אפיך תאכל לחם",הכתוב מעיד, בשפע השלילי תמיד מדובר בהשגת דברים בלחימה וברוגז,וכבר נודע הנאמר:כל הכועס...עבודה זרה...,ולכן יש עניין ,האמצעים לא מקדשים את המטרה,ולאיש היהודי/ה המבקשים לעבוד ה" באמת ובתמים,תמיד לשקול למדוד ולהעריך את הכלים ולא את המטרה,

האמצעים שמובילים לעבר השגת המטרה הם יותר חשובים מהשגת המטרה,מכיוון המשגיח על הכלים מובטח עבורו שהאור יגולה באופן מתוקן,אך החותך ח"ו בכשרות הכלים,גודל האור יהווה קללה וענישה עבורו,ובשפע השלילי דעולם התחתון יגדיל עד למאד את נפשו הבהמית האדם הרשע,אך את עולמו הרוחני לא יחזה בו כי קיבתו בלעה מאיתו כח האמונה,

וזה "קצרי ימים",להראות המשוייכים לנקודת אומות העולם ,הינם קצרי ימים,אין בהם הנשמה לנסוק עימה לעבר השפע החיובי בעולם הבא,וזה דיראון עולם,הרשעים מה שהיה עבורם כדירה והנאה ,נהפך עבורם לעוונם,וזה פועלי און,אותם שבמעשי הרשע דשפע שלילי ,ביקשו לפעול למען נפש הטומאה ,אותה נפש תשפוט אותם ללא רחמים, על מה עוללו בעבורה ,עונש כריתה,

וזה רשעים בחייהם נקראים מתים,הכוונה יונקים הרשעים מצד נקודת המיתה והחורבן דבינה,ולכן כל ההשפעות השליליות ריקות מתודעה יהודית/אלוהית,כאדם מת ללא נשמה ר"ל,ולכן כל דבר גשמי סופו להתכלות,וכך הרשעים כל חייהם נהנו ממציאות מדומה דשפע שלילי, והיו משוקעים בתודעת דתות זרות , שאין עבורם ח"ו שורש בעולם האמת ,אלא רק מהוים השפע הדמיוני כח סמא"ל ,המונע גילוי שפע החיובי בעיני ישראל,

אז בכך בעת הרשעים יוצאים מכלי גופם ,הינם נהפכים לרצונות שלילים מצד המיתה/כח המדמה ,בלב ישראל קדושים ,הרחמן יצילנו מהרשעים החיים ומהמתים המכילים נפשות הרשעים לאחר יציאתם מכלי גופם,ומפה צא וראה מעלת ישראל קדושים,עליהם נאמר: אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם, הנה לך הקב"ה יתברך משכין בתוך ישראל, את השפע החיובי,גם בעת הגלות/בתוך נפש הבהמית דטומאה,

אלא נצרכים ישראל בכח ייסורים דעתיק ,לשבר את הטומאה,ובכח הארת עתיק להביא לגילוי אני ה",לגלות אחדות הנשמה, עד המדרגה התחתונה שאין תחתונה לה,וזה יחוד הקב"ה ושכינתה ,המגלה השפע החיובי דעולם הבא,בתוך ישראל,והסוד השוכן אתם,הקב"ה משכין שכינתו דשפע י"ה/חכמה ובינה מנקודת ישוב הדעת ,אצל עובדי האמת,

בחינת "צילא דמהימנותא"/צל-ם האמונה,כמשל לסוכה המכסה על הנברא,כך הנשמה מכסה בבחינת אור מקיף כח כליי נפש הנברא,ודייקא/דווקא בעת העובד האמת ,נותן כח יגיעתו, ומקבץ השפעת הייסורים דעתיק בשמח"ה, בכך זוכה "במחשבה", גילויים גדולים למאד מעל מקום זמן תנועה,בחינת מדרגת משה רבינו,כח הדעת,הידיעה איך לדבוק בכל מדרגת פרט /כלל בבורא יתעלה ,

ללא ניתוק וסיתום ח"ו,המגיע מצידו של הנחש הארור סמא"ל דשפע שלילי,ומשה רבינו המהוה כח הניצחון/ניצוח,עניינו היכולת לדבוק במטרה באמצעים/כלים כשרים ומקודשים ,דייקא אימתי קשה,עליו נאמר: מי פתי יסור הנה, הנה לך, יש לישראל לא להתפתות אחר הבנת הדברים בתוך נקודת השכל דשפע שלילי/נחש דחיצוניות העולמות,

אלא על ישראל לעבוד ה" בדרך פתי יסור הנה,לסור מהקושיות שהשפע השלילי מבקש
להקשות על עובדי ה" האמיתיים,ואיך סרים,בכח הייסורים דעתיק יומין,ואז ההקב"ה ס"ר לראות במידה וישראל זכאים לגאולה,לגילוי השפע החיובי הנקרא מ"י,בחינת חירות,אז ניתן לכללות ישראל תודעות קדושות,וזה יש לעובד מישראל תמיד לראות עצמו בכח יגיעתו ממש לא פחות ולא יותר מכריע כל העולם לכף זכות,ע"י מבטל כף החובה דנח"ש,

ואז הקב"ה יעיד על עובד ה" הזה הנאמר : ומי כעבדי משה, הכוונה מיהו העובד את ה" באופן מקודש, ומושה את עצמו מהשפע השלילי בבחינת נקודת קליפת יש"וע שר"י {שם רשעים ירקב},וזה הארור הזה הינו משל לכח הנחש, שהוא ערום אך מציג עצמו ר"ל שיש לו יכולת לתת לישראל ישו"ע , י"מח ש"מו ו"זכרו ע"ולמים,וכח הנחש הזה הוא תאוות מ"ן ממון מי"ן /אוכל כסף ניאוף,והלכה היא "עשו שונא ליעקב",מכיוון עובדי ה" דנקודת ישראל,מבצעים מעקבים אחר הנחש הארור הזה ,

וממגרים אותו מנפש ישראל,בכח הייסורים דעתיק יומין,ולאיש/ה היהודי/ה שהינם "כעבדי",עובדים את הקב"ה יתברך ,לא על מנת לקבץ השפעות חיוביות,אלא רק לשם מיגור הנחש הטמא, והבאת גניזה וביטול הנקודה דנחש,הקב"ה להם מגלה שער חמישים,ואומר הם עבדי ישראל, ובהם הקב"ה מתפאר,והכונה בהתחלה עבדו ביגיעה ועבדות דייסורי עתיק יומין,

אך הייסורים הם המגלים שם ישראל,להראות יש לעובדי ה" יש"ר למסור נפשם לקידוש ה",באופן יום יומי,ובכך מובטח להם שלא יפלו בפיתויי השפע השלילי הזה ,של העולם התחתון והעכור/בעל הכיעור ,ומשה רבינו אמר לבורא יתעלה שמו: "הראני נא את כבודך, הנה הראייה של השפע החיובי,מגיע אחר "נא",לשון תחנונים ותחושת ייסורים מטעם העתיק יומין,וזה הראני נ"א,קודם הייסורים דעתיק ,בכדי שיהיה ידיעה שהשפע החיובי מגיע בצינור מקודש, המונע מהנחש ליטול חלק בשפע,ואז "את כבודך",האדם מישראל בטוח שמקריב קורבנות לבורא יתעלה ואין לסטרא אחרא הנחש השפל הזה ,חלק בזיווג ח"ו ח"ו,

ובכך ישראל זוכים שרוח קדושה דשפע חיובי ,מטעם אריך אנפין-רחמים גמורים,בחינת י"ג מידות הרחמים נמשך אל פנימיות כלי נפשם,כנאמר: לב טהור ברא לי אלוקים,והעניין שע"י ההטהרות מזוהמת הנחש,אז מגלים ישראל שכל השפע החיובי וכל הטוב בחיי לא מכח ועוצם ידי ח"ו,אלא "ברא לי אלקים" זה השפע יתברך שמו לנצח ועד,"ורוח נכון חדש בקרבי",ואז ישראל מבקשים להתקרב ולחדש הקשר האמיתי שלהם עם הבורא,,ורוח נכון",רוח ה" ,ולא רוח דנבראים,כבוד אלקים ולא כבוד אנשים,וזה איש/ה יהודי/ה יזכו בגאולה השלמה.אמן ואמן.


תם ונשלם-פרשת - ויקרא-מאמר סיום/שפע חיובי-שלילי:עבודת תיקון הנפש/מאת בעל הסולם ובנו הרב"ש-רבי ברוך שלום אשלג/נמסר בנבואה לרבי גל טופז לבית איפרגן-הרגלא"ט

בס"ד

משה ויהושע בן נון בעבודת ה"/שמעתי גאולה/מאת רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרב הרגלא"ט בצינור הנבואה.

ופה מראה עבורך דברים גדולים בעבודת נפש הנברא,כבר נודע לך משה הוא ספירת הנצח,לשון כח למשות הנפש מפיתויי הנחש הארור דסמא"ל, המסמא ומעוור פני ישראל,וצריך לשאול מה עניין מסמא הנחש את פני ישראל,הכונה השפע השלילי דחיצוניות העולמות/אומות העולם ,מונע גילוי השפע החיובי דמשה ,סוד פנימיות העולמות/ישראל,ודע המון העם הנבערים בדעתם,

נמשכים אחר כח התאוות,וכלי גופם מוליך אותם לחזות בעינהם מציאות מעוותת למאד,וזה מטעם נקודת אומות העולם,מעלימים את האמת ,ומכאן שמם ניתן להם,ובכדי להשיג הראייה דפנימיות נקודת ישראל,יש לאיש/ה יהודי/ה ,להרגיל נפשם ,שאין מבקשים לעלות בשם,והכוונה בעבודת נפש הנברא,שאינם חפצים לזכות בשפע ומילוי על תחושת החיסרון,אלא לא עולה בשם מילוי או חיסרון,ועבור עובד ה" , ב" המצבים הללו הינם אחד,

וזה עניין עתיד מלך המשיח משה,לזכות הוא במדרגת היחידה,על שם לא עולה בפנימיותו מצבי עליה/ירידה,אלא בכח הנצח,הינו נוצח ומשבר השפע השלילי,בזכות ייסורי עתיק יומין הנשלחים לעברו מטעם שורש הגבורות,ומכניע כח המחסר בנפש,וזה מעלת משה,אהוב עליו עבודה מצד החסדים,חוסה ב" המצבים, כצד אחד,גם השמאל בבחינת חסד נסתר,כיוון משה לא נצרך לחוש ההנאה בעבודת ה",

אלא עצם העבודה היא הזכות דגדלות מוחין,ולכך צריכים לשאוף עובדי ה",לא לעשות מסיכה,הכוונה לא האמין ר"ל בהנאה/מילוי כזה או אחר ,בכדי לחוש תענוג לעבוד את ה",אלא ההנאה צריכה להיות בעבודת ה" דייקא/דווקא ,שחשים חיסרון , בעת אין רצונות המילוי המדברים בגשמי ,באים לכדי הגשמה,ויוצא החיסרון דרצונות גשמיות, הינם בעצם אור חסדים המגלה בנברא העבודה הנקייה, ממניעים זרים ר"ל לעבודת ה" ,עד מסירות נפש עין לא ראתה,

כיוון בעת הנברא חפץ בדבר מגושם,וחש חיסרון,יוצא החיסרון הזה בעצם רוחניות/אלוקות גמורה,ועצם המילוי דגשמיות מרחיק הנברא,וזה הנאמר החסד המצוייר בעיני התחתונים, בעצם זהו רצון המכיל דין ,עקב מרחיק את הנברא מתחושת הריקנות מחומר,סוד עולם האצילות,להיות נאצל ומורם מהתפיסה דמלבושי עביות ,בחינת "שפע דנחש",אלא יש לחוש החיסרון ודייקא/דווקא במצב נפש הנברא חש חוסר ,אז נודע קרוב יותר בנפשו למלבושי האור,ויוצא מרבית האנשים מישראל ר"ל מעדיפים הריחוק והמגושם ,מעבודת ה" אמיתית,סוד בחינת תחושת חיסרון בגשמיות,ולעבוד ביגיעה דייקא במצב עניות ,וטעם עפר בעבודת ה",ובמקום לבקש מילוי דאור מגושם ,בבחינת "אור בעל עביות",יש לנברא לשמוח הקב"ה עושה לו נס ולא הגשים משאלתו,

ויוצא הקב"ה מזכך ושומר הנברא העובד באמת קרוב לשורש,וכל ריבוי דגשמיות/שפע שלילי,משמעותו ריחוק מהבורא,וכל תחושת חיסרון דגשמיות,זה דבקות בבורא,וזה אמונה מעל הדעת,הנה לך יש אמונה,ומעל לאמונה יש "דעת",סוד היכולת דמשה להתקשר לשפע החיובי ,ולקשור ולדעת מכלול הספירות,איך הינם יחידה,ובזה היחידה אור החסדים החשוב מאור החכמה מגולה,ובנפש ישראל,אור החסדים,

היכולת לעבוד בכל מצב ,ולכן אין כח השפע השלילי דנחש הטמא, יכול לייצור סיתום וקושיה ח"ו,מה שלא אור החכמה דתענוג,שם הנחש יש בכוחו להכיש ,מכיוון אין אמונת הנברא שלמה,ועובד על פי תחושת מילוי/חיסרון,וזה לא לשמה,הכוונה במידה ואין עבור הנברא מילוי לשמה,לחיסרון שחש,אז הוא לא שמה,ומושה עצמו ח"ו מתחושת ביטול ועבודת ה" יתעלה שמו,

ועבודה לשמה,בכל מצב עובד ה" האמיתי משליך עצמו ,ומקריב דמו וחלבו לעשות נחת רוח לבורא,הכוונה מניח את מצבי רוחו,בין טוב ובין למוטב,לעיני הבורא יתברך,ושם בטחנו בה" שהכל לטובה,וזה איזה חסיד המתחסד עם קונו,העובד באמת ,חש שהקב"ה קונה את נפשו,כמשל לאבן יפה ויקרה ,הנוצצת דייקא מתוך ליטושה,אז הקב"ה חפץ לא באבן מגושמת ובעלת עביות,

ודרך הנמשל זה בחינת הנפש מלאת תאוות ח"ו,אלא הקב"ה חפץ באבן ממורקת בעבודת ה",אורה של זאת נפש דישראל נחזית בכללות העולמות,גם במצב העלם וקטנות מוחין,ודייקא במצבים דקטנות ,יש לעובד ה" לשמוח שהקב"ה נותן עבורו היכולת לחוש,עד כמה שמירת עובד ה" נעשית ביד הקב"ה,

ולולא זאת עובד ה" ח"ו נופל למצבי חשיכה,ואז בודאי טוב להלל הבורא,וזה העבודה האמת היא נקראת "שמירת שבת",על שם הצדיקים/נפשות ישראל,בעת חשים שהקב"ה משיב עבורם השפע החיובי הנקרא שבת,אז מבקשים לשמור את התחושה דגדלות,בסוד שמירת שבת,מה שלא השפע השלילי ר"ל הנקרא "חילול שבת",מצב קטנות מוחין,

ועקב חיסרון באורות דעביות/גשמיות ,האדם מורד בבורא יתעלה,כ"נמרוד" הרשע,ומשה רבינו שורה ב" המצבים בו זמנית,כיוון בנצחיות אין מקום זמן תנועה,ומשה המהוה כח הדעת, מרומם ומושה נפשות ישראל ,שנפלו ר"ל לשפע השלילי,וזה סוד יהוש"ע ב"ן נון ע"ה,אותיות יהו בחינת כח השפע דחיובי,חכמה בינה דעת,והצירוף ש"ע בגמטריא צר"ף,

להראות בגאולה השלמה כדברי הנביא הקדוש, רבים יצורפו,והכוונה כח הדעת יצרף ויברר בהיותו נשמה כללית הרבה נפשות,ויעבור ב" המצבים, ומוסר נפשו למיתה בדומה למשה,בכדי להציל העם,וזה ב"ן,בכך ישראל המבקשים לעבוד את הקב"ה בדרך אמת,יש בכוחם לבנות בנינים דמחשבה קדושה וטהורה, סוד נו"ן,העולה בגמטריא קו,הארת יושר דהשפעה בתורת הקבלה,ויבוא המלכות,בחינת כח השליטה דמשה ,הנקרא בכח הנפש יהוש"ע בן נון,ובכך יכרית את נקודת אומות העולם כח הנחש, ישוע" י"מח ש"מו ו"זכרו ע"ולמים.


תם ונשלם-משה ויהושע בן נון בעבודת ה"/שמעתי גאולה/מאת רבי יהודה לייב אשל"ג ובנו הרב"ש,נמסר לרב הרגלא"ט  בצינור הנבואה..

בס"ד

פרשת -צו-חלק א"/שפע חיובי-שלילי:עבודת תיקון הנפש/מאת בעל הסולם ובנו הרב"ש-רבי ברוך שלום אשלג/נמסר בנבואה לרבי גל טופז לבית איפרגן-הרגלא"ט

ומה עניין הפסוק " צו את אהרן ואת בניו לאמר: זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה על המזבח, כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו",וראה בדרך עבודת הנפש ,כל מקום המוזכר מילת צו,מראה על כפייה ברוחניות,ציווי דנחש סמא"ל ,המהוה כח השפע השלילי,וזה השפע בעיקרו פשע וחילול ה",

הינו גורם לתחושת חיסרון באור האמונה,וחילול השם,כנודע משה מהוה השפע החיובי,אור הדעת,הכח לדבוק ולהתקשר באמונה מעל הדעת,וזה ב" מדרגות,ואנו כונסים ראשית לתורת הנגלה סוד אמונה,והשפע החיובי בנפש הנברא המגולה בחיי היום היום דנפשות ישראל,עניינו תורת הנגלה,הוראות נגלות,איך להביא קיום המצוות בפועל פשוטו כמשמעו,מפרט קטן ועד גדול בעבודת ה",וזה בנגלה,

בכך עובד ה" מגלה מחשבתו הפנימית דנסתר סוד הדעת,וממשיך את הדעת עד העבודה הזניחה שאין תחתונה לה בנגלה/אמונה,ויוצא ראשית יש לאדם לקבוע לעצמו מטרה בנגלה,ואז למשוך רצונו העליון סוד השפע החיובי המלווה בייסורים ,המשברים השפע השלילי,זה הנחש הטמא ,המבקש להכביד את כלי הגופים דנפשות ישראל,והשפע החיובי דעתיק יומין,מנתק וקוטע כח אחיזת רוח השטות דסמא"ל ,ובכך עובד ה" מאיר בתוך נקודת הנגלה,את האור המקיף דנסתר,

גילוי שם יהוה י"ת,בתוך שם אלהים,ומקובל הצירוף יהוה אלהים,סוד ט" אותיות,ואות ט" בגמטריא אמת ,להראות לנברא הינו עובד ביגיעה ובייסורים דעתיק יומין,אז ע"י כך משבר את הנחש הטמא,וזה מצאת תאמין,ראשית מוציאים זוהמת הנחש,אותם דיעות כוזבות,ועל אותה קומת שפע שלילי תחתון שבוטל,מגולה השפע החיובי בחינת אור י"ה ,מנקודת יישוב הדעת,

וזה "צו",זה השפע השלילי,ובכח מאור התורה,סוד השכינה הנקראת א"ת אותיות,ומדבר על עבודת הנגלה,קיום מצוות,בכך משיגים עובדי ה" באמת את "אהרן",נוטריקון :הארה של האות נ",מכיוון כגודל היגיעה ,שאדם נותן בעשייה הגשמית,כך מאירים במחשבתו אורות ומתלהטים,כמשל לחומרי הסקה הנזרקים לייסוד האש השכלי,ובזה האש עובד ה" באמת,לומד לנענע ולהפעיל כליי גופו ,

לשם עשיית מצוות,ועניין מצוות יש לקיים "בשמחה"/"מחשבה",ודייקא/דווקא בתחושת קטנות מוחין,צריך לתת מסירות הנפש הגדולה,כיוון עת רצון היא בשמים,ולכן השפע השלילי מבקש למנוע משיכת האורות הללו,ונצרך לתת יגיעה גדולה,ובבכי גדול וזעקה לשבר שיני רשעים,זה מחשבות השינונים דהירהורים רעים,הינם מחבלים המקיפים ויוצאים לכיוון עובד ה" באמת,

ונצרך עובד ישראל להגיד לעצמו הללו רק סדרי אותיות,ולצייר בדעתו שהינו כונס לתוך המבנה השלילי בחרב ורומח, ומשבר הצירוף דקומת הסטרא אחרא,ומגלה "ענן" דדינים ,רגלו מתקצרת, ומגלה מדרגת ענ"ו,בסוד השפע השלילי התחתון דענן,דווקא מאיתו מגולה השפע החיובי ,סוד והאיש משה ענו מאד,יש לגבור על מאד,זה השפע דמלאך הרע,ולאחר מכן מגולה אור אד"ם,

בגמטריא י"וד ה"א ו"או ה"א/גאולה,לשון גילוי של שם יהוה הוא עץ החיים,וסימן וקבלה יש לנו ,כאשר אדם מישראל חש כח הייעוץ והתבונה עולים בפנימיות נפשו,ידע מחובר לשפע החיובי דקדושה,"ואת בניו לאמר",ואז הבנות התורה מתחילות לדבר בעובד ישראל,"זאת תורת העולה",הנה לך יש תורה דפנימיות,עימה עובד ה" ,ועולה מעלה מעלה,והסוד,"היא העולה על מוקדה על המזבח",

יש לזבוח הייצרים הרעים דכלי גופני,וע"י מאסרו בכך זה חירותו של נשמת עובד ה","מוקדה",צריכים ישראל להתבונן ולהתמקד בפנימיותם ,ולחוש היכן החיסרון שבהם,ולכנוס לתוך חדרי החיסרון דשפע שלילי,מכיוון "רוח סערה" בהיפוך החסרון ע"ר,והנביאים הקדושים של ישראל חזו בכל עת, ברוח הסערה דקליפה,וכנסו לפנימיותה,כאליהו" הנביא" הקדוש",ס"ת וא"ש,בחינת גבורה ומסירות נפש,בכך עקר מתוכו תחושת החיסרון,

והאיר אליהו הק" באור קדום/נבואה,וזה רוח הסערה בכלי גוף ,מבקש ר"ל להסית הנברא מעבודת הבורא,ונצרך להבין יש בתוך כלי הגופני רוח רעה, פשוטו כמשמעו,והנביאים האמיתיים חשים זאת הרוח דסערה ,המבקשת להסעיר את ליבם,ורפואה יש כנגד זאת הרוח הרעה דסערה,מידה כנגד מידה,זה כנגד זה עשה האלקים יתברך,יש לעבוד את הבורא יתעלה באופן סוער,להתלהב מכל פעולה אף הקטנה, שהקב"ה מזכה אותנו להביאה לכדי פעולה,וכל פעולה קטנה עושה רקיע עליון בפנימיות הנשמה,


"כל הלילה עד הבוקר",זה סגולה פה לעבוד ולעמול בלילה בתורה,וע"י הדעת המתבונן בצירופים הקדושים,כך בבוקר נמשך לעבר הנברא כח הביקורת,יש עבורו היכולת לשים ליבו היכן ח"ו הייצר מבקש לעורבו,"ואש המזבח תוקד בו",דווקא צריך לייטול ההירהור הרע,ולשרוף זה ההירהור בכח השפע דייסורים הנשלח מעתיק יומין,וזה השפע מעתיק מגלה יומין,מים רבים,

כח ויכולת להבין הייסורים הללו מתוקים וחסדים גדולים,ובוטשים ומשברים הנחש,כמשל לסכין החותכת בחמאה,"ואש המזבח",החלף ז" באות ש",ומקובל וא"ש המשב"ח,עובדי ה" המזמרים תהלים,בכוונה,ובמיוחד במצב קטנות,הם מחלישים הס"ם וסיעתו הרשעים,וזה פרשת צ"ו,באה להראות בכח אות ו",סוד הצדיק ותורתו,תורת משה,יש למשות את עצמנו מצד צ"ו/כפייה דסטרא אחרא,

ואנו אין לנו לסטות לא ימינה ולא שמאלה ח"ו,אלא להשאר דבוקים בקו אמצע,לשון מציאה,יגעת ומצאת תאמין,להאמין רק בתורת ישראל,הפוך בה והפוך בה דכלא ב"ה,כל החכמות הנצרכות לעובד ה",איש/ה היהודי/ה נמצאים בתורה,וזה אמר דוד המלך "זאת נחמתי בעוניי",השכינה המהוה כח השפעה משני דשפע חיובי,נקראת זאת,והינה מכילה "נחמתי",בהיפוך מנחת"י,אור דשורש השפעה,סוד תפארת,והמלכות/כלי הנבראים דישראל,מתפארת בשפע המונח לפתחה,אך צריך עובד ה" לאסוף ההשפעות ,ולהשפיעם לכללות החברה באופן "בעוניי",

ענווה ועניות,והכוונה לא להנות מתענוגות הגוף השפל המבקש להציע לעובד ה",באומרו עשה לך שם ח"ו ,עקב חכמתך,אלא יש לאיש/ה היהודי/ה להיות שמחים ששורים בגדלות מוחין, דווקא במצב עניות כלי הגוף,שחש טעם עפר ולא התפארות,ולא מדברים חלילה על לשרות בהזנחה במראה החיצוניות ח"ו,אלא התודעה הפנימית דלב נשבר,היא המשכינה השכינה בלב האדם הענו,

ומבחינה דחיצוניות יכול עובד ה" להצטייר כמטופח,בעוד בפנימיותו כאחד הצדיקים הגדולים,כדוד ושלמה המלך,אומנם מלכים,אך עניים בנפש,ומכאן גדולתם,ומי כמשה רבינו אב הנביאים,משה,להראות שהיה בעל שם ומוכר בנבואה ששרתה בו,אך עדיין "ענו",עובד ה" בהסתפקות במועט,ואוהב תחושת העפר דגוף מרגיש,וזה עניין "אל תירא עבדי יעקב",ורוצה להגיד שיש לעבוד הבורא דווקא בתחושת העיכובים שאדם חש בחיים,ולהראות אמונה שלמה שכל דרכי הבורא בצדק ואמת בלי שום ספק ח"ו,וזה אל תירא,

לא להראות את עצמנו בחיצוניות העבודה ,ובעת התנאים לא עולים בקנה אחד עם צפיותינו נוטשים עבודתנו,כנאמר מלא לשמה יבוא לשמה,צריכים לבוא לשמה,להשוות צורה עם העולם הרוחני,ולא להשאר בלא לשמה,זה העבודה בעולם התחתון דתענוגות נפש ר"ל,ותחושת העבודה לשמה ,משיגים על ידי ל"א תיר"א עבדי יעקב,והכוונה שהיראה הזאת היא מעתיק יומין,כח הייסורים המאיר לך כל האורות היקרים,אז אתה ירא מהיראה שהיא השורש לכל הטובות ממני,והבן זאת,.

תם ונשלם-פרשת -צו-חלק א"/שפע חיובי-שלילי:עבודת תיקון הנפש/מאת בעל הסולם ובנו הרב"ש-רבי ברוך שלום אשלג/נמסר בנבואה לרבי גל טופז לבית איפרגן-הרגלא"ט