שינדלר כמאורע ניסי - מצפון מול מוסר

הדיון שלנו הוא אך ורק בדבר המסורת ההיסטורית שידועה ומפורסמת בכל העולם כולו: יציאת מצרים, מעמד הר סיני [ודינו הזכיר גם כיבוש הארץ וכדו'].

לפיכך, כאשר אנו באים לבדוק טענות היסטוריות פרופר, אנו צריכים לדעת ללא ספק שאכן ישנם אירועים ואישים כאלה, שההיסטוריונים רואים בהם עובדות היסטוריות, וגם שאר בני האדם בעקבותיהם, מתייחסים לאירועים אלו בצורה זו. לדוגמא: אלכסנדר מוקדון, ג'ורג' וואשינגטון, מלחמות נפוליון.

על מנת שאירוע ייחשב כעובדה היסטורית ישנם מספר קריטריונים שבהם הוא צריך לעמוד:

1. בראש ובראשונה: רציפות היסטורית אינטנסיבית. לאמור: אינפורמציה הזורמת ברצף מדור לדור ללא הפסקה.

2. האירוע עצמו ארע בפני רבים.

3. מסמכים, הנמצאים בדרך כלל בחפירות ארכיאולוגיות, מאשרים את הנמסר, בדר"כ ע"י הצלבת מידע ממקורות שונים.

ונוכיח את הקריטריונים בהקשר לנושא שבו אנו עוסקים:

1. (ו – 2). תורת ישראל עברה עד הלום תוך רציפות היסטורית אינטנסיבית שאין דומה לה בשום אומה ולשון, ושאין דוגמתה סביב שום סיפור היסטורי אחר. אין איש בעולם היודע לנקוב בשמות אישים כל שהם בדורות השונים, ולו גם בחלק קטן מהם בלבד, ששמו להם מטרה להעביר את סיפורו של אלכסנדר מוקדון, הרציפות ההיסטורית סביב סיפורו הינה רציפות סתמית, ואילו התורה עוברת ברציפות היסטורית שמית מפורטת. הרציפות ההיסטורית של העברת התורה מתוארכת היטב, יודעים אנו מי היו ראשי הדורות שהעבירו את התורה מדור לדור, באיזה תאריכים "מלכו" ובאיזה תאריך נפטר כל אחד והעביר את שרביט ההנהגה למנהיגי הדור שאחריו. ולא רק בהנהגה של העם, אלא הדברים משתשלים עד לתאים הקטנים ביותר של חיי אורך הפרט [קריאת שמע פעמיים ביום ששם מוזכר יציאת מצרים], ועולה לחיי האורך של משפחה [קידוש בשבת לדוג' ששם מוזכר יציאת מצרים], ומגיע אפילו למשפחות הרחוקות ביותר [שמקיימים "רק" ליל הסדר, מזוזה וכדו'].

3. מלבד התנ"ך, שמהווה את המסמך הברור והרשמי ביותר שמאשר את העובדות, הנה גם דבריהם של החוקרים היסטוריונים והארכיאולוגים [שעוסקים הצלבת מידע ממקורות חיצונים].

א. מנקודת מבטו של היסטוריון:

* בראש ובראשונה ניתן כבוד ליוסף בן מתתיהו שחי לפני כאלפיים שנה, בזמן חורבן בית שני כותב בספרו "נגד אפיון" (עמ' י"ד): "והמעשים מוכיחים עד עמה אנו מאמינים בספרינו, כי בדורות הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את ליבו להוסיף על הספרים ולא לגרוע מהם וגם לא לשנות בהם דבר, כי בלב כל איש יהודי נטועה מראשית בריאתו האמונה בספרים האלה כי דברי אלוהים הם והוא קיבל עליו להחזיק בהם וגם למות עליהם בשמחה לעת הצורך".

לפני כאלפיים שנה מעיד אפוא יוסף בן מתתיהו כי "בדורות הרבים שעברו עליהם" לא שינו מאומה, עדות זו מביאה אותנו עד סמוך למעמד הר סיני ממש ומחזקת את הנאמר לעיל כי התורה הייתה תמיד במתכונתה המוכרת לנו.

* שנית ניגש לדברי של היסטוריון בן דורינו - פרופסור אברהם מלמט מן האוניברסיטה העברית בתולדות ארץ ישראל בתקופת המקרא שכותב כך: "ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל, רק זיכרונות קלושים מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ומפורטת הכלולה בסיפורי התורה ובספר יהושע... משום עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע כזה של פרטים מן הקדם – היסטוריה שלו, כמו מישראל. לא – כל – שכן, תאור מלא ורצוף כזה, שבמחזור סיפורי האבות, בפרשת יציאת מצרים, ובעלילות כיבוש הארץ". (אברהם מלמט, "ראשית האומה", תולדות עם ישראל בימי קדם עמ' 33).

ב. מנקודת מבטם של ארכיאולוגים, בני ברית, ושאינם בני ברית:

* ד"ר יוחנן אהרוני, מי שהיה מן הארכיאולוגים הבולטים ביותר בישראל בתחום הארכיאולוגיה המקראית, כותב: "התגליות החדשות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא, הם רואים בו עתה מקור היסטורי ממדרגה ראשונה... גישת החוקרים השתנתה לא רק משום שבינתיים נמצאו מקורות מקבילים המתארים את ההתרחשויות המסופרות במקרא מנקודת ראותם של המצרים, האשורים או הכנענים הקדמונים... גישת החוקרים השתנתה, משום שתיאורי המקרא אינם שרויים עוד בחלל ריק, היום אנו מכירים את התמונה היישובית והמדינית של העולם, ושל הארצות שבתוכם התרחשו, את המנהגים והחוקים המתוארים במקרא, את שמות האנשים והמקומות הנזכרים, וכל אלה מתאימים אך ורק לתקופה הנידונה... שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים אחר התרחשותם, אין עוד חוקר רציני אשר יכול לפקפק כיום בעובדה שמסורות אלה אומנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור". (ד"ר יוחנן אהרוני, 'ארץ ישראל הכנענית המאוחרת', עמ' 2 – 5, הוצ' מטכ"ל).

ובמקום אחר הוא אומר: "אין יסוד להטיל ספק בעצם המאורע של יציאת מצרים". (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא, עמ' 168).

* פרופ' ויליאם פוקסוול אולברייט, שהיה אחד מחשובי החוקרים של הארכיאולוגיה המקראית ונחשב לבר סמכא בנושא, כותב: "המסורת העברית הלאומית עולה על כל המסורות הלאומיות האחרות, בתמונתה הבהירה על יסודות שבטיים ומשפחתיים. במצרים בבל, באשור ובפיניקיה ביוון וברומא נחפש לשווא אחרי תופעה דומה. בניגוד לעמים אחרים אלה, שמרו בני ישראל על תמונה בהירה באופן יוצא מגדר הרגיל".the biblical) (period.

ובמקום אחר הוא כותב: "דברי ימי האבות בארץ, עד כדי כך מרובים כאן הפרטים שנתאמתו ע"י התגליות בשנים האחרונות, שרוב החוקרים סלקו את ידם מן התיאוריה הישנה של ביקורת המקרא". (פרופ' ו.פ. אולברייט: מתקופת האבן עד הנצרות, עמ' 143).  

* פרופ' בנימין מזר, שנחשב לאחד מאבות הענף הישראלי של הארכיאולוגיה המקראית, כתוב כך: "בסיכום, אפשר לומר, שהממצאים הארכיאולוגים בארץ, לא זו בלבד שאינם עומדים בסתירה למסורת המקרא, אלא אדרבה משמשים הם חומר רב ערך וחשיבות להארתו של המקרא, להכרת רקעו ההיסטורי והבנת יתר של חיי העם והארץ מתקופת האבות ועד שיבת ציון". (מחניים לא', עמ' 21).

צענערענע, הראת לדעת שהמסורת ההיסטורית היהודית [המקובלת והידועה בכל העולם] עומדת בכל הקריטריונים. והביני...   

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 12/04/2010 13:14:12