שאלת ידיעה ובחירה היא כמו כל שאלה מכשילה,

ידיעה ובחירה

שאלה זו בדבר 'הידיעה והבחירה' מפורסמת בדברי הרמב"ם, וכך הוא מנסח את השאלה: "שמא תאמר: והלוא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה, ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר: שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בורייו"?

וכך הוא עונה על השאלה: "דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים" (איוב יא', פס' ט'), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר. כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה: שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בורייו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר: "כי לא יראני האדם, וחי" (שמות לג', פס' כ'), כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי" (ישעיהו נה', פס' ח'). וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם.

אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע.  וזה העיקר, שכל דברי הנבואה תלויין בו". (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה', הלכה ה').

לפי הרמב"ם, גם אם קיימת לכאורה סתירה לוגית, הרי זה בגלל שאנו פועלים במגבלות ההיגיון האנושי, ואי אפשר להבין את ידיעותיו של האלוקים עם המגבלות שלנו, שכן הוא מעל לכל מגבלות ההיגיון האנושי. הוא שאומר הנביא: "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נה', פס' ט').

הרעיון שידיעת ה' שונה מידיעתנו אינו בא כתשובה לשאלת הידיעה והבחירה. הוא בא כדי לשלול את האפשרות לשאול את השאלה. זאת משום שכדי לשאול סתירה לוגית מנתון א' על נתון ב', עלינו להבין לעומקם את שני הנתונים. טוען הרמב"ם, אף שאנו מבינים את נתון הבחירה, אך איננו מבינים את נתון הידיעה, כי אין זו ידיעה כידיעתנו. כדרך שאיננו יכולים להקשות מא' על ב', בטרם נדע לעומקו משמעותו של א', כך אין אפשרות לוגית לשאול את שאלת הידיעה והבחירה.

למעשה גם בעולם המדע מתוודעים אנו לעשרות פרדוקסים שאין אנו מסוגלים ליישבם, ואף על פי כן כולם מקובלים. הרב אהרון לוי עמד על הנושא: "יש היום עשרות פרדוקסים מדעיים השוכנים כבוד זה לצד זה בפנתיאון הספקות המדעי, ואף על פי שעדיין אין בידינו פתרונות להבין את סתירתם הפנימית, אנו מקבלים אותם. כלל, ניתן לומר כי היום אין אנו מתייחסים בביטול למציאות הסותרת את עצמה. בעידן יחסיותו של המדע, אין להיבהל משני תוצאות שוות לבדיקה אחת. לאחר שנים שבהן התקבלה תפיסתו של אייזק ניוטון כי האור מתנהג כחלקיק, ביצע תומס יאנג את ניסויו המפורסם "הסדק הכפול", ובו הוכיח כי האור מתנהג כגל ולא כחלקיק. תפיסה זו הוכחה כלא מדויקת עם מאמרו של אלברט איינשטיין על האפקט הפוטו - אלקטרי וניסוי של פרנק - הרץ. בשנת 1974 הוכח כי האלקטרון הבודד מתנהג בצורה פרדוקסאלית. פעמים האלקטרון "מתנהג" כגל ופעמים כחלקיק. יחידת האור הבלתי מתחלקת יכולה לעבור בשני חורים בו זמנית. נסו נא לחשוב כי כדור - רגל יכול להיכנס בשני שערים במקביל. למרות הקושי בהבנת הדבר ולמרות העובדה שאין בידינו קצה חוט לפענח סתירה זו, בחיינו היומיומיים אנו משתמשים במכשירים רבים הבנויים על העיקרון הפוטו - אלקטרי מבלי להבין את הפרדוקס שבהתנהגותנו. עובדה זו מלמדת כי במדע המודרני יש מקום גם לפרדוקסים בלתי מפוענחים... הפרדוקס, קובע המדע המודרני, אינו מהווה סיבה מספקת לפסילתו, שהרי גם מציאות בלתי מובנת - מציאות היא, ועדיין ממשיכה להתקיים". (לא בשמים היא, עמ' 354).

תשובה אחרת מספק לנו המהר"ל מפראג בביאורו למשנה במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה" (פרק ג', משנה ט"ו). וכך כתב המהר"ל: "ואף על גב שהדברים אמת מצד שה' יתברך צופה ויודע העתיד מי הכניס אותו במקום הזה בדברים כאלו, ולמה לא יפרש הכל צפוי שהוא יתברך צופה המעשה בעת עשייתו, ונותן לו רשות לעשות, ואין מוחה לו לעשות הרע ויבא הלשון כראוי כלומר אף הרע צפוי לפניו".

הרב מ. נויגרשל שליט"א ביאר את עומקם של דברי המהר"ל: "לפי זה נבין היטב מדוע חשים אנו כי ידיעה מוחלטת מראש אינה מותירה מקום לבחירה אמיתית. הסיבה לכך היא כיוון שהכל היה ידוע לפני שהאדם בחר, נראה הדבר כאילו הכל מוחלט מראש. אבל ידיעת הקב"ה פועלת בצורה אחרת, הקב"ה לא יודע לפני, הוא לא יודע מראש, הוא לא יודע כיצד תבחר מחר, יודע הוא מה בחרת מחר, שכן נמצא הוא כבר במחר!ואמנם, אין אנו מבינים מה פירוש מהות מעבר לזמן אבל יודעים אנו בעליל כי כן הדבר, שהרי מעבר לחומר אין זמן וממילא אין כל סתירה, והדבר מדויק היטב בדבר רבי עקיבא במשנה באבות המבטא את ידיעת ה' במילים "הכל צפוי" מלשון צפייה כמו צופה הרואה מה שהאחרים אינם רואים, כיוון שאינם עומדים בזוית הראיה המיוחדת שלו, בה הפרספקטיבה רחבה יותר, כך הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות שכן אין לו מציאות של "מחר" ו"אתמול" והכל אצלו תמיד בהווה". (פירושו לספר הכוזרי חלק ב', עמ' 224. עיינו שם באורך).     

בקשר למהר"ל: 

א. הרב ישראל מאיר לאו שליט"א כתב אותו הסבר במהר"ל: "כל ידיעותיו של הבורא, הן על העבר והן על העתיד, כביכול, באות בדרך של צפייה בהווה – הדברים כולם מתרחשים בו ברגע, עומדים חיים לנגד עיניו, שכן ביחס אליו לזמן אין משמעות". (פירוש יחל ישראל, לפרקי אבות, ח"ג, עמ' שפ').

ב. גם מרן הגר"ע יוסף שליט"א כתב אותו דבר (בשם רבי יוסף בן שושן): "המסתכל מלמעלה למטה נקרא צופה. ולכן השומר העומד על המגדל נקרא "צופה" כמו שכתוב במלכים ב' (ט', פס' יז'). והקב"ה אשר נקרא שוכן שמים ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. והשגחתו בתחתונים נקראת צפייה. ומכאן הלשון "הכל צפוי". וכן נאמר (ביחזקאל ג', פס' יז', פרק לג' פס' ז') בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל". (ענף עץ אבות, עמ' ריז').

הרמב"ן בפירושו לתורה כותב: "משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון, נהיה זמן, כי אף על פי שזמנינו ברגעים ושעות שהם באור ובחשך, משיהיה יש ייתפש בו זמן". (פירושו לספר בראשית, פרק א', פס' ד').

המהר"ל כתב דברים דומים[1]: "כבר התבאר, כי הזמן והגשם דומים מתייחסים ושווים".

וכן כתב המהר"ל במקום אחר: "כי הטבע פועל בזמן ולפיכך צריך לכוון פעל טבעי המשך זמן, אבל פעל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כוח גשמי וכל כוח גשמי פעלתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כוח בגשם לפיכך פועלים בלא זמן". (מהר"ל הקדמה שנייה לגבורות ה'").

למעשה דברים אלו שכתבו חכמי ישראל לפני מאות בשנים הוכר במאה ה - 20 על ידי המדע כעובדה מדעית.

את ההוכחה המדעית והמסקנה התיאולוגית שאנו צריכים ללמוד ממנה כתב הרב פרופ' אברהם קושלבסקי זצ"ל, וז"ל: "תורת היחסות שהוצגה על ידי אלברט איינשטיין (בשנת 1905), גילתה את היחסיות של הזמן וכן את התלות בין זמן, חומר ומרחב. לפי תורת היחסיות הזמן משמש כמימד רביעי  (אורך, רוחב, גובה, זמן), וללא חומר ומרחב אין אפשרות למדוד אותו....לשאלה הנאיבית 'מה היה לפני בריאת העולם' אין משמעות, כי קודם לבריאת העולם לא היה קיים כלל מימד של זמן. הזמן נברא יחד עם החומר והמרחב והוא בר משמעות אך ורק לגבי גופים חומרים. ברור אם כן שאין כל משמעות לזמן גם כאשר דנים בבורא שאינו גוף חומרי וקדם לבריאה כולה...אצל הבורא אין מסגרת זמן של עבר הווה עתיד, ולכן גם מושגי ההשתנות לא חלים כלפיו". (מפגשים בין יהדות מדע וטכנולוגיה, על יסוד י"ג העיקרים של הרמב"ם, עמ' 56 – 57).    

וכך כתב רבינו בחיי ז"ל תלמיד הרשב"א: "אמר [הפסוק]: 'וישראל מקוראי, אני הוא אני ראשון אך אני אחרון' (ישעיהו מח', פס' יב'), הזכיר בכאן שולטנותו יתעלה בשלושה זמנים - היה הווה ויהיה. הווה הוא שאמר: 'אני הוא'. היה הוא שאמר: 'אני ראשון'. ויהיה הוא שאמר: 'אף אני אחרון'. וזה יורה כי הוא יתברך הראה עצמו בסיני שהוא שליט בשלושה זמנים אלו, וזה על ידי ישראל שקיבלו את התורה, כעניין שכתוב בישראל (דברים ד'): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". ומה שהזכיר תחילה הזמן ההווה ואמר 'אני הוא'  מפני שכל הזמנים העבר והעתיד כולם הם בהקב"ה בהווה לפי שלא עברו מימיו ושנותיו כלום, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים קב'): "ואתה הוא ושנותיך לא יתמו", וכן אנו אומרים בבקשת רחמים וסליחה: "ה' מלך (בלשון הווה), ה' מלך (בלשון עבר), ה' ימלוך לעולם ועד". (כד הקמח, ערך "מציאות ה' יתברך").

לגבי חוקי הלוגיקה:

צריך להבין ולדעת, שבתור נבראים אשר אנו מבינים בשכלנו רק ענייני חומר, ומסוגלים לצייר ולדמות בשכלנו רק צורות חומריות מוגבלות, לפיכך המוח אנושי לעולם לא יכול לתפוס בשכלו את המהות האלוקית באשר היא איננה חומרית, אלא רוחנית ומופשטת, וכמו שכתוב מפרוש בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא בך (באלוקים) כלל" (פתיחת אליהו הנביא), דהיינו שום נברא אינו מסוגל לתפוס ולהבין את מהות האלוקים.

וכך כותב גם הרמח"ל: "הוא יתברך שמו מציאותו נודע לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו, אך מהותו אי אפשר לנו להשיג כלל ועיקר... וכללא הוא: כל מה שיכולה מחשבת בני האדם לתפוס ולצייר - אינו ודאי מהותו יתברך, כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון, ואין בו שום אחד מן העניינים שיש בנבראיו". (דעת תבונות, עמ' לד').

הפסוק באיוב אומר: "החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא" (פרק יא', פס' ז').

וכך ביאר המלבי"ם על המקום פסוק זה: "אי אפשר שישיג האדם ענייני האלוקות, אם מצד ההשגה, שאחר שהשגת האדם יסודותיה הוא מן הבחינה והחוש אי אפשר שישפוט האדם משפט שכלי לדעת את ענייני האלוקות, שאי אפשר שישיגו בחושיו ואם כן אי אפשר להפיל עליהם מופתי השכל (דהיינו השגות אנושיות שיכליות), כי גם מושג הסיבה והמסובב והדרכים שבהם ישתמש השכל בהשכלותיו לא יצדקו רק על דברים מוחשים לא על האלוקות".

ישעיהו הנביא אמר: "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" (פרק מ', פס' כה').

וגם שם (פס' כו') מבאר המלבי"ם על אותו דרך: "איך תיקחו דימיון מן הנברא אל הבורא, הלא אלה היצורים הנפלאים כולמו מוגבלים בכוחם". (עיינו שם באורך).

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 22/04/2010 19:00:50