לא. אני לא מתכוון לחוצפתא יסגא. אני מתכוון לידיעה הבאה:

רבנים חרדים: להתכונן להקרבת קורבן פסח

רבים מגדולי ישראל בזמנו של משה רבנו חלקו על הגאולה. כי לפי חשבונם זמן הגאולה לא הגיע - עוד לא מלאו מ400 השנים.

ת''ח עיין בגמרא ב'ב ג. הסיפור של בבא בן בותא והורדוס ואלי תבין שצחקת לחינם.

אם כבר יואליש, זכורני לפני כ-15 שנה שראיתי ספר שאיני זוכר את שמו ושם מחברו (שלזינגר אולי?). הספר כמדומני מספר במעלת א"י, ובסופו מספר המחבר מה הניע אותו לכתוב את הספר. ומעשה שהיה כך היה - הוא חי בהונגריה ובשנות השואה הובל לגטו בודפסט והיה מועמד כמובן לשליחה לאושוויץ, הוא נדר בשם הרבים שאם יינצלו יכתבו ספר בשבחה של א"י, ואז הופ, קרה נס והגיעה פתאום רכבת ולקחה אותם (דומני שהוא שכח לספר שהיו אחד או שניים שנשכחו מאחור) משם. לאחר ההצלה הפלאית הוא הלך לרב עקיבא גלזנר (כן, רובין, הבן של ההוא שלא שמעת עליו, וירש את אביו ברבנות קלויזנבורג, אבל הוא לא היה מזרחיסט כאביו אלא אגודאי) שהיה ברכבת ואמר לו לקיים את הנדר והוא לא הסכים, אז הוא הלך ליואליש וגם הוא כמובן העיף אותו כי נשאר שונא א"י כשהיה (ואת השקפתו פירט כידוע באחד הספרים היותר מטופשים שיצאו בעולם הרבני), ולבסוף אזר כגבר חלציו וכתב את הספר.
אם מישהו מכיר ויודע מה הספר אשמח לשמוע.

רובינלה, טיפשוני. הסיפור אכן אווילי, וכל מי שיש לו מעט הבנת הנקרא היה מסוגל להבין שזה היחס שלי אליו. אבל אני מחפש את מקורו. מי היה אותו ליצן שהחליט שהוא יכול לידור על דעת רבים, וגם לא שם לב לכמה אנשים שנשארו ונרצחו באושוויץ.
אגב, דומני שזה היה פתרון חרדי יחסית נפוץ בין נוסעי הרכבת לראות את זה כאיזה נס, כך שלא יהיה צורך לקחת אחריות. מעניין שלאותו רב גלזנר היו אחר כך נקיפות מצפון שהוא כותב עליהן בספרו. אחיו שהוציא כתב עת תורני (שהמשיך עוד לימי הגטו) פרסם בו את המאמר שהתפרסם לפני כן בתל תלפיות על בריחת הבעלזר. הבן של אותו רב עקיבא, סיפר שהוא היה יכול לסדר למשפחה בריחה עוד לפני כן, אבל אבא שלו לא הסכים לנטוש את הקהילה. כשהוא מספר בהמשך איך הוא שרד, בסוף הוא מגיע לזה שהגיע לשוויץ ושם אבא שלו היה כי הגיע לשם בנס. מה היה הנס הוא לא מספר, לא נעים. כנראה שזה היה נוח מאוד לחשוב על 'הצלה בנס' כשניצלים על ידי מישהו ששונאים ופועלים נגדו, ומשאירים מאחור הרבה אנשים שאמורים לדאוג להם.
אם היית לומד קצת לוגיקה (נו, צלחת איכשהו את קורס הלוגיקה של המחלקה לפילוסופיה; גם הדוקטורט שלך מעיד שלא ממש הבנת אותו), היית מבין שהטענה שיואליש שונא א"י אינה גוררת זהות בין שונא א"י לשונא מדינת ישראל. היו מספיק הונגרים (וגם ליטאים כמו ר' חיים) אוהבי א"י ושונאי הציונות והמדינה, וזה בעצם היה בסיס העדה החרדית של הרב זוננפלד (שהסיפור עליו אומר שטיפס בהתלהבות על תורני האונייה כדי לראות את הארץ כמה שניות קודם וצעק "כי מנגד תראה את הארץ", עד שנזף בו רבו הרב שאג [שבטח אתה מכיר אותו כי אתה הרי מכיר את גדולי הונגריה...] "שלא יתקיים בך המשך הפסוק"). יואליש היה טיפש שגם שנא את הציונות וגם את א"י (כן, נו בסדר, הוא מאוד אהב איזה מושג שהוא קרא לו א"י, כמו שרפורמי אוהב את התורה, רק שממציא לו תורה משל עצמו).

טיפשוני, אני אומר לך מה שכתבו אחרים. כבר הסברתי שהסיפור אידיוטי. מדובר במישהו לא חכם במיוחד שחשב עצמו כנראה ליותר מזה, קצת דומה לך. אבל גם כשמסבירים קשה לך להבין. הצלחת אפילו לשהות לא מעט שנים באוניברסיטה העברית ולהישאר טיפש בערך כפי שהיית לפני, אפילו שעזרו לך לצבור תעודות. רק עדיין מנקרת במוחי השאלה מדוע זאב נלחם בשביל שיקבלו את הדוקטורט הטיפשי שלך. הוא באמת אדם נחמד ופתוח, אבל כשכולם רואים שאין פה שום דבר ברמה של דוקטורט, כולל הוועדה, כולל הקוראים, כולל מו"לים (אם כי זה היה מאוחר יותר), מדוע היה לו כ"כ חשוב שיוותרו לך על הרמה הנדרשת? האם טוב הלב גובר על המקצועיות? האם לא הבין שעדיף לקבל את המכה מוקדם? טוב נו, מה אכפת לי.

חבל שדו קרב הוצא מהחוק

יש
נדמה לי כי כיונת לספר- ''אם הבנים'' של הרב טייכלר. חסיד וראש ישיבנ מונקש- הרבה יותר חריפים בשנאת ציון מהסאטמארר.
הספר נכתב בעלית גג בבודפשט, לא היו ברשותו ספרים בכלל. אבל מראי המקום שכתב מזכרונו מעידים על הגאוניות של האדם. שהפך כמובן לציוני גדול.

מה פתאום הרב טייכטל? הוא לה היה ברכבת קסטנר אלא נרצח בידי הנאצים. אני מדבר מישהו שניצל ברכבת קסטנר. ואני לא מדבר על ספר בעד הציונות אלא על א".