|
|
| נשלח ב-7/4/2010 07:37 |
 |
| |
.
מה זה "כנסת המינים"?
אגב, חברי כנסת נשבעים, או מצהירים, לשמור אמונים למדינה, לא לכנסת.
זה הנוסח:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 11:30 |
|
| |
"אף אם נאמר שאסור להשתתף בבחירות". ואם נאמר שיש איסור לכתוב שטויות, ואחר כך נמצא לזה היתר, זה בסדר?
וכמאמר המופרסם, אבן ששוטה אחד משליך לבאר, גם שבעה חכמים לא יוכלו להוציא.
קם יהודי, כתב ספר דרשות הזוי, ומאז כבר יש איזושהי "אמירה", הברה בחלל העולם, שיש איסור להשתתף בבחירות, והחרדים שיצרם מחד דורש מהם לישר קו עם כל תימהוני שנחשב לקיצוני יותר מהם, ויצרם השני מונע מהם מלהתרחק מעטיני הפרה, מוצאים דחקים להסתפר קומי ולהשתתף בבחירות [שומו שמים - אפילו נשים!!!].
פחחחח....
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 11:49 |
|
| |
מבאברהם,
אפשר להפנות, או לפרט?
משתי סיבות: א. כמו שכתב אמאי - איפה הגבול עובר? ב. מניין המשקל הרב שאתה נותן לשלומה של מלכות? תומ"ר.
לכאורה, כל המובאות שנידונות כאן עוסקות במקרים של פיקו"נ. נחמיה היה חייב לעבוד אצל המלך, ולא יכול היה להמנע מלהשתמש ביתר פיקו"נ.
לענין הרמב"ם, כתב הרדב"ז (מלכים ומלחמות ה ז):
"...וא"ת תיקשי לרבינו שהרי נשתקע במצרים. וי"ל דאנוס היה על פי המלכות שהיה רופא למלך ולשרים, וגם אני נתישבתי שם זמן מרובה ללמוד תורה וללמדה וקבעתי שם ישיבה וכי האי גוונא מותר ושוב באתי לירושלם."
והרב קאפח כתב, למיטב זכרוני, שהרמב"ם ירד למצרים על מנת להציל את הקהילה מהשפעות הקראים שידם היתה תקיפה באותו דור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 12:55 |
|
| |
ציצת
איזה מזל שיש חרדים שמוכנים להשתמש בנערים תמימים כבלדרים.
אחרת איך היינו מצביעים לכנסת?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 00:27 |
|
| |
הקשבתי לשיעור של הרב וייס.
יש לו כמה מסרים עיקריים:
1. שמה שנתנו האחרונים גדר של חומש ממונו אינו נראה מהראשונים, אלא הגדר האמיתי של מה שצריך להשקיע במצווה הוא סובייקטיבי לאדם ומכל מקום פחות מחומש בהרבה.
2. הוא מביא דעה שבמצוות שמשמעותן יצירת סטטוס (כמו מילה שהעניין שיהיה מהול ופדיון הבן, והייתי מוסיף גם קרבן פסח וכיוצ"ב) ראוי להוציא יותר (לא ברור אם במקרה כזה יש גדר למעלה)
3. בדומה לגבי מצוות פו"ר ראוי להוציא יותר (מעבר לנימוק שהביא בשם האבנ"ז בפשטות זה נכנס לגדר של סעיף 2)
- בעקרון זה הוא רוצה לתרץ החיוב לגרש אשתו בשהה י' שנים ולא ילדה אף שזה צער של יותר מחומש ממונו (לא ברור אם גדר צער וגדר ממון הם בני השוואה. הרשז"א דן בזמנו במקרה ההפוך שהתירו מלאכה שאצל"ג בשבת במקום צער כמו בצד נחש ולא התירו במקום הפסד מרובה כמו כיבוי ביתו). למען האמת יש לדון לפי"ז גם בשאלה יותר בסיסית של מה החיוב להוליד ילדים בכלל כשהוצאות גידולם יהיו יותר מחומש ממונו.
מה לזה ולענייננו? לא כל כך ברור לי. בכל אופן הוא לא דן בשאלת החיוב להוציא ממון על מצוה דרבנן, אא"כ פספסתי משהו. הוא גם לא דן בשאלה מתי דבר נחשב להוצאת ממון גם כשאין מדובר בממון ממש (שאלה שעולה בענין הי' שנים) - כמו כאן שהקרבה למלכות היא איזה יתרון כללי בלי משמעות ספציפית לאותו רגע.
מכל מקום, מש"כ ציצת_צבי (ששפורטש?) בשם הבית יוסף שיצטרכו להם לפדיון שבויים, על פניו סותר את העקרון של "חולה לפנינו" כפי שהוא מיושם בניתוחי מתים ואפילו בענין ביה"ח באשקלון.
ולפי דרכנו למדנו שלא רק איסורים דרבנן הותרו במקרה זה, אלא גם איסורים דאוריתא כמו שבועת שקר.
בכל אופן, ה"ויואל משה" שהקדיש בספרו מקום נרחב לדון במי שרודף אחריו נחש להרגו אם מותר להכנס לכנסת המינים בכדי להנצל או לא, מסתמא מתהפך בקברו, והיה זה שכרנו.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 08:18 |
|
| |
לעצם השאלה,
מנהג יהודי צרפת האשכנזים, קודם שבאו לשם קהילות צפון אפריקה, היה לשתות יין של הגויים ולא חששו לסתם יינם.
לראשונה כששמעתי על כך היה ברור לי שמדובר במנהג טעות, שעליו ושכמותו אמר ר"ת שמנהג אותיות גהנם, אולם עם הזמן שמעתי סברא בשם אחד מחכמי צרפת, שהם הבינו שאיסור סתם יינם הוא דווקא במשתה של שמחה יחד עם הגויים שעלול להביא ליינם משום בנותיהם, אבל בעלמא לא.
ובאמת שמסתבר מאוד, דאי לאו הכי, מדוע לא גזרו סוס הגוי משום בנותיהם, או פת הגוי משום בנותיהם. היינו, לא המסחר עם הגוי הוא שגורם חשש חיתון עמם, אלא השתייה המשותפת המביאה לידי קלות ראש. וא"כ אם קונים מגויים את היין ושותים אותו בבית הישראל שלא יחד עם הגוי לית לן בה.
כמובן איני בא לומר שכך יש לנהוג, אלא שכך נהגו ק"ק בצרפת זה מאות שנים. ולפי מנהגם לא קשיא מידי על נחמיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 08:30 |
|
| |
.
טעות סופר,
על מה אתה מתבסס בקביעתך זו?
אינני זוכר היכן, אבל זכורני שקראתי עובדות הפוכות לגמרי, כולל ההשערה שזו הסיבה שלא מעט יהודים היו מעורבים בענף היין בימה"ב - כדי להמנע מאיסור זה, שאכן היו רבים שנכשלו בו, אך לא היה מי שהתירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 08:35 |
|
| |
.
חיים סולביצ'יק, "היין בימי הביניים, יין נסך: פרק בתולדות ההלכה באשכנז", 480 עמודים, מרכז זלמן שזר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2010 08:58 |
|
| |
יש קצור שו"ע וייל שם זה מופיע.
וע"ע תוס' ע"ז נ"ז ב' מה שכתב שם גבי ההבדל בין יין לפתם ושמנם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 07:47 |
|
| |
|
|
|
|
|
