שלום מקווה!
א. האשכול עליו את מדברת, נפתח בציטוט מתוך האתר שלי.
ב. המונחים האלו - אנימוס ואנימה, פותחו על ידי תלמידו המובהק של פרויד - יונג.
יונג דיבר על הצד הנשי והגברי הקיים בכל אחד מן המינים. יונג, בהשפעת פרויד, דיבר על השלב בו הילד נמצא בראשיתו בחיק אמו, ועם הזמן הוא אמור "לעבור אל אביו".
המונחים שיונג דיבר אודותם, הינם "שוביניסטים" במהותם, ולכן קיימת התנגדות לא מועטה לרעיונותיו.
עם זאת, ליונג השפעה מרחיקת לכת על סוגים שונים של איבחונים ועל דרכי טיפול בעולם כולו.
עלייך להבין כי היציאה מן השלב בו הילד כרוך אחר אמו ועובר להיות כרוך או מושפע מן האב, יציאה זו תלויה ביחס האב אל הבן או הבת וכן ביחס האם לילדיה.
כמובן שזה קשור גם לאופי אותו נושא הילד בגנים שלו.
כשישנה הזדהות יתר עם האם והתנגדות חמורה כלפי האב, בשל התנהגותו, עשויה להופיע אצל הבן נטייה לנשיות בדרך כלל, ולעיתים נטייה הפוכה, היינו: לגבריות יתר.
כשהאם היא זו שמחדירה את מערכת החוקים והערכים והאב הוא עדין ורכרוכי, דמות האב אצל הילד, הילדה, עשויים להשתבש.
בעיקרון, על פי יונג, תכונות נשיות מתאפיינות ביכולת הכלה, יכולת קבלה והזדהות. לעומת זאת, הגבריות מתאפיינת ביכולת שיפוטית, בחיים על פי כללים והתייחסות שכלית כלפי החיים.
אין הגדרה מתמטית, לנורמאטיביות בתחום זה.
בין היתר - בגלל זה, עד לשנות השמונים היתה התנגדות רחבה כלפי רעיונותיו של יונג, בהיותם בלתי ניתנים להגדרה ונדמו כ"ספרות" יותר מאשר "מדע".
בשנות השמונים, כאשר העולם הבין כי גם המדע המדוייק, אינו כ"כ מדוייק, וכי גישות מדעיות חילופיות - לזה של יונג, לא תרמו כ"כ לסייע לאנשים, עלו רעיונותיו של יונג לכותרות.
(הפימיניסטיות - כמובן, עדיין לא כ"כ אוהדות את גישתו).
ודאי שישנה תקנה למציאות מעוותת, בה אישה היא מדי גברית. כשבאה אלי אישה כזו, אני מציע לה לעסוק בתחום שעשוי להשפיע עליה להיות יותר נשית. כמו ריקוד - למשל.
בנוגע לנטיות מעוותות, אכן על פי תפיסת היהדות - בניגוד לתפיסה הרווחת בעולם - עוות ביחס לנטייה, אינו מולד. הוא אכן עשוי לנבוע ממפגש עגום עם אימה גברית, או שהיא מתנהגת באלימות כלפי ילדיה, באין אב בבית.
מקווה שעניתי לשאלותייך.
בברכה-
ישי ליפשיץ
 |
|
|
