שינדלר כמאורע ניסי - מצפון מול מוסר

לדינוזאורוס:

מה תאמר על הטענות ה"היסטוריות" הבאות שהיו מקובלות על תרבויות שלמות:

1. האבוריגנים האוסטראליים מאמינים (או האמינו) שהם צאצאי גזע שנחת על הארץ בהר מסויים מקודש ביבשת האוסטראלית - הר שעולים אליו לרגל עד היום.

2. היוונים הקדמונים האמינו שהם צאצאי הטיטאנים.


ובענין הטענה ש"לא יכול להיות שמישהו יבוא יום אחד ויספר לעם שלם על ההיסטוריה שלו והם יאמינו לו" שאנו פוגשים אצל מחזירים בתשובה הרבה פעמים:

הרי מקרה כזה בדיוק מתואר בספר מלכים ב' פרק כ"ב!


ועוד: אף חוקר רציני, כמובן, לא טוען שכל התורה כולה הומצאה בבת אחת ע"י מאן דהוא ביום אחד בהיר.

כלומר, האלטרנטיבה, אותה בפעמים רבות מציגים בפנינו מחזירים בתשובה, האומרת: או שכל התורה אמת לאמיתה או שהיא המצאה - זו אלטרנטיבה שאיננה מחויבת.

הרי אתה יודע עד כמה סיפורים שבתחילתם היו דבר מה אחד, במרוצת השנים התנפחו והפכו לדבר מה אחר....

אין בדברי אלה כדי לשלול שהתורה היא אמת לאמיתה. יש בדברי אלה לשלול את סוג הטיעון הנפוץ שאנו פוגשים המנסה להוכיח שהתורה אמת לאמיתה.


ובהתייחס ספציפית לשאלה ששאלת אותי בדבר הטענה שלי שאבותינו לפני 2000 שנה לא ידעו משהו שאנו לא יודעים היום:

אמנם נכון שהיו בידיהם מקורות שהיום אינם בידינו - כגון ניכולאוס מדמסקוס ושאר מקורות מהם שואב יוסיפוס את האינפורמאציה שלו - אבל כל המקורות הללו בתורם , כשהם התייחסו לתקופת התנ"ך, הסתמכו על התנ"ך עצמו.

ולכן, כפי שכבר אמרתי, ריבוי המקורות במקרה זה איננו מעיד על ריבוי עדויות.

וזה בניגוד לנפוליאון - עליו ישנם הרבה מקורות עצמאיים.




 

ועוד דבר מה לדינוזאורוס:

הדוגמה שהבאתי מהשואה, אולי כדאי להזכיר אותה שוב - משום שזו דוגמה שמאירה בצורה חדה את ההבדל שבין אמת לידיעה של האמת:

לנו היום אין שום ספק בכך שהשואה הייתה. ואם ספק כזה יתעורר, אין לנו בעיה לבדוק את אמיתות התרחשותה של השואה.

לכן אנו אומרים שמי שמכחיש את השואה היום הוא אנטישמי.


אבל, בעוד כך וכך זמן, הוויכוח הזה על התרחשותה של השואה יהפווך לוויכוח לגיטימי - ולא רק בגלל התשתלטותם של שונאי ישראל על העולם - אלא משום שבאמת יהיה יותר ויותר קשה לבדוק את התרחשותה של השואה.

כך שיהיה מצב בו, אע"פ שהשואה אכן התרחשה, יהיה בלתי אפשרי לבדוק את אמיתות התרחשותה.

במקרה זה, האם נאמר שקבוצה גדולה של אנשים המוכנה למסור נפשה על האמונה בהתרחשות השואה מהווה ראיה להתרחשותה?

התשובה היא "לא". כי כל מה מסירות הנפש הזאת מהווה לו ראיה היא אמונתם היוקדת של האנשים הללו בהתרחשות השואה - לא ההתרחשות הזו עצמה.

ובוא נבחין בין שני מקרים:

1. במקרה בו הרבה אנשים טוענים שהם ראו במו עיניהם דבר מה, ואנו מפקפקים בכך - במקרה זה, אם נראה שהם מוכנים למסור נפשם על אמונה זו, אנו נשתכנע שדבר  מה זה אכן קרה.

ולמה?

משום שאז נשתכנע בכנות אמונתם. ומכיוון שגם מלכתחילה היינו סבורים שאותם אנשים יודעים האם דבר זה קרה או לא - שהרי הם טוענים שהם ראו אותו (ואנו מניחים שהם יודעים אם הם באמת ראו אותו אם לאו)  אזי , ברגע שנשתכנע בכנות אמונתם, גם נשתכנע שדבר זה קרה - כלומר, נסמוך על אנשים אלו.


2. במקרה בו הרבה אנשים טוענים על התרחשותו של דבר מה מבלי לטעון שהם ראו את הדבר הזה במו עיניהם.

במקרה, גם אם נשתכנע בכנות אמונתם, זה עדיין לאו דווקא ישכנע אותנו שדבר זה קרה - שהרי אנשים אלו פשוט יכולים לטעות (מה שאין כן במקרה בו הם טוענים שראו זאת במו עיניהם - שאז הסיכויי שכולם לוקים בהזיות הוא מועט)



לכן, אם הייתי רואה את דור המדבר מוכן למסור את נפשו בעבור האמונה במעמד הר סיני, הייתי אומר שזוהי אכן ראיה להתרחשותו של מעמד זה (לפחות ברמת המאקרו - שמשהו מעין זה קרה - ברמת הפרטים עלולים להווצר ניפוחים ושינויים) 

אבל אם אני רואה את הדור הבא, של הילדים, מוכן למסור נפשו בעבור אמונה זו, הרי שהדבר היחיד שזה מהווה לו ראיה הוא שילדים אלו האמינו להוריהם - לא שמעמד הר סיני התרחש.