מצער לראות

אני בחיים שלי לא ענייין אותי ספורט.
דבר ראשון תדעי, שמי שלא יודע מה זה ספורט לא יכול להבין אפי' על מה מדובר. ולכן באמת תדוני אותם לכף זכות. זה באמת ממכר.
השאלה מה יש בזה? אני חשבתי על זה כמה פעמים, ברור שהבסיס הוא שיש כאן 'אקשן' 'מתח' (את לא יכולה לתאר לעצמך את רמת החרדה של בחורים כשיש משחק), אבל הדבר העמוק שיש כאן הוא שספורט נותן לאדם 'שייכות' למשהו, הראיה לזה דבר מוזר מאד- שכל חילוני ולא משנה אם הוא בן 10 או 90, אם הוא סנדלר או ראש ממשלה -לכל אחד יש קבוצה שהוא אוהד שלה, למה? כי אין להם שייכות לשום דבר, ספורט נותן הרגש של 'אני חלק ממשהו' משהו עוצמתי וגדול. זה הכול.
הבחורים האלה, לצערי הרב חסר להם את זה בבית מדרש, בישיבה, אז הם מחפשים את זה שם (יש חלק מהציבור שנגרר לזה רק משיעמום ותו לא, אבל אני מדבר על עוד רבים אחרים), כעת מגיעה הבעיה אתה צריך ספורט ואין לך איפה לראות- נשאר בקיוסקים.

חילול ה' – כן. מצער- כן. יש דברים הרבה יותר גרועים. תדעי שהבעיה של הספורט מתפשטת בתוך הישיבות ברמה שבנות אין להם מושג, זה באמת מכה והשאלה מה הפיתרון שלנו אליה, אם יש.
יש עוד מה להרחיב בנושא.

התופעה בעיקר בירושלים, ושם זה מקובל ורגיל, לא חושבת שזה גורם לחילול השם.
בס"הכ קצת ספורט, וטוב שכך[ ודי לחכימא....]