השאלה העיתונאית הישנה האם יש מקום לעיתון מגזרי כבר הוכרעה לחיוב. זה עיתון שנותן במה לנישות שעליהן לא ניתן לשמוע בכלי התקשורת הכלליים, ולכן מן הראוי שגם לציבור הקוראים הייחודי של העיתון יהיה המקום להשמיע את דעתם בשפה שתהיה מובנת לשכמותם.
אלא שאחד מעיתוני הנישה בישראל הפך עצמו לפראבדה. במקום להיות שופרם של קוראיו הנאמנים, העדיף לאמץ סדר-יום עצמאי המנותק מן המציאות. כוונתי לשבועון "יום ליום", שאם בעבר ניסה לנער מעצמו את התיוג כבטאונה של שס ולהיצמד לבטאונה של היהדות הספרדית, הרי שמאז עברו הרבה מים בירדן, והדבר היחיד שחסר בו הוא סמל לוחות הברית של המפלגה לצד הכותרת הראשית.
משהו רע עובר על העיתון הזה, שמפר כל כלל של אמון עם קוראיו. למעט פינות חמד פה ושם (בעיקר במוסף "עונג שבת"), קשה למצוא בחלק החדשותי והפרשני של העיתון משהו מקורי. לא אחת ניתן למצוא שם הודעות יחצ"נים לעיתונות שהוכנסו בעריכה מינימלית בלא שום אמת מידה-של ביקורת. לצד אלה לא מסתיר העיתון את ...
מלבד חוסר המקצועיות העיתונאית מידרדר העיתון מיום ליום (משבוע לשבוע), ולא מספק לקוראיו את הסחורה
