סוכרת נעורים- פריצה של מכון ויצמן. פרוצה? דאגה...

את הכתבה שלחה אלי אמא של ילדה קטנטנה
חולת סוכרת נעורים,
שבטיפולי.
הילדה מטפלת בעצמה, כלומר גופה של הילדה נאבק במחלה,
שנכפתה עליה
בגלל תזונתה.
והיא מצליחה די יפה.
הוא כבר חודש וחצי בלי אינסולין.
וגופה מייצר בינתיים מספיק.

המומחים, מטעם עצמם, יטענו שזה "ירח דבש".

תקראו את הכתבה המצורפת
כשאני מצטט משפט מסכם בעיני ממה שהם כתבו, המדענים:

"ובהפחתה ניכרת של הצורך לספק לחולה אינסולין בהזרקה"

האם זה לא ממש "ירח דבש"?????

בסוף אצרף את המכתב ששלחתי לאמא.

ניסוי קליני שבוצע באחרונה בבית- החולים "הדסה" בירושלים הוכיח, כי חומר תרופתי ניסיוני מצליח לבלום את מחלת הסוכרת מסוג 1, הידועה גם כ"סוכרת נעורים". החומר התרופתי הניסיוני, הקרוי DiaPep 277, פותח על-ידי חברת פפטור מקריית ויצמן בנס ציונה, על בסיס מקטע של מולקולת חלבון (פפטיד 277 ), שהתגלה בידי פרופ' ירון כהן וחברי קבוצת המחקר שהוא עומד בראשה, במכון ויצמן למדע. הניסוי הקליני, שבוצע בשיתוף עם רופאים בבית הספר לרפואה של "הדסה" והאוניברסיטה העברית בירושלים, ועם חברת פפטור בע"מ, תואר בכתב העת הרפואי היוקרתי "דה-לנצט". בניסוי השתתפו 35 חולים שבאחרונה אובחנה אצלם סוכרת מסוג 1. בתחילת הניסוי חולקו החולים באקראי לשתי קבוצות טיפוליות. החולים מקבוצה טיפולית אחת קיבלו בתקופה של ששה חודשים שלוש זריקות שהכילו 277 DiaPep (המכיל את פפטיד 277 המעורב בתחליב שמן). החולים מהקבוצה הטיפולית השנייה (קבוצת הביקורת) קיבלו מתכונת זריקות שהכילו תערובת סרק בלתי מזיקה ("פלסיבו"). המדענים, שעקבו אחר רמות האינסולין וכן אחר תפקוד המערכת החיסונית בגופם של המטופלים, זיהו בגופם של המטופלים מהקבוצה הראשונה (שקיבלו את DiaPep 277 ) בלימה של תהליך השמדת תאי הלבלב המייצרים את האינסולין, דבר שהתבטא בשמירה על הרמה הקיימת של ייצור אינסולין טבעי, ובהפחתה ניכרת של הצורך לספק לחולה אינסולין בהזרקה. לא התגלו השפעות לוואי בעקבות הזרקת 277 Diapep . לעומת זאת, במצבם של החולים מקבוצת הביקורת (שלא קיבלו את 277 DiaPep) אובחנה הידרדרות מובהקת של המחלה: גופם ייצר כמויות פוחתות והולכות של אינסולין, כך שהם נזקקו ליותר ויותר זריקות אינסולין. סוכרת מסוג 1 היא מחלה כרונית הנגרמת כתוצאה מהתקפה של המערכת החיסונית על תאי הלבלב המייצרים אינסולין, דבר שגורם להרס התאים האלה (זוהי מחלה אוטו-אימונית, שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הגוף, שעליו היא אמורה להגן, ופוגעת בו). החולים בסוכרת מסוג 1 חייבים להזריק לגופם אינסולין ממקור חיצוני. אינסולין הוא הורמון שמחדיר את הסוכר הנישא בזרם הדם אל תוך התאים(שבהם מעובד הסוכר ומשמש לייצור אנרגיה הדרושה להפעלת הגוף). קיים גם סוג נוסף של סוכרת, הקרוי סוכרת מסוג 2. מחלה זו נובעת מתגובה לא תקינה של הגוף לאינסולין, והיא אינה אוטו-אימונית. הטיפול בחולים במחלה זו מתבסס בעיקר על דיאטה ופעילות גופנית. מספר חולי הסוכרת בעולם מגיע כיום ל-140-120 מיליון בני אדם.
מדעני "הדסה" שהשתתפו במחקר: פרופ' איתמר רז וד"ר מיוריאל מצגר. מטעם חברת פפטור בע"מ השתתפו ד"ר דנה אליאס (שהיתה תלמידת מחקר וחוקרת בתר-דוקטוריאלית במעבדתו של פרופ' ירון כהן במכון ויצמן למדע, וכיום היא מכהנת כסגן נשיא למחקר ולפיתוח בחברת פפטור), ד"ר אן אברון וד"ר מיראנה תמיר.

--------

סיגל יקירתי

את לא מאמינה באלוהים. את מאמינה בחוקרים, שלצערינו הם די מפוקפקים
ומחפשים כל מיני דברים
שאפילו אלוהים לא ברא
והם מזריקים את החומר לא לעצמם, לבדוק אם הוא אכן לא מזיק, אלא לילדים די אומללים,
שבטח אין להם הגבלות דיאטטיות,
או אפילו השלמת ויטמין די
או חומצה ליפואית של סיגל
או סתם שמן דגים...
המחקר נעשה בהשגחת פרופסורים
בלי שאף אחד יודע מה יהיה הנזק.

הם אפילו לא הגיעו לרמת ההצלחה של הגוף של שחף הקטנה.
אפס אינסולין.

החוקרים הגדולים הגיעו למצב

"הפחתה ניכרת של הצורך לספק לחולה אינסולין בהזרקה".

קשה להאמין שד"ר אריה אבני
וגילי אוחנה
וסיגל
ושחף
מכניסות את מכון ויצמן ואת מומחי הדסה
לכיס הקטן
בהבנת הסיוע לגוף אנושי השואף להבריא מסוכרת נעורים....
http://rotter.net/forum/scoops1/28639.shtml