חיים על פי הזוהר

רעיא מהימנא ספר שמות פרשת משפטים דף קכ/א

פסח דרועא ימינא לקיים בה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והאי איהו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל לקיים בהון ובחסד עליון רחמתיך אמר גאלך יי'. ולבתר נטלי כלהו מגבורה דמניה משיח בן אפרים לנטלא נוקמא משנאוי דהכי בעי לנקאה עבורא דאינון ישראל בימינא ולבתר לאוקדא קש בשמאלא הה"ד והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום וכנישו דעבורא דא עמודא דאמצעיתא ביה ויאסף (אל עמיו) לאן אתר לביתא דא שכינתא אבל בדרגא דמשיח בן יוסף איהו דקא רמיז עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחוך השור את ירק השדה דעלייהו אתמר בפרח רשעים כמו עשב וגו'. מפסח ועד תשרי יהא פורקנא דאיהו עד. ומתמן ואילך יהא השמדה דלהון (שם) להשמדם (פרקנא) עדי עד. (נ"א ולא עד בכלל אלא עד דמטי לעד מתמן ואילך להשמדם עדי עד) כד מטו לתשרי דאיהו שור ביה כלחוך השור וסמיכה (ס"א דישראל ומטו דלהון בימינא וכו') דלהון דישראל בימינא דאיהו אריה.: תרגום: פסח זרוע ימין (צד החסד) לקיים בו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וזה היה בחודש ניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, לקיים בהם "ובחסד עליון רחמתיך אמר גאלך ה'" ויקחו כולם מגבורה של משיח בן אפרים לנקות נקמה בשונאיהם כפי שמנקים עובר שהוא ישראל בימין ולאחר כך לשרוף קש בשמאל כפי הכתוב "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" ויקחו את העובר שהוא העמוד האמצעי "ויאסף אל עמיו", לביתו שהיא השכינה. אבל בדרגת משיח בן יוסף רמוז "עתה ילכחו הקהל את כל סביבתינו כלחוך השור את הירק השדה" עליהם נאמר בפרוח רשעים כמו עשב וגו. מפסח ועד תשרי תהיה הגאולה שהיא עד. ומשם והלאה תהיה ההשמדה שלהם להשמדם עדי עד, כאשר יגיעו לתשרי שהוא שור שבו כלחוך השור וסמוך לו בימין ישראל שהוא אריה..: הסבר: ישראל מתואר כעובר במעי אימו שזוהי הגלות הארוכה עד ללידת התינוק, וכפי יציאת מצרים שהתינוק הוא: בני יעקב, לאחר השיעבוד, שהוא כביכול ימי ההריון נולד עם ישראל, וכל השאריות של מה שנשאר ברחם ועטף את התינוק הושלך לים כפסולת, כך יהיה בגאולה האחרונה שהיא לידת התינוק ישראל השלם ללא יצר הרע, אז יושמדו באש כל שונאי ועוכרי ישראל כפי הפסולת ברחם לאחר יציאת העובר, וכפי שזה קרה בין ניסן לתשרי כך יהיה בגאולה האחרונה בע"ה.

עיבור, יניקה, מוחין - עי"מ

נסביר שהעולם הרוחני מתנהג כפי העולם הגשמי, זמן עיבור, זמן יניקה וזמן גדילה, בשלושת הזמנים האלו מקבל האדם שפע לגדילה וצמיחה, בעולם החומר מדובר בסוגי אוכל כפי גילו של האדם, ואילו ברוחניות מדובר במושג שנקרא מוחין שהם השפע הנצרך לכל ברייה. וכל ברייה מקבלת מוחין כפי הכלי שהכינה, כפי הגיל הרוחני שלה שיכול להיות שונה מהגיל הגשמי כלומר המוחין הם חומר הנעה, מנוע כמשל. אם אדם הוא "אופניים" לא יועיל לו מנוע של אופנוע ואם הוא מטוס אז רק מנוע של מטוס יכול להניעו, לסוגי המוחין האלו קוראים: מוחין של העיבור, מוחין של היניקה, מוחין דקטנות ומוחין דגדלות.

נחזור למאמר ונאמר שעם ישראל בזמן יציאת מצרים היה במציאות של מוחין דקטנות, ואילו בגאולה האחרונה מדובר במוחין דגדלות. מציאות העיבור היא בכל שלב, ובשלב האחרון הזה, הרחם שעם ישראל נמצא בו היא הגלות, וידוע כי עובר במעי אימו נמצא בתוך מים, ותהליך הגדילה מהיר, ועובר מצוקה ותקופה קשה עד ללידה, והלידה מלווה בצירים המכאיבים הן לעובר והן לאם, כך ישראל העובר בתקופה האחרונה של הגלות צירי לידה, וככל שצירי הלידה תכופים יותר הרי שזמן לידתו של ישראל הגדול קרובה יותר, צירי הלידה הם הצרות שעם ישראל עובר, (צירים וצרות מלשון צר, מצרים יצר הרע וכו'), וזה אומר הזוהר לידת העמוד האמצעי הנקרא ישראל, או אז בית עשו יהפוך לקש, כי אין בו צורך יותר לאחר שמילא תפקידו כפי קליפת התפוז השומרת על פרי עד אכילתו, ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד, אלו כל הליכלוך ווזוהמה שנשארו ברחם לאחר יציאת התינוק ממעי אימו, ומשיח בן יוסף כשור המלכך עשב ישמיד את הצרים והמצרים אותנו. ובוודאי שכל זאת משל, עם ישראל יגאל בקרוב ע"י הקב"ה כפי הבטחותיו, וכפי הבטחות נביאיו, ואלו שהתעללו בעם הקודש יבאו על עונשם, ואתה בכל כוחך תתפלל, תלמד תורה, מצוות וחסדים ותקרב את הגאולה.