|
|
| נשלח ב-12/4/2010 15:42 |
|
| |
לצענערענע:
בענין הדיון פה - אני מסכים איתך - ואני נותן לך להמשיך - כפי שכבר אמרתי...
בענין הדיון שם, ראי מבחר ציטוטים מתגובתך הראשונה לטענותיי:
"
אחד מהכללים של עצכח הוא שמשתתף חדש אינו פותח אשכול בלי בקשה מההנהלה .
"
לזה קוראים בצבא "התפז"מות". (ומנין לך שלא התייעצתי עם מי שצריך להתייעץ לפני שפרסמתי את מה שפרסמתי? )
"
והנה נכנס אדם שכתב במפורש שהכותרת שלו היא פרובוקציה לשמה והנה הפלא ופלא :מנהל הפורום משיב לו בניחותא והכותרת הפרובוקטיבית והשגויה עדיין מתנוססת לתפארת.
"
תשאלי את מנהל הפורום אם הוא שותף להרגשתך...
"
אתחיל בקטע שציטטתי של מיימוני:"העמדת מסגרת ואמונות שנתנה חשיבות לפרט שקודם לכן היה עלוב ואומלל"-אפשר בהחלט לצייר כך גם את תחילת הדת היהודית: משה רבינו בא לעם העבדים שהיה עלוב ואומלל ונתן לו תקווה.אז הנה יש מקום להשוואה בין תחילת היהדות לתחילת הנצרות.יהדות=נצרות.
"
הסרקסטיות, אוך הסרקאסטיות.
ואם כבר מדברים על זה שאני חדש, אז את רואה שמישהו חדש התאמץ וכתב סקירה שיטתית על נושא מסויים, אז הדרך לקבל אותו זה לצחוק על מה שהוא כתב?
"לגבי סעיף 6 כאן כבר הניק רדף והשיג השיג רמה נוספת של מופרכות כאשר תאר את החרדה החסידית.
...גם סעיפים 7 ו8 מופרכים-החסידות הרי ...
"
היו פה כמה נקודות הראויות להתייחסות, אך מכיוון שלדעתך כל מה שכתבתי מופרך מיסודו, לא ראיתי ענין להתחיל להתווכח איתך - בייחוד שתקפת אותי אישית. כי כדי לשכנע מישהו במשהו , צריך שתיהיה קרקע משותפת לדיון - אם הצד השני מראש חושב שכל מה שאמרת מופרך (ודוק: לא מוטעה, אלא מופרך - כלומר, ברור מאיליו שהוא טועה) אז אין על מה לדבר.
"ומעניין שלא הזכרת את חוקי הצניעות של נשות מאה שערים והשוואתם לנזירות-כך תהיה ההשוואה מושלמת.
"
עוד פעם סארקאסטיות.
את כל הציטוטים הללו הבאתי כדי לאזן את הרושם שנשאר לך מאותה שיחה.
אבל אני מציע לפתוח דף חלק - ובואי נחדש את הדיון באופן עניני וממוקד.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 12/04/2010 15:43:14
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:08 |
|
| |
לגבי השאלות שהפנתה צענע אלי
"תלוי למה אתה קורה "התפרסם" - בין האוסטראלים זה אכן התפרסם. עכשיו, בנוגע לשאלה האם זה התפרסם בעידנא - זה תלוי, אם תשאל את האוסטראלי, הוא יגיד שכן. אם תשאל חוקר, הוא יגיד שמאורע זה בכלל לא התרחש, לכן אין דבר כזה בכלל "בזמן המאורעות" במקרה זה. אבל זה מה שהוא יגיד גם על מעמד הר סיני. "
על טענה זו לא מצאתי תשובה אצל דינוזאורוס.
לגבי הקריטריונים שציין דינוזאורוס נותרו לי מספר שאלות:
1.הרי הנושא של טרויה מוכיח שקריטריון א' לא הכרחי-עובדה שטרויה היתה ונבראה על אף שהמאורעות סופרו מאוחר יותר ולא בזמן הארוע כלומר אין הכרח שמאורעות יכתבו סמוך למאורעות כדי שיהיו אמינים.
2.לגבי הקריטריון השלישי : הרי בעת העתיקה כשלא היו אפשרויות לאימות ובדיקה כמו היום מה היה מונע מקבוצה כריזמטית להפיץ שקר שיתקבל כאמין אצל רוב העם?כבר ראינו מהו כוחם של אנשים כריזמטיים. וגם אם היו כאלה שהתנגדו- מה היה מונע מאותו מנהיג כריזמטי להעלים את ההתנגדויות האלה?
טוב, מכיון שצענע ותיקה כאן היא בודאי יודעת שניהלתי כאן ויכוחים ארוכים מאד בנושא וגם במקומות אחרים, ובודאי אין המקום בתוך האשכול העוסק בשינדלר.
אבל אתייחס לשלשת ההערות, רק כדי להשלים את התמונה במה שנגענו כאן.
1) לגבי השאלה איך יודעים שנכתב בזמן המאורעות: לפי איך שאני מתאר את מנגנון האמינות ההיסטורית בכלל, הוא תלוי בכך שעם או קבוצה או תרבות שלמה, שפויים בדעתם, מתוודעים למאורעות שאינם נתונים לויכוח או לפרשנות (לא מאורעות כמו אלטלנה, אלא כדוגמת מלחמת השחרור). ומתעדים אותם בספרות בזמן שהמאורעות עדיין חקוקים בתודעה וברורים לכל. אם אין לנו הוכחה מתי תועדו הדברים – אין כאן היסטוריה אלא מיתוס (תמיד אפשר לספר שלפני אלף שנה קרה כך וכך). ולכן האמינות ההיסטורית של התורה תלויה בכך שנחשוב כי היא אכן נכתבה בסמוך לדור יציאת מצרים ולא אם נכתבה בימי חזקיה. כמובן שגם אם נכתבה בימי חזקיה אין סבה להניח ששום דבר לא התרחש. אבל לא זה המנגנון שאני מתאר. ספרי יוסף בן מתתיהו למשל נכתבו בקירוב לזמן המאורעות, ולכן בכל אירוע שיש לו קנה מדה היסטורי (כמו מלחמות וכדו', לא כמו השאלה מה התרחש באהל טיטוס בשעת שריפת המקדש אם מרצונו או נגד רצונו) חייב להיות שדבריו נכונים באופן כללי. הוא לא יכל לספר לעם הרומאי והיהודי על מלחמה שלא התרחשה או כיבוש שלא התרחש (בנוגע למה שניתן לבדיקתם וידיעתם).
2) לגבי טרויה, יש כאן כשל לוגי. בשביל להיחשב כהיסטוריה חייב להיכתב בזמן המאורעות. אבל כמובן שיש דברים שהתרחשו ולא נכתבה עליהם היסטוריה, אלא סופרו מיתוסים, ובכל אופן זה לא ביטל את התרחשותם. יש הרבה מיתוסים על הפלמ"ח, הם אינם היסטוריה, אבל אין זה אומר שאף אחד מהם לא התרחש. אני מאמין שרבים מהם התרחשו בצורה כזו או אחרת. אבל זו תחושה שלי בלבד ולא היסטוריה.
3) גבי הפצת שקר. אני מסייג את המנגנון ההיסטורי שלי אך ורק לדברים שהעם ידע כמו התרחשות מלחמה, יציאת מצרים, שהות במדבר 40 שנה, וכיוצא בזה. אפשר להפיץ שקרים רבים על כך שהמנהיג הוא על אנושי ושעשה נסים פה ושם ואפילו שקרים שקופים כדוגמת ההתנהלות הסובייטית בתקופת סטאלין וגם קצת בתקופת פוטין. אבל תסכימי איתי שגם סטלין לא יכל להכניס לביוגרפיה שלו שהוא הוציא עם שלם ממצרים והוליך אותם ארבעים שנה במדבר.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:20 |
|
| |
לדינוזאור:
למרות נדר השתיקה שגזרתי עלי, אעיר רק על נקודה 2:
קיומה של טרויה העתיקה והתרחשותה של מלחמת טרויה מקובלים במאה עשרים שנה האחרונות כהיסטוריה גמורה.
כך שהמתודה שאתה מציע בכל אופן איננה המתודה ההיסטורית המקובלת.
כמובן שזכותך להמציא מתודות משלך, אבל צריך להיות מודע שרוב העובדות ההיסטוריות שאנו קוראים עליהם בספרי ההיסטוריה , באינציקלופדיות וכו' לא התאמתו בצורה שאתה מתאר.
למעשה, אתה שם את ההיסטוריון דיי ב"מיטת סדום" - כלומר, לא מותיר לו הרבה מה לטעון.
ואולי יש בזה הגיון - אולי באמת ראוי לאמץ קריטריונים קשוחים יותר. אבל אגיד כמה מילים שאולי תעוררנה ספק בצורך זה:
דקארט בתחילת המאה ה-17 רצה לכונן את כל המדע על יסודות אקסיומאטיים - ברורים מאיליהם ובלתי ניתננים לפקפוק.
בדיעבד, הצעותיו אלו לא התקבלו במתודולוגיה המדעית - וטוב שכך. כל ההתקדמות של המדע מימיו של דקארט עד ימינו התאשפרה רק בגלל שלא קיבלו את הצעותיו המתודולוגיות.
היו מדענים שלא היו מרוצים מהתיאוריות של עצמם בגלל שהם לא עמדו בקריטקיונים החמורים של דקארט. ניוטון, למשל, לא היה מרוצה מהתיאוריה שלו, בגלל שהיא הניחה השפעה סיבתית בלתי מוסברת של גופים האחד על השני ממרחק.
אבל למזלינו, למרות חוסר שביעות הרצון של ניוטון עם התיאוריה שלו עצמו - הוא בסופו של דבר פירסם אותה. ואיפה היינו היום בלעדיה....
כך שתעוזה בהשערות מדעיות היא לא תמיד פסולה. הגם שבאופן זה מדע לא יכול לספק לנו ידיעות וודאיות ונצחיות ומעל לכל ספק, הוא כן יכול לספק לנו ידיעות פחות יציבות אך יותר מועילות מאלו שדקארט, למשל, הציע לנו...
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 12/04/2010 16:32:00
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:21 |
|
| |
* אבל, כמובן, גם ביקורתיות איננה דבר פסול - וצריך לאזן ביניהם - בין התעוזה לביקורת. ואין זה המקום לדון באיזה אופן בדיוק...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:38 |
|
| |
אה - ולא הסברתי מה לכל זה ולטרויה:
האפוסים ההומריים לא נחשבו כאמינים בפני עצמם כמקור היסטורי בהיסטוריוגראפיה המודרנית, ולכן הניחו שלא הייתה טרויה ושלא הייתה מלחמת טרויה (בגלל התער של אוקהם - שמניחים by default שדבר מה לא קיים כל עוד לא הובאו ראיות מספיקות לכך שהוא ישנו).
אבל ברגע שגילו את חורבות טרויה, וראו שישנה קורובוראציה בין התיאורים ההומריים של טרויה, מיקומה, חורבנה וכו' לבין ממצאים הארכיאולוגיים, טרויה ומלחמת טרויה שוב נכנסו להיסטוריאוגראפיה הקאנונית.
עכשיו, אם נביט היטב במקרה זה, נראה שהאפוסים כשלעצמם לא היוו מקור היסטורי. מאידך, החורבות כשלעצמן ללא האפוסים לא היו אומרות כלום לאף אחד.
אלא שהקורובוראציה ביניהם כן היוותה ראיה מספקת עבור רוב ההיסטוריונים.
עכשיו, תשאל: האם הוכח חד משמעי שהייתה טרויה והייתה מלחמת טרויה? האם לא יכול להיות שכל זה טעות אחת גדולה?
התשובה היא: לא, לא הוכח חד משמעית וכן, כן יכול להיות שזו טעות בסופו של דבר. אבל, כידוע, מי שלא טועה זה רק מי שלא עושה כלום...
ולכן, אני כן חושב שבאופן כללי אתה צודק ולעצם קיומה של מסורת על יציאת מצריים וכדומה ישנו משקל (ניתן להתווכח על גודל המשקל) היסטורי (ותיהיה אשר תיהיה הפרשנות שניתן לעובדה זו).
האם יש פה הוכחה חד משמעית וסופנית - לטעמי לא - כי לא תיתכן הוכחה כזאת במדעים אמפיריים (שהיסטוריה נמנית עליהם) - זאת, בניגוד למדעים אפריוריים, כמו לוגיקה ומתימטיקה
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 12/04/2010 16:41:47
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:41 |
|
| |
אם אתה מגדיר היסטוריה - מה שכתוב בספרי ההיסטוריה, או מה שחושבים שהתרחש. הרי ברור שלא על זה דיברתי. בספרי ההיסטוריה ישנם גם השערות, או אפיזודות שהיו להם עד אחד או שניים או שלש. אין סבה לפקפק ולהכחיש עדויות לפי תומן. אני דיברתי על היסטוריה במובן של אירועים שהמכחיש אותם נחשב כבלתי שפוי, אם תפגוש אדם שמכחיש את קיומו של אלכסנדר מוקדון, את חורבן בית המקדש השני, את קיומה של שושלת הפרעונים, את התקיימותה של האולימפיאדה ביוון, אין ספק שתחשוב אותו לאדם בלתי שפוי. ובצדק. אני מדבר על מה שנכנס בקריטריון הזה, דברים הידועים לתרבות שלמה באופן בלתי ניתן לערעור. לעומת זאת על שאר הפרטים שכתובים בספרי ההיסטוריה אפשר בקלות להתווכח, בכל הספרים נכתב שאלכסנדר מוקדון מת מקדחת - במאי הסרט אלכסנדר מציג את מותו כהרעלה. יוסף בן מתתיהו מספר כי טיטוס לא רצה לשרוף את בית המקדש וחייל זרק לפיד תועה - אפשר להתווכח, אפשר לחשוב שיוסף רצה להתחנף. וכך הלאה. לאירועים המתוארים בתורה אני רוצה לייחד את המעמד של אירועים מהסוג הראשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:49 |
|
| |
אני חושב שהחלוקה הדיכוטומית שלך - בין מאורעות "מוצקים" שהם היסטוריה ממש, לבין מאורעות "שבריריים", נקרא להם - איננה במקומה - אין חלוקה מקובלת כזאת בלימודי ההיסטוריה הקיימים ואינני רואה סיבה שתיהיה כזאת.
אתה טוען:
"אני דיברתי על היסטוריה במובן של אירועים שהמכחיש אותם נחשב כבלתי שפוי, אם תפגוש אדם שמכחיש את קיומו של אלכסנדר מוקדון, את חורבן בית המקדש השני, את קיומה של שושלת הפרעונים, את התקיימותה של האולימפיאדה ביוון, אין ספק שתחשוב אותו לאדם בלתי שפוי. ובצדק. אני מדבר על מה שנכנס בקריטריון הזה, דברים הידועים לתרבות שלמה באופן בלתי ניתן לערעור. "
אמנם ישנם אירועים שיש עליהם קונצנזוס רחב מאשר לגבי אירועים אחרים, אבל זה לא ענין דיכוטומי - של שתי קבוצות מוגדרות - אלא ענין של "יותר" ו"פחות" - שישנם אירועים שהם יותר בקונצנזוס מאשר אחרים וישנם אירועים שהם עוד יותר בקונצנזוס.
בכל אופן, אין שום דבר "בלתי שפוי" בלהכחיש את קיומו של נפוליאון. כן יש דבר מה מוטעה בזה (אני, כמובן, מניח שנפוליאון היה קיים). ובכלל, "שפוי" זה לא מונח אפיסטמולוגי-מתודולוגי-מדעי. לעומת זאת, "אמת" ו"שקר" הם אכן מונחים כאלו...
בכל אופן - ההיסטוריה מלמדת אותנו ( -:) שתמונת העולם ההיסטורית שלנו משתנית כליל מיד פעם בפעם, ומה שהיה נחשב כ"עובדה היסטורית שאין עליה עוררין" לפני מאה שנה איננה כך היום.
כך שצריך להזהר ...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 16:58 |
|
| |
ברור שאין דיכוטומיה, אלא גרף עולה. הכל תלוי ברמת כל אחד משלשת המאפיינים האלו. סיפור נפוליון למשל יותר מוצק מאלכסנדר מוקדון מסיבות מובנות. אין שתי מחלקות, ואולי אין שני אירועים בעלי רמת וודאות שווה. אין דבר בלתי שפוי בעצם הכחשת מציאותו של נפוליון. אבל אם אפגוש אדם שיספר לי שהגיע למסקנה שלא היה אדם בשם נפוליון וכל הסיפור בדוי, אתייחס אל האדם כבלתי שפוי, וסבורני שיהיו לי שותפים.
כל השינויים שמתחוללים בתמונה ההיסטורית שלנו הם אך ורק בתחום הידיעות שאינם עומדים בקריטריונים האלו, בקשר לעת העתיקה, אירועים שאין עליהם עדויות מזמן המאורעות, או בעת החדשה אירועים שלא היו ידועים ל כל העם כמו היתה מלחמה / מהפכה, אלא פרטים.
וכמובן שישנם מקרים גבוליים שיש עליהם ויכוחים, והרי במקרה של סיפור התורה עצמו אין ההיסטוריונים מקבלים אותו כהיסטוריה,משום שמניחים שנכתב מאוחר יותר, משום שאינם יכולים לקבל תיאורים של נסים או נבואות או התגלות אל וכדו' כתיאור ריאלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:08 |
|
| |
"כל השינויים שמתחוללים בתמונה ההיסטורית שלנו הם אך ורק בתחום הידיעות שאינם עומדים בקריטריונים האלו, בקשר לעת העתיקה, אירועים שאין עליהם עדויות מזמן המאורעות, או בעת החדשה אירועים שלא היו ידועים ל כל העם כמו היתה מלחמה / מהפכה, אלא פרטים."
אז הרי כבר הראיתי שזה לא נכון! מלחמת טרויה נתפסה בעולם ההלני כמלחמת עולם ממש - שכל העם היווני הושפע ממנה (והיום, אגב, היסטוריונים רואים במלחמה זו את מה שהביא לקריסת הציביליזאציה המיקנית ול"ימי הבייניים" של יוון העתיקה) והיא נחשבה כהיסטוריה מוצקה מאין כמותה בכל רחבי העולם המערבי (וברחבי הקולוניות שלו) לפחות מהמאה ה-6 לפני הספירה ועד למאה ה-18. יתר על כן, המקור ממנו למדו על היסטוריה זו היו האפוסים ההומריים - והיה מקובל להגיד שאפוסים אלו נכתבו סמוך למאורעות (ג"כ - למין העת העתיקה ועד למאה ה-18).
כך שלכאורה מאורע זה עמד בכל הקריטריונים שלך. אבל עובדה שבמאה ה-18 (עם הולדתה של ההיסטוריוגראפיה המודרנית) וויתרו כליל על כל הפרק הזה בתולדות יוון העתיקה. ולולא היינריך שלימאן, גם היום סיפור זה היה נחשב מיתוס בלבד.
עכשיו, היום, לא חזרנו לראות בהומירוס מקור "סמכותי" (במונחים שלך) - ועדיין מקובל לראות רבים מן התיאורים שם כמיתוסים בלבד. וזאת משום שהיום לא מקובל לראות בשום מקור מקור סמכותי מבחינה היסטורית.
אבל כן חזרנו לראות באפוסים ההומריים עוד מקור היסטורי שגם בו צריך להתחשב - וצריך לדון ברצינות אילו מן המאורעות המתוארים בו קרו ואילו לא קרו.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 12/04/2010 17:10:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:16 |
|
| |
לא הראית שאינו נכון, כי הסיפור על מלחמת טרויה לא עמד בקריטריון של כתיבה ופרסום בזמן המאורעות, הוא נכתב זמן רב מאד לאחר המאורעות. העובדה שהאמינו בו אינה קשורה לנושא, האמינו גם בלידתו של ישוע מבתולה.
כל מה שעומד בשלשת הקריטריונים האלו אינו ניתן לשינוי, ניתן רק להתווכח על הקריטריונים אם באמת התקיימו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:16 |
|
| |
נ.ב. ואתה צודק במאה אחוז שבשיקולים היסטוריים (ומדעיים אחרים) ישנם גם מרכיבים אפריוריים-השקפתיים. למשל, כפי שציינת נכון, היסטוריון שתמונת העולם המטאפיזית שלו לא מותירה מקום לניסים מעין קריעת ים סוף, אכן לא ייטה להתייחס ברצינות לתיאור של מאורע כזה - ויהיה אשר יהיה המקור שלו.
{וזה עובד גם , כמובן, בכיוון ההפוך}
אבל אני אינני חושב שתמונות העולם של האנשים כה אטומות כפי שאולי היינו חושבים. אחרת המצב היה באמת בכי רע ולא היה מתאפשר דיאלוג בין אנשים בעלי השקפות שונות.
אדם ביקורתי יכול גם לשנות את תמונת עולמו - אם היא לא תסתדר עם יותר מידי דברים בעולם..
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:19 |
|
| |
תפיסת העולם המטריאליסטית אינה ניתנת לשינוי מכח עובדות, שכן זו מניחה 1) אין שום כח פועל בעולם מלבד כחות חמריים המוכרים לנו 2) לא הכל אנו מבינים, מה שלא הבנו היום נבין אולי מחר. תן לי עובדה שסותרת הנחות שרירותיות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:20 |
|
| |
"לא הראית שאינו נכון, כי הסיפור על מלחמת טרויה לא עמד בקריטריון של כתיבה ופרסום בזמן המאורעות, הוא נכתב זמן רב מאד לאחר המאורעות. "
בפועל הוא לא עמד בקריטריון זה - אבל זאת אנו יודעים כיום - בעוד שאנשים מערביים עד למאה ה-18 האמינו ברצינות שהאיליאדה נכתבה סמוך למלחמת טרויה - כמו ש"מלחמת היהודים" נכתבה סמוך למרד הגדול.
ובכל זאת, לא הייתה להם בעיה גדולה לוותר על אמונה זו - כמו שאין לנו היום שום בעיה לסבור שהאיליאדה נכתבה מאוחר יותר.
מה שמראה שמסורת הגורסת שטקסט מסויים נכתב בתקופה מסויימת - מסורת כזאת יכולה לטעות. ויכולה, כמובן, גם שלא לטעות. על כל פנים, מסורת כשלעצמה לא מוכיחה כלום - אבל ביחד עם עוד גורמים, היא כן מהווה ראיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:34 |
|
| |
לא כי, הויכוח היה על הקריטריון, פעם חשבו שנכתב בסמוך למאורעות, וכיום חושבים שלא. אם נכתב בסמך למאורעות הרי שהוא היסטוריה, ואם לא אז לא. כמובן שתחום הקריטריון עצמו פתוח תמיד לבדיקה וחקירה. לגופם של דברים איני מסכים אתך כלל. מעולם לא היו ראיות כל שהן או חשבו שיש ראיות לזמן חיבור האיליאדות, איני יודע מה חשבו בסתם, אבל מעולם לא עמדו כתבי הומירוס בקריטריון של זמן כתיבה ברור שמישהו התיימר להוכיח אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2010 17:35 |
|
| |
ואין שום ספק שמסורת על זמן כתיבת ספר אינה אומרת שהיא נכונה. לא העליתי על דעתי שזמן כתיבת התורה ייקבע לפי מה שתספר מסורת בזמננו או לפני אלפיים שנה.
|
|
|
|
|