| נשלח ב-7/4/2010 15:24 |
 |
| |
מגיע לי מזל טוב
לא, לא התארסתי.
הייתי יכולה לקרוא לזה במילים אחרות "אסון" או "טרגדיה"
אבל אני בוחרת לקרוא לזה פשוט כך: מזל טוב
אני ברת מזל!
התארס האדם שאהבתי הכי בעולם
מי שנתתי לו את כל כולי
כל הלב שלי וגם יותר ממנו
את כל העטים שלי בחצי השנה האחרונה
וכל הדיו שנשפך מהם
את כל המחשבות
הרגשות
את כל האהבה והכאב
את כל הדמעות
הוא התארס. במזל טוב
ולא איתי
כן, יש מישהי שכנראה ברת מזל יותר ממני
אולי שפכה יותר דמעות אולי צחקה יותר
היא תהיה מאושרת איתו
או שלא
ובכך אופן, אני בחוץ
כך
כמעט בלי לשים לב
מישהו שלקח לי את הלב
הלך
הכי רחוק שאפשר
זה יכל אולי להיות נורא יותר
או שכך זה הכי נורא אולי
כי גם אחרי שהוא הלך
ואחרי כשכולם
כולל כולם
דיברו איתי על אמונה ותקווה
ושהוא לא שלי
שהוא שלה
ושבכלל, הוא לא היה אדם טוב מדי
או מיוחד מדי
בעצם ההפך, אני מודה
אהבתי אדם ממוצע
לא ממומש
לא חכם במיוחד
ובכלל לא יפה
וילדותי
ועקשן
אחרי כל השיחות האלו
ואחרי האירוסין שלו, אי שם
עם אי מי
הצרה הכי גדולה היא
שעמוק בתוך הלב
הוא עדיין שלי.
הקטנוניות שלו, החיוכים הגדולים, החפוזים, המתפנקים
הטיפשות הדביקה בה הוא מתעקש
ההתעלמויות הארוכות
החולמנות, הטרחנות בה הוא עובד
הבטחון שלו במה שהוא אומר
ואיך שהוא ורק הוא יודע מה אני באמת מרגישה
ואומר את זה בקול רם מדי
כדי שגם אני אשמע
ושוב אדע שרק לו יש אומץ בכלל
להעלות על דל שפתיו משהו כל כך לא ברור
כל כך ערטילאי
כמו הרגשות שלי
הוא עדיין שלי
כל כולו. מכל כיון שלו
מכל זוית
ילד קטן שלי ונבוך.
עם הלב הגדול מכולם
עם העינים הכי יפות בעולם
עם הצבע המדהים ביותר
והמבט הכי מיואש
ומרוחק
עכשיו יותר מאי פעם
מגיע לי מזל טוב
תוקן על ידי תמי_4 ב- 07/04/2010 15:30:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:31 |
|
| |
שיהיה לו המון שמחה ואושר.
וגם לך. אני בטוחה בכך.
אם רק תבחרי לא להמשיך ולשקוע ולהתעמק בכל חיוך וכו' שלו שעברו. ואיך שהוא עכשיו נותן את כל כולו למישהי אחרת.
תמשיכי הלאה.
זה קשה.
אבל אפשרי!!
מחזיקה לך אצבעות!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:37 |
|
| |
תמי יפה מאד, אבל אם זה לא (היה) אמת זה עוד יותר יפה...
אם זה לא אמת, אז מזל טוב! באמת מדהים.
אבל אם זה אמת, אז זה אסון! לא מה שהוא התארס, אלא מה שהוא עדיין בשבילך. אסון בשבילך.
בהצלחה.
תוקן על ידי האור_בקצה ב- 07/04/2010 15:41:36
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:38 |
|
| |
גם לי יש סיפור דומה אבל שונה...... הדברים שכתבת ריגשו אותי מאד!
מזדהה עם כל מילה!! אבל אין מה לעשות.. חייבים להמשיך הלאה... ונראה לי שעכשיו זה יהיה לך קל יותר (ככה זה אצלי..)
בע"ה בקרוב אצלך!!!!!! =)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:44 |
|
| |
בס"ד תמי,תמי מתי הוא יצא לך מהראש? גם כשיולד לו ילד תחשבי עליו? די!!!! את חייבת לצאת מזה ועכשיו!!! ככה לא תתני לעצמך להתחיל חיים חדשים. ואגב,מזל טוב באמת. 
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:44 |
|
| |
מזל טוב כואב.
הזכיר לי את זה וזה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:45 |
|
| |
מאחלת לך "מזל טוב"!
(תקחי אותו גם גרוש?)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:47 |
|
| |
אני_הקטנה, שאלה טובה
במצבי הנוכחי אני אקח אותו חרוך, נכה, פצוע, חולה, אלמן, גרוש, הכל.
אני רק תוהה אם כדאי לאחל לו זאת
או אם זה יהיה טוב בשבילי
והאור_בקצה (נעים להכיר)
אני לעולם לא ממציאה. המציאות עמוסה מכדי שיהיה לי זמן לעסוק בדמיונות..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:48 |
|
| |
| אני_הקטנה כתב: |  | מאחלת לך "מזל טוב"!
(תקחי אותו גם גרוש?) |
|
חסיסה וחל!!!
למה את פותחת פה ל*****
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:51 |
|
| |
(האמת שמבחוץ כבר ממש שמחתי)
לא!
אני לא מסכימה איתך בכלל!
לא מגיע לך מזל טוב.
הוא לא שלך.
היית רוצה לקבל משו שלא מגיע לך?
תשחררי, תרפי.
את חייבת בשביל להמשיך הלאה.
הרבה ב"הצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:52 |
|
| |
גם אני.. כמעט שנה אחרי. וזה לא עובר. כמה זמן עוד יקח לזה לעבור? המקום בו השכל והרגש פשוט מסרבים להפגש..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 15:52 |
|
| |
אני רק מנסה להעמיד דברים בפורפורציות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 16:00 |
|
| |
| תמי_4 כתב: | | אני_הקטנה, שאלה טובה
במצבי הנוכחי אני אקח אותו חרוך, נכה, פצוע, חולה, אלמן, גרוש, הכל.
אני רק תוהה אם כדאי לאחל לו זאת
או אם זה יהיה טוב בשבילי
והאור_בקצה (נעים להכיר)
אני לעולם לא ממציאה. המציאות עמוסה מכדי שיהיה לי זמן לעסוק בדמיונות..
|
|
את הורגת אותי, מבטיחה לך
שמת לב למה שכתבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 16:00 |
|
| |
| טיע כתב: | | מאחלת לך "מזל טוב"!
(תקחי אותו גם גרוש?)
חסיסה וחל!!!
למה את פותחת פה ל***** |
|
אולי זו פתיחת פה אבל שאלה טובה, וגם התשובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 16:06 |
|
| |
אני_הקטנה, שמתי לב.
הכי מתאים לי בעולם להסתובב עם רטיה על העינים ולהגיד: אני מצפצפת על מה שכולכם אומרים (ואני באמת מצפצפת..) שהוא לא שלי. אני יודעת שהוא שלי וזהו ולא אכפת לי מה קורה הוא עוד יחזור.
אבל בשלב מסוים, כשהעולם מתחיל לצאת מהשליטה שלי (והוא יוצא ועוד איך..) אני חושבת: רגע, אולי אני טועה?
אולי הרגשות שלי אסורים? הזוים? שייכים לעבר?
אבל אני אוהבת אותו.
ומרגישה שהוא שלי. רק שלי
סתירה? כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2010 16:11 |
|
| |
תמי את חייבת לצאת מזה!
את לא תשרדי ככה הרבה זמן.
|
|
|
|
|
