בס"ד
השבוע "פרשת החודש"
הנה כמה הלכות "לפרשת החודש"
מתוך: קיצור ש"ע - ילקוט יוסף החדש
ובהמשך "פרשת החודש"
פרשת החודש
א בשבת הסמוכה לחודש ניסן, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו', ובראשי חודשיכם וגו'. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ''ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. [כ''כ ראבי''ה (מגילה סי' תקצה) בשם הירושלמי, וסיים ''והכי נהגינן''. וכ''פ הרמב''ם (פי''ג מהלכות תפלה הכ''ג). ועוד. וענין ההפטרה שמפטירין בזה ולא בהשמים כסאי מבואר בספר הפרדס לרש''י (סי' כג). ובמחזור ויטרי (עמוד רה ורכא). ובשבולי הלקט (סי' קצג). ובאו''ז. ובמרדכי (פרק בני העיר). וכ''פ הרמ''א בהגה (סי' תכה ס''א). ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו].
ב כשחל ראש חודש ניסן בשבת מנהג הספרדים לקרות אחר ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי. ובברכות ההפטרה אין המפטיר מזכיר של ראש חודש, לא באמצע ברכה האחרונה ולא בחתימתה.
ג אם קראו בספר תורה הראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, וקדיש אחר הספר השני, וקדיש אחר הספר השלישי, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו. מבואר הכל בב''י ס''ס רפב. (ויש חילוקי מנהגים בד''ז, וכמ''ש הריב''ש בתשובה). ומנהגינו כמ''ש מרן הב''י, וכמבואר כאן. וכן העלה בשו''ת צדקה ומשפט (או''ח סי' ו). ושכן המנהג. וכ''כ בחכמה ומוסר (סי' קצא). ובספר מאמר מרדכי (סי' רפב סק''ז). וכ''ה בשו''ת יביע אומר ח''ד (חאו''ח סי' כב). ע''ש. ומ''ש בשו''ת הלק''ט ח''ב (סי' רח) שהעולים הנוספים יחזרו מה שקרא הששי, שאינם עולים מן המנין, אין המנהג כן, אלא קוראים לכל אחד ואחד קריאה חדשה].
ד לעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. [ירושלמי פ''ג דמגילה ה''ה. ילקו''י מועדים עמ' רסו הער' לא].
ה בראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. וע' תוס' (שבת כד:). ושלא כד' הרמב''ם (פי''ב מה''ת הט''ו) שסובר שצ''ל ר''ח בברכת הפטרה, וכבר העיד מרן הב''י (סי' רפד) שהמנהג כהתוס' שלא להזכיר ר''ח כלל בברכות ההפטרה. וכ''פ בש''ע (שם ס''ב). וכ''כ התשב''ץ ח''ב (סי' רמח) שכן המנהג. וכ''כ בברכ''י (סי' תכה סק''ב) שכן מנהגינו. ושאף בחוה''מ סוכות אין מזכירין סוכות בברכות ההפטרה בשבת. ע''ש]
ו בראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר ''השמים כסאי''. [ילקו''י מועדים, עמ' רסז. שו''ת נודע ביהודה תנינא חאו''ח סי' יא]
ז אם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ''ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. והוא כרשב''ג בשם ר' יוסי (במגילה ו:) שנפסקה הלכה כמותו. טור (ס''ס תרפח). שערי אפרים (שער ח סי' צו). ועוד. ומה שכתב המשנה ברורה (סוף סק''ב) שלד' הב''י א''צ לחזור, לא זכר שם מ''ש מרן בבדק הבית דמסיק שצריך לחזור. ע''ש].
ח יש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר, לא ירד, אפילו בפרשת זכור ובפרשת פרה. והקטן יברך ברכות התורה, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כז]
ט בעל תרומת הדשן היה קורא ד' הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.
מכאן מתחיל "פרשת החודש"
ובהמשך הפירושים של חז"ל ע"ה לפרשה
שמות י"ב - פס' - א' - כ'
א וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
ג דַּבְּרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:
ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה:
ה שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ:
ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
ז וְלָקְחוּ מִן-הַדָּם וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:
ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ:
י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ:
יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָֹה:
יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָֹה:
יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָֹה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ:
טו שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי:
טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:
יט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ:
כ כָּל-מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:
ומכאן פרוש חז"ל ע"ה ל"פרשת החודש" מתוך "מדרש רבא"
ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם ראש חדשים
הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא... (וכל הענין בפרשיות עד עמכם), שנאמר: (שיר ב, י) ענה דודי ואמר לי: מה את עושה כאן במקום טמאים?
(יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם?!
קומי לך רעיתי, יפתי, ולכי לך.
אמר לפניו: רבון העולמים, ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד, ועדיין לא שלמו.
אמר ליה: כבר שלמו, שנאמר: (שיר ב, יא) כי הנה הסתיו עבר,מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה, שנאמר: שיר ב, יב)הנצנים נראו בארץ,אלו הן: שבטו של לוי שהיו צדיקים כולן.
דבר אחר:
הנצנים, אלו הכהנים: (דה"א ו, לה) בני אהרן, אלעזר בנו, פנחס בנו.
דבר אחר:
הנצנים, אלו המלכים: דוד ושלמה, רחבעם אסא אביה.
דבר אחר:
הניצנים, אלו הלוים: (דה"א טז, ה) אסף הראש ומשנהו זכריה.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר: (שיר ב, ה)עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוים לומר לפני שירים ומזמורים.
דבר אחר:
עת הזמיר הגיע
כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו את השירה, אמר: (שיר ב, ה)קול התור נשמע בארצנו, ששמע קולן של ישראל בזכות אברהם שהקריב תור וגוזל.
מה כתיב אחריו?
שיר ב, יג) התאנה חנטה פגיה, אלו הצדיקים והישרים.
(שיר ב, שם) והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הבינונים שעשו תשובה, מכאן ואילך.
(שיר ב, שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, כשיצאו ישראל ממצרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לכם חדש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון, שנאמר: ראש חדשים.
דבר אחר:
ראשון הוא לכם
כביכול הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון.
וציון נקרא ראשון, שנאמר: (ירמיה יז, יב)כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ועשו נקרא ראשון, שנאמר: (בראשית כה, כה) ויצא הראשון וגו'.
ומשיח נקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מא, כז)ראשון לציון הנה הנם.
יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון,
ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון,
ויפרע מן עשו שנקרא ראשון.
ויבא משיח שנקרא ראשון, בחדש הראשון, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם!
אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא?
אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: (תהלים נז, ג) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
וכן הוא אומר: (ויקרא כג, לז) אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו'.
אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר: (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם.
אם אמרתם הן, הן!
אם אמרתם לאו, לאו!
מכל מקום יהא החדש הזה לכם.
ולא עוד, אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם, לכך כתיב: החדש הזה לכם.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (זכריה ד, יד) אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ.
אמר רבי לוי:
מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב:אלה שני בני היצהר.
למה הדבר דומה?
למלך שבקש לישא אשה ובאו ואמרו לו:
ענייה היא אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.
דבר אחר:
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן
הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא.
כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים בחדש האביב.
אמרו לו: היכן הוא?
אמר להם: הרי עומד, קול דודי הנה זה בא.
אמר רבי יהודה:
מהו (שיר ב, ח) מדלג על ההרים?
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם! אלא למי אני מסתכל, לאבותיהם הקדושים! שנאמר: (שמות ו, ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'. בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב:מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר: (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה'.
דבר אחר:
אמר רבי נחמיה:
מהו מדלג על ההרים?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אין להם מעשים לישראל שיגאלו, אלא בזכות הזקנים, שנאמר: (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל. ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה: (שופטים יא, לז) וירדתי על ההרים, וכי אל ההרים היתה הולכת?!
אלא על הזקנים היא אומרת שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה, ולכך כתיב: מדלג על ההרים.
דבר אחר:
אמר רבי אלעזר:
מהו מדלג על ההרים?
אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים, שנאמר: (בראשית לו, לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אם אני מניח לעשו שיהא מעמיד מלכים עוד, היאך ישראל עומדין?
הריני מדלגן ועושה אותן אלופים, שנאמר: (בראשית לו, מג)אלה אלופי בני עשו.ואין הרים אלא עובדי כוכבים, שנאמר: (זכריה ו, א) והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים.
בארץ מצרים
למה אינו אומר במצרים?
אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: כתיב בתורה: (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד.
אף אני אעשה כך, בארץ מצרים ולא במצרים.
וכן אמר משה: (שמות ט, כט) כצאתי את העיר.
אמר רבי שמעון:
גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים, ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן.
משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות.
אומר: מה אעשה?
לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת, וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.
כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו', היו בין הקברות, שנאמר: (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת.
ואומר: (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים.
אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלן?
להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן, שנאמר: (שמות ג, ח)וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר: (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (ויקרא טז,טז) וכפר על הקדש.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שיר ו, י) מי זאת הנשקפה כמו שחר.
ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקדוש ברוך הוא.
בגלות בבבל מנין?
שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר.
נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר: (ישעיה יד, יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר: (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם ערב ובקר וצהרים.
ולמה היה שוחר ומתפלל?
כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל ועליו.
אמר שלמה: (משלי יא, כז) שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר: (שם ח, יז) אני אוהבי אהב וגו'.
וכן מצינו שהשלך דניאל לגוב אריות לא ניזק, שנאמר: ((דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא ניזוקו, שנאמר: ((דניאל ו, כז) ושער ראשיהן לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכךהנשקפה כמו שחר, ועשו לעובדי כוכבים, להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן: (דניאל ו, כח) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו (דניאל ו, כו) עבדוהי די אלהא עילאה.
וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות: (דניאל ו, כז) להוון זעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל די הוא אלהא חייא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר.
יפה כלבנה- בגלות מדי, אתה מוצא בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך.
כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר: (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה, בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה: (שם ד, יא) ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. לפיכך,יפה כלבנה, בגלות מדי.
ברה כחמה - במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה והשמש גבור נקרא, שנאמר: (תהלים יט, ו) ישיש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד כנגד השמש הכל בורחים ממנו, שנאמר: (תהלים יט, ז) ואין נסתר מחמתו.
כך במלכות יון, הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא וברחו מפניהם האוכלוסין של יון ונהרגו כולן.
וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם: (יואל ד, י)כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני.
ואומר: (שופטים ה, לא) כן יאבדו כל אויביך ה' וגו' לקיים מה שנאמר: ברה כחמה.
איומה כנדגלות - באדום.
למה נקרא שמה איומה?
לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר: (דניאל ז, ז) וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא.
מהו איומה כנדגלות?
אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר: (ירמיה לא, לה) אם ימושו החוקים וגו'.
איומה כנדגלות
אין דגלים אלא צבאות, שנאמר: (במדבר ב, ג) דגל מחנה וצבאו ופקודיהם. וכן דגלי השמים והמלאכים ודגלי הארץ ישראל.
צבאות השמים מלאכים, שנאמר: (דה"ב יח, יח)וכל צבא השמים עומדים וגו'.
צבאות הארץ ישראל, שנאמר: (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.
ואדון שניהם, הקדוש ברוך הוא וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכך נאמר: איומה כנדגלות, שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים.
במלאכים נאמר: (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו.
ובישראל נאמר: (דברים כט, ט) אתם נצבים היום.
המלאכים אומרים: בכל יום: קדוש קדוש קדוש.
וישראל אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב.
המלאכים נקראו אש, דכתיב: (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט.
וישראל כמו כן, דכתיב: (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש.
המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר: (איכה ג, כג) חדשים לבקרים.
כך ישראל, משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר: (יחזקאל לו, כו) ונתתי לכם לב חדש לכך כתיב: איומה כנדגלות:
דבר אחר:
החדש הזה לכם
מה כתיב בפרשה?
(שמות יב, כב- כג) ולקחתם אגודת אזוב ועבר ה' לנגוף את מצרים, הדא הוא דכתיב: (במדבר כג, ט)כי מראש צורים אראנו, אלו האבות, שנאמר: (מיכה ו, ב)שמעו הרים את ריב ה'. מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות.
משל למלך, שהיה מבקש לבנות מדינה. גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה. בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד. שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר, והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול.
אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו.
כך מתחלה היה העולם מים במים והיה האלהים מבקש לכונן עולמים, ולא היו הרשעים מניחין.
מה כתיב בדורו של אנוש?
(בראשית ד, כו) אז הוחל לקרא בשם ה'.
עלו המים והציפום, שנאמר: (איוב ט, ט) עושה עש כסיל וכימה וגו'.
וכן דור המבול היו רשעים.
מה כתיב בהם?
(שם כב, יז)האומרים לאל סור ממנו.
עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר: (שם שם, טז) ונהר יוצק יסודם.
וכתיב: (בראשית ז, יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר: (ש"א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל.
לכך כתיב: כי מראש צורים אראנו (במדבר שם, שם) הן עם לבדד ישכון.
מהו הן?
כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו.
כיצד?
א"ט הרי י'.
ב"ח הרי י'.
ג"ז הרי י'.
ד"ו הרי י'.
נמצא ה' לעצמה.
וכן האות הנ' אין לה זוג.
י"צ הרי ק'.
כ"פ הרי ק'.
ל"ע הרי ק'.
מ"ס הרי ק'.
נמצא נ' לעצמה.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן. מפורשים שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר: (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.
ומה אני עושה?
כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו, שנאמר: (שם שם, כד)הן עם כלביא יקום מיכן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר: (שמות יז, יג)ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
בא סיסרא והרגוהו, שנאמר: (שופטים ד, טו) ויהם ה' את סיסרא. וכן כל אויביהם.
וכן בצאת ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא אומר להן: (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו וגו' הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר: (שם שם, כג) ועבר ה' לנגוף את מצרים הדא הוא דכתיב: הן עם כלביא יקום.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה אף אתם עשו אותו ראש חדש, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
משל למלך, שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו.
ואמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני?!
אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס.
כך נתן האלהים לאברהם העולם, שנאמר: (בראשית יח, יז) וה' אמר המכסה אני מאברהם?! כיון שנתן לו הכל, אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה, לא נתת לי כלום! ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש, שנאמר: (שם מח, כב)ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך.
וכיון ששמע אברהם כן, מה אמר: (תהילים ס, ח) אלהים דבר בקדשו אעלוזה.
דבר אחר:
החדש הזה לכם ראש חדשים
משל למלך, שנולד לו בן ועשה יום טוב, ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה. אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא.
כך, עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, מד- מה) ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו.
הביא האלהים המכות על המצריים: (תהלים קה, כח) שלח חשך ויחשיך.
התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים (תהלים קה, לח) שמח מצרים בצאתם.
משל למלך, שהיו הכל מכבדין אותו.
עד כמה היו מכבדין אותו?
עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן.
כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר: (שמות ה, א) ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם ולא מצא שם את השם הזה.
משל לעבד, שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל.
אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים, שנאמר: (ירמיה י, י)וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם.
משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש, ואמר: אין כיוצא בזה.
כך, הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו התחיל מרגיש וצווח: (שמות ט, כז)ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.
וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה?
אלא לקיים מה שנאמר: (איוב יב, כג)משגיא לגוים ויאבדם.
וכתיב: (שם שם, כד) מסיר לב ראשי עם הארץ.
ומהו כן שאמר ה' הצדיק?
כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז היה המכה ממלא את כולה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר: (ישעיה כו, י) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'.
משל למה היתה כנסת ישראל דומה?
למלך שהיתה לו בת אהובה נתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר: (שיר ז, ב) מה יפו פעמיך.
(שם ו, יב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב (תהלים עח, כז) וימטר עליהם כעפר שאר.
(שם קו, ט) ויוליכם בתהומות (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
הכל בזכות אברהם, שנאמר: (תהלים קה, מב-מד) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ויתן להם ארצות גוים.
למה?
(שם שם, למה) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שם לג, יב) אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים.
וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדשים של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר: (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ובו נולד יצחק,
ובו נעקד,
ובו קבל יעקב את הברכות,
ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: ראשון הוא לכם לחדשי השנה.
משל למלך, שהוציא את בנו מבית האסורין.
אמר: עשו אותו יום טוב, כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור מעול ברזל לחיים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין, שנאמר: (תהלים סח, ז)מוציא אסירים בכושרות מחשך וצלמות, שנאמר: (שם קז, יד) ויוציאם מחשך וצלמות.
מעול ברזל לעול תורה, מעבדות לחירות, שנאמר: (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם משעבוד לגאולה, שנאמר: (ירמיה נ, לד) גואלם חזק ה' צבאות שמו.
לכך קבע להם שמחה, שהוא נפרע מאויביהם עליהם, שנאמר: (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך .
דבר אחר:
החדש הזה לכם
רבי מאיר אומר:
לי ולכם היא הגאולה כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר: (ש"ב ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזה לי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר: דברו אל כל עדת בני ישראל ותהא שמחתכם שלימה אפילו מי שהוא עני.
שה תמים זכר בן שנה
שה בשביל: (בראשית כב, ח) אלהים יראה לו השה וגו'.
תמים
לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (דברים לב, ד) הצור תמים פעלו.
זכר
הוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל.
מן הכבשים ומן העזים תקחו
כשם שאני הורג האדם והבהמה השבי והשפחה, כך רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצים, ויהיו משמרין אותו שהוא לכם שמחה (נוסחה אחרת: שמירה) גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת.
ושחטו אותו
אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים.
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות
שאני פוסח עליכם ומגין עליכם ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל, שנאמר: ואכלו את הבשר
בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש.
ומצות
בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם.
מרורים
בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים כך רדפו עשו.
ולא תותירו ממנו עד בוקר
כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים כך לא תותירו ממנו עד בוקר.
משל למלך, שאמר לבניו: היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעבור אילוגין שלכם לאחר.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים.
וכן ישראל אומר: (תהלים ט, י) ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
אמר שלמה: (משלי ח, טו)בי מלכים ימלוכו.
אמר רבי לוי:
משל לדוכוס, שזרקו לו הלגיונות פורפירא.
מה עשה?
פונה לופס ושורף את השטר ומוציא הלגיונין, והיא נקראת ראש למלכותו.
כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים.
פונה לופס, שנאמר: (שמות יד, ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
ושרף את השטר, שנאמר: (שם יב, מ)ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים.
ומוציא לגיונין והיא נקראת ראש למלכותו. החדש הזה לכם, לקיים מה שנאמר: בי מלכים ימלוכו:
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (מיכה ו, ד) ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים.
זה שאמר הכתוב: (תהלים מג, ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר: (דברים לג, ח) וללוי אמר תומיך ואוריך.
וכן כתיב: (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
מלמד, שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקדוש ברוך הוא: (שמות ג, יא) מי אנכי וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם?!
ומי אנכי שאלך: (שם שם, שם) וכי אוציא את בני ישראל?!
וכי אני הוא אותו, שכתוב בו: (בראשית טו, יד)דן אנכי, שאתה משלחני לגואלן?!
לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי!
לא כך אמרת ליעקב: (שם מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה!
ולי אתה אומר מי אנכי?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני יורד ומצילן!
אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה.
אימתי?
בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר: (שם יב, יז)וינגע ה' את פרעה.
ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ששים רבוא אנשים וששים רבוא נשים וששים רבוא בנים איני יורד ומצילן?!
אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותן, לכך כתיב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים:
דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, כו)שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו.
כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר: (יהושע כד, ה) ואגוף את מצרים.
וכן: (במדבר לג, ד) באלהיהן עשה ה' שפטים.
כיון שנגף אותם במכת בכורות.
מה עשו?
נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודת כוכבים שלהם.
אמר רבי ברכיה:
המצרים מבקשין ומחזרין, היאך לברוח מן הנגף ולא היו מוצאין.
למה?
שנאמר: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם.
רשעים, אלו המצריים, שנאמר: (שמות ט, כז) ואני ועמי הרשעים.
מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה?
על שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הכה את אלהיהם עמהם.
מי שהיה של עץ היה נרקב,
של אבן היה נמס,
של כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן, כשם שהיו מתחלתן, שנאמר: (במדבר לג, ד) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם.
למה?
בשביל להטעותן, לכך כתיב: (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם.
וכן ישעיה אומר: (ישעיה מג, טז-יז) הנותן בים דרך המוציא רכב וסוס חיל ועזוז.
כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: (שמות יד, ב) וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות יד, ג) ואמר פרעה לבני ישראל: נבוכים הם בארץ.
קרא לכל חיילותיו ואמר להם: אי אתם יודעים שבעל צפון כנס על ישראל כל האריות שבמדבר, כענין שנאמר: (דניאל ו, כג) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר: (שמות יד, י) והנה מצרים נוסע אחריהם.
פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד (שמות יד, י) וייראו מאד. אמר להם הקדוש ברוך הוא (שמות יד, יג)אל תיראו!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, כו) נטה ידך על הים מיד, (שמות יד, כז) ויט משה את ידו (שמות יד, כז) ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן חבריה ונס לקראתו?!
אלא שהטעה אותם הקדוש ברוך הוא ולא היו מוצאין היכן לנוס, והיו נסים לקראתו עד שנשתקעו תהומות, שנאמר: (שמות יד, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומר:ת (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם.
ועל בעל צפון שבטחו עליו, נאמר: (איוב יא, כ) ותקותם מפח נפש. וכן לעתיד לבוא, כשיכנסו כל העובדי כוכבים, מביאין עבודת כוכבים שלהם שיצילו אותם, שנאמר: (מיכה ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד.
וכיון שבאין מה הקדוש ברוך הוא עושה בהם?
מתיכן והן רואין ומתביישין והם משליכין אותם, והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים.
וכן ישעיה אומר: (ישעיה ב, יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אלו הטיוסין שלהם, (שם שם, יח) והאלילים כליל יחלוף.
ומה הן עושין?
הולכין ומטמינים עצמם, שנאמר: (ישעיה ב, יט)ובאו במערות צורים ובמחלות עפר.
וכתיב: (ישעיה ב, כ)ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בורחים אתם, ראו מה הכתבתי, (עמוס ט, ג) ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש, חיאל שנטמן בבעל בהר הכרמל שזרק אש בעצים לא נגפתיו?!
ואם יסתרו מנגד עיני?!
ואומר: (שם שם, ב) אם יחתרו בשאול.
אותה שעה: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה.
אבל הצדיקים עליהם הוא אומר: (משלי יח, י)מגדל עוז שם ה'.
דבר אחר:
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל?
אמר רבי יצחק נפחא:
משל למטרונה, שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי.
אמרו לו: מה איכפת לך?
אמר להם: כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע.
כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקדוש ברוך הוא כביכול עמהם, שנאמר: (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה.
וכן בבבל, שנאמר: (ישעיה מג, יד)למענכם שלחתי בבלה.
וכן במדי שנאמר: (ירמיה מט, לח)ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי, שנאמר: (ישעיה כא, ב) עלי עילם צורי מדי.
ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר: (זכריה ט, יד) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו אמרו לו להקדוש ברוך הוא: כל כך למה?
אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע.
במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (שיר ד, יב)גן נעול אחותי כלה.
בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (דניאל ג, יז)הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (אסתר ג, ב) ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.
ביון לא כתבו על קרן השור, שאין להם חלק באלהי ישראל.
באדום אם הקדוש ברוך הוא יאמר הן, מי יאמר לאו?! שנאמר: (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ היו אנשים אומרין: בגורן הוא!
מה עשה?
נכנס ובידו פרכיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם.
כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל: היכן אלהיכם?
שנאמר: (דברים לב, לז) אי אלהימו(ישעיה מז, ח) ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח וגו'.
מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה?
(דברים שם, מב) אשכיר חצי מדם, ולא זאת בלבד, אלא שעתיד לדרכן, שנאמר: (ישעיה סג, ג) פורה דרכתי לבדי והוא עתיד לדרוך במנעלו לכל גדולי אדום, שנאמר: (תהלים ס, י) על אדום אשליך נעלי.
דבר אחר:
בארץ מצרים
משל לאחד, שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן, וחתך את זנבו, ומעכשיו, מהו טוב?
כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל, מה שאי אפשר וכן אדום.
מה עשה הקדוש ברוך הוא במצרים?
פרע מהם, שנאמר: (תהלים קלו, י-טו)ונער פרעה וחילו בים סוף.
ובאדום כתיב: (ישעיה סג, ג)פורה דרכתי לבדי.
אמר רוח הקודש: (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול את ישראל מאדום.
(דניאל ט, טז) ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו ואין אתה פודה אותנו?!
אמר להם: הן אמרו לו: השבע לנו ונשבע להם שכשם שפדה אותנו ממצרים, כך הוא יפדה אותנו מאדום!
ולא עוד, אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו, בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר: (ישעיה מט ז)כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו.
משל לעץ נאה, שהיה נתון בבית המרחץ. נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ, וכל הפגאנים, וכן כל אחד ואחד מהן מתאוים לפסוע עליו.
לאחר ימים שלח פרוטומו שלו לאותה מדינה שיעשה לו איקונין ולא מצא עץ, חוץ מאותו שהיה במרחץ.
אמרו האומנין לשלטון: אם מבקש אתה להעמיד האיקונין הבא את העץ שיש במרחץ, שאין לך טוב ממנו. הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתנוהו ביד צייר וצייר את האיקונין עליו, והעמידה בתוך הפלטון. בא השלטון וכרע לפניה וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופיסטון וכן הלגיונות וכן דימוס וכן כולם.
אמרו להן אותן האומנין: אתמול הייתם מדיישין את העץ הזה במרחץ ועכשיו אתם משתחוים לפניו?!
אמרו להם: אין אנו כורעים לפניו בשבילו, אלא בשביל פרוטומו של מלך שהיא חקוקה עליו. כך אומרים אנשי גוג: עד עכשיו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר, שנאמר:לבזה נפש למתעב גוי, ועכשיו לישראל אנו משתחוים?!
אומר להן הקדוש ברוך הוא: הן! בשביל שמי שכתוב עליהם, שנאמר: (ישעיה שם, שם) למען ה' אשר נאמן.
וכן משה אומר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו'. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים היה נוטל הפנס ומהלך לפניהם שנאמר: (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום, שכן אמר ישעיה (ישעיה נב, יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל.
וכתיב (שם מב, ט) הראשונות הנה באו וגו', לקיים מה שכתוב: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה.
דבר אחר:
בארץ מצרים
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא?
בשביל עצמו.
משל לבן בית, שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש.
אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו.
אמר: יפה עשה הפונדקי שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידין הן בניך להשתעבד במצרים ואחר כך אני גואלן, שנאמר: (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.
וכתיב (שם שם, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
שלח הקדוש ברוך הוא משה לגואלן ולא רצה פרעה.
אמר הקדוש ברוך הוא: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם: דן אנכי וכי משה אנכי, או אהרן אנכי לא אמרתי, אלא (תהלים פא, יא) אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים.
דבר אחר:
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים?
בשביל משה.
אמר רבי נסים:
משל לכהן, שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס, בקש לאכול תאנים.
אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים.
הלך ואמר לו כך.
השיבו האריס: מי הוא בעל הגנה?
לך למלאכתך!
אמר לו הכהן: אני אלך לגנה!
אמרו לו: למקום טמא אתה הולך?!
אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות, הולך אני ולא יתבייש שלוחי!
כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה!
הלך ואמר לו: (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' (שם שם, ד) לכו לסבלותיכם!
אמר הקדוש ברוך הוא: אלך למצרים, שנאמר: (ישעיה יט, א) משא מצרים.
אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה?!
אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.
דבר אחר:
החדש הזה לכם
למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן?
לפי שקדוש החודש בשלשה.
כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: אני ואתם נקדש את החודש, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן אבל עיבור השנה בעשרה זקנים.
כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית דין: מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש, גוזר את עמנו?
והוא אומר להם: מה שדעתכם אף אני עמכם.
באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר: (תהלים קיב, ד) זרח בחשך אור לישרים, מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר: (שם נז, ג)אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר: (ש"ב כג, ג) צדיק מושל ביראת אלהים.
ומנין להתועד בעשרה זקנים?
שנאמר: (קהלת ז, יט) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר.
וכן בימי שלמה, כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר:
(משלי כו, טז)חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם.
מהו חכם עצל בעיניו?
שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו.
וכך הוא אומר: (שם כג, א) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך.
ואומר: (שם שם, ב) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה.
והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה הרי עשרה:
עד כאן "פרשת החודש"
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ב - ה' אלוקיכם חיים כולכם היום ...
בברכת שבת שלום ומבורך ...
לנו ולכלל עמו ישראל ...
 |
|
|
