האישה טוענת כי בעלה חסר רגישות וגס
היא מתלוננת עליו שהוא גס. שאינו מבין ביחסי אנוש. שאין לה מה להעריך בו.
הוא מתלונן עליה, שהיא אינה מפסיקה לבקר אותו ולמצוא בה חסרונות.
מה עושים?
שניהם מגיעים אלי, ובכתב ידו הוא מתגלה כעדין דווקא.
אני רואה את כתב ידה והיא אכן יותר אנושית ורגישה ממנו.
אבל היא גם מאד ביקורתית.
האם מדובר בחוסר התאמה?
אצל כל זוג שמתחתן, ישנו שלב בו קיימת התלהבות אשר מסמה את העיניים.
בני הזוג עוורים - האחד כלפי חסרונותיו של חבירו.
אחר כך באה ההתפקחות. (אגב, שלבים כאלה קיימים לא רק בציבור החרדי - אשר בקושי מכיר קודם לחתונה. זה קיים כמעט אצל כל בני זוג מכל החוגים והסוגים. אם כי, בציבור החרדי זה עשוי להיות הרבה יותר חריף).
יש והיא מגיעה תיכף לאחר החתונה, ויש שהיא באה בשלב מאוחר יותר.
אז נפקחות העיניים וכל אחד מגלה כי לבן זוגו יש חסרונות.
זהו השלב הקריטי בחיי הנישואין. השאלה כיצד בני הזוג התכוננו כלפי השלב הזה שבחיי הנישואין.
יש בני זוג, שלא רק שאינם מצליחים לצאת מן המבוך אליו נקלעו, אלא ככדור שלג, הם הולכים ומסתבכים עד שלבסוף גם מתגרשים. לעיתים הגירושין הללו, למרות שהרקע להם, התהווה אולי מייד לאחר החתונה, אעפ"כ, הם מיושמים הלכה למעשה בשלב מאוחר יותר, לאחר הולדת ילד אחד, שניים או גם רק לאחר נישואי הילדים.
אז בשלב הראשון, יש ללמד את האישה למצוא איזה-שהיא מעלה מיוחדת בבעלה, אשר מהווה סיבה להעריצו מחמתה.
לפחות סיבה אחת.
לאחר מכן, לעבוד איתה על הביקורתיות שלה. היא חייבת ללמוד לקבל.
השאלה היא כיצד.
א. ע"י הבנה שכלית. על יד מודעות עצמית למצבה החולני, לפיו אינה מסוגלת להתחבר עם כלום. ועל ידי עבודה עימה, בה המטפל/ת עורכת איתה שיחות, בהן היא שוטחת את טענותיה והמטפל/ת מחייבת אותה לומר את מה שבעלה היה משיב, לו היה נוכח במקום.
ב. ע"י פעולות שיפתחו את הנשיות שלה. את יכולת הקבלה וההכלה שלה. הדבר עשוי להתפתח מכח תחום עיסוק הקשור לנתינה, וגם על ידי פיתוח הנשיות באופן עקיף, כגון לימוד ריקוד, תפירה וכדו'.
גם ההריון וההולדה עשויים לשנותה לטובה, בגלל השינויים המתחוללים אצלה.
כמובן שגם בו יש מה לשפר, אך זהו כבר עניין אחר...
 |
|
|