בית פורומים חבלי משיח

דברי תורה פרשת "צו" שבת הגדול.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/3/2010 09:42 לינק ישיר 
דברי תורה פרשת "צו" שבת הגדול.

נושא: דברי תורה פרשת "צו" שבת הגדול.
בס"ד
דבר תורה נקודתי
עומדים אנו לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה בעז"ה. כשחושבים מהי הנקודה המרכזית של חג זה, מגיעים למסקנה שמדובר בפסוק: "והגדת לבנך", פסוק שעל שמו נקראת ההגדה של פסח בלשון "הגדה". כל כולה של יציאת מצריים מרוכזת בפס' הזה : הקשר בין הורים לילדיהם, קשר שעיקרו ומרכזו בהעברת האמונה והמסורת, הערכים והחינוך מדור לדור. המשכת השושלת המפוארת של עם ה' הנה הבסיס ליציאת מצרים.
לקח חשוב נלמד אנו מפרשה זו, אין אנו עומדים בפני עצמנו. שייכים אנו לשושלת מפוארת של יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב. שייכות זו היא חובה וזכות גם יחד. חייבים אנו להתנהג בהתאם, ולחנך את ילדנו בצורה כזו, וזכות עצומה היא לנו להיות שייכים לעם שכזה.
שבת שלום, וחג פסח כשר ושמח!


דבר תורה מעמיק
השבת אנו קוראים את פרשת צו, אולם השבת שלפני פסח נקראת בשם מיוחד במינו: "שבת הגדול". שם זה ניתן על שם ההפטרה, המסיימת בפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה(ו) הנביא, לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". ההפטרה מדברת על הגאולה העתידה, על המשיח שבעז"ה יעשה סוף וקץ לכל צרותינו, ואומרת שאליהו הנביא יגיע כשלושה ימים לפניו, ויחבר את לבבות האבות והבנים.
אכן, הפטרה זו הלקוחה מהנביא מלאכי מרגשת היא ביותר, אולם צריך להבין מהו עניינה הגדול. מדוע דווקא אליהו הנביא צריך להגיע לפני בא המשיח ולחבר את לבבות האבות והבנים?
בפרשת השבוע אנו ממשיכים ועוסקים בענייני הקורבנות, וכשמגיעים לדרך הקרבת קורבן החטאת אומרת התורה: "במקום אשר תשחט החטאת תשחט העולה". אדם המקריב את החטאת מתבייש הוא, שכן מביא הוא קורבן על חטאו, חושש מקריב החטאת שמא כל מי שיראה אותו יבין שמקריב הוא קורבן על חטאו, לכן, אומרת לנו התורה שאת קורבן החטאת מקריבים במקום שמקריבים את העולה, ולכן אדם הרואה שמקריבים קורבן במקום זה, אינו יודע האם זהו קורבן עולה או קורבן חטאת.
"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה" – כמה מופלא הוא הקטע העוסק בארבעת הבנים. מצד אחד – אין לשכוח מי הוא החכם, מי התם, מי הרשע ומי אינו יודע לשאול, ויש להתייחס לכל אחד בהתאם. מצד שני – לכל אחד מארבעת הבנים יש מקום בשולחן הסדר, והוא רצוי ונצרך. גם הרשע וגם החכם הנם בנים, בנים האהובים על משפחתם.
הגאולה אינה יכולה לבוא כשיש מלחמות בתוך העם. "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום הוא שלימות. כאשר כל צד מקבל את המקום המגיע לו, כאשר כל צד מודע ליתרונותיו וחסרונותיו, ותנהג עמם בהתאם, רק כך ישנה שלימות.
הגאולה הראשונה – גאולת מצרים, והגאולה השלישית והאחרונה שאנו מקווים שתגיע בקרוב בעז"ה, דבוקות הן אחת בשניה. בשבת שלפני חג גאולת מצרים, קוראים אנו על הגאולה העתידה, ולמדים אנו על יחס נכון לכל דבר ודבר.
אליהו ידוע כנביא הנותן לכל דבר את מקומו הראוי. אליהו הוא מלאך הברית, המסמלת את יחסה של היהדות לחומריות, יחס של כמות, צורה ומידה. יתר על כן, אליהו זכור לכולנו מהמעמד העצום בהר הכרמל, אליהו זועק מול כל עם ישראל: "אם הבעל הוא האלוקים – לכו אחריו, ואם ה' הוא האלוקים – לכו אחריו, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? אם אתם רוצים לעבוד עבודה זרה, עשו זאת. ואם רצונכם לעבוד את בורא העולם , עשו זאת. אך אל תזגזגו. בחרו לכם את דרככם ולכו בה בשלמות. אליהו מציב אותנו בפני המציאות כמו שהיא, מחדד את הנקודות שצריכות התמקדות. מצד שני אליהו רץ דרך ארוכה לפני המלך אחאב, שהיה ידוע ברשעתו, בגלל שגם רשע זה מלך הוא, ויש לנהוג בו כבוד.
אליהו הנביא מלמד אותנו לתת את היחס הנכון לדברים, לכבד את הצריך כבוד, לתת מקום לכל אדם ולכל יהודי באשר הוא, ומצד שני לא לשכוח היבן הוא עומד ונמצא.
לקח גדול ניקח אתנו משבת זו, ומליל הסדר. מסר חשוב ביותר נישא עמנו מדמותו של אליהו הנביא, המופיעה בהפטרה שלנו, ולה אנו מחכים בליל הסדר: האם אנחנו יודעים לתת מקום לכולם? האם אנחנו מתייחסים לכל ה"בנים" ביחס שווה? ומצד שני, האם מתוך "קבלה" ו"הכלה" איננו שוכחים מי הרשע ומי התם, מי מקריב את קורבן החטאת, ומי את העולה, מי עובד את האלוהים, ומי את הבעל?
שבת שלום, וחג פסח כשר ושמח!



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/3/2010 10:13 לינק ישיר 

בס"ד

ישר כח  לך  ידידינו  היקר

לדבריך

"והגדת לבנך", פסוק שעל שמו נקראת ההגדה של פסח בלשון "הגדה"

תגובתי (עם  תוספת  חידוש  ישן  וחדש)

נאמר  בשיר  השירים ...

"רעי  את  גדיותיך  אל  משכנות  הרועים" =

רעי = קחי = תנהלי = תפקדי =  תשלחי  וכדומה  וכו' ...

גדיותייך  = גדי  = בני  ישראל = זרע  ישראל  = ילדי  ישראל = תינוקות דרבנן = עם ישראל יתברך

משכנות =  משכן  תורה = בתי מדרש = בתי כנסת = מוסדות לתלמוד  תורה

דבר אחר מתוך  הפירוש  של  הרב  הגאון  בן  ציון  מוצאפי  הי"ו  בקצרה  ובסיכום  כפי  שזכור  לי  משיעורו  בנושא  זה  :

"משכנות" = משכון =  למשכן (כערבון)  את  ילדי  ישראל = תינוקות ישראל = שאמרו חז"ל :  כאשר  עם  ישראל  חטא  בחטא  העגל  והקב"ה  כעס  עליהם וחס  ושלום  רצה  לכלותם מן  העולם  רחמנא  ליצלן ...

אז  שאל  הקב"ה  את  עם  ישראל  מה  תיתנו  לי  בתמורה  להמשיך  לקיים  את  עם  ישראל ?

ענו  לו  עם  ישראל:  ילדינו  הם  יהיו  המשכון  להמשיך  ללמוד  ולקיים  את  תורתינו  הקדושה ...

והסכים  עימהם  הקב"ה  יתברך  ונפרע  עימהם (עם אבותינו  שחטאו  במדבר רח"ל) על  חטא  העגל  במדבר וזרעם  ובניהם  אחריהם  זכו  להיכנס  לארצינו  הקדושה  ארץ  ישראל  בכדי  לרשת  אותה  וכדומה וכו'  ...

הרועים  הם  =  תלמידי  חכמים = מורי  התורה שבכתב  ושבע"פ  שבכל  דור ודור



ולכן  לדעתי גם  הקשר  של  הגדה  לפסח  בסוד  הכתוב: רעי  את  גדיותיך  אל  משכנות  הרועים  כפי  שפירשתי  קודם  לכן  לענ"ד  כפי  הבנתי  בנושא =  שנאמר:  והגדת  לבנך =  והגדת = אותיות  גד (בלשון  עתיד  להגיד (לומר) לו = גדי  =  בנך  = בני  ישראל  =  ילדי  ישראל = תינוקות  דרבנן  =  בסוד  הכתוב  כפי  שפירשתי  לענ"ד  כפי  הבנתי ...

וד"ל ...

והמשכילים  יזהירו ...

כן  יהי  רצון ...

חזק  חזק  וניתחזק ...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה' ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...

היום !!!

אם  בקולו  תשמעו ...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/3/2010 10:31 לינק ישיר 

בס"ד

בהמשך  לדברי  הקודמים 

הבאתי  הנה  חיזוקים  לדברים מתוך פרשת ויקרא  - מדרש  רבא

להלן  נאמר:

 
[כל ישראל ערבים זה לזה]


תני חזקיה:
(ירמיה נ) שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה.
מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין.
כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין.

(במדבר טז) האיש אחד יחטא
תני רשב"י:
משל לבני אדם, שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו.
אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?!
אמר להם: מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח?!
אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה.
כך אמר איוב: (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי.
אמרו לו חביריו (שם לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק,אתה מספיק בינינו את עונותיך!

אמר רבי אלעשה:
גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה:
כתיב בתורתכם: (שמות כג) אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם, מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז?
אמר לו: יש לך בנים?
אמר לו: הזכרתני צרתי.
אמר לו: למה?
אמר לו: הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחין אלו את אלו.
אמר לו: ומשוה אתה עמהן?
אמר לו: לא.
אמר לו: עד שאתה משוה אותנו לך השוה את בניך! נדחף והלך לו.
כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי! לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב?
א"ל: בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב: (בראשית לו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו.
וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה נפש אחד, דכתיב: (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו'?!
אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה, כתיב ביהנפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש וגו'.

 והמשכילים  יזהירו וייזהרו ...

כן  יהי  רצון ...

חזק חזק  וניתחזק ...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה'  ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...

ועוד נאמר ...

והיונה  לא  מצאה  מנוח  לכף  רגלה = והיונה =  משולה לעם ישראל  =  כף  רגלה  = עקב = עקבתא דמשיחא = חבלי  משיח = חבלי = מחבלים מזיקים ומעקבים ומחרפים  את  עקבות  המשיח  כדי  לעקב  את  הגאולה  רחמנא  ליצלן ...

ועוד  פירוש:

כפי  שהיונה  נאמנה  לבן  זוגה  ולא  תחליף  אותו  לעולמים =  כך  ישראל  הקדושים  נאמנים  לקב"ה  ולא  מחליפים  אותו  באל באחר באמת  לעולמים ...

בברכת  שבת  שלום ...

וחג  פסח  וחירות  והגאולה  השלימה  שמח  וכשר ...

במהרה  בימינו ...

א.  כ.  י.  ר

ושניזכה  לגאולה  השלימה  ולבוא  גואלינו  ומשיח  צדקינו  במהרה  בימינו ...

ולבנין  בית  מקדשינו  ותיפארתינו  ולגאולת  עולם וישועת  ה'  בחסד  וברחמים רבים  וגדולים ...
 
עלינו  ועל  כל  עמו  ישראל  בכל  אשר  ה"ן  במהרה  בימינו  ....

א.  כ.  י.  ר

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/3/2010 13:15 לינק ישיר 

תודה..!!ישר כוח..
פסח כשר ושמח לכווולם..!!

_________________

*~דניKלוש~*




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/3/2010 13:14 לינק ישיר 



בס"ד

פרשת  השבוע  "פרשת  צו"  - שבת  הגדול

ע"פ  פירושי  חז"ל  ע"ה  מתוך  מדרש  רבא


פרשה ז: זאת תורת העולה

א [משה מתפלל על אהרן]

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה.
זה שאמר הכתוב (משלי י) שנאה תעורר מדנים וגו'.
שנאה
שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים, היא עוררה להן דיני דינין.

דאמר רבי שמואל בר נחמן:
קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ)ואומר אליהם איש שקוצי וגו', והם לא עשו כן, אלא (שם) וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר: (שם) ואעש למען שמי וגו'.
ועל כל פשעים תכסה אהבה, שאוהב המקום את ישראל, שנאמר: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'.

דבר אחר:
שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים, היא עוררה עליהם דיני דינין.

אמר רבי אסי:
מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם: דעו שאין בו ממש הוא שמשה אמר לאהרן: (שמות לב) מה עשה לך העם הזה?
אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי,הדא הוא דכתיב: (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'.

ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי:
אין לשון השמדה הכתוב כאן, אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא: (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת.
ועל כל פשעים תכסה אהבה,
תפלה שנתפלל משה עליו.

ומה נתפלל משה עליו?
רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי:
מתחלת הספר ועד כאן, כתיב: (ויקרא א)
וערכו בני אהרן.
וזרקו בני אהרן.
ונתנו בני אהרן.
אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?!
חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן.

דתנינן תמן:
,
כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן.
ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שבשבילך אני מקרבו.
ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, (שם ו) צו את אהרן ואת בניו לאמר.

ב [זבחי אלהים רוח נשברה]

זבחי אלהים רוח נשברה וגו' (תהלים נא)
זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן:
חד אמר:
אמר דוד לפני הקב"ה: אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ"ק, ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.

וחרנא אמר:
מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו, כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה?
מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.

ורבנין אמרי:
מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח?
מן הדא ברכתא, רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך.
אית דבעי משמענא מן הדא: זבחי אלהים רוח נשברה.

אמר רבי אבא בר יודן:
כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם.
פסל בבהמהעורת, או שבור, או חרוץ, או יבלת.
והכשיר באדם, לב נשבר ונדכה.

אמר רבי אלכסנדרי:
ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר:
(שם לד) קרוב ה' לנשברי לב.
(שם קמז) הרופא לשבורי לב.
(ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר.

ר' אבא בר יודן, בשם רב יודא בר רבי סימון:
משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים
וחבית אחת של יין.
א"ל: זה כיבוד גדול?!
א"ל: אדוני המלך! לפי שעה כבדתיך אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך!
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, זאת תורת העולה, היא העולה.
אמרו לפניו: רבון העולמים! לפי שעה הקרבנו לפניך, אבל לכשתיטיב, ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים (תהלים נא) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל.

ג [אין העולה באה אלא על הרהור הלב]

גופא, אמר רשב"י:
לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב.

אמר רבי לוי:
מקרא מלא הוא (יחזקאל כ)והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים וגו'.

ממי אתה למד?
מבניו של איוב, בתחלה: (איוב א) והלכו בניו ועשו משתה.

ר' מאיר אומר:
שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה.

רבי תנחום בר' חייא אמר:
להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב: (שם) ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם.

על דעתיה דרבי תנחום ב"ר חייא, דאמר:
שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו.

על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר:
שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה, כמה דאת אמר (שמות יט)ואל העם תאמר התקדשו.

והשכים בבקר והעלה
אמר רבי יודן בר חלפיי:
בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל קרבנות שבתורה, כשהוא אומר: (איוב א) כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבםהדא אמר: אין העולה בא אלא על הרהור הלב.

ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא:
שלא יהיו ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם?
אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם, כאלו אתם מקריבין אותן.

ר' הונא אמר תרתי:
אין כל הגלויות הללו מתכנסות, אלא בזכות משניות.
מה טעמא?
(הושע ח) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.

רב הונא אמר חורי:
(מלאכי א) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש.
וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל?!
אלא איזו?
זו משנה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ואתם מתעסקים במשנה כאילו אתם מקריבין קרבן.

שמואל אמר:
(יחזקאל מג) ואם נכלמו מכל אשר עשו.
וכי יש צורת הבית עד עכשיו?!
אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו.

אמר רבי אסי:
מפני מה מתחילין לתנוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית?
אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים.

ד [חביבה עולתם של ישראל]

רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון, בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר:
משל למלך, שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל אתא ואכלו והיה ערב לו,
ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו: כתבשיל הזה תעשה לי אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.

כך
הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית ח)וירח ה' את ריח הניחוח.
הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה.
ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם: (במדבר כח) ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי, אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.
הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
כימי עולם,
כימי משה.
וכשנים קדמוניות, כשני שלמה.

רבי אומר:
כימי עולם, כימי נח.
וכשנים קדמוניות, כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.

רבי אבין אמר תרתי:
רבי אבין אמר:
משל למלך, שהיה מוסב על אקוביטון שלו.

הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו. התחיל ממחה בקערה.
כך: (תהלים סו) עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה.

רבי אבין אמר חורי:
רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה מהלך במדבר.

הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם.
הגיע לבורגין השני אכל שם ושתה שם ולן שם.
כך במה שהוא מתמה על העולה, זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, מכאן שהעולה כולה כליל לאישים.

ה [ואש המזבח תוקד בו]

ואש המזבח תוקד בו
אמר רבי פנחס:
ואש המזבח
תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו.

תני בשם רבי נחמיה:
קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך, אם תאמר דהוה גלד.

תני בשם ר' הושעיה:
כעובי דינר גרדיון היה בו.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
אף מזבח הקטורת כן, שנאמר: (שמות ל) ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטרת.

ורב אמר:
ובכלי הבקר נתבשל הבשר אין כתיב כאן, אלא (מ"א יט) ובכלי הבקר בשלם הבשר, הבשר היה מבשל את הכלי.

ו [שכל המתגאה אינו נידון אלא באש]

אמר רבי לוי:
נימוס וקלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר: היא העולה על מוקדה.
דור המבול,
ע"י שנתגאו ואמרו: (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו וגו', לא נדונו אלא באש, שנאמר: (שם ו)בעת יזורבו נצמתו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר: (ויקרא כה) לצמיתות לקונה (איוב ו) בחומו נדעכו ממקומם.
מהו בחומו?
ברותחין.

אמר רבי יוחנן:
כל טיפה וטיפה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהינום, הדא הוא דכתיב: בחומו נדעכו ממקומם.

סדומיים, על ידי שנתגאו ואמרו: נשכח את הרגל מבינינו, כמה דכתיב: (שם כח) פרץ נחל מעם גר וגו' לא נידונו אלא באש: (בראשית יט) וה' המטיר על סדום.

פרעה הרשע, ע"י שנתגאה ואמר: (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו, לא נדון אלא באש (שם ט) ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'.

סיסרא הרשע, על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב: (שופטים ד) והוא לחץ את בני ישראל בחזקה.

מהו בחזקה?
אמר רבי יצחק:
בחירופין ובגידופין לא נדון אלא באש: (שם ה)הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'.

סנחריב, ע"י שנתגאה ואמר: (ישעיה לו) מי בכל אלהי הארצות וגו' לא נידון אלא באש (שם י) ותחת כבודו יקד יקוד וגו'.

נבוכדנצר, על ידי שנתגאה ואמר: (דניאל ג)ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידילא נידון אלא באשקטל המון שביבא די נורא.

מלכות הרשעה, על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת: (תהלים עג) מי לי בשמים אינה נידונית אלא באש: (דניאל ז) חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה"ז אינן מתנחמין,אלא באש, שנאמר: (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.

פרשה ח: זה קרבן אהרן ובניו

א [קרבו אהרן ובניו]

זה קרבן אהרן ובניו
רבי לוי פתח: (תהלים עה) כי אלהים שופט.

מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו:
בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
אמר לה: לששת ימים, דכתיב: (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'.
אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה?
אמר לה: מזווג זווגים. אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: הדא הוא?!
אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת!
אמר לה: אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף!
הניחה והלך לו.
מה עשתה?
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות.
אמרה להם: פלוני ישא לפלונית פלוני לפלונית זווגן בלילה אחת.
לצפרא אתין לגבה דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אציליה פריך ודין ארכובה חבירה.
דין אמר: לינא בעיא לדין ודין אמר: לינא בעיא לדין.
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו: רבי! אמת היא תורתכם נאה משובחת היא! יפה אמרת כל מה שאמרת.
אמר לה: לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף?! שנאמר: (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

מהו בכושרות?
בכי ושירות דבעא אמר שירה, דלא בעא בכה.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה?
מזווגן על כרחן שלא בטובתן.

אמר רבי ברכיה:
בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא:
הקב"ה יושב ועושה סולמות מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר: (שם עה) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

ר' יונה בוצרי פתר קריה בישראל
בלשון זה הושפלו בלשון זה הוגבהו.
בלשון זה הושפלו: (שמות לב) כי זה משה.
ובלשון זה הוגבהו: (שם ל) זה יתנו כל העובר.

ורבנן פתרין קריא באהרן,
בלשון זה הושפל:ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.
ובלשון זה הוגבה: זה קרבן אהרן ובניו וגו'.

ב [רוח הקודש של שמשון]

דבר אחר:
זה קרבן אהרן
זה שאמר הכתוב: (שופטים יד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
כיון שהתחיל רוח הקודש לגשגש בשמשון בג' מקומות התחיל, שנאמר: (שם יג) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול.

מאי בין צרעה ובין אשתאול?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה כאדם שנוטל ב' צרורות ומקישן זה לזה.

רבי יהודה ורבי נחמן
רבי יהודה אמר:

בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת, כמצרעה ועד אשתאול.

ר' נחמן אמר:

בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול.
כשהוא יורד לתמנתה: (שם יד)וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו' הוא בא עד לחי.
כשהוא חוזר מתמנתה, אמר: אלך אראה את מפלת האריה, שנאמר: (שופטים יד) וישב מימים לקחתה ויורדהו על כפיו, והיה שמשון תמיה בלבו ואמר: ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל?!
כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן?!
ואיזהו?
זה קרבן אהרן ובניו.

ג [חביב קורבנו של אהרן כקרבן הנשיאים]

גופא, אמר רבי אידי:
מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב: (תהלים סו)עולת מחים וגו'.

איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים?

אלא קרבנם של נשיאים, שנאמר: (במדבר ז) ולזבח השלמים וגו'.

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר:

חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשירה שאמרו ישראל בים.
שירה שאמרו ישראל בים: (שמות טו) זה אלי ואנוהו.
וכאן כתיב: (במדבר ז) זה קרבן נחשון בן עמינדב.

ר' נחמיה אמר:
חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית.
בשני לוחות הברית כתיב: (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים.
וכאן כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב.

ורבנן אמרי:
חביב קרבנו של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא כקרבן של נשיאים.
בקרבנות של נשיאים כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב.
וכאן כתיב: זה קרבן אהרן.

אמר רבי ברכיה:
חביב קרבן של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים.
מה טעם זה?
מנין זה
זיי"ן שבעה
ה"א חמשה
הא תרי עשר:

ד [הקב"ה חס על ממונם של ישראל]

ביום המשח אותו... עשירית האיפה
ר' יוחנן, בשם ר' שמעון בן יהוצדק אמר:
מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו.

סלת מנחה תמיד
ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר:
בוא וראה כמה חס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל.
אמר להן: מי שנתחייב להביא קרבן יביא מן הבקר, אם עולה קרבנו.
ואם לא מצא מן הבקר יביא כבש, אם כבש.
ואם לא מצא מן הכבשים יביא מן העזים, ואם עז.
ואם לא מצא מן העזים יביא מן העופות, ואם מן העוף.
ואם לא מצא מהעוף יביא סלת, סלת מנחה תמיד.
ולא עוד, אלא שכל הקרבנות אינן באים חציים וזו באה חציים, (ויקרא ו) מחציתה בבקר ומחציתה בערב.
ולא עוד, אלא כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: (מלאכי א)כי ממזרח שמש עד מבואו וגו'.


עד  כאן  לבינתיים  חלק  מפרושי  חז"ל  ע"ה  על  "פרשת  צו"

בברכת  שבת  שלום

וחג  פסח  חירות  והגאולה  השלימה ...
 
עלינו  ועל  כל  עמו  ישראל  באשר  ה"ן ...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה' ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/3/2010 13:18 לינק ישיר 



בס"ד

הלכות  להפטרת  שבת  הגדול

מתוך:  קיצור  ש"ע  ילקוט  יוסף  החדש ...


סימן תל - שבת הגדול

*--$!*א שבת שלפני הפסח נקרא ''שבת הגדול'' מפני הנס שנעשה בו. כי פסח שיצאו בו ממצרים חל אז ביום חמישי בשבת, ועוד בשבת שלפניו שהוא יום עשירי לניסן נצטוו לקחת שה לבית אבות לצורך קרבן פסח, וכשעשו ישראל כן, נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלום פשר דבר, ענו להם: זבח פסח הוא לה' שעתיד להרוג כל בכורי מצרים, ולכן נצטוינו לתת מדם הקרבן על שתי המזוזות ועל המשקוף לבל יבוא המשחית אל בתינו לנגוף. ומיד הלכו הבכורות אצל אבותיהם ואצל פרעה ודרשו לשלח את ישראל ממצרים לבל יהרגו בגללם, ונתקלו בסירוב מוחלט, ואז פתחו במלחמה זה לעומת זה, ונהרגו רבים ממצרים, וכמו שנאמר ''למכה מצרים בבכוריהם'', כלומר: שמצרים הוכו על ידי בכוריהם. וכשראו המצרים כך חגרו איש חרבו לנקום בישראל, ויבקשו להשמיד ולהרוג את ישראל ח''ו, והשי''ת הגן עליהם ברוב רחמיו והחלה את מצרים בתחלואים רבים ומשונים וביסורים גדולים עד שהיו שיניהם קהות ומעיהם מתחתכים, ונאלצו לסגת אחור. ועל ידי כך ניצולו עם ישראל מזעמם. ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול, כי יום גדול הוא לישראל שניצולו מאבדן וכליון חרוץ ח''ו. [חזו''ע הלכות פסח, מהדורת תשס''ג, עמוד כט]

*--$!*ב ההפטרה בשבת זו ''וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים'', בין כשחל שבת הגדול בערב פסח, ובין כשחל קודם לכן. ואם יש מנהג ברור וקבוע באיזה בית כנסת שאין מפטירין אלא בפרשת השבוע, אין לשנות מהמנהג מפני המחלוקת. ובפרט שיש להם על מה שיסמוכו. [יביע אומר ח''ד סי' לט. יחוה דעת ח''א סי' ג. חזון עובדיה פסח, מהדורת תשס''ג עמ' ל].

*--$!*ג חובה קדושה להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה בסיפור יציאת מצרים ופירושי ההגדה של ליל פסח להזכיר גבורות ה' עזוזו ונפלאותיו. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד יח, ובמהדורת תשס''ג עמוד לא].

*--$!*ד כשחל ערב פסח בשבת, יש להקדים את דרשת שבת הגדול לשבת שלפניו. [שם. ושו''ת יחוה דעת חלק א' סימן צא].

*--$!*ה יש נוהגים לומר אחר התפלה איש לרעהו ''שבת הגדול שלום'' או ''שבת הגדול מבורך'', ומנהג יפה הוא. [חזון עובדיה פסח עמוד יח בהערה, ובמהדורת תשס''ג עמוד ל הערה ג'].

*--$!*ו ביום טוב עצמו דורשים בעניני החג באגדה. [סוף מס' מגילה משה תיקן להם וכו']. וראוי שהרבנים יקבעו זמן גם לשיעור בהלכה בעניני החג וחול המועד. [כף החיים סי' תל אות ד'].

בברכת  שבת  הגדול  שלום ...

לנו  ולכלל  עמו  ישראל  באשר  ה"ן...

חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה' ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/3/2010 13:28 לינק ישיר 

בס"ד

הפטרת - "שבת  הגדול"

מתוך:  מלאכי  ג'  -    פס' -  ד' - כ"ד


ד וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:
ה וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
ו כִּי אֲנִי יְהֹוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי-יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם:
ז לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב:
ח הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה:
ט בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ:
י הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי:
יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
יב וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
יג חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה וַאֲמַרְתֶּם מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ:
יד אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה-בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהֹוָה צְבָאוֹת:
טו וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ:
טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהֹוָה אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהֹוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהֹוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:
יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ:
יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ:
יט כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק:
כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:
כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר- צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:
כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם:



ומכאן  פירושי  הרד"ק  ע"ה  להפטרת  שבת  הגדול

[ג, ד]
וערבה -
זכר יהודה וירושלם כי שם בית המקדש.

[ג, ה]
וקרבתי -
באותו היום שזכר.

אליכם -
הדור שיהיה ביום ההוא והדורות שעברו, אם לא קבלו דינם בעולם הזה יקבלו בעוה"ב.

עד -
כי אני יודע הנסתרות ואעיד בהם במה שעשו.

ממהר -
לשלם גמולם.

ומטי גר -
ומטי משפט הגר.

[ג, ו]
כי אני ה' לא שניתי -
כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה, כן יהיה כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע"י נביאי כן יהיו.

שניתי -
ענין שנוי, כלומר לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ.

ואתם בני יעקב לא כליתם -
כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי, אבל אתם לא כליתם ולא תכלו כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ, אע"פ שגליתם ונדחתם לכל פאה שמכם נשאר בכל מקום ומה שהרעותי לכם בעונותיכם עשית,י וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו, ובאחרית הימים תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ.

ויונתן תרגם:

ארי אנא ה' לא אשניתי קיימי דמן עלמא וגו'.

[ג, ז]
למימי -
הלמ"ד עם המ"ם כמו למה למרחוק למעולם אמר זמן רב עבר שלא שמרתם חוקי אתם ואבותיכם, לפיכך הרעותי להם ולכם אבל מעתה שובו אלי ואשובה אליכם.

ואמרתם במה נשוב -
ואם תאמרו במה נשוב אם יש בנו דבר אחר, אלא מה שהוכחתנו עד הנה דבר הקרבנות ודבר הנשים והתשובה.

[ג, ח]
היקבע -
יש בכם דבר אחר שבעבורו ראוי להדבק בכם המארה אמר:
היקבע אדם אלהים.

כי אתם קובעים אותי -
ואמרתם ואם תאמרו במה קבענוך, התשובה המעשר והתרומה, היקבע קובעים קבענוך, ענין גזלה ולקיחת הדבר בהכרח, וכן וקבע אם קובעיהם נפש.

ויונתן תרגם:
הירגז גבר קדם דיינא וגו'.

[ג, ט]
במארה אתם נארים -
מפני העבירות שזכר למעלה כמו שאמר וגם ארותיה, ועוד אתם מוסיפים עון על עון ואתם קובעים אותי ממה שתאספו שלא תתנו ממנו תרומה ומעשרות ותאמרו הוא גוזל אותנו המטר ושולח מארה בתבואה ואנחנו נתן לו התרומה והמעשרות.

הגוי כלו -
יראה כי העבירות הנזכרות למעלה לא היו שוים בהם כלם, אבל בדבר המעשר והתרומה היו שוים כולם, לפיכך אמר הגוי כלו.

[ג, י]
הביאו, ויהי טרף בביתי -
ללוים ולכהנים העובדים לפני ומתוך כך תשובו מן העבירות הנזכרות ואם לא אפרע מכם בפורענות אחרת, אבל אם תביאו התרומה והמעשרות כראוי אמטיר עליכם ואריק לכם ברכה.

עד בלי די -
פירש אדוני אבי ז"ל:
עד שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות.

טרף -
כתרגומו:
פרנוס,

ותרגם יונתן:
עד בלי די עד דתימרון מסת.

[ג, יא]
וגערתי, באוכל -
בארבה האוכל את התבואה.

ולא תשכל לכם את הגפן -
הגפן לא תשכל פריה.

[ג, יב]
ואשרו -
ואמרו אשריכם תמורה שאתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה שאתם נארים.

ארץ חפץ -
שתבואתה מרובה.

ויונתן תרגם:
ארי תהון יתבין בארע בית שכינתי ועבדין בה רעותי.

[ג, יג]
חזקו -
שב להוכיחם על מה שהיו אומרים, כי אין דין ואין דיין.

מה נדברנו -
שב הפעל פעול לרוב התמדת הדבור וכן הנדברים בך.

[ג, יד]
אמרתם -
מבואר הוא.

[ג, טו]
ועתה -
ג"כ מבואר הוא.

[ג, טז]
אז נדברו יראי ה' -
כי המאמר ההוא הוא מאמר אנשים שלא יבינו דרכי ה' ומשפטיו וכשישמעו יראי ה' הדברים מהאנשים האלה הכופרים בהשגחת האל בתחתונים נדברו הם איש אל רעהו ומרבים בדברים האלה ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול.

ויקשב ה' -
האל ית' הקשיב דבריהם ויתן להם שכרם בזה.

ויכתב ספר זכרון לפניו -
דרך משל כלשון בני אדם שכותבים המלכים ספר הזכרונות כי אין שכחה לפניו ית' וכן מספרך אשר כתבת כל הנמצא כתוב בספר, והנה יראי ה' וחושבי שמו שאמר שמור להם עד עולם, ופירש חושבי שמו, שחושבים תמיד בדרכי ה' ובידיעת אלהותו כי שמו הוא והוא שמו.

וכתב הר"א אבן עזרא ז"ל:
כי יראי ה' הם הצדיקים, וחושבי שמו הם חכמי לב יודע סוד ה' הנכבד והנורא.

[ג, יז]
והיו לי -
יראי הדור הזה שיהיו בתחיית המתים ויראי הדור ההוא ג"כ.

ליום אשר אני עושה -
ליום המשפט שאני עושה דין ברשעים הם יהיו לי סגולה.

וחמלתי עליהם -
שלא ישיגם הרעה המכלה הרשעים.

העובד אותו -
האב חומל על כל בניו כמו שאמר כרחם אב על בנים, אבל יותר חומל על העובד אותו.

[ג, יח]
ושבתם -
אז יבחן מה בין צדיק לרשע ולא יאמרו עוד כל עושי רע טוב בעיני ה' שוא עבוד אלהים.

[ג, יט]
כי הנה -
יום המשפט המשיל אותו לאש בוערת כמו שאמר למעלה, כי הוא כאש מצרף.

קש -
כמו יבש יהיו שיכלו מהרה.

ולהט -
כמו:
ותלהט מוסדי הרים.

שרש וענף -
כתרגומו:
בר ובר בר,
כי הבן הראשון כמו שרש והנולד ממנו כמו ענף.

[ג, כ]
וזרחה לכם יראי שמי -
הנה הרשעים יכלה היום הבא וליראי ה' יזרח אותו היום שמש צדקה, כלומר שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב,

וטעם בכנפיה - כי השמש יפרוש אורו על הארץ וכמו כנפים פרושות זריחתו.
וכן אמר:
כשחר פרוש על ההרים.

ויצאתם ופשתם -
בכל אשר תצאו תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בשומן ובשר.

ופשתם -
ענין רבוי.
וכן: כי תפושו כעגלה דשה ופשו פרשיו, והוא בשקל וקמתם, אלא שזה בחירק והיה ראוי בתשלומו ויפישתם בשקל וירישתם אותם בחירק ובנפול עי"ן הפעל הוטלה תנועתה על פ"א הפעל.

ומרבק -
הוא מקום שמכניסין שם העגלים לפטמם, ור"ל פירשן הפסוק כמשמעו על השמש.

שאמרו רז"ל:
אין גיהינום לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה שנא': וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונים בה שנא': הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש.

[ג, כא]
ועסותם -
ענין הדריסה והכתישה ומזה נקרא עסיס המשקה היוצא ע"י כתישה וסחיטה, אמר בזמן הזה הרשעים מושלים בכם אבל בזמן ההוא תרמסו אותם תחת כפות רגליכם, ואע"פ שאמר כי היום הבא ילהט אותם לא יהיה ביום אחד כליונם, אלא הולכים וכלים ויהיו כלים לזמן מועט, וכל זמן שיהיו קיימים יהיו מרמס רגלי הצדיקים.

ביום אשר אני עושה -
ביום המשפט שאני שופטם לכליון.
ואמר אפר דרך משל, לפי שהיום הבא ישרוף אותם.

[ג, כב]
זכרו תורת משה עבדי -
אמר עד שלא יבא יום המשפט זכרו בכל דור ודור תורת משה עבדי לעשות ככל הכתוב בה.

אשר צויתי אותו בחורב

כמו שצויתיו בחורב לא כדברי האומרים כי לזמן נתנה כמשמעו ובא המפרש ופירשה רוחנית וזה הפסוק תשובה להם.

[ג, כג]
הנה אנכי שולח לכם -
אע"פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור, אעפ"כ לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא והטעם שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון, כי גופו הראשון שב אל הארץ בעלותו כל יסוד אל יסודו ואחר שיחיה אותו בגוף ישלחנו לישראל לפני יום המשפט והוא יום השם הגדול והנורא והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם והשבים ינצלו מיום המשפט וזהו שאמר –

[ג, כד]
והשיב לב אבות על בנים -
כמו עם בנים. וכן.
לב בנים על אבותם - כמו עם אבותם, כלומר האבות והבנים יחדיו.

פן אבא והכתי -
לפיכך יזהיר הוא כדי שיהיו בעלי תשובה ליום הבא, כדי שלא יכה הארץ כלה ותהיה חרם אשר לא יזהרו בהזהרתו יכלו ויסופו במדבר העמים.
או ליום המשפט בארץ ישראל והנזהרים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

עד  כאן  לבינתיים

ובברכת שבת גדול שלום ומבורך  ...

עלינו  ועל  כלל  עמו  ישראל  באשר  ה"ן ...

ובברכת  חג  פסח  וחירות  שמח וכשר ולגאולה  השלימה  במהרה  בימינו  

עלינו  ועל  כל  עמו  ישראל  באשר  ה"ן ...

א.  כ.  י.  ר
 
חיזקו  ויאמץ  לבבכם  כל  המייחלים  ל -  ה' ...

ואתם  הדבקים  ב -  ה'  אלוקיכם  חיים  כולכם  היום ...





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > חבלי משיח > דברי תורה פרשת "צו" שבת הגדול.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.