~ * ~ ניסן, פסח, אביב וכל מה שמסביב ~ * ~

בס"ד

תפילה לפרנסה מהשל"ה הקדוש לאמרה לפני ר״ח ניסן

כתב השל״ה הקדוש (מסכת תמיד - סוף פרק נר מצוה) ראוי לצום שלא יאכילנו הקב"ה זכויותיו בעולם הזה ויהיה זה התענית יום קודם ערב ראש חודש ניסן כי בניסן טללים שהם לברכה נפתחים וזה הנוסחא של התפילה:

(יכול לאמרו אפילו בלא תענית ואפשר לפדות התענית במעות לצדקה)

אַתָּה הוּא הָאֶ־לֹ־הִ־י־ם הַזָן מִקַרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִינִים, וְאַתָּה

הוּא הַמֵכִין כּל צָרְכֵיהֶם, וּנוֹסֶף עַל הַצְרָכִים הַהֶכְרֵחִיִים אַתָּה הוּא

הַנוֹתֵן בּמִילוּי וָרֶיוַח וְעוֹשׁר וְכָּבוֹד, כָּל זֶה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּנִדְבַת לִבְּךָ

הַטוֹב. כִּי אַתָּה הוּא נָדִיב בֶּאֶמֶת, לֹא כְמוֹ שֶׁקוֹרִין לְפְעָמִים לְאָדָם

אֶחָד נָדִיב, כִּי נְדִבֻתוֹ אֵינָהּ אֵמִיתִּית רַק לְתַּשׁלוּם גְמוּל אוֹ בְּשִׁבִיל

טוֹבָה שֶׁקִדְמוּהוּ וְהַרֵי הוּא כְּסוֹחַר, אָכֵן מִי הִקְדִימְךָ וְשִׁלַמְתָּ, וּבְנִדְבַת

לִבְּךָ הַטוֹב טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה לַכֹּל. וְלִי אַנִי עַבְדְךָ הֵטַבְתָּ עַל כָּל,

וְנָתַתָּ לִי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד מִיָדְךָ הַכֹּל, בֵּרַכְתָּנִי מִכֹּל בַּכֹּל כֹּל. נָתַתָּ לִי

סְפָרִים הַרְבֵה, וְכֶסף וְזָהָב לָרוֹב, וּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד וְדִירָה בְכָבוֹד,

קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחַסָדִים אַשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶךָ, וְיָרֵא אָנֹכִי מְאוֹד

לְנַפְשִׁי שֶׁלֹא יִהיֶה חַס וְשָׁלוֹם הָעוֹשֶׁר שָׁמוּר לִי לְרָעָה לְהַאַכִילַנִי

הַמְעַט מזְכֻיוֹתַי שֶׁבְּיָדִי, וּבְאִם הוּא כֵן קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי וְאַל אֶרְאֶה

בְרָעָתִי לָעוֹלָם הַבָּא עוֹלָם הַנִצְחִי. וּבְאִם רְצוֹנְךָ הַטוֹב לְמֵהַב וְלֹא

לְמֵשְׁקַל, תֵּן בְּלִבּי וּבְלֵב כָּל הַנִלְוִים אֵלַי שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּמַתְּנוּתֶךָ

לְתַעַנוּגִים גוּפָנִיִים, וְיִתְפַּרְנְסוּ מִמֶנוּ בַּעַלֵי תּוֹרָה אַנָשִׁים כְּשֵׁרִים

אַנָשִׁים הַגוּנִים, עַשׂוֹת צְדָקָה הַרְבֵּה וּגְמִילַת חַסָדִים לַקְרוֹבִים

וְלָרְחוֹקִים, וּדְבַר ה' יָקוּם.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.

לזכות דוד משה בן יהודית רחל

וז׳ פייגע בת רות וכל משפחתו

להצלחה בגשמיות וברוחניות

בס'ד

השיפוץ הגדול

פסח בפתח והבית על גלגלים. חלק מסתפקים בניקיון, חלק בצביעה, וחלק ממש משפצים. רגע לפני שאתם הולמים עם הפטישים על הקירות, תנו דעתכם על השיפוץ האמיתי והגדול.

 
שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא...

מי לא מכיר את השיר שמתנגן בראשנו לקראת סוף החורף.

עם עונת האביב הבאה עלינו לטובה, מגיעה עונה נוספת לבתי ישראל – עונת השיפוצים.

זה מתחיל עם הניקיונות והסדר בכל פינה ופינה בבית, והמיון הגדול של הדברים הלא נחוצים לבין הדברים שבאמת צריכים.

רובנו מסתפקים בצביעה מחדש של הבית. אבל לא רק, בתקופת האביב יש ריח של התחדשות באוויר שעימו מגיע הרצון לחדש ולשנות דברים. אנחנו תמיד מקשרים את זה בשינוי בבית מכיוון שאנחנו עסוקים בניקיון על כל שלוחותיו לקראת חג הפסח.

יש את אלה שמסתפקים בצביעה מחודשת של קירות ביתם, יש כאלה ששינוי סדר הרהיטים 'עושה להם את זה', ויש את מי שיכול להרשות לעצמו לשפץ ממש את כל הבית.

כל קבלן שיפוצים יודע שהאל"ף-בי"ת של הבית הם יסודות טובים: צנרת איכותית, חשמל תקין, ריצוף אופנתי שלא מבייש את התקופה הנוכחית, ולסיום סיומת - צביעה של כל חדר וחדר מחדש.

תשמעו, מדובר פה ברשימה לא קטנה בכלל: יסודות, צנרת, חשמל, ריצוף וצבע!!!

נשמע קל אבל זו ממש משימה לא פשוטה בכלל. בראש ובראשונה צריך לחפש קבלן טוב עם המלצות שיעמוד בזמני השיפוץ ובאיכות בלתי מתפשרת.

לרוב, צריך להוסיף בעלי מקצוע שונים כגון, חשמלאי ואינסטלטור ועוד. לצבע הקבלן דואג.

החלק הקל, אך המתיש, הוא בחירת קרמיקה חדשה. יש אינספור סוגים, גדלים וצבעים והכל משמש לאותה מטרה – הרצפה עליה אנו דורכים.

אחרון חביב הוא הצבע לבית. רוב אנשים נוטים לבחור צבע לבן או קרם, כי כמה שיותר בהיר יותר טוב. יש גם דקורציות שונות שנכנסו לעסק - עם נוצצים בלי נוצצים, המראה העתיק, המראה החדש והמחודש...

בקיצור – כאב ראש אחד גדול.

אבל תסבירו לי דבר אחד - למה כל שנה אנחנו מתאמצים "ונקרעים" על הבית שמשרת אותנו ולא אנחנו אותו? למה אנחנו לא עושים את השיפוץ שבאמת צריך לעשות???

אתם בטח שואלים - על מה היא מדברת בכלל?

על השיפוץ של הנשמה!

חודש ניסן הוא תחילתו של החצי השני של השנה. לאחר חשבון הנפש הארוך והמשפט הגורלי שערכנו בראש השנה, זה הזמן לבדוק היכן אנחנו עומדים.

האם עמדנו בהתחייבות שלנו לבורא עולם?

האם עמדנו במשימות שהצבנו לעצמנו לשנה הקרובה?

אילו הצלחות או מעידות היו לי עד עכשיו?

בקיצור, כל אחד ואחד צריך "לשפץ" את עצמו!

לצורך הענין, הכנתי תוכנית עבודה שכוללת, פחות או יותר, את הדברים שעלינו לבדוק כשאנו ניגשים לביצוע ה"שיפוץ הגדול":

ü      יסודות – זוהי תורתנו הקדושה.

 ü      צנרת – כל אחד צריך לבדוק את צינורות השפע שלו, האם הם חלודים וצריכים צחצוח טוב, האם בניתי מספיק כלים על מנת לקבל את השפע שהבורא רוצה להעניק לי, וכן הלאה.

 ü      חשמל – האם נשמתי דלוקה ומוארת? האם יש בי את האנרגיה בכל פעם מחדש בעבודת ה'? האם אני מקרין על סביבתי שמחה והתלהבות? האם יש בי ניצוץ שלא נדלק? וכאן אומר, שזה הזמן חברים להדליק אותו לקראת המחצית השנייה של השנה.

ü      ריצוף – הריצוף הוא בעצם התלבושת של הבית. לכן כל אחד יסתכל ויראה איך הוא לבוש. האם קיבלתי על עצמי חצאית? האם התחזקתי בצניעות? האם קיבלת על עצמך כיפה וציצית?

חשוב לדעת שמעבר "ללבוש" החיצוני יש את הלבוש הפנימי - האם לבשתי אמונה בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי?

ü      צבע – השאלה הנשאלת היא באיזו צורה אנחנו מסתכלים על החיים, האם בלבן שבעין או שמא אנחנו מתמקדים באישון - השחור של העין?

ראייה נכונה של החיים צובעת את הכל בצבע ורוד.

אחרי שארגנו את הרשימה האמיתית לשיפוץ של הנשמה אנחנו צריכים קבלן ביצוע. כאן מגיעים לחלק הקשה - מציאת הצדיק האמיתי וההתקרבות אליו. למעשה, אם לא יודעים מיהו הצדיק האמיתי אז האצבעות שלנו ילכו המון זמן במקומנו בדפי זהב, עיין ערך קבלנים. אבל אם אנחנו יודעים, אז כל מה שנשאר לנו לעשות הוא רק לקשר עצמנו אליו, וזהו. השיפוץ יתבצע על הצד הטוב ביותר. לא, בעצם הוא יהיה מושלם!

זו המהות שלנו - זיכוך הנשמה! אלו הם הכלים לחשבון הנפשי של החצי השני של השנה. מי ייתן ונזכה להשתמש בהם בתבונה.

ובנוגע לשיפוץ הגשמי, תזכרו את המשפט - אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו. מה שחשוב בבית זה הדיירים – הקן המשפחתי שלנו.

(מאת הגר דוויג'י מתוך מגזין "התבוננות והשקפה")

בס"ד

א. "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". רובו של החודש ימים טובים: בראש חודש ניסן הוקם המשכן וי"ב יום הקריבו הנשיאים את קרבנם, בו נגאלו ממצרים ובו עתידין להגאל. ולכן יש בו הלכות מיוחדות.

ב. כשאומר אדם על חודש ניסן שהוא ה"חודש הראשון" הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא של "החדש הזה לכם ראש חדשים וכו'" וכל זאת כדי לזכור את החודש שבו יצאנו ממצרים.

ג. "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום". על כן חובה על כל איש ישראל לשנן לעצמו היטב במשך ימים אלו יום יום את ההלכות הקשורות לחג הפסח. ולהתחיל גם בניקוי הבית ובקנית מוצרים לפסח. ורבים מיראי ה' וחושבי שמו נוהגים להתחיל בזה מיום י"ד באדר.

ד. גם אם אדם למד את ההלכות האלו בשנים עברו, ישוב ללומדם בכל שנה מפני שהשכחה מצויה. ועוד טעם יש בזה, שכל הלומד הלכה - בורא מלאך השומרו שלא יכשל בה.

ה. אין אומרים תחנון ונפילת אפים בכל חודש ניסן. שרובו ימים טובים בגלל הקרבת הנשיאים, וימי הפסח.

ו. אין אומרים "צדקתך" בשבת במנחה. וכן הדין בכל שבתות השנה, אם אין אומרים תחנון באותו יום אילו היה חול, אין אומרים "צדקתך" באותה שבת.

ז. אין אומרים "למנצח יענך" ו"תפילה לדוד" כל החודש. והאשכנזים אומרים "למנצח יענך" כל החודש חוץ ערב פסח שלא אומרים.

ח. בראש חודש ניסן הוקם המשכן, והנשיאים הקריבו את קרבנם בחנוכת המשכן, כל נשיא הקריב יום אחד, ולכן נוהגים לקרות בפרשת הנשיאים מיום ראש־חודש ניסן, כל יום קוראים פרשה של אותו יום. וביום י"ג בניסן היו קוראים עד "כן עשה את המנורה". (יש נוהגים ליתן צדקה אחרי הקריאה. ויש נוהגים לקרות בספר יחזקאל וכו' ויש מוסיפים בקשות שונות. יש נוהגים לקרוא גם פרשת "ויביאו את המשכן", ופרשת "ויהי ביום כלות משה").

ט. אחר פרשת הנשיאים נוהגים לקרוא "יהי רצון" של הזכרת הנשמות כמובא בסידורים. והגאון רבי יוסף חיים זיע"א היה רגיל לומר את הבקשה לעילוי נשמות כל חודש ניסן.

י. יש קוראים פרשת הנשיאים מתוך ספר התורה, אבל המנהג הטוב לקרות מתוך סידור או חומש.

יא. אין מתענין בחודש ניסן אפילו תענית יארצייט, ואפילו חתן וכלה אין צריכים להתענות בו. ולדעת המשנה ברורה חתן וכלה צמים אפילו בר"ח ניסן.

טז. אין אומרים בחודש זה "צידוק הדין" לאבלים בשבעת ימי אבלות, ואפילו היה הנפטר תלמיד חכם מופלג. ואם נהגו לאומרו - ימשיכו כמנהגם. אין מספידים כל חודש ניסן אלא לחכם "בפניו". דהיינו קודם הקבורה. נוהגים לא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ומי שיש לו אזכרה של יום השנה (יארצייט) ילך בערב ראש־חודש ניסן. אמנם מי שיש לו אזכרה של היום השביעי או יום השלושים בתוך ניסן, יכול ללכת לבית הקברות. נהגו לילך בערב ראש־חודש ניסן לבית הקברות להרבות בתפילה לע"נ הנפטרים, היות ועל פי הזוהר הקדוש יש בימים אלו תועלת גדולה לנפטרים מהמצוות והמעשים טובים שעושים לעילוי נשמתם. וטוב לעשות כן גם בערב ראש־חודש אייר.

יז. הזוהר הקדוש כתב כי בכל החגים והזמנים צריך האדם לשמוח ולשמח לב עניים, ואם הוא שמח לבדו ואינו משמח עניים, עליו נאמר: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל-פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם" (מלאכי ב ג), וכן: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח" (ישעיה א יד). לכן יזהר כל אדם לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, וה' ישמח לבבו.

יח. כתב הרמב"ם בענין מצוות השמחה בחג שיש מצוה לשמוח ולשמח את אשתו וילדיו "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זִבְחֵיהֶם כְּלֶחֶם אוֹנִים לָהֶם, כָּל-אֹכְלָיו יִטַּמָּאוּ: כִּי-לַחְמָם לְנַפְשָׁם". ושמחה כזו - קלון היא להם. שנאמר (מלאכי ב') "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל-פְּנֵיכֶם, פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם".

יט. מנהג קדום ועתיק יומין אשר נהגו בו ראשונים ליקח חיטין ולחלקן לעניים כדי לסייע בידם בהוצאות החג המרובות. וכיום נוהגים ליתן מעות לאגודות המתעסקות בחלוקת מוצרי מזון לנזקקים.

כ. בחודש ניסן זוכים בברכת האילנות הבאה משנה לשנה ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. טוב לברך ברכה זו בר"ח ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים. אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות.                         

כא. ראוי לאדם שיזכור כל השנה את חג הפסח ויתכונן אליו כבר ממוצאי פסח בכך שיזהר שלא יתפזר חמץ בבית במקומות שיהיה קשה למצוא אותו בערב פסח. ושלא יאכל חמץ בשעה שספר פתוח לפניו שלא יכנסו בו פירורים שיקשה להוציאם בבדיקות חמץ.

כב. כתב בזוה"ק שהשומר עצמו בפסח מחשש חמץ - שמור גופו מיצה"ר, נשמתו עליונה ועליו נאמר "לא יגורך רע". על פי זה מובא מהאר"י שהנזהר מחמץ במשהו - מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.

כג. מצרכים לפסח - אין לקנות שום מוצר לפסח, אלא אם כן יש עליו השגחה מרבנות מוכרת ואחראית שהוא כשר לפסח.

כד. כל המצרכים המיועדים לפסח בבית או בחנות, צריכים להיות שמורים במקומות מיוחדים לבל יפול עליהם אבק קמח או חמץ. ויזהרו שלא להניח את המצרכים המיועדים לפסח במקום שיש חשש שיתערבו עם החמץ וביותר יש להזהר בבית שיש בו ילדים קטנים.

כה. מי שיש ברשותו חמץ שלו בפסח, עובר בכל רגע על "בל יראה ובל ימצא". החמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מהעולם, יכול למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שעדיין מותר בהנאה.

כו. כלים שמיועדים לשימוש בפסח - כלי בישול וכלי הגשה של אוכל שהשתמש בהם בחמץ - אסור להשתמש בהם בפסח ללא הכשרה. ומה טוב שכל אדם ירכוש לעצמו כלים מיוחדים לפסח וישמרם משנה לשנה ועל ידי כך יחסוך לעצמו טירחה מרובה בהכשרת כלים כל שנה ושנה.

כז. לפני ליל י"ד בניסן יש לנקות את הבית ומקום העבודה, את המחסן ואת מקומות האיחסון שבתוך הבית (מעל האמבטיה, מתחת לכיורים וכד'), את החצרות בבית ובמקום העבודה, את המכונית הפרטית והמכונית שעובד בה, את הארונות והמקרר, וכל מקום אחר שהאדם השתמש בו כדי שלא ישאר שום חשש חמץ. כן יש לבדוק את כיסי הבגדים וביחוד בגדי הילדים, את התיקים ואת ילקוטי בית הספר פן נשאר שם חמץ. ולסברת הרמב"ם הניקוי הוא חיוב בפני עצמו. יזהר כל אדם לדקדק בניקוי כל הבית, שלא יהיה ברשותו אפילו כלשהו חמץ, וידוע מה שאמרו תלמידי רבינו האר"י זיע"א שהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.

כח. יש לדקדק בניקוי המטבח, היות ומצוי שם חמץ תדיר. לכן יש לנקות באופן יסודי את המקרר, הארונות וכדו'. ולאחר הניקוי ראוי לצפות את המדפים בנייר, ואם יש בהם חורים או סדקים יסתמום בדבק וכדו', כיוון שגרגיר אחד של חמץ שנופל לתבשיל אוסר את הכל, כי חמץ בפסח אפילו באלף לא בטל.

כט. יש לנקות היטב במקומות שעלולים להמצא פירורי לחם, כגון: בין קפלי הגומי בדלת המקרר, פינות החלון של תנור האפיה, ופינות ארגז הלחם. יש להצניע את הארגז מחוץ למטבח.

ל. יש לנקות היטב את המחזורים כיוון שיש הרבה המשתמשים בברכת המזון המופיעה בתוך ההגדה גם בחג הסוכות ובחג השבועות, ויתכן שיהיו שם פירורי לחם וכדו', ויש לחוש בליל הסדר שכשיאמר את ההגדה יפלו פירורי חמץ לתוך מאכלו ויכשל באכילת חמץ בפסח. לכן מה טוב להשתמש במחזורים מיוחדים לפסח.

לא. בלילה שלפני ערב פסח בודקין את החמץ. וצריכים לבדוק מיד בתחלת הלילה, כשמונה עשרה דקות אחר השקיעה - בצאת הכוכבים. ולכן יש להזדרז מיד אחר תפילת ערבית לילך לביתו ולהתחיל מיד בבדיקה.

לב. אסור להתחיל לאכול סעודה או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה. אבל לאכול פחות מ"כביצה" (כחמשים וששה גרם) פת או עוגה - מותר. וכן לשתות תה או קפה או לאכול פרי - מותר. וכשמגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק הכל ומיד יתחיל בבדיקה. אסור להתחיל ללמוד תורה קודם זמן הבדיקה, ובוודאי שאסור ללמוד דברים אחרים. וגם אם יש לו עת קבוע ללמוד, לא ילמד עד שיבדוק. ואין מועיל לשים "שומר" שיזכירו לבדוק.

לג. יניח קודם הבדיקה את החמץ שהוא משייר לאכילה או למכירה. ויניחנו במקום משומר היטב. וגם את החמץ שהוא מוצא בבדיקתו וצריך לשרפו למחר, יניח במקום משומר שלא יאבד ממנו. ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשרפו.

לד. על פי האר"י טוב שהאשה או אחד מבני הבית (שאינו הבודק) יקחו קודם הבדיקה עשרה פתיתי לחם פחותים מ"כזית", עטופים בנייר או בשקית כדי שלא יתפזר החמץ שבהם, ויחביאו אותם בבית. וטוב לרשום על פתק מיוחד את המקום שמניחים בהם את הפתיתים כדי שלא ישכח מקומם. אמנם אין להסתפק בלקיטתם, אלא צריך לבדוק כל המקומות מחמץ. ומי שהוא רק מקבץ פתיתים אלו ולא בודק בחורים והבסדקים - לא קיים מצות בדיקה וכמעט בירך ברכה לבטלה. אם לא מצא אחד מפתיתים אלו - יחפש שוב. ואם לא מצא - יבטל אותו בפירוש כשמבטל את החמץ. עשרה פתיתים אלו שורפם למחרת עם שאר החמץ שמצא.

לה. אין בודקים לאור נר של חֵלב או צלוחית של שמן ולא בנרות קלועים וכד' בכדי שיוכל לבדוק היטב בחורים ובסדקים ולא יחשוש מהאש.

לו. בודקים לאור נרות של שעוה, ומי שאין לו שעוה - יבדוק בנרות המצויים היום העשויים פרפין, ואם אין לו גם כאלה - יבדוק בכל נר שיש לו. ואפילו לאור פנס יד, ויברך על בדיקה זו. ויש חולקין. על כן ידליק גפרור, יברך, יתחיל לבדוק בו ואחר כך ימשיך לבדוק בפנס. אין לבדוק עם מנורה המחוברת לחשמל, אפילו אם אפשר לטלטלה.

לז. יבדוק בתחילת הלילה. שכח ולא בדק בתחילת הלילה - יבדוק במשך כל הלילה. לא בדק בלילה - יבדוק ביום (וחלים על בדיקה זו כל כללי הבדיקה כדלקמן), לא בדק קודם פסח - יבדוק בחול המועד מיד כשנזכר ולא יברך. לא בדק בפסח - יבדוק אחר הפסח בכדי שלא יאכל בטעות חמץ שעבר עליו הפסח, גם על בדיקה זו לא יברך.

לח. אם לא בדק קודם הפסח וגם לא ביטל את החמץ - כשבודק בתוך הפסח יבדוק עם ברכה. טוב ליטול ידיו בלי ברכה קודם הבדיקה ויזהר שלא לשמוע בזמן הבדיקה אפילו קלטות של שירי קודש ודברי תורה, שלא יסיח דעתו.

לט. קודם שמתחיל לבדוק טוב לומר: "לשם יחוד", ויברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ". ואע"פ שעתה עדיין אינו מבערו, מכל מקום מברך "על ביעור", לפי שמיד לאחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, וירכז את החמץ הידוע לו לצורך שריפתו ביום המחרת, וזהו ביעור לחמץ. אם בירך "על בדיקת חמץ", או "לבער את החמץ" - יצא.

מ. לא יפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה. וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה, אלא במה שהוא מענין הבדיקה. שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה לפני שהתחיל לבדוק - יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ויחזור ויברך. שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה אחרי שהתחיל לבדוק, לא יחזור ויברך. אם הפסיק בענין הבדיקה, לפני שהתחיל לבדוק כגון שכבה הנר וביקש שידליקוהו, אינו חוזר לברך. אולם לכתחלה, גם דיבור מעין זה לא ידבר אלא לאחר שבדק מעט.

מא. אין לברך "שהחיינו" לפני הבדיקה, אולם אם יש לו בגד או פרי חדש טוב לברך עליהם "שהחיינו" ולכוין לפטור גם את הבדיקה, אלא שבמקרה זה יברך "שהחיינו" לפני שיברך "על ביעור חמץ". בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים, ואפילו אם הם רחוקים זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ואם עבר זמן רב והיה היסח דעת גדול מהבדיקה הראשונה - צריך לחזור ולברך על שאר המקומות שבודק.

מב. אם אינו יכול לבדוק בעצמו יכול למנות שליח שיבדוק במקומו, ואשתו יכולה לשמש כשליח לבדיקה שגם היא חייבת במצות ביעור חמץ. ואפילו בעלה לא מינה אותה כ"שליח" והוא נמצא מחוץ לבית ולא יבוא בזמן בדיקת חמץ - תבדוק האשה את הבית "בדיקת חמץ" עם ברכה.

מג. אחר הבדיקה יבטל את החמץ מיד. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר וכדבר שאין בו צורך כלל. ותקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו ויאמר "כל חמירא וכו'". ומי שאינו יודע פירושו, יאמר בלשון שהוא מבין. "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". ובדיעבד אם אמר בלשון ארמית ואינו מבין אותה אך יודע שמשמעותה ביטול חמץ יצא ידי חובת ביטול.                          

("עפ"י שולחן ערוך").‏

בס"ד   


קישור ישיר

בס"ד

בס"ד

יערה ומרדכי היקרים, תודה על המילים החמות.

ה' יברך אתכם ואת כל אשר לכם ואת כל עם ישראל הקדושים בכל מילי דמיטב ובעיקר בשמחה תמיד. אמן.

ד"נ, יערה - לא כבד, "קטן עלייך". אבק זה לא חמץ.  

בס"ד

ויש תוספת למשפט שהתחלת: "

אבק זה לא חמץ.   וילדים אינם קרבן פסח... 

* xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab" height="544" width="625" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" > <*

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס'ד

כשאין לחם, יש מוסר השכל

פסח וארבע הקושיות לנוכח המשברים הפוקדים את חיינו.

מבט מזווית קצת שונה על ארבע הקושיות של פסח, מספק חומר למחשבה סביב שולחן הסדר.

1. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים חמץ ומצה, השנה הזאת כולה מצה?

לחם הוא בסיס החיים, ומצה היא סמל לעוני. אדם שעמל לפרנסתו "מרוויח את לחמו", ולעשירים יש "ברכה בעיסה". אולם בשנה זאת, כשאנחנו מסתכלים על חשבונות הבנק שלנו, על תוכניות הפנסיה ועל הארנקים הריקים, אנחנו נזכרים מיד בלחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.

למה זה קורה לנו? אולי בגלל שאלוקים רוצה שנבין את האמת הקדומה שכפי הנראה שכחנו - "לא על הלחם לבדו יחיה האדם". אנחנו לא יכולים להשקיע את כל חיינו אך ורק בצבירת ממון. אל לנו להפוך את הרווח הכלכלי למטרה היחידה שלנו. והנה באים ימים בהם עלינו ללמוד לתקן את הדגש המוגזם ששמנו על "להרוויח עוד לחם". בעוד שהעולם מתייחס אל העושר כאל אמת מידה לערך האישי, היהדות עומדת על כך שפעם בשנה, בפסח, נגלה את האומץ הערכי להתנכר אל הלחם בתור הכוח היחיד ששולט בחיינו. וכשאנחנו יושבים בליל הסדר, מוקפים בבני משפחותינו, אנחנו מצהירים שאנחנו יכולים לשרוד גם בלי 'צעצועי' המותרות.

שיעור אירוני וכואב נוכל ללמוד מאחד מעשירי תבל, אשר הבין את הלקח מאוחר מדי. סם וולטון היה המנכ"ל המולטי מיליארדר של רשת הסופרמרקטים הענקית וול-מארט, התאגיד הרביעי בגודלו בארה"ב. בשכבו על ערש מותו, הוא התאמץ לבטא את מילותיו האחרונות בעולם הזה. את כל חייו הוא השקיע בעסק שלו, והצליח בכך מעל ומעבר לכל דמיון. ובכל זאת, היה לכך מחיר – הוא בקושי בילה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו רגעי אהבה, משחק וצחוק עם יקיריו. ומה היו המילים האחרונות שלו? "I blew it" – "פספסתי". היו לו מיליארדים, אבל על פי הודאתו האישית הוא נכשל. יתכן שטוב יהיה אם נחשוב על כך כבר עכשיו ונודה לאלוקים על התזכורת החשובה שנתן לנו בפסח.

2. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים שאר ירקות, השנה הזאת מרור?

מדוע אלוקים הטוב לא ממתיק את חיינו אלא ממרר אותם? את אותה שאלה שאלו בני ישראל במצרים, לגבי חיי העבדות שלהם. היום אנחנו שואלים אותה לגבי משאבנו הכלכליים ההולכים ומצטמקים. מדובר בקושיה שמדי פעם דורשת מאיתנו התמודדות.

מספרים על הרב הקדוש, החפץ החיים, שפגש באחד מתלמידיו לאחר שנים רבות, ושאל לשלומו. התלמיד שנמצא היה במצוקה קשה, ענה, "לצערי, המצב רע".

הרב הגיב מייד ואמר, "ה' ישמור, אסור לדבר ככה. אף פעם אל תגיד שהמצב רע, במקום זה תגיד שהוא מר."

התלמיד הנבוך שאל, "רע, מר – מה ההבדל? החיים שלי נוראים."

"לא בני", ענה לו הרב, "יש ביניהם הבדל גדול. תרופה לפעמים מרה, אבל היא לא רעה."

אמונה אמיתית דורשת מאיתנו להבין שלפעמים החיים מציבים בפנינו אתגרים – רגעים קשים שמשאירים אותנו עם טעם מר בפה, אבל עוזרים לנו לצמוח, להתבגר ובסופו של דבר להפוך לבני אדם טובים יותר.

כשאלוקים תכנן עבורנו את הניסיון במצרים, הייתה לו בכך מטרה. בחומש דברים הוא מתייחס למצרים כאל "כור הברזל" – כור לוהט שמזקקים בו מתכות. למרות שבאותם ימים הניסיון נראה קשה, הייתה לו מטרה. התורה מספרת לנו שבני ישראל ששרדו את התהליך הפכו בשל כך לטובים יותר, וזאת צריכה גם להיות התקווה שלנו, כשאנחנו עומדים מול משברי העת הנוכחית. ובכל זאת, הניסיון מר – בדיוק כמו תרופה שתהפוך אותנו לטובים יותר.

3. מה נשתנה... שבכל השנים אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת, השנה הזאת שתי פעמים?

העבר גרם לרבים מאיתנו להאמין שלא נתנסה שוב בשפל כלכלי, שהזמנים הטובים ימשיכו ללא הפרעה.

בשנת 1929, קצת לפני השפל הגדול, חזו כלכלנים מבריקים רבים ש"עידן המחזוריות" חלף מן העולם; שהכללים שהגבילו את ההתפתחות האנושית כבר אינם שייכים לימינו; שמעתה יכול שוק המניות רק לנסוק מעלה מעלה. הם טענו שעושר בלתי מוגבל הוא מחויב המציאות. כפי הנראה הביטחון האנושי המופרז נזקק למעט ענווה. השפל בשנות השלושים השתיק את אלה שקודם לכן שמו את כל מבטחם ב"כוחי ועוצם ידי".

בעלי התחזיות הכלכליות של שנות ה-2000, התגלו כעיוורים בדיוק כמו קודמיהם. גם הם הבטיחו לנו שהכללים הישנים כבר לא חלים עלינו, שאנחנו יכולים לבזבז בלי לחשוב על העתיד, שאנחנו לא צריכים לחסוך כי ערך הנכסים שלנו רק ימשיך ויעלה, ובקיצור שאנחנו חזקים ובלתי מנוצחים.

רבותינו מסבירים בתלמוד מדוע גם שרה, גם רבקה וגם רחל היו עקרות, עד שנדרשה התערבות אלוקית למענן כדי שיוכלו להרות. הסיבה לכך הייתה משום ש"אלוקים מתאווה לתפילתם של צדיקים". כשאנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים יותר מדי בקלות, אנחנו נופלים קרבן לתחושה של מגיע לי. אם הברכות מגיעות אלינו גם כשאנחנו לא מבקשים, אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו כבר לא צריכים להתפלל עליהן. תפילות שנענות לפני שמבקשים אותן עלולות לגרום לנו גם לשכוח שעלינו להכיר תודה.

למזלנו מדי פעם יש ירידות, והחדשות הטובות הן שאם נשכיל ללמוד מהן, הן לא יישארו לתמיד. כל מה שהן מבקשות מאיתנו הוא שכאשר הימים הטובים יחזרו, לא נשכח מהו מקור הברכות שלנו.

4. מה נשתנה... שבכל השנים אנו אוכלים בין יושבין ובין מסובין, השנה הזאת כולנו מסובין?

להסב זה להיסמך, ובשנה זאת רבים מאיתנו נאלצו להיסמך על עזרתם של אחרים. הפניות שהגיעו בשנה זאת לארגוני החסד היו חסרות תקדים. אף אחד לא יכול להתרווח בנוחות בכיסאו, ולהישאר אדיש לסובבים אותו.

זהו למעשה הטעם שאלוקים מספק לנו בתשובה לשאלה מדוע הוא אילץ אותנו להישאר במצרים בטרם החזיר אותנו אל הארץ המובטחת. "ואהבתם את הגר", מצווה התורה, "כי גרים הייתם בארץ מצרים". המטרה של שעבוד מצרים הייתה ללמד אותנו להזדהות עם המדוכאים בכל דור ודור. אנחנו יודעים מה זה להיות עניים, להיות רעבים, להיות מנוצלים. אנחנו בקיאים באומללות, בשביל שלא ניכשל בתפקידנו להיות אור לגויים, וללמד חסד וחמלה.

"הא לחמא עניא... כל דכפין יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח" – "זהו לחם עוני... כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שנזקק יבוא ויפסח". במילים אלה אנחנו פותחים את סדר הפסח, ...וזוהי ההקדמה המתאימה ביותר לחג, שעלילתו עצמה התרחשה רק כדי ללמד אותנו את השיעור הזה.

כולנו שואפים להיות מאושרים. אנחנו מחפשים אחר דרכים שונות כדי לממש את המטרה. מה הדרך הטובה ביותר להגיע אל האושר? ניסינו כל כך הרבה דרכים בחוסר הצלחה. מומחים במדעי החברה הגיעו לאחרונה למסקנה ראויה לציון. אחת המהדורות האחרונות של ה"סיינס מגאזין" המכובד, מגלה שמחקרים הוכיחו שכפי הנראה עזרה לזולת היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע לאושר אישי.

האם אין זה מוזר אם כן, שאנחנו עוברים חלק ניכר כל כך מחיינו במאמץ לקבל, בעוד שהיה לנו הרבה יותר טוב אילו היינו משקיעים קצת יותר מאמץ בלתת. כולנו יכולים ללמוד הרבה מהמיליארדר מייקל בלומברג, שהוא גם ראש עיריית ניו יורק, אשר תרם 235 מיליון דולר בשנת 2008, מה שהפך אותו לפילנתרופ החי שתרם את סכומי הכסף הגדולים ביותר בארה"ב. בלומברג הסביר את הפילוסופיה האישית אשר עומדת מאחורי מעשיו, ואמר שהוא מתכוון לתת את רוב הונו, משום ש"אמת המידה הטובה ביותר לפילנתרופ היא שהצ'ק שהוא ישאיר לקברן יחזור". צורת חיים כזאת תבטיח שהוא ימות מאושר במיוחד.

הסברים אלה אמנם אינם פותרים את הבעיות הנוכחיות שלנו, אבל הם מאפשרים לנו להבחין בקיומם של רעיונות משמעותיים שביכולתנו ללמוד מהתגובה האלוקית לקשיים שלנו, שישפרו וירוממו את הבנתנו. החיפוש שלנו אחר משמעות חייב תמיד להתאים לאמונתנו הנחושה, שאותו אלוקים שהיינו מספיק חשובים לו כדי לעשות למעננו ניסים בעבר, ממשיך לאהוב אותנו באותה עוצמה כדי לעזור לנו להתגבר גם על המשברים הנוכחיים. אחרי הכל, בדיוק בגלל זה אנחנו חוגגים את חג הפסח.

(מאת הרב בנימין בלך שליט'א / אתר "אש התורה")

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

הלכות חול המועד

כללי 

א. צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו רבותינו ז"ל: "והמבזה את המועדות וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (משנה, אבות ג יא. סנהדרין צט א). 

ב. כתוב בתורה "ושמחת בחגך" (דברים טז יד), וצריך האדם לשמח גם את בני ביתו, כל אחד לפי עניינו. יש מי ששמח באוכל טוב, יש מי ששמח בבגדים יפים, ויש מי ששמח בטיולים וכד'. ומכיוון שבקל יכול אדם לעבור מהשמחה אל הוללות ואיסורי תורה, יבחר האדם בחכמה את המקום ואת החברים שאיתם הוא הולך לשמוח, ולא יעמיד את עצמו או את בני ביתו בניסיון. ועל זה נאמר: "החכם עיניו בראשו". 

ד. יש מצווה מיוחדת ללמוד תורה בחול המועד. 

ה. אין נושאין נשים בחול המועד, משום דאין מערבין שמחה בשמחה. אבל מותר לאדם להחזיר גרושתו (שו"ע תקמו סע' א, ב). 

ו. מותר לחתום על הסכם שידוכים ולשמוח על כך ואף לעשות לשם כך ריקודים ומחולות, אך אסור לעשות סעודת שידוכים בבית המשודכת בזמן השידוכין, כי אין מערבין שמחה בשמחה. אמנם מותר לעשות סעודה אחרי השידוכים או במקום אחר (שו"ע שם סע' א ועיין כה"ח ס"ק ד' ה'). 

ז. מותר לעשות משתה לברית מילה ולפדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן מותר לעשות סעודה לחינוך הבית בחול המועד (שו"ע שם סע' ד ונו"כ). 

מלאכה במועד 

ח. צריכין ליזהר מאוד שלא לעשות בחול המועד מלאכה האסורה, כי יש אומרים שאיסור מלאכה במועד הוא מדאורייתא (כה"ח תקל ס"ק א משנ"ב ס"ק א). ורז"ל אמרו, שהמחלל את חול המועד כאילו עובד ע"ז (פסחים קיח א). אמנם לא כל המלאכות אסורות בחול המועד, ואלו המלאכות המותרות. 

א) מלאכה פשוטה שאינה דורשת מקצועיות כגון נסיעה, הדלקת חשמל וכד'.

ב) מלאכה הנעשית בשינוי מהרגיל.

ג) מלאכה לצורך אוכל נפש.

ד) מלאכה לצורך המועד.

ה) מלאכת "דבר האבד", שאם לא תעשה המלאכה יגרם נזק. 

כל המלאכות המותרות יכול אדם לעשותם בעצמו או שחבר יעשה לו אותם ללא תשלום. ואם לא מצא, מותר לשכור פועל שאין לו מה לאכול. ואם לא מצא פועל שכזה, ישכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול (שו"ע תקמב סע' א ב. משנ"ב ס"ק ב' וכה"ח ס"ק ג'. ועיין מ"ב תקל ס"ק א). 

ט. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל שאין לו מה לאכול. ועדיף שתהיה בצנעה (שו"ע תקמב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י).

י. מותר לעשות כל מלאכה ב"דבר האבד" שמפסיד מהקרן. אמנם אם מפסיד רק מהרווח אסור לעשות מלאכה. ומותר לצורך כך גם לשכור פועל אפילו שיש לו מה לאכול. אמנם עדיף לשכור פועל יהודי שאין לו מה לאכול, ועדיף לעשות בצנעה (שו"ע תקלז סע' א, תקלח סע' ב). 

יא. מותר לעשות מלאכה לצורך המועד בצנעה, אלא אם כן ניכר שהיא לצורך המועד. מלאכה זו מותר לעשות אפילו אם כיוון מלאכתו למועד (שו"ע תקלג סע' א, ה. תקמב סע' ב, כה"ח תקלג ס"ק כה). 

יב. מותר לשכור פועלים ואפילו ישראלים שיעשו מלאכתו לאחר המועד (שו"ע תקמג סע' ג. כה"ח ס"ק יב). 

יג. אפילו מלאכות המותרות - אסור לעשותן בשביל גוי. 

יד. כל דבר שאסור לעשותו, אסור גם לומר לנכרי לעשותו, ולכן אסור לנכרי לבנות בית של יהודי או לסייד את דירתו וכד'. אמנם אם הנכרי קיבל עבודה לפני המועד. והעבודה מתבצעת בבית הנכרי או בבית המלאכה של הנכרי- אין בכך איסור (שו"ע תקמג סע' א). 

טו. כל דבר שהוא לצורך רפואה, מותר לעשות בין לאדם בין לבהמה (שו"ע תקלב סע' ב). 

טז. דייגים חובבים יכולים לדוג בחול המועד. ודייגים שמלאכתם בכך צריכים מעיקר הדין לעשות כן בצנעה (שו"ע תקלג סע' ד, ה). ואם ניכר שהם צדים דגים לצורך החג, מותר גם בפרהסיה (עיין כה"ח שם ס"ק כט, לד). 

תספורת איפור וכד' 

יז. מצווה על האדם להסתפר לפני החג, ואם רגיל להתגלח - יעשה כן לפני החג. ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום טוב (שו"ע תקלא סע' א, ב). 

יח. יש מתירים לאדם שדרכו להתגלח בכל יום ואין הדין כן ובמיוחד חמור הדין באנשי ציבור כיון שהציבור לומדים מהם. 

יט. היוצא מבית האסורים יגלח בצנעה. ואפילו יצא בערב יום טוב אלא שלא היה לו פנאי לגלח אז- יגלח בחול המועד (שו"ע תקלא סע' ד, ה). 

כ. מותר לנשים להסתרק, להתאפר, ולעשות כל צורכי היופי בחול המועד. ומותר לה לגזור ולהעביר שער מכל מקום בגוף, אך אסור לה לגזור את שער ראשה (שו"ע תקמו סע' ה ונו"כ). 

כא. לדעת השו"ע מותר לקצוץ צפרניים בחול המועד, בין של יד ובין של רגל, ואפילו על ידי מספריים, לדעת הרמ"א - אסור. ולצורך טבילת מצווה לדברי כולם - מותר (שו"ע תקלב סע' א). 

כב. מותר לגזור את שערות השפם בחול המועד (שו"ע תקלא סע' ח). 

תיקון, כיבוס וגיהוץ בגדים 

כג. אסור לכבס שום דבר אפילו לצורך המועד. ואם לא היתה לו אפשרות בשום אופן לכבסו קודם יום טוב - מותר. ולכן מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים (שו"ע תקלד סע' א). 

כד. אם אין לו מה ללבוש - מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום - מותר בצנעה (שו"ע והגה שם). 

כה. מותר לגהץ בגדים לצורך המועד (רמ"א תקמא סע' ג). וכן בגד שנקרע וצריך אותו למועד- מותר לתקנו תיקון פשוט כדי שיוכלו ללבוש אותו. אך לא יתקנו אותו תיקון אומנותי (שו"ע תקמא סע' ה). 

עבודות גינה 

כו. אסור לעשות בחול המועד עבודות בגינה שאינן הכרחיות כגון: זריעה, נטיעה, זיבול, ניכוש, גיזום וכד'. אמנם מותר להשקות בחול המועד כשההשקיה הכרחית. ועדיף להשקות על ידי טפטפות וכד' שאין בכך טירחה ואין זה ניכר (עיין שו"ע תקלז סע' א-ד). 

כז. אסור לרסס שדה מפני מזיקים, אלא ירסס לפני המועד או אחריו. ואם המתנת הימים תביא הפסד- מותר (עיין שו"ע תקלז סע' א, יב-יג). 

כח. קטיף של פירות או ירקות מותר רק לצורך החג. ואין צריך לקטוף בצימצום, אלא קוטף לצורכו. ואם יותיר - יותיר (עיין שו"ע תקלג סע' ג). 

כט. מי שפירותיו הבשילו, ואם לא יקטוף אותם, יש חשש שיבואו אחרים ויגנבו את הפירות, או שיש חשש שהפירות ירקיבו מותר לקוטפם בחול המועד. ומותר לארוז אותם כדי להכניסם לקירור או למרוח עליהם חומר משמר בכדי שלא יתקלקלו. ובלבד שלא יניח בכוונה מלאכתו לחול המועד (עיין שו"ע תקלג סע' ג. תקלז סע' טז). 

ל. מותר ללקט עצים להסקה או לבישול שצריך להם בחול המועד (שו"ע תקלז סע' י). 

העברת דירה 

לא. אסור לעבור דירה אפילו מדירה כעורה לדירה נאה. אבל מותר להעביר דירה מבית לבית בבנין אחד אפילו בשתי כניסות נפרדות, ואפילו בשני בנינים הנמצאים בחצר אחת- מותר (שו"ע תקלה סע' א). ויש אוסרים בכל הנ"ל וטוב להחמיר (כה"ח שם ס"ק י). 

לב. אדם הצריך לפנות דירתו, ואם לא יפנה ישלם קנסות וכד' יכול לפנות דירתו אפילו מעיר לעיר (רמ"א תקלה סע' א). 

לג. לדעת השו"ע אסור לעבור דירה, אפילו מדירה שאינה שלו לדירה שלו, משום שיש בזה טרחה גדולה, ויש מתירין (כה"ח תקלה ס"ק יא). 

קניה ומכירה 

לד. אסור למכור בחנות בחול המועד, כי אין בזה "דבר האבד" אלא "מניעת רווח", ומניעת רווח אינה מותרת בחול המועד. ואם נזדמנה לו מכירה חד פעמית עם רווח טוב, יכול לעשותה בצינעה, ויוציא לכבוד יום טוב יותר ממה שהיה בדעתו להוציא (שו"ע תקלט סע' א). 

לה. אם יש לו סחורה שיש לחוש שאם לא ימכרנה בחול המועד יפסיד מן הקרן, מותר למכרה, משום שזה "דבר האבד". אבל אם אין לחוש שיפסיד אלא שלא ירוויח אסור למכרה (שו"ע תקלט סע' ד). 

לו. בחישוב הפסד ורווח יש לחשב את הוצאת הקניה וכל ההוצאות הישירות כגון הובלה וכד'. 

לז. אסור לערוך קניות של רהיטים או בגדים או כלי בית וכד' במועד אלא רק מה שצריכים למועד עצמו. 

לח. אם יש "תערוכה" או "יריד" שנערך אחת לתקופה, ובאותה עת מתאספים הרבה קונים, מותר למכור או לקנות. כיוון שהוא דבר שאינו תדיר, נחשבת "מניעת רווח" כ"דבר האבד". אבל ביום השוק שמתקיים בכל שבוע, אסור למכור ולקנות אלא דברים שצריכים לחול המועד (שו"ע תקלט סע' ה). 

לט. מותר לקנות דבר שנמכר ב"מבצע" ובזול שלא יהיה אחרי החג כמוהו (שו"ע תקלט סע' ה). 

מ. מותר לקנות ולמכור צרכי מכולת ודברים הנצרכים למועד כגון לחם ומזון, פירות ותבלין, ומותר למוכרם אפילו בפרהסיא. אמנם גם באלה לא יקנה אדם למלאות את ביתו, אלא לצורך החג (שו"ע תקלט סע' י, יא). 

מא. מותר לקנות מכונית וכד' אם יש חשש שאחרי החג לא ימצא כמוה בטיב או במחיר (שו"ע תקלט סע' ה). 

מב. מותר לאדם לפרוט באופן חד פעמי כסף גדול לכסף קטן או להחליף דולרים לשקלים וכד' ובלבד שלא יחשבו את הסכום על ידי כתב, וכן אם נעשה על ידי מחשב אסור. ואם עוסק בכך בקביעות עובר איסור (עיין תוספות מו"ק י ב ד"ה פרקמטיא והגהות הב"ח שם. שו"ע תקלט סע' יד). 

מג. אל לו לאדם להפקיד כסף או שיקים בבנקים כיוון שדבר זה נעשה בדרך כלל על ידי כתיבה של פקידים שהיא מלאכה האסורה במועד כנ"ל. ואם צריך הוא את הכסף להוצאות החג- מותר. 

מד. אסור להעביר סחורה ממקום למקום אלא אם חושש מפני גנבים או מהפסד אחר. ובכל אלה כל מה שאפשר לעשות בצנעא, יעשה בצנעא ואם אי אפשר לעשות בצנעא, מותר לעשות אפילו בפרהסיא (רמ"א תקלה סע' א). 

כתיבה 

מה. אסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות: א) "דבר האבד". ב) צורכי רבים. ג) צורך המועד. 

מו. חשבונות וכיוצא בזה שאם לא יכתבם ישכחם, מותר לכתבם משום דהוי "דבר האבד". וכן מה שהוא לצורך המועד, מותר לכתוב. אבל שאר דברים, אסור לכתוב (שו"ע תקמה סע' ד). 

מז. מותר למורה לכתוב מראה מקומות לשיעור, כיוון שהוא צורך רבים (שו"ע תקמה סע' ב). 

מח. אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד" (שו"ע תקמה סע' ט ועיין כה"ח ס"ק עט). 

מט. מכתב שכותב אדם לחברו, יכול לכותבו בלי שינוי. שזה כמו צרכי המועד. ויש נוהגין לכתוב בשינוי קצת. וטוב לעשות כן אם אין בכך הפרעה לכתיבה. וטוב לכתוב בכתב יד, לא בדפוס לא באותיות דפוס (עיין כה"ח תקמה ס"ק לו). 

נ. אין להכניס כסף לבנק או להוציא ממנו כיוון שזה מצריך כתיבה לפקיד יהודי או הפעלת מחשב, אלא אם כן אי אפשר בדרך אחרת או שחושש ל"דבר האבד" (אחרונים). 

נא. מותר להגיה ספר תורה של בית הכנסת אם אין ספר תורה אחר לקרות בו (שו"ע תקמה סע' ב). 

נב. אדם שאין לו מה לאכול ומתפרנס מהכתיבה יכול לכתוב ולהתפרנס (שו"ע שם סע' ג). 

נג. כל מה שמותר לכתוב- מותר גם בלי שינוי, וכל מה שאסור לכתוב- אסור גם בשינוי (שו"ע שם סע' ז) ואעפ"כ נוהגים לשנות. 

נד. כתיבה במחשב תוך כדי משחקים- מותרת. הקלדה של מכתב במחשב הרי היא כמו כתיבה רגילה, מה שמותר לכתוב, מותר גם להקליד (עיין כה"ח תקמה ס"ק טל), ומה שאסור לכתוב - אסור גם להקליד. תיקון מאמר מודפס- אסור (עיין שו"ע תקמה סע' א). הנהלת חשבונות של העסק- אסורה, אלא אם כן יש חשש הפסד אם לא ידחה לאחרי המועד. גיבוי דיסקטים- מותר. הדפסה במדפסת מתוך מה ששמור במחשב- אסורה (עיין שו"ע שם סע' ז).   

אבלות במועד 

נה. אסור להספיד שלושים יום לפני הרגל את מי שנפטר לפני כן. אך מי שנפטר בערב החג, מותר להספידו גם בערב חג (שו"ע תקמז סע' ג). 

נו. בערב חג אחר חצות ובחול המועד, אין מספידין כי אם לחכם בפניו (שו"ע יו"ד תא סע' א. כה"ח תקמז ס"ק יב). 

נז. אין קורעין בחול המועד אלא על אב ואם. ויש קורעים על כל הקרובים ויש שאינם קורעים כלל. ובמקום שאין מנהג מבורר יש לקרוע רק על אב ואם במועד, ואחר המועד יש לקרוע על שאר קרובים (עיין שו"ע תקמז סע' ו. כה"ח שם ס"ק כ). 

נח. אין עושים סעודת הבראה במועד בעדשים או בביצים אלא בקפה בלבד (עיין כה"ח שם ס"ק לה). 

נט. כשקוברים בחול המועד, אין תולשים עשבים ועפר מבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחול (שו"ע תקמז סע' יב). ואין יושבים "שבעה" אלא לאחר המועד. ואין נוהגים אבלות במועד אלא בדברים של צנעה בלבד. ואף על פי שלא יושב "שבעה" באים חבריו לנחמו. וסופרים "שלושים" מיום הקבורה. ובמקרה זה טוב לשאול שאלת חכם על מה שצריך לעשות כיוון שהדינים בזה רבים הם (שו"ע תקמח סע' ד, ו). 

ס. מי שמת לו מת בערב חג או מספר ימים לפני החג, ונהג אבלות לפני החג אפילו רגע אחד, כשבא החג אין הוא יושב יותר "שבעה" (שו"ע שם סע' ז). ויש סוברים שיכול להתרחץ אחרי מנחה כשעתיים קודם החג. אם הנפטר הוא אביו או אימו יכול להסתפר אחרי שלושים יום כשיגערו בו חביריו. (שו"ע שם סע' יא-טז). 

סא. מי שגמר לישב "שבעה" לפני החג, אפילו חל יום השביעי בערב חג, כשבא החג אין הוא נוהג יותר את דיני האבלות של ה"שלושים". ויכול להסתפר ולכבס בערב חג (שו"ע שם סע' ח). אמנם על אביו ואימו צריך לחכות עד שיעברו שלושים יום שלמים מהקבורה ויגערו בו חבריו ואין הרגל מבטל את ה"שלושים" (שו"ע שם סע' ט). 

סב. אף על פי שהחג מבטל "שבעה" ו"שלושים". אין הוא משנה את תאריכי האזכרות כיוון שהאזכרות נעשות כרגיל אף על פי שאין נוהגים אבלות. ולכן בליל השביעי לקבורה עושים את אזכרת ה"שבעה". ובליל השלושים לקבורה עושים את אזכרת ה"שלושים" (כה"ח שם ס"ק ד. מ"ב שם ס"ק ג). 

סג. אין עולים לקברים בחודש ניסן, אלא אם כן קם מ"שבעה" בניסן, וה"ה לחול המועד סוכות, אולם מותר לעלות לציוני הצדיקים בחול המועד ובחודש ניסן. 

שבת חול המועד 

סד. בשבת חול המועד מתפללים שחרית כרגיל ומוסיפים "יעלה ויבא" בתפילה והלל אחריה. וקוראים בתורה בשני ספרים. בראשון קורא "ראה אתה אומר אלי" שמוזכרות בה מצוות שבת והחגים וחול המועד. ובספר השני קורא את קורבנות היום. ואין מזכירים בברכת ההפטרה את יום חג הפסח או סוכות כיוון שהפטרה זו באה בגלל שבת ולא בגלל חול המועד (שו"ע תרסג סע' ג ונו"כ). 

סה. מתפללים מוסף של חול המועד ומזכירים בו את השבת וכמובן את החג, כיוון שמוסף זה הוא משותף לשבת שאומרים בה כרגיל מוסף, ושייך גם לחול המועד שגם בו אומרים בכל יום מוסף (שו"ע תרסג סע' ב). 

סו. בסוכות בשבת - אסור לטלטל את ארבעת המינים משום "מוקצה" (עיין כה"ח תרנד ס"ק ח ואחרונים). 

מוצאי שבת ויום טוב 

סז. אומרים מזמור "ויהי נועם" שבו ברך משה את ישראל בסיום מלאכת המשכן והוא סימן ברכה לכל מלאכת השבוע שמותרת ממוצאי שבת. ואומרים "ויהי נועם" מעומד, ואומרים "ואתה קדוש" מיושב. ולפי הקבלה אומרים בכל מוצאי שבת "ויהי נועם" "ואתה קדוש" גם במוצאי שבת של חול המועד (עיין כה"ח רצה ס"ק ט, יא. בא"ח ש"ש ויצא ו). 

סח. במוצאי יום טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו'. במוצאי יום טוב ושבת מבדילים כרגיל על נר ובשמים (עיין שו"ע תצא סע' א). 

סט. מי שלא אמר "אתה חוננתנו". (איש או אשה) אסור במלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו הכוכבים. ואפילו אמר "אתה חוננתנו" אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (מ"ב תצא ס"ק א). 

(מאת הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א בורא עולם ישלח לו רפואה שלימה מהרה בתוך כל חולי עמו ישראל. אמן /www.Yeshiva.org.il)

 

<*

_________________

    אין יום שאין בו טוב