| נשלח ב-21/3/2010 07:21 |
 |
| |
מדוע לא ניתן לעשות תשובה אחר מיתה?
תנו לי לתת לכם דוגמה כדי להסביר את השאלה שלי : ראובן מתקרב למיכל וגימפל ומציע להם שישחקו שחמט, וכל מי שמנצח את המשחק, ישיג $10,000. הוא מוסיף, שהם יכולים לשחק שבוע שלם, ובסוף המשחק כל מי שינצח ישיג את הפרס.
נראה הוגן.
אבל מה אם הם התחילו לשחק בבוקר יום ראשון, וביום ראשון אחר הצהריים, ראובן בא ואומר ש: "המשחק נסתיים. כל מי שהוא יותר מנצח בהמשחק עכשיו, הוא המנצח ומשיג את הפרס".
לא הוגן.
למה זה שונה עם תשובה?
כדוגמא הנ"ל, ניקח אותו שני אנשים מיכל וגימפל, הם שניהם נולדו ביום אחד, הם היו לא דתיים כל ימי חייהם, ומיכל, לרוע המזל, בגיל של 50, מת פתאום. הוא בא לשמיים, ואחרי משפט קשה הוא יוצא אשם. הוא אומר "הו, תנו לי לעשות תשובה". "לא", בא התשובה, יותר מדי מאוחר. ולעומת זה גימפל חי ל40 יותר שנים, ובגיל 80 הוא עושה תשובה שלימה, ובשנת התשעים שלו הולך לעולמו, ואחר משפט קצר הולך ישר לגן עדן.
האם זה הוגן?
משחק החיים מסתיימת בלי אזהרה, ולכל אחד בזמן אחר ובמצב אחר, מדוע זה יוצא זכאי וזה יוצא חייב?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2010 09:00 |
|
| |
ושוב יום אחד לפני מיתתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2010 11:33 |
|
| |
ארבבנאלי, מה אתה יודע על המוות? מה אנחנו יכולים לדעת על המוות? מהיכן אתה רואה את תביעת ההגינות כתביעה לגטימית?
הדבר היחידי שאנו יודעים על המוות, זה שאיש לא חזר משם, כלומר, כל אשר אנו עוסקים במוות, הוא עיסוקם של החיים במוות, ומנקודת מבטם של החיים, אין מקום לכלום אחרי המוות, לא לתשובה, ולא להיות, ולא להתקיים בשום מובן. חיי העולם הבא, או שכר ועונש, עוסקים במעמדו של האדם כלפי הא-ל, לאחר שהוא 'סיים' את עבודתו, אנו כל ימינו מחכים ליום המוות ונזכרים בו, רק בכדי לתחום את חיינו, להכניס את מעשינו בתוך מסגרת מכילה, להכיר בכך שכל קיומו של האדם הוא יחסי וסופי, הוא נדרש למלא משבצות, אבל לעולם הוא לא המחברת עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2010 12:22 |
|
| |
אברבנלי
כבר קדמך איוב
איוב פרק ט
(כג) אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג:
(כד) אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם לֹא אֵפוֹא מִי הוּא:
(כה) וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה:
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2010 15:53 |
|
| |
| אברבנאלי כתב: |  |
(1)
תנו לי לתת לכם דוגמה כדי להסביר את השאלה שלי : ראובן מתקרב למיכל וגימפל ומציע להם שישחקו שחמט, וכל מי שמנצח את המשחק, ישיג $10,000. הוא מוסיף, שהם יכולים לשחק שבוע שלם, ובסוף המשחק כל מי שינצח ישיג את הפרס.
נראה הוגן.
אבל מה אם הם התחילו לשחק בבוקר יום ראשון, וביום ראשון אחר הצהריים, ראובן בא ואומר ש: "המשחק נסתיים. כל מי שהוא יותר מנצח בהמשחק עכשיו, הוא המנצח ומשיג את הפרס".
לא הוגן.
למה זה שונה עם תשובה?
כדוגמא הנ"ל, ניקח אותו שני אנשים מיכל וגימפל, הם שניהם נולדו ביום אחד, הם היו לא דתיים כל ימי חייהם, ומיכל, לרוע המזל, בגיל של 50, מת פתאום. הוא בא לשמיים, ואחרי משפט קשה הוא יוצא אשם. הוא אומר "הו, תנו לי לעשות תשובה". "לא", בא התשובה, יותר מדי מאוחר. ולעומת זה גימפל חי ל40 יותר שנים, ובגיל 80 הוא עושה תשובה שלימה, ובשנת התשעים שלו הולך לעולמו, ואחר משפט קצר הולך ישר לגן עדן.
האם זה הוגן?
משחק החיים מסתיימת בלי אזהרה, ולכל אחד בזמן אחר ובמצב אחר, מדוע זה יוצא זכאי וזה יוצא חייב?
|
|
(1)
מי התחייב בפני מיכל וגימפל ששניהם יחיו את אותו מספר השנים? זה אכל זלל וסבא ומת בשל שחמת הכבד, וזה חי בצניעות - ואולי אף האריך ימים. מישהו הבטיח להם "משחק" בן שבוע ימים תמימים?
החיים זה משחק שחמט? אתה חי רק בליל הניטל?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2010 17:30 |
|
| |
עומק העניין של שכר ועולם הבא היא צאצאיהם של האדם או תלמידיהם, והבן
ואם אתה כגבר קשה לך להבין את זה, אבל נשים מבינות בזה יותר,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2010 12:13 |
|
| |
לא הבנתי במה זה שונה מכל אי צדק אלוקי אחר? מדוע זה נברא בריא וזה חולה. זה חכם וזה שוטה. זה נולד דתי וזה חילוני. זה חי ארוך וזה קצר. זה התעללו בו הוריו וזה לא. זה עשיר וזה עני. וכו' וכו'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2010 14:36 |
|
| |
בכלל, מי אמר שהארכת זמן היא לטובה. מי יודע אולי תחטא הרבה ולא תשוב (הרי מועד הקץ אינו ידוע וא"א לתכנן תדובה לקראת הסוף)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2010 14:55 |
|
| |
תלמיד
בתוב וחיי בהם -כל זמן שהאדם חי הוא מקיים מצוה, של וחיי בהם,
|
|
|
|
|
