רגבים. כמה חרדים נמלטים לכל עבר לאחר עימות עם המאבטחים. הם מנסים להתייצב מול הטרקטורים. החרדים מתיישבים סמוך למה שנחשד כקבר יהודי עתיק. המאבטחים לא מוותרים. פה ושם גולשים למכות, ובעיקר נעשה שימוש מצד המאבטחים בשוקרים חשמליים. המשטרה מגיעה, וכ־20 מהחרדים נלקחים למעצר.
בבוקר שלמחרת מתייצבת "משמרת חדשה" של חרדים רעננים שיודעים מה הם הולכים לעבור בשעות הקרובות. כך במשך יותר משלושה שבועות. כל יום מגיעה קבוצת חרדים חדשה. מדי פעם מצליחה המשטרה לעצור בדרך אוטובוסים שבהם מאות חרדים מוכנים לקרב על העצמות.
"אנחנו לא צריכים הכשרות ולא אימונים. מספיק פתק קטן בישיבה ומאות בחורים יתייצבו מול הטרקטורים והמשטרה, שמאיימים על הקברים. זה אולי רק כמה מאות, אבל הנחישות שלהם עושה את האפקט הדרוש", אמר לי אחד מפעילי ארגון "אתרא קדישא", אחד הארגונים הקיצוניים ביותר, שבימים האחרונים הכניע את מדינת ישראל בפרשת בית החולים ברזילי באשקלון.
למרות שנראה שמדובר במאבק מתוכנן, ולמרות שיש מי שטורח לייצר את הרושם כאילו מיטב המוחות החרדיים משלבים ידיים - מדובר באדם אחד, בשנות ה־70 לחייו. הוא זה שמסובב על האצבע הקטנה את כל המדינה. ולמרות שמדובר רק באדם אחד - הרושם בהחלט עובד. מילה שלו - ופוליטיקאים, שרים, קבלנים, ורבנים עוברים לדום. זהו הרב דוד שמידל, יו"ר ארגון "אתרא קדישא".
"אין לנו מניין"
יום שני השבוע, שעה לפני חצות. באחת הסמטאות הקטנות בבני ברק, בבית דירות רעוע ומוזנח, יושב שמידל בן ה־76 בבית קטן של שני חדרים, וסביבו ספרייה של ספרי קודש. החרדי המבוגר רוכן מעל דף גמרא ולידו טלפון. למרות השעה המאוחרת, הטלפון לא מפסיק לצלצל. הרב המבוגר, שאין לו כל תפקיד רשמי במערכת הציבורית, גרם השבוע לסערת ענק סביב בית החולים ברזילי באשקלון.
שמידל הוא שיכריע מה יעלה בגורלם של מאות אלפי תושבי הדרום שנזקקים לטיפול בבית החולים הדרומי, והוא האיש שבגללו ספגו השבוע סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, ראש הממשלה והשרים, את מטחי הזעם. יש גם מי שמעריכים שהוא עוד ילך לפוליטיקה. כבר 54 שנים שהוא מפקח, נאבק ונלחם על קברים ועצמות נגד חברות בנייה, עיריות ומדינת ישראל. השבוע, כאשר בבוקרו של יום שני זעקו כותרות העיתונים נגד החלטת הממשלה, הסכים שמידל, לראשונה, לשבת בביתו מול עיתונאי מ"העיתונות החילונית" לשיחה ארוכה.
בניגוד לפעילות האלימה של החרדים באתרי הקבורה, שמידל נותר לאורך כל השיחה רגוע. הוא אינו מרים קול, בוחן כל מילה שיוצאת מפיו ורק זז באי נוחות כשהשאלות מקשות עליו.
"אנחנו מתנדבים שעוסקים בהגנה על קברים יהודיים בארץ ובעולם. אנשים לא יאמינו כמה הארגון קטן. אם אתה מדבר על 'צבא הקבע' אי אפשר להרכיב מהם אפילו מניין. אבל כשיש מאבק גדול וכשצריך אנשים, אז מגייסים", מספר שמידל.
לדבריו, הם עוסקים בפעילות לגיטימית יומיומית. "הארץ מתפתחת, יש יותר בנייה ופעילות וישנם מקומות רבים שיש בהם קברים. להגיד שכל הארץ מלאה קברים זו גוזמה, אבל ישנם רבים ואנחנו מייעצים ומלמדים איך לעשות פיתוח בלי לפגוע בהם".
המידע על מציאת הקברים זורם אל אנשי "אתרא קדישא" בדרכים שונות. בגלל המוניטין שהם צברו, אנשי מקצוע אשר חוששים ממה שיקרה אם יתגלו קברים, פונים אליהם כבר בשלב החשש למציאת קברים. מדובר בקבלנים, עיריות, ובעיקר אנשי ציבור חרדים. אחד הפעילים בארגון מספר כי מתקבלות עשרות פניות בשבוע. "סיפורים רצים בבית הכנסת. בנוסף, היום הגענו למצב שכמעט כל אדם חרדי שנוסע בכבישים ורואה גדר כתומה עם שלטים של רשות העתיקות - ישר מתקשר לעדכן אותנו. שנבדוק".
"לא כל אחד יכול"
"ל'אתרא קדישא' קשה מאוד להתקבל", מנסה שמידל ליצור תחושה של סיירת. "לא כל אחד יכול להצטרף. צריך להבין את החשיבות והעבודה. צריך ניסיון, צריך לדעת לעמוד מול אנשים. יכול להיות מצב שאדם יהיה ער ויעבוד אחרי שכמה ימים לא ישן. צריך לזה גם יכולות פיזיות. לא כולם מתאימים", אומר שמידל. מי שכן מתקבל לארגון עובר "תקופת הכשרה", שבמסגרתה הוא לומד את הכללים ההלכתיים הקשורים בקבורה ולאחר מכן מצטרף ל"פקח" שעובד בשטח למעין תקופת חפיפה.
ועם זאת, את הרעש הגדול וההפגנות הרועשות לא עושים פקחי "אתרא קדישא". שמידל מקורב מאוד לרבני ולאנשי העדה החרדית בירושלים, הידועים במאבקים תקיפים ואלימים. הוא יודע לגייס בעזרת פתק קטן מאות בחורי ישיבה המוכנים להתייצב למאבק נגד חילול קברים בכל רגע.
"זה בנפשם של הבחורים. הם יודעים כמה הנשמות בשמיים מצטערות. לא צריך יותר ממודעה קטנה בישיבה בשביל שיגיעו מאות. אנחנו לא מכריזים על ההפגנות ברחובות כדי שלא יגיעו טיפוסים לא רצויים".
כאשר הוא נשאל על האלימות בהפגנות, שמידל אומר שההוראה היא שלא להחזיר - אם כי יש כנראה יותר משוטר אחד שיחלקו על כך. "שוטרים תופסים אותם ברגליים וגוררים על האדמה והם נחתכים, נחבלים ונפצעים. את זה הם מוכנים לתת. ישנם אולי רק כמה מאות כאלה אבל יש להם רמת נחישות שמספיקה לבטל גזירות", אומר יו"ר הארגון. לדבריו, המאבק שלו ושל אנשיו הוא על כך "שהקברים יישארו במנוחתם. אנחנו מאמינים שיש לנשמות צער מפגיעה בקברים, כך כתוב בתורה ובהלכה".
"אנחנו אלימים?"
גם בציבור החרדי לא יודעים להסביר כיצד הגיע שמידל למעמדו ומהיכן הוא וארגונו שואבים את כוחם. כאשר שמידל נשאל על כך, הוא טוען שלא מדובר בכוח אלא ב"רצינות": "אנשים רואים שאנחנו מתייחסים ברצינות. שרואים שאדם מתכוון ברצינות, יש לזה השפעה.
"הפעילות הראשונה שלי היתה אחרי מלחמת ששת הימים. הירדנים רצו לסלול כביש בהר הזיתים. רצתי לטדי קולק והוא הבטיח שיפרק את זה, ושום דבר לא קרה. עד שיום אחד נמאס לי, והתחלנו לשבור את הכביש. גילינו קברים מתחת לכביש, ואז טדי בא אלי בטענות: 'למה לא אמרת שאתה מתכוון ברצינות?'.
"כשהייתי צעיר בכיתי לאנשים. היום אני כבר לא בוכה. אני לא נפגע מהתדמית הכוחנית, כי זה לא נאמר בציבור שלי. תראה לי מישהו אחד שנפגע מאיתנו. אפשר לומר שבית החולים ברזילי נפגע, שבנק לאומי נפגע לפני 20 שנה כשעשו עליו חרם. אבל אף אחד לא נפגע פיזית. גם השוטרים בכביש 6 לא חטפו. האנשים שלנו לא מחזירים מכות".
שמידל, אגב, לא ממש דבק באמת: כך למשל, ספק אם בנק לאומי ממש נפגע מהחרם החרדי. הציבור הדתי־לאומי לא מתעניין ברעיונות של שמידל, וגם בקרב החרדים המצב לא ברור. כמה קבוצות חסידיות כלל לא מחרימות אותו.
שמידל מדבר על היעדר אלימות - אבל הפעילות החרדית נגד סלילת הקטע הצפוני של כביש 6 לוותה באלימות פיזית רבה נגד מאבטחים, והיו גם איומים טלפוניים ברצח. בהפגנה אחת בלבד בקטע כביש זה נפצעו שמונה מאבטחים מידי החרדים, והם נשלחו לאשפוז בבתי חולים. באותה הפגנה שרפו החרדים מכונת קידוח וגרמו לנזק בשווי של מאות אלפי דולרים.
"לא מקשיב לביקורת"
כאשר נדרש שמידל לסוגיית בית החולים ברזילי, הוא מתיישר בכיסאו וטון הדיבור שלו הופך נחרץ יותר: "כל מה שכתוב בתקשורת זה שקר. הכל שטויות. כל הטענות על המיגון - זה הכל תעמולה של בית החולים. היום עושים מיגון לכל מקום, לבית החולים לא עשו וזה פשע. כולם ניסו להגיד כל הזמן שמדובר בקברים של גויים ואני אומר שהם אולי לא מתאימים ליהודים אבל אין עליהם סימני זיהוי ודאיים ויש חשש".
אחת התופעות המשמעותיות שבאו לידי ביטוי בפרשת ברזילי היא כוחם הדל של הרבנים הראשיים מול הרבנים החרדים. ברבנות הוקם צוות בדיקה המורכב מחשובי הרבנים, שבדקו את הנושא וקבעו שלא מדובר בקברים יהודיים. הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, אף הוציא פסק הלכה מפורט בעניין.
אלא שדווקא המלצתו של שמידל היא זאת שהתקבלה בפני הרבנים המכריעים כמו הרב יוסף שלום אלישיב. לשמע פסיקת הרבנות מתרווח שמידל וצוחק: "תעזוב אותך, צוות הבדיקה של הרבנות היה שם שעתיים ושמע הרצאות. אני לא יודע מה הם מבינים בזה. כולם שם עמדו תחת הצל של העיתונות. פשוט ניסו לטאטא את זה מתחת לשטיח". שמידל נראה כמי שמשתדל שלא לזלזל בפסיקת שני הרבנים הראשיים לישראל, אבל לא ממש מצליח בכך: "ראיתי את הפסיקה של הרב מצגר. היא לא נכונה. אני לא מחליט לבד, אני לא מקבל החלטות. הבאנו את הצדדים בפני הרבנים וקיבלנו תשובה חד־משמעית. הפסיקה של הרב מצגר לא ראויה להתייחסות".
לדבריו, אין זה נכון שהמתים הועדפו על החיים. "אני מכיר את הביטוי הזה. בית החולים הזה היה כבר יכול להיות בנוי. היו יכולים לסיים את הנושא. ביזבזו זמן. זה לא עובד כך, שיש שתי מפלגות - החיים והמתים - וצריך לבחור מי יותר חשוב".
בפועל, זה אכן כך - אבל יו"ר "אתרא קדישא" טוען שהוא לא שומע את הביקורת החילונית עליו שכן הוא אינו קורא עיתונים. מהעובדה שהוא במיעוט גם בציבור הדתי, שמידל מתעלם, ובכל הנוגע לפסיקות של רבנים חשובים המנוגדים לדעתו - אין טעם לשאול אותו. הוא מזלזל בהם. כך למשל, בנושא קטע 18 של כביש 6, שם התפרעו חרדים ופצעו את המאבטחים, היו פוסקים שקבעו כי אין מניעה לסלול את הכביש בתוואי המתוכנן. אחד הבולטים שבהם היה הרב ישראל רוזן, העומד בראש מכון "צֹמת" (צוותי מדע תורה), העוסק במציאת פתרונות מדעיים לבעיות הלכתיות. לדבריו, כלל לא היה צריך להסיט את הכביש ממסלולו המקורי. על פי ההערכה, הנזק שגרמו אז ההפגנות הגיע לעשרות מיליוני שקלים.
הרב דוד סתיו, מראשי רבני "צוהר", הוא מאלה שאינם חוששים לדבר: "כבר לפני שנה הוציא הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, חוברת ובה פסיקת הלכה שאליה הצטרפו גם הרב עמאר והרב עובדיה יוסף, שאפשר לבנות במקום. כל העולם החרדי הרבני אישר את זה. אלא שיש ארגון קטן שמפיל את אימתו על כל העסקנים החרדים ועל הרבנים החרדים. ישנה צביעות נוראית, גם הם יודעים כמה שכונות חרדיות בירושלים נבנו על קברים.
"זה ארגון שמפחיד גם את החרדים. בעבר הוא אף יצא נגד הרב אלישיב בעצמו. אנשים מפחדים להתעסק עם הקבוצה הזאת. אף אחד לא רוצה שיתלו נגדו מודעות שבגללו הגאולה מתעכבת.
"העובדה שהתוכנית תעלה עוד 150 מיליון שקלים ל'ציונים' - זה לא מעניין אותם. אם נעשה מבחן אמיתי לראות מי צודק - אם יגידו לליצמן שאפשר לבצע את התוכנית אך תמורת זה להפחית 150 מיליון שקלים לבחורי הישיבות - נראה מה יגיד ואיך יגיבו הרבנים החרדים.
"הם יודעים כמוני את ההלכה, הם יודעים שההלכה מתחשבת יותר בצורכי רבים, אבל הם לא מתייחסים למדינה כ'צורכי רבים'. את 'אתרא קדישא' לא מעניינת המדינה, מבחינתם המדינה יכולה גם להיחרב, זה ארגון אנטי־ציוני מהמדרגה הראשונה".
"מתעללים בנפטרים"
שמידל אינו מבין את הטענות על האלימות החרדית: "מה זה אלימות? זה אלימות?! אם מישהו מציל מישהו, תצעק עליו שהוא אלים? אנחנו באים להציל, אנחנו ארגון של חסד. הפגנות זה לא דבר נורא, ולא כל כך חמור. אנחנו מצילים את הנפטרים שמתעללים בהם. זה לא רק קשור לדת. אנחנו מרגישים שיש כאן משהו חשוב, אולי לא כולם רואים את זה ומרגישים את זה, אנחנו לא יודעים להסביר, אבל יש לנו קשר לעצמות הללו".
שמידל אף טוען כי הוא זה שסובל משנאה, אבל אין לו טענות בעניין הזה: "אני רואה את השנאה לחרדים בראייה חיובית. אדם ששונא זה אדם שיש לו נקיפות מצפון. בעלי התשובה הכי גדולים היו האגוזים הכי קשים לפיצוח אצל החילונים. כמו הרב אורי זוהר ואנשי תקשורת אחרים. דווקא אלה שתוקפים, להם יש את הסיכוי הכי גדול שיחזרו בתשובה. מי שעוד מרגיש שנאה זה בא מנקיפות מצפון. הבעיה היא דווקא עם האנשים האדישים".
בעקבות האירועים סביב בית החולים ברזילי, נשמעו השבוע אפילו קולות חרדיים שיצאו נגד המהלך וטענו שהפגיעה ביהדות ו"חילול השם" לא שווים את מאבק הקברים.
שמידל אינו נבהל מהביקורת החרדית: "מה שהיה זה לא חילול השם. מה חילול השם וקידוש השם אני דווקא יודע. קידוש השם זה לא למצוא חן בעיני החילונים, אלא להראות שאכפת לנו, ורואים שאכפת לנו. אני לא חושב שהפעילות מרחיקה אנשים מהיהדות. אני יודע שזה מקרב אותם. כשרואים שמישהו מדבר ברצינות אנשים באים להתעניין".
לדבריו, נושא הקיצוניות לא מטריד אותו: "יכול להיות שאנחנו קיצונים. אנחנו לא מוכנים להתפשר על חשבון אבותינו. ישבתי על קברים כדי שטרקטור לא יפנה אותם. זאת כוחניות? זאת פעולת הצלה של מסכן שרוצים להתעלל בו".
