עובדי ע"ז מודרניים, נוסעים לקבר ר' אלימלך מליז'נסק

איש בדרך (מזכיר לי משום מה את סגנונו של בנימין חינקיס מהמודיע)
סייגת את תמיכתך בהללו שפוקדים קברי צדיקים חדשים לבקרים בתנאי שלא יהפכו אותם לאלילות. הבה אשאלך, מהו לדעתך אלילות העלולה להיווצר שם. הלוא בטח אין כוונתך לאליל דוגמת אלהי נמרוד, וגם לא אלהיו של אנוש, ואף לא האלילות שנתפסה אצל הסוגדים לנחש הנחושת שעשה משה.
ואף על פי כן הודית שתיתכן אלילות על צד מה אצל קברות צדיקים. האם תוכל להגדיר אלילות זו בפרוטרוט?

אני מרשה לעצמי להתערב ולומר את מה שאמאי אינו מרגיש כפי הנראה נוח לומר.

להאמין בסגולות מהמתים (עפר מקבר)או בסגולות סתם או בסגולת המתים עצמם – החשיבה רציונלית הדבר תמוה והנטיה לנסות ולא להשתמש באמונה בסגולות ובהתערבות בלתי טבעית שאינה התערבות בלתי אמצעית של ה' (שהיא דבר חריג ביותר) אמורה להיות מובנת לאדם רגיל. עובדה כי רוב העולם אינו משתמש בכך. תפילה למת והתערבותו היא גם נס, חריגה מהטבע, וגם ממנה ההגיון נוטה להתרחק.

היות והפעלת הבלתי טבעי היא חריגה מאוד (אליהו ואלישע, מבחירי הנביאים, כאשר החיו מתים או עשו ניסים פעוטים מכך, הוקדש לכך מקום רב מאוד בתנ"ך. הם הרי חובבים לעומת רבנים מבויימים היום....) הנטיה להאמין בכך קלושה.

אין לשלול ניסים, אבל בכדי לחשוב שקורה נס – יש להוכיח הוכחה חותכת. זה כמעט כמו להאמין שמגדל אייפל יטוס לבני ברק, יתכן שיקרה כזה נס, אבל בכדי להאמין אני צריך לראות אותו ברח' חזו"א ועדויות, של אף אדם, לא ישכנעו.

כאשר אדם כזה רואה במשנה, בגמ' ובמדרשים אוירה מסויימת של הסתמכות על סגולות, ביניהם סגולת המתים (וקשה להכחיש זאת), קשה לו לקבל זאת, וממילא כל דרך שאינה כרוכה ב"שבירת הכלים" כשרה ונכונה.

היות וכך, והיות ואנו יודעים כי אדם שאינו מאמין בסגולות אינו כופר (אני מקווה...) והיות ולפחות פעם היה מקובל ביהדות כי בעניינים שאינם מעשיים אלא מחשבתיים (למעט האמונה עצמה ונספחיה)   אין הלכה פסוקה, לאור כל הנ"ל  יכול אדם כזה לחשוב כי אולי פעם, כשהעולם כולו כמעט האמין בסגולות – גם מגדולי ישראל האמינו בזה, אף שהדבר אינו נכון. אין זה אומר שהם טפשים, גם חכמים מחוכמים חשבו כך בכל העולם. אבל אין זו ערובה לנכונות האמונה הזו.

(איני בטוח שאמאי חושב כך, אבל ידוע הסיפור על אותו אדם שבא לרב לבקש כפרה על חטא חמור עבור ידידו המתבייש לבוא לרב. שאלו הרב – מדוע הידיד לא בא בעצמו והרי היה יכול לבוא בעצמו ולומר שהוא חושב כך... אז אני האדם שבא לרב).

ועוד שאלה קטנה – מישהו ניסה לשאול רב, גם מהנוהרים לקברים, מה עדיף, לנסוע לחו"ל או לתת לצדקה מחצית מעלות הנסיעה וללמוד מחצית מזמן הטלטול בדרכים?

צענע

יש הבדל משמעותי בין יציאה לחו"ל לסקי או לקברים.

אני מבין (אם כי לא מסכים) את מי שמחפש הנאות וממצה אותן. מבין גם אוכלי חזיר ומחללי שבת. רוצים לכייף.

אני לא מבין את מי שבמסווה של עבודת ה טס לחו"ל ומבעט ברצונו (אם גם יש היתרים. בשמיטה הוא מסתמך על היתרים כאלו?)

איש בדרך

אני סמוך ובטוח על אלה אשר אינם שולטים בתאותם לעבוד עבודה זרה, שהם מצטיידים עם הסייגים מן הסוג הזה, דהיינו שהם מתרים בעצמם לא להוציא מפיהם את צמד המילים "להתפלל לצדיק" כדי שלא ייתפסו בעוון זה.

אולם האם הם נמלטים מכך? ספק גדול! נפוץ אצלם סיסמאות ופתגמים המאששים את דבר קיום הע"ז אצלם, ללא שיהיו מודעים לכך. כוונתי היא לסיסמאות כגון: "כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". או: "כאשר בוכים בחיק האמא (רחל) מצליחים".

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 08/03/2010 18:05:54

אמרי בינה, אולי תסביר מה זה מותר להאמין או אסור להאמין? אני לא מבין! מאמינים כי מבינים כך ולא מכיון שמותר להאמין או מפני שחייבים להאמין.
אני מאמין שהקב"ה רקם את עורי וגידי, ונולדתי דרך אבי ואמי. האם זו אמונה בשיתוף?
זה שאומות העולם נשפעים דרך המזלות ואנו (אתה ושכמותך) מאמינים בזה, האם זה לא נקרא אמונה בשיתוף?
אחדד שאלה זו עוד יותר: האם מותר לי - כיהודי - להתפלל אל המזלות שישפיעו רוב טובם על ידידי הנכרי - כי הוא הלוא נשפע מהם?

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 08/03/2010 21:05:06