מעט שירים
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים ס"ח) 'אלקים מושיב יחידים ביתה'. מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני (פלוני ישא פלונית ופלונית תינשא לפלוני), וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא (למחר באו אליה, זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה זה רגלו שבורה) אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא (אמרה להם מה לכם, זו אומרת איני רוצה לזה וזה אומר איני רוצה לזו). מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) 'אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות'. מהו 'בכושרות' בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי (מי שרוצה אומר שירה, ומי שאינו רוצה בוכה).
ואני ממזגת לי בכי ושירות. חלק מן השירים נכתבו על רקע ההתמודדות האישית, אבל היות והם עוסקים בציפיה הקורעת ובתקווה הבאה והולכת חליפות, מן הסתם יתאימו גם למצפים לקריעת ימם. מקווה ששירי יערבו לכם.
מתי
מתי כבר, מתי הים יבקע?
מתי יתנפצו הגלים אל החוף?
מתי תעלה ארוכה למכה?
מתי כבר יזכה לראות את הסוף?
ולו רק יטבע יגונו במצולה!
כי כל יום שחולף- לבבו עוד נסדק
אך זה הוא הטובע, באין הצלה
וחוט התקוה- כה קטן הוא, ודק...
הוא ימשיך לשווע, ימשיך לבקש
לא ירפה
ועודו על השער דופק ונוקש
מצפה.
 |
|
|
