נראה לי שגם הפמיניסטיות תאהבנה את השיר הבא:(למעשה חלק משיר של רשב"ג)
דּוֹדִי, יְדִיד נַפְשִׁי, אַתָּה צְרִי מַכְאוֹב,
וּלְכָל חֳלִי אַתְּ כִּתְעָלָה וְכִתְרוּפָה,
לִמְאֹד אֲהַבְתִּיךָ, אֵין קֵץ לְאַהְבָתָךְ,
הִנְנִי – בְּחָנֵנִי וְלִבִּי בְּזֹאת צָרְפָה.
וּמֵאַהֲבָתִי בָךְ שִׁירִי יְהוֹדֶךָ,
יַרְבֶּה דְבַר צַחוֹת, לֹא לַעֲגֵי שָׂפָה
תוקן על ידי צענערענע ב- 03/03/2010 10:20:00
נשלח ב-3/3/2010 12:08
צענע, האם הניקוד מהמקור - או מקורי? אני לא מבין את שני החרוזים האחרונים איך יתאימו אל המשקל. כי א' של ומאהבתי איננה יתד, וכן "לא" (לעגי שפה) איננה יתד, גם העי"ן של לעגי יש לנקדו לכאורה ללא חטף, ו"צחות" צריך להופיע עם קמ"ץ.
תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 03/03/2010 12:58:35
נשלח ב-3/3/2010 12:09
אם בשירי פמיניסטיות עסקינן ?
יש שיר נפלא ביותר שאהבתי מאוד לשיר בצעירותי, שלדעתי כל אוהבי עץ הדעת יאהבו,
Ay! mi bien, que no haría yo por ti
Por tenerte un segundo, alejados del mundo
Y cerquita de mí
Ay! mi bien, como el río Magdalena
Que se funde en la arena del mar,
Quiero fundirme yo en ti.
Hay amores que se vuelven resistentes a los daños,
Como el vino que mejora con los años,
Asi crece lo que siento yo por ti.
Hay amores que se esperan al invierno y florecen
Y en las noches del otoño reverdecen
Tal como el amor que siento yo por ti.
Ay! mi bien, no te olvides del mar
Que en las noches me ha visto llorar
Tantos recuerdos de ti
Ay! mi bien, no te olvides del día
Que separó en tu vida,
De la pobre vida que me tocó vivir
Hay amores que se vuelven resistentes a los daños
Como el vino que mejora con los años
Así crece lo que siento yo por ti
Hay amores que parece que se acaban y florecen
Y en las noches del otoño reverdecen
Tal como el amor que siento yo por ti
Yo por ti...por ti...como el amor que siento yo por ti
_________________
נשלח ב-8/3/2011 11:25
אזמרה לאלוהי בעודי. עצם קיומי הוא זמר לאלוהיי.
נשלח ב-2/1/2012 02:59
נזכרתי באשכול הזה, אז הנה לכם שיר ענק ביותר, (תגבירו רמקולים, ואם אתם לא מוזילים דמעות ?! משהו מת אצלכם !!)
הנה שיר בעיני נפלא מאד של משורר הודי נודע. אני חושבת שיש פה הרבה תובנות יפות בעניני תפילה, אמונה וכיו"ב שמדברים עליהם באשכולות אחרים. ושלא כמו 'תורה ודעת', אני חושבת שבשירים יכולה להיות הרבה דעת,ופתיחת חלון לאופק אחר, זה שהדעת\ההרגש מבוטאים במעט מילים, ולא בשטף מלל, רק מדייק אותם. מבחינתי, השיר הזה יכול להוות לפעמים תחליף לתפילה. אולי כי אני מברכת 'שעשני כרצונו', אני יכולה להרשות זאת לעצמי.ואגב, כאן הועיל דווקא החינוך הסמינרי, שלימדני שאשה היא ביטוי ישיר לרצונו של השם. היא מברכת שעשה אותה כמו שרצה. מה דבר גדול מזה? מו"ר (למדתי הלשון מתורה ודעת) אומר שהברכה הזו היא תחליף התפילין של הגבר, היא קושרת את האשה באמונה להשם. (ומה ששאלתם פה איפה שהוא, איך מרגישה אשה עם 'למה בעלי מברך 'שלא עשני אשה'?' זה לא הטרידני מעולם, אולי משום ההרגל של אבי היקר ז"ל. {באשר אלי ספציפית, בוודאי שיש לבעלי כמה סיבות טובות לברך זאת.}להרגל כוח עצום, עצום בתודעתנו. הוא אחראי לפחות לחצי מהאשכולות בעצכ"ח. הוא הניק הכי מרכזי פה...
אלה אשר יאהבוני על פני האדמה
ינסו כולם בכל כוחם להחזיק אותי
תחת מחסה ידם,
אך לא כן אהבתך אתה:
גדולה היא מאהבתם –
ואתה נותן אותי להיות חופשי
על פי רוחי.
כדי שלא אשכח אותם,
לכן לא יעמוד בם ליבם
לנטוש אותי לבדי –
ואתה,
הנה יום על יום יחלוף
ופניך לא יראו.
גם כי לא אקרא אותך בתפילותיי
ולא אשים מקום לך בליבי,
אהבתך אותי
תשיק תמיד אל אהבתי.
(טאגור)
נשלח ב-2/1/2012 10:15
ללומדת ואהו,השיר אכן יפה מנשא. נשאר רק לקנאות בשיווי המשקל הדתי שסיגלת לעצמך. אבל נדמה שיותר קל לך לחיות כך כאשה ואיני רואה את תורה ודעת [למשל] יכול על פי צורת הדת הזו להשקיע את מיטב כוחו בלימוד רבבות הלכות קרבנות או בורר ומכאן הכורח שלו למצא צידוק לצורת חייו והתדבקותו הנואשת ברבו וגם כך ניכר שהוא מהלך סביב החומה וכבר פורץ את גדרות קהילתו. באשר למה שכתבת שההרגל אחראי לרב האשכולות בעצכ"ח היית מדייק ואומר שדווקא נסיון ההימלטות מההרגל הלופת ומשחקי אהבה שנאה עם העולם המורגל וההיקרעות בין העולמות שאינם יכולים לדור יחד בלי לרצות לוותר על אחד מהם הוא האחראי על רב הניקים כאן.
נשלח ב-2/1/2012 10:46
הגדרת נסיון ההמלטות מההרגל וכו' היא הגדרה נכונה ויפה מאד.
ובאשר לחלק הראשון כנראה זה גם נכון (בנפרד ממה שדווקא למדתי הלכות קרבנות על בוריין, כי לימדתי אותן, ונהניתי מזה מאד, יש עונג גדול בכל למידה שהיא, בפרטים, בכלל, בהגיון הפנימי, בתובנות המוסריות),
אני חושבת שכל אחד מאתנו (מאלו שלא נשענים רק על המסורת בדבקות עילאית עוורת, הגם שאני מוכרחה להודות שמשלושת סוגי המאמינים שיתכן מנה, והחשיב אותי לרפורמית, אני כבר מוצאת עצמי הכי קרובה לסוג א'.. או אולי אני כמו הרה"ג ר' לייבל מינצברג, שהוא אמר עליו שילוב של א' וג', אולי באמת עלי להשתדל שמשפחתי תעבור קהילה. אחשוב על זה בזמני הפנוי.) מסגל לעצמו איזה שווי משקל דתי, שמשתנה ונע במהלך החיים, אז הנה תורה ודעת התחיל את הדרך. אולי יש לו סחרחורת התחלה או קצת פחד גבהים. יתרגל. שם המשחק זה אולי הדרך, לא התוצאה. לטעמי הדרך הכי מהנה ומרחיבה ומשמחת.
והשם מלווה בה כל פסיעה ישרה או עקומה באהבה גדולה ובאיפשור רחב מאד, שהלוואי שלרבנינו ולנו היה מאית ממנו.
