תגובה לשאלותיו של הבן החכם
הבן החכם שואל שאלות. הוא מעוניין להבין את מהות המצוות(רמב"ן).
במקום להשיב על שאלותיו, אנו מספרים לו על ההסטוריה שלנו. הייתי מצפה כי בעל ההגדה, יתחיל לבאר בפרוטרוט את מהותה ותכליתה של כל מצווה - מעין מה שעשה בעל ספר החינוך. מדוע באמת לא עשה כך?
התשובה היא, שלעיתים השאלות הטובות ביותר, למרות החכמה הניכרת בהן, מקורן בעמידת השואל מבחוץ.
עצם העמידה מבחוץ עשויה לעורר הרבה שאלות.
בעל ההגדה אינו מציע - במקרה זה, להשיב באופן הגיוני וענייני לשאלות החכם, אלא לגרום לחכם להרגיש מבפנים.
סיפור ההגדה, קורות ההסטוריה שלו, ביכולתם לגרום לחכם להבין ולהרגיש כי הוא חלק מכל הסיפור הזה.
כשאתה נעשה שותף, כל השאלות הופכות לבלתי רלוונטיות - לפעמים.
אין זה אומר, כי נתעלם משאלותיו, אלא קיימת כאן מגמה לדבר קודם אל הלב ורק אחר כך אל השכל.
זאת משום, שאם האדם יחוש כי הוא חלק מזה, הוא יוכל להבין בשכלו ביתר קלות.
ומיהו ה"רשע"?
הרשע - לפי בעל ההגדה, הוא זה העומד בחוץ, מרגיש מבחוץ, מאפשר לעצמו לצפות מרחוק ולהעביר ביקורת.
אין טעם לדבר עם אדם כזה באופן הגיוני. הוא לעולם לא ירצה להבין.
מה שנותר לעשות לו, זה להקהות את שיניו ולומר לו, כי בשל עמידתו מבחוץ, הוא לא יכול להיות שותף גם לניסים שעושה ועשה אותם הקב"ה.
 |
|
|
